——–
תוכן התשובה בקצרה
א. פסק הרמב"ם (פ"י ה"ח) הפותל חבלים חייב משום קושר. ומינה לנידו"ד, דהפותח או סוגר חוט ברזל ע"י ליפופו, חייב חטאת. איברא כי מרן פליג ארמב"ם וס"ל להקל. וכדמוכח מפסק השו"ע (סימן שיד ס"ז) דשרי להתיר קליעת חבל הסוגר כסויי כלים. והוא בהשען על פרש"י דפירש הא דאיתמר בגמ' "מפקיע", היינו סתירת החבל מעבות גדילתו. וא"כ שרי להתיר ליפוף חבל. וכ"כ האחרונים, כי העיקר כמרן להקל. ב. אולם תקשי טובא על הרמב"ם, כיצד יפרש את דין הפקעת חבלים (הנ"ל בשו"ע), והיא גמ' ערוכה בביצה. ותירץ הביה"ל, דיפרש מפקיע בדרך שונה, שהוא לקרוע, ואולם דחו זאת. ע"ש. ג. וע"פ פר"ח אתי שפיר, דפירש מפקיע היינו שמפקיע החותמות עצמן. ד. ובחוט ברזל הסוגר שקית לחם, פשוט שמותר. דאף את"ל דהלכה כרמב"ם, דפותל חייב משום קושר. מ"מ דיני קושר יש לו. ולכן בשקית לחם מותר שהלא עשויה היא להפתח תוך כמה ימים, ושוב אין בה איסור קושר. וכ"כ הפוסקים. עוד דעות הפוסקים בנידו"ד, וסברותיהם להקל.
(((שאלה:))) האם מותר לפתוח חוט ברזל המלופף על גבי בקבוק, כגון בבקבוק שמפניה, או בקבוק שלאגר.(((וכן))) כיוצ"ב מהו הדין לפתוח ולסגור חוט ברזל המלופף סביב פתחם של שקיות מזון, כגון שקית לחם.
(((תשובה:))) א. פסק הרמב"ם (פרק י הל' ח) הפותל חבלים וכו' הרי זה תולדת קושר וכו', וכן המפריד את הפתיל הרי זה תולדת מתיר וחייב. ע"כ. והעתיקוהו לדינא האחרונים דכן הוא במ"א (ס"ס שיז), ובבאר היטב (שם ס"ק יד), וכ"כ הגאון פמ"ג (א"א ס"ס שיז), וכן העלה בספר שו"ע הרב (סימן שיז סעיף יא), וכ"כ הרב טל אורות ג'ויא (מלאכת טווה), וכן הוא בשו"ת מהרי"ף (סימן פא) דע"פ דברי הרמב"ם אסר להפריד את חוטי הציצית בשבת. (ולכאורה הוא תימה, כי הפרדת החוטים אינה הפרדת פתיל שהיא התרת שזירתו, ושוב ראיתי שכבר מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ה סימן ג אות ב) תמה עליו טובא). וכן פסק את דברי הרמב"ם בספר חיי אדם (כלל כז ה"ז), וכ"כ הרב מנחת חינוך במוסך השבת (מלאכת קושר אות ג), ובספר בן איש חי (ח"ב כי תשא ס"ו), וכ"כ הרב מ"ב (ס"ס שיז), והגאון קצות השלחן (סימן קכג סעיף ז), וכ"כ בספר ערוך השלחן (סימן שיד ס"ס טו), ועוד לו (ס"ס יט) דלהרמב"ם אסור לסתור שרשרות החבל. וכן הוא בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן פד), ועוד. ונמצא לפי"ז, כי כשמתיר את חוט הברזל הנ"ל, הרי זה עובר על תולדת מלאכת מתיר, וכשקושרו חייב משום קושר. וכ"פ לאסור בפתיחת וסגירת חוט ברזל בספר שש"כ (פרק ט הלכה יג), ועוד לו (בפרק טו הע' קסו) ובשם הגרשז"א זצ"ל. וכן דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א (הביאוהו בספר אשמרה שבת פרק י הע' נא). וכן הודעני גיסי היקר הרה"ג רבי ניסים אנג'ל שליט"א שכן אמר לו הגר"מ לוי זצ"ל בעמח"ס מנוחת אהבה כי לדעתו הפותח בקבוק שלאגר (ובפיו יש לו סגירה ע"י חוט ברזל) חייב. ותמה על כך שעל בקבוקי שתיה קלה הצריכו הבד"ץ לכתוב כי יש לפותחם לפני שבת, ואילו כאן באיסור תורה לא כתבו דבר. וכן יוצא מבואר בספרו מנוח"א (ח"ג סוף פרק יד), וכאשר יובא לקמן בעז"ה. וכ"כ בשו"ת תשובה שלמה (סימן ה ד"ה והא) בפשטות דקי"ל כהרמב"ם דהפותל חבלים חייב משום תולדת קושר. וע"ע בשו"ת אדני פז (ח"א סימן יח) להרה"ג אלון אבידר שליט"א דכתב שהלכה כהרמב"ם כיון שמרן לא גילה דעתו לענין פותל חבלים, וקי"ל כהרמב"ם כשאין גילוי בדעת מרן, מה גם שכן דעת האחרונים. ע"ש.
(((והנה))) מרן בשו"ע (סימן שיד סעיף ז) פסק בזה"ל, חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל, שהכסוי שלהם קשור בהם בחבל, יכול להתירו או לחותכו בסכין או להתיר קליעתו. ע"כ. ומש"כ להתיר קליעתו מבואר בב"י כי מקורו טהור מפרש"י בביצה (לא ע"ב), חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך. ובד"ה אבל לא מפקיע, פרש"י, החבל לסתור עבות גדילתו. ע"כ. דהיינו לפרום את פתילת החבל. וכן כתב עוד מרן שם (סעיף ח) לפרש מפקיע, דהוא מתיר שרשרות החבל. ע"ש. ועוד שב והניף הב"י את ידו הרחבה והזכיר דין זה על פי פירוש רש"י בהלכות קושר (סוף סימן שיז). ונמצא א"כ כי פסק מרן להדיא להקל בנידו"ד, כי מותר להתיר חבל מעבות גדילתו, כדי לפתוח את הכלי, ואין בכך איסור מתיר, וא"כ שרי לפתוח את הברזל שסוגר את פקק הבקבוק. וכ"כ לפרש מפקיע רבינו ירוחם (נ"ד ח"א) וז"ל, לסתור העבות והגידול של החבל. וכ"כ האגור (ביצה סימן תרמה) להתיר קליעתו. וכ"כ כפרש"י האור זרוע (הל' שבת סימן סח), ועוד לו (סימן עח) שהביא את רש"י הנ"ל ביצה, ויליף מינה, ע"ש. וכ"כ הריבב"ן (שבת שם), ובאהל מועד (שער יו"ט דרך ב). ובאמת שכ"כ להתיר מהאי טעמא בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כט הל' ב) ללפף או לפתוח חוט ברזל או סרט פלסטי בראש השקית. והוא מטעם דמרן פליג ארמב"ם ונקיט לדינא כטור, שמשם לקח את לשון סעיף ז הנ"ל. ועוד כתב אלו טעמי תריצי להקל כאשר יובאו לקמן בעזרת ה' ובישועתו. וכן מבואר דיליף הביה"ל (סימן שיד ס"ח ד"ה חותלות), כי הטור (שהוא לשון השו"ע הנ"ל, וממילא כן דעת השו"ע) נמי פליג ארמב"ם דאין איסור קושר בפותל חבלים. וחזיתיה דהכי ס"ל נמי לשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן קפב אות א) כי רש"י פליג ארמב"ם, ולדידיה אין איסור בהפרדת הפתיל, והוכיח כן מן הירושלמי דהעושה חבלים חייב משום טוה, וממילא יצא דהמתיר אין בו מלאכה. [ואולם בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סימן מו) חילק בין טוית חבל, לפתילת חבל שהוא עבה יותר, לך ראה שם. ולפי"ז לא קשיא מהירושלמי. וחזיתיה לרב טל אורות ג'ויא (מלאכת טווה ד"ה והנה), שחילק בין כשעושה חוט א', הרי זה שוזר, לבין כשלוקח כמה חוטים והופכם לאחד, הרי זה קושר לרמב"ם. ע"כ. ובאמת שהרמב"ם גופיה פסק (בפרק ז הי"ט) הקולע נימין חייב משום אורג. ע"כ. וא"כ איהו גופיה ס"ל כירושלמי, וע"כ כנ"ל. ושוב ראיתי שכ"כ לחלק הפמ"ג (א"א סימן שיז סס"ק כ), ואולם נשאר בזה בצ"ע. וכ"כ מדנפשיה בשו"ת דברי יציב (ח"א חאו"ח סימן קנב אות ג), ועוד לו (סימן קנג אות ב). וע"ע במוסך השבת (מלאכת קושר אות ג) בזה. וע"ע בשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סימן קנז). וראה עוד בזה בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן נה) כי האור זרוע (מלאכת טווה) כתב דאין הלכה כירושלמי הזה, וע"ע בזה לקמן (אות ג בסוגרים מרובעות).] וכן משמע בחזו"א (סימן נא אות יג) כי מרן פליג ארמב"ם, וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן נה ד"ה ואפילו לא), וכ"כ מדנפשיה בשו"ת עטרת פז (ח"א סימן יב אות יא ד"ה וגם אציין), כי מרן פליג ארמב"ם וס"ל כפרש"י, ולכן התיר שם ללפף חוט ברזל של שקיות קרח הניתנות במקפיא. וכ"כ הרב דינר שליט"א בקובץ שבת לישראל (עמ' שעג), וכן מבואר בשו"ת דברי יציב (ח"א סימן קנב אות א) ע"ש. ובזה יובן גם מדוע השו"ע לא הזכיר את דין הפותל חבלים, ואפי' בב"י לא הביאו, וכ"כ בשו"ת עטרת פז (ח"א סימן יב אות א) להוכיח הכי מתוך השמטת דין זה בשו"ע, ושכ"כ בקובץ שערי ציון (עמ' 22). ונמצא לפי כל הני אשלי רברבי כי למרן אין איסור מתיר בפורם את שזירת החוט, וממילא אין חיוב קושר בשוזר חוטים. ומינה לנידו"ד כי משרא שרי לפתוח ולסגור את ליפוף החוט ברזל.
ב. (((איברא))) כי ע"פ האמור תקשי טובא על הרמב"ם מסוגיא ערוכה דביצה הנ"ל (דף לא ע"ב) דשרי להפקיע חוטים. ובאמת שקושיא זו הקשה הגאון רע"א בהגהות השו"ע (סימן שיד ס"ז), דציין על דין השו"ע שם, לרמב"ם, דפסק כי הפותל חבלים חייב, וסיים על כך הגרע"א, וצ"ע. וכוונתו להקשות כנ"ל. וכן כתב להקשות בספר קצות השלחן (סימן קכג ס"ק ב) וכתב שהיא קושיא עצומה, דאע"פ שמקלקל הוא, מ"מ אסור מדרבנן. וכן נשאר בצ"ע בזה בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן קפב) ושכן הקשה בספר מגן אבות והוא לגאון רבי מרדכי בנט (מלאכת המתיר) ושם הקשה כן מדנפשיה.
(((ובאמת))) כי חובה עלינו ליישב את הרמב"ם מפני קושיא חמורה זו, ובזה למעשה תלויה שאלתנו שאנו עוסקים בה, כי בהתיישב הרמב"ם עם הסוגיא בביצה, יתכן מאוד שממילא יצא כי מרן בסימן שיד הנ"ל לא פליג ארמב"ם. והנה הביה"ל (סימן שיד ס"ח ד"ה חותלות), כתב ליישב את הרמב"ם מפני קושית הגרע"א, כי הרמב"ם יפרש את הגמ' בביצה דכתבה להפקיע, דפירושה לקרוע, ולאפוקי מפרש"י שפירש הפרדת גדילת החוטים. והוא כעין דאיתא בשבת (כא) מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם היו מדליקין ועדיין היו מפקיעין. שפירושו שם שהיו קורעין, וכדפרש"י שם. עכת"ד הרב ביה"ל. ברם באמת זה אינו, וכאשר דחה תירוץ זה בספר קצות השלחן (סימן קכג ס"ק ב) דהלא לפירוש הביה"ל על כרחך להוסיף דמש"כ בגמ' "מפקיע, וחותך" ופרשנו כי מפקיע היינו חותך, וא"כ מהו חותך שכתוב מיד אחריו, ומאי שנא ממפקיע. ועל כרחך להוסיף כי חותך הוא בכלי, ואילו מפקיע היינו ביד, וכאשר דייק לכתוב כן הביה"ל, ע"ש. ותקשי, דהלא איתא התם בשבת (דף קמו ע"א שהוא מקור ההלכה הסמוכה שם בסי' שיד (ס"ח), ולשניהם (סעיף ז, וסעיף ח) דין אחד) נמי להאי מימרא דאבל לא מפקיע וחותך, ולך ראה שם בסוגיא דע"כ דמיירי דמפקיע ע"י כלי, דכל הסוגיא אזלא אליבא דר' נחמן דס"ל כי האיסור הוא מדין אין הסכין ניטל אלא לצורך תשמישו, וא"כ מיירי שלוקח כלי, ודלא כביה"ל שפירש מפקיע בידיו. וכן ראיתי דדחה ג"כ החזו"א (סימן נא ס"ק יג) את תירוץ הביה"ל, וכ"כ בספר חוט שני (שבת ח"ב קושר ס"ק יב), וכ"כ בהגהות והערות שעל הטור החדש (סימן שיד ס"ק לט), ועוד הוסיפו להקשות מדברי הארחות חיים שבת דבסימן קט פסק את דינו של הרמב"ם, המפריד פתיל. ובסימן קמב בדין חותמות שבכלים ביאר דמפקיע רצה לומר סותר גדילת החבל. [ואולם ראה לארחות חיים לעיל בסמוך (סימנים קה,קו) שכתב את דיני קושר פסקי פסקי, ולא הודיע כי הפסקים סותרים זה את זה, כי פסק זה הוא אליבא דהרי"ף, והשני אליבא דרש"י, ע"ש. והוא מפני שהביא את שיטות הפוסקים, ואין בכוונתו שם לפסוק הלכה. וכן יש לומר אף כאן, ובזה אתי שפיר. וצ"ע.]
ג. (((והנה))) בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן קפב אות א) עמד על קושיא זו, והרב המגיה שפך אור על כך, כי מצא בפירוש ר"ח שלא פי' מפקיע החבל כפרש"י, אלא פי' מפקיע החותמות עצמן. ע"כ. ובודאי הרמב"ם מפרש כפי' ר"ח, ולא קשיא מידי. ע"כ. (ולמעשה תירוץ זה קרוב מאוד לתירוץ הביה"ל, ורק בשינוי מעט, ועם סמך גדול מן קמאי). וכן ראיתי לצידה לדרך (מ"ד כד פי"ב) דפירש הכי חותמות שבכלים יכול להתירם ולחתכם ואפילו בסכין, אבל אם הם סגורים במפתח יש להחמיר שלא לשברו. ע"כ. וע"ע בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס לבוב סימן קכט). וכן הוא ברבינו יהונתן מלוניל (שבת קמו ע"א) גבי מפקיע חותלות של תמרים, שפירש שובר החבל בידו. וכן פסק בספר הבתים (שערי המלאכות בשבת פרק יג אות ט) כל' הרמב"ם, הפותל חבלים וכו'. ושוב ראיתי שכן משמע בכל בו (סימן לא בהלכות קושר) שהעתיק את דין הפותל חבלים, ומיד בסמוך לו כתב בזה"ל, חותלות של תמרים, מתיר הקשרים ומפקיע כל החבלים אפילו בסכין, ואפילו גופן של חותלות. ע"כ. ומשמע שכוונתו לחתוך את החבל, ואתי שפיר נפלא להאמור. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן נו), אך הקשה על המ"א שפסק את הרמב"ם בס"ס שיז. [ובאמת שכן יקשה על אחרונים רבים המובאים בריש אמיר. וכן העיר הרב הכותב בקובץ שערי ציון (עמ' 22), הביאו בשו"ת עטרת פז (ח"א סימן יב אות יא ד"ה וגם עתה), ועוד הקשה כי המ"מ (בפ"י סוף ה"ג) העתיק את דברי רש"י בביאור מפקיע בביאור דברי הרמב"ם. והנראה לתרץ דהרב המגיד העתיק שם את רש"י בשבת ולא את דברי רש"י בביצה, כיון שדבריו בשבת אפשר לפרשם גם שהכוונה שחותך את החבל ולא את עבות גדילתו, וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרין.] וכ"כ הרב המהדיר לספר מגן אבות (הע' סו) לתרץ את הרמב"ם כי ילך אחר שיטת הר"ח, וכ"כ בשו"ת עטרת פז (ח"א סימן יב אות יא) כי באמת קרוב לומר כן, שהרי כידוע הרמב"ם אזיל בגירסאותיו וביאורם כדעת ר"ח, וכמו שאמר המגיד למרן בספר מגיד מישרים (ויקהל מהד"ב ד"פ ע"ב), וראה להגר"י סופר בספר ברית יעקב (סימן כח דף רכט ע"א), ע"ש. ע"כ. ושב והניף את ידו הגר"י סופר שליט"א בארוכה בהאי מילתא כי הרמב"ם הולך אחר גירסאותיו של הר"ח, בספרו מנוחת שלום (חלק ה ס"ס יד) ושם ציין לכל המקומות בספריו שדיבר בזה. וע"ש בכל הסימן שנוגע להכא. וכ"כ בספר שביתת השבת (מלאכת מעמר בבאר רחובות ס"ק ז ד"ה ועל מה שכתב הרמב"ם וכו') כי הרמב"ם דרכו להמשך אחר גירסאות הר"ח. ושוב ראיתי לשו"ת דברי יציב (ח"א סימן קנג) דגם איהו כתב מדנפשיה לתרץ כי הרמב"ם יפרש מפקיע דקאי על הכלי גופיה, ולא על החבל, וע"ש בפלפולו בזה.
(((ונמצא))) לפי"ז כי אנן דאתכא דמרן סמכינן, לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו, מותרים בפתיחת הברזל הסוגר בקבוקים או שקיות, כי אין בזה איסור קושר ומתיר.
(((וראה))) עוד לחזו"א (סימן נא אות יג) דכתב על קושיא זו, כי דינו של הרמב"ם ודאי הוא מן הגמ' ירושלמי, וכמש"כ במגדל עוז שם, אבל לפנינו ליתא בירושלמי. ע"כ. [וראה בזה עוד לענין שהירושלמי אינו עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ם, בספר מרכבת המשנה (פרק י הל' ח) ובמש"כ לעיל (אות א בשני חצאי לבנה), וע"ע בחיי אדם (כלל כז בנשמת אדם אות א), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח ר"ס נה), ובספר טל אורות ג'ויא (מלאכת טווה ד"ה והנה מדברי), דכתב ואפשר שהרמב"ם ז"ל היה גורס בירושלמי קושר במקום טווה, ואולם סיים דהוא דוחק. ועוד הביא לשו"ת דבר שמואל (סימן קלג) דדיבר בזה, ע"ש.] ועין רואה לשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כט הל' ב) שכתב לתרץ זאת בדרך אפשר, כיון דלרמב"ם הפותל חבלים הוי תולדה דקושר, וממילא דיניה תלוים בדיני קושר, וא"כ הפותל לזמן מועט שרי לכתחילה כדין קושר, והרי בביצה שם (לא ע"ב) בסוגיא דחותמות שבכלים איתמר התם, מתיר, ומפקיע, וחותך. וא"כ נאמרו כאן שלשה דינים. ופרש"י בד"ה מתיר, דהא לאו קשר של קיימא הוא, שהרי להתיר תמיד הוא עשוי. ע"כ. ולכן התיר בכלים להתיר הקשר. ונמצא א"כ, דמיירי בעשוי לזמן מועט. ועפ"ז יש לבא ולבאר דלכן בכלים הותר להפקיעו, כיון שעשוי לזמן מועט, ושוב אין בו שום איסור להתיר הפתילות. וכשם שהדין הראשון שאמרו "מתיר" הועמד בכך, כן הדין השני דהיינו "מפקיע". עכת"ד. אך קשה על תירוץ זה, כי כל שכתב רש"י הוא שהקשר עשוי להתיר תמיד, ולא התרת הפתילים. וגם מבחינה מציאותיות ברור שאף אחד אינו קושר כלי ע"י פתילת חבלים, ופותחו ע"י סתירת השרשרות, אלא מיירי הכא שכעת חפץ לפותחו ע"י סתירת השרשרות, ולא עושה כן באופן קבוע. ועוד דלמטוניה דהגאון אור לציון זצ"ל, רש"י מאי קסבר. וגם מרן שסתם בשו"ע והתיר להפקיע, היה לו לפרש שכ"ז דוקא כשפתל לזמן קצר, על דעת להתיר פתילתו בקרוב, ולא כסתימת דבריו דמיירי שהחוט עשוי לעולם, (ורק הקשר עשוי לזמן). ולומר שלזה כיון מרן, היא אוקימתא בשו"ע. שוב ראיתי שכ"כ הגאון מנחת יצחק (ח"ט סימן מא ד"ה לא ידעתי), לדחות לרב השואל מוה"ר משה מנחם לירנויער, דהשואל ס"ל כי מש"כ מתיר ומפקיע וחותך, ג' דינים אלו מיירו, שאינו של קיימא, על דעת לבטלם. ודחאו שם הגאון מנח"י, כי מש"כ רש"י דאינו של קיימא, קאי רק על הדין הראשון, גבי מתיר, וכנ"ל.
פתיחת וסגירת חוט ברזל הסוגר שקית
ד. (((והנה))) פוסקים רבים הקלו במקרה דומה, והוא לענין פתיחת וסגירת שקית לחם וכיוצ"ב, שבראשה מלפפים חוט ברזל. ולענ"ד בהאי מילתא אין שום בית מיחוש כלל, דאף את"ל דקי"ל כרמב"ם דהפותל חבלים חייב משום קושר, וגם את"ל דהכא חשיב כפותל, מ"מ דיני קשר יש לו, ולא חמיר טפי בדיניה ופרטיה של מלאכת קושר. וממילא, כיון שסגירת השקית הנ"ל עשויה רק לכמה ימים, ואינה מעשה אומן, משרא שרי לכתחילה, וכאשר ביארנו בתשובה בכת"י. ואחר שכתבנו לעיל כי מרן פליג ארמב"ם, א"כ אף אין לכך דין קשר לדינא. וכן כתבו הפוסקים וכדלקמן ברצות ה'. והנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן נה) עמד להתיר פתיחת חוט ברזל מכמה טעמי, דאף לדידהו דחוששים לאסור קשר העשוי לכמה ימים, וכדכתב הרמ"א (סימן שיז ס"א), מ"מ י"ל דלא גזרו קשר שעשוי לכה מעט זמן, אלא רק בקשר רגיל שהוא דבר ההוה ושכיח, אבל לא מצינו דגזרו איסור דרבנן באינו עשוי לקיימא גם בהאי תולדה דהרמב"ם דפותל חבלים ומתיר פתילתו. ועוד בה, דהיא פלוגתא במילתא דרבנן האם יש איסור קושר בפותל חבלים, והעיקר להקל בשל סופרים כטור והשו"ע. ועוד סברא שלישית די"ל, דשאני התם בפותל חבלים, שצורת בנין החבל נעשה ע"י פתילת וחביקת שני חלקי החבל, והתקשרות זו נותנת לו איכות הדמיון לקושר, וסתירתו למתיר. משא"כ כאן, שכל עיקר החבל נעשה לסבב את החבילה וכיוצ"ב רק כדי שיחזיק מעמד מסבבים שני ראשי החבל, ע"מ לפתוח ולסגור, ואינו דרך קשירה כלל, רק דרך סיבוב בצורה שאפשר לפותחו בנקל, מי יימר דזה גדר קושר, דיותר נראה כפותחת בעלמא דמותר לסוגרו ולפתחו. וסיים דאינו סומך על אחד מן הצדדים להקל כי אם בצירופם, ואין מקום להרעיש על המקלים, ויש ללמד זכות על ישראל. ע"כ. ושב והניף את ידו בח"י (סימן סא) לחזק את סברתו השלישית. וכ"כ בדומה מדנפשיה הרב הכותב בקובץ שערי ציון (עמ' 22) הביאו בשתיקה כהודאה בשו"ת עטרת פז (ח"א ס"ס יב) כי לעולם אף אי נימא דחיישינן לדעת הרמב"ם בענין פותל חבלים, מ"מ מאחר ולא נמצא לו מקור ברור בגמ', הבו לן דלא נוסיף עלה, ואין לנו אלא מה שמפורש בדברי הרמב"ם, ודברי הרמב"ם אינם אלא בקליעת חבל שהפיתול והקליעה זה בזה היא המחברת את החוטים, דבזה הוי דומיא דקושר, שהקשר הוא שמחבר את החוטים. אבל בחוט של ברזל שהוא קשה, אין הליפוף גורם לחיבור החוטים, אלא רק נגרם שחוט אחד מתעכב ע"י השני, ולא דמי לקושר ששם הכל מתאחד. ע"כ. [ואולם ראה לשו"ת משנה הלכות (ח"ה ר"ס נ) דהוכיח מל' רש"י (דף קיא ע"ב) דקושר שייך אף בדבר קשה, וכן יש להוסיף דכן מוכח מתשובות הגאונים (שבת סימן שו דף קיא ע"ב), וכ"כ בספר מגילת ספר (סימן כא הערה 2) להוכיח מרש"י ע"ש] . וכן מסיק התם הרב עטרת פז להקל, ואף בקושר חוט ברזל שעשוי לעמוד זמן רב התיר. גם בספר מגילת ספר איזנטל (סימן כא אות ו) כתב להתיר בהא, ודחה הראיה מדין פותל חבלים, דלא כל קשירה המתקיימת יש איסור, אלא צריך לזה גם צורה של קשירה המתקיימת, ולמשל בעניבה מותר לעשותה לכתחילה, גם אם תעמוד לעד. והביאור בזה, היות ובדר"כ עניבה אינה בת קיום, וה"ה הכא שליפוף שני חבלים אינם בני קיום, א"כ אינו קשר אף בברזל שהוא בר קיום, ושאני פותל שמלפף את החבלים לכל האורך. עכת"ד. (ותמהתי ע"ע איך הקל מסברא במילתא דאורייתא). וכ"כ להקל בשו"ת מנחת אשר גולדברג (ח"ב סימנים מז,מח) אודות חוט ברזל שסוגר את החלה, דכיון שעשוי כדי להתירו שרי. וע"ש באורך במהלכו בדעת הטור והרמב"ם. וכ"כ להקל בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק כט הל' ב) כי מותר ללפף חוט ברזל או סרט פלסטי בראש השקית בשבת. ומטעמו בהערות שם משמע, שגם הוא מיקל אף בעשוי לאורך זמן, דס"ל כי מרן פליג ארמב"ם. ושוב אינה ה' לידי שו"ת דברי יציב (ח"א סימנים קנב קנג) דעמד על מדוכה זו, ובתחילה סבר (סימן קנב) להתיר בחוט ברזל שסוגר שקית מטעם שעשוי ליומו, ולפי"ז יצא דבעשוי ליותר מכך יאסור. ואולם בהמשך (סימן קנג) עמד להתירו מעוד פנים, כי רש"י פליג ארמב"ם וכנ"ל. ועוד כתב (אות ג) דגם לרמב"ם שרי הכא, כי הרמב"ם אסר הפותל חבלים שהוא שוזרם, שרוצה חבל עב כדי לשאת משאות וכדו', משא"כ כאן שרק מסבב זה בזה קצת כדי להדק, אין כאן לא משום טווה ולא משום קושר ולא דמי לפותל חבלים. והביא ראיות כי פותל הוא ליפוף רב. ע"ש. ואולם בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סימן נ) ס"ל לאסור בעשוי לאורך זמן, ורק היכא שמתירים הקשר בו ביום, כגון חוט ברזל הסוגר שקית לחם, העלה להתיר, כי בזה אף דחשיב ליפוף הברזל קשר, מ"מ בכה"ג לכו"ע מותר, שהרי עשוי להתירו בו ביום. ואף בזה כתב מהיות טוב יש להנהיג שלא לקשור כלל, אלא רק יכרכוהו סביב השקית פעמים או שלשה. ע"כ. ולפי"ז יאסור בנידו"ד. אולם נעלם מעינו הבדולח הנ"ל, כי מרן פליג ארמב"ם. ובספר השבת והלכותיה (סימן כט הע' 16) הביא את דברי הרב משנה הלכות הנ"ל, והוסיף בזה"ל, וכ"כ בשו"ת דברי חכמים (עמ' קכד) בשם הגר"מ פיינשטין זצ"ל, ויבלח"ט הגרח"פ שיינברג שליט"א, שמותר ללפף (לסובב) חוט ברזל סביב לשקית. אולם בשש"כ (פט"ו הערה קסו) כ' בשם הגרשז"א (שליט"א) שהמלפף חוטי ברזל חייב משום קושר. עכ"ל של הרב השבת והלכותיה. ואין ספר דברי חכמים תח"י לראותו, כי אינו ברור כוונתו האם מתיר ללפף את חוט הברזל כפותל חבלים, או שבזה אוסר, ומתיר רק לסובב סביב השקית. (שהרי הרב משנה הלכות לא פליג אשמירת שבת כהלכתה, דכל שאסר הרב שש"כ הוא רק בצורת פתילת חבלים, ולא לסובב החוט סביב השקית, ודלא כדמשמע מדברי הרב השבת והלכותיה הנ"ל). וע"ע בספר פסקי תשובות (ס"ס שיז). וראה עוד לספר מנוח"א (ח"ג סוף פרק יד) שתלה דיני פותל בזמן שלו הוא עשוי, כי בעשוי להתירו תוך שבוע שרי, ולשבעה ימים נכון לאסור, ובשמונה ימים אסור, והוא לשיטתו שם בקשר העשוי לזמן. ולכן התיר לפתוח חוט ברזל המלופף סביב שקית לחם, כיון שעשוי לפחות משבוע. וממילא יצא כי יאסור בקבוק שמפניה, והוא כאשר הבאנו את דבריו בריש אמיר. ועוד ראה בספר ארחות שבת (פרק י הע' נא) דכתבו בשם הגר"נ קרליץ שליט"א להקל בהא, אף בעשוי לזמן. ושם (הלכה ל) כתבו, ואם אינו פותל את הקצוות זה על גב זה כמה פעמים, אלא פעם אחת בלבד, אין בזה איסור לכל הדעות, דבאופן זה אינו דומה לפותל חבלים כלל. ע"כ. ולענ"ד שגו בזה, כי ברור שאם מדמים מלפף חוט מתכת לפותל, ה"ה בפעם אחת, ואכמ"ל. וכן מבואר בדברי הגרשז"א זצ"ל המובאים בס' שש"כ (פרק טו הע' קסו) שכתב כי בדברים שהדרך לקשור רק קשר אחד, כמו חוט ברזל, חייב. ודון מינה להכא. והן עתה נדפ"מ ספר חוט שני שבת ח"ב לגר"נ קרליץ שליט"א, ושם (מלאכת קושר ס"ק ט) ביאר טעמו להקל בסברא, דיש לחלק בין פותל להכא, דכיון שנעשה קשר זה ע"מ לפתוח ולסגור, וזהו דרך השימוש בו, אין זה בכלל פותל חבלים, והוי דומיא שמותר לפתוח דלת וחלון שבבית, אף שהוא בונה וסותר, מ"מ כיון שהם עומדים לכך שרי, ושאני קשר שחושב להתירו לאיזה זמן, שאין זה נחשב שעומד לפותחו ולסוגרו, מפני שהקשר הוא קשר מצד עצמו, רק שבדעתו להתירו, משא"כ בחוט הנ"ל כל הצורה של הקשר הוא באופן שעומד להפתח ולהסגר, וכגון שעושים בצורה לא מהודקת וכדו', הרי שהקשר מצד עצמו מוכח שעומד לפתוח ולסגור, ולא רק שבדעתו להתירו. עוד ראיתי לקובץ שבת לישראל (עמ' שעג) דהרב יהודה אריה הלוי דינר שליט"א עמד על מדוכה זו, וכתב כי דיבר עם הגרי"ש אלישיב שליט"א ואמר שיש להתיר רק לסובב החוט פעם א' לסגור, אבל יותר מכאן יש לחוש לקושר מדין פותל חבלים. ע"כ. וכנראה ס"ל כנ"ל, והנלע"ד כתבתי. והרב דינר הנזכר גם איהו ס"ל להקל, כי מרן פליג ארמב"ם בסי' שיד ס"ז. ועוד יצא לדון בדבר חדש, כי אף לרמב"ם כל שנאסר הוא רק כשפותל שני חבלים יחדיו, אך כשהוא חבל אחד שכפלו ופתלו שרי, כי רק כשמחבר שני דברים הוי בכלל קושר. וחלו מדברי הריטב"א (שבת עד ע"ב) על האי דאיתא התם התופר ב' תפירות בשבת חייב, והוא שקשרן. ותיקשי דתיפוק ליה דחייב משום קושר. ותירץ הריטב"א בשם מורי הרב, דקשרן לאו דוקא, אלא שהרכיבן זה על גב זה ושזרן ביד לקיים התפירה. עכ"ל. ויוצא מבואר, כי השוזרם אין בו מלאכת קושר. וכדי שלא לאפושי פלוגתא חידש לחלק בין שזירה בחוט אחד דשרי, לשנים. ועוד הביא שכ"כ האור שמח על הרמב"ם (שבת פרק י ה"ח). ע"ש. ולגבי ראייתו מהריטב"א המעיין בפנים יראה כי קשה יהיה לדחוק דכוונת הריטב"א שכתב "שוזר" הוא רק בלשון מושאלת, וכוונתו שרק מלפף את החוט, אך לא נעשה חוט אחד, ואינה שזירה גמורה. ויאמר האומר כי כוונת הריטב"א לתרץ שאין השזירה כאן בת קיום, וכשם שנמצאו ראשונים רבים שתירצו בדומה, דמה שאמרה הגמ' והוא שקשרן, היינו בקשר שאינו בר קיום, ועל כן אין בקשר זה חיוב משום קושר. דכן כתב היראים (ח"ב סימן רעד דף קלז ע"א), וכ"כ הר"ן (דף לב ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה התופר), והסמ"ג (לאוין סה דף יד ע"ד ד"ה התופר), והביאם הב"י (סימן שיז ד"ה כתב הר"ן), ומשמע דהכי ס"ל לב"י. וכ"כ רוב הראשונים לתרץ דמיירי בקשר שאינו בר קיום, וכאשר קיבצם כעמיר גורנה ידי"נ גיסי היקר הרה"ג רבי יהודה משה יוסף שליט"א בשו"ת הרי יהודה (ח"א חאו"ח ר"ס כט) לך ראה שם מדברות קודשו. וא"כ נאמר כי לשזירה שכזו נתכוין הריטב"א, והוא לומר שאחר שתפר ב' תפירות, קיים את התפירות ע"י ליפוף החוט, והוא ליפוף בעלמא ואינה שזירה גמורה. [ובזה פשוט שאין בעצם הליפוף שום איסור, וכ"כ בספר מגילת ספר איזנטל (סימן כא אות ו) כי ליפוף של שני חוטים לכו"ע אין בו איסור שהרי אינו בר קיום, ופשוט וא"צ לפנים.] ומ"מ נראה שא"א לומר כן בדברי הריטב"א, דהמעיין בריטב"א יראה כי תירץ שם ג' תירוצים, והמהלך של כולם שם דמיירי בקשר של קיימא, ע"ש. וא"כ על כרחך דנתכוין הריטב"א לשזירה גמורה שהיא בת קיום. איברא דבחידושים המיוחסים לר"ן (דף ע"ד ע"ב ד"ה והוא שקשרן), כתב לבאר את הגמ' הנ"ל בזה"ל, פי' שהרכיבן זה על זה ושזרן ביד, דעכשיו מתקיימת התפירה, ודלא כר' יהודה דאמר לקמן עניבה היינו קשירה. עכ"ל. וא"כ מבואר בו דנקט את המילה שוזר בהשאלה גרידא, כי אין כאן שזירה כלל, ואפי' קשירה אין כאן, כי אם דבר הדומה לעניבה, והוא עוד פחות מעניבה, וע"כ כתב שזירה. ובראותינו זאת שפיר אפשר לומר שלזה כיון הריטב"א בתירוצו שם, שהרי שני נביאים התנבאו בסגנון אחד. ואע"ג שבריטב"א נראה כנ"ל, מ"מ הכרח לומר דהריטב"א פליג ארמב"ם נראה שאין, אחר ראותינו את לשונו של הר"ן. ולגבי ראיית הרב דינר שליט"א מהאור שמח נדחית קרו לה, מכך שהקושר קשר אחד ע"ג עצמו חייב, וכדכתבו הראשונים, ופסק כן הרמ"א (ר"ס שיז). וע' בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן נה) שכבר תירץ קושיתו של הרב אור שמח, ואכ"מ. וע"ע בספר חוט שני (שבת ח"ב מלאכת קושר ס"ק י) דכתב להעיר על האור שמח, והוסיף דפשוט דדברי האור שמח נאמרו רק על דבר שמטבעו מחובר הוא, ע"ש.
(((ועל))) כן יוצא, מותר לפתוח ולסגור חוטי ברזל הסוגרים בקבוקים למינהם, כגון שמפניה, ושלאגר. והמחמיר תע"ב. ולגבי פתיחת וסגירת חוטי ברזל הסוגרים שקיות מזון, בזה מותר לכתחילה, ואין בו שום חשש כלל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5