——–
תוכן התשובה בקצרה
א. כתובות (סא ע"ב) מאי טיילין (שעונתן בכל יום), אמר רבא בני פרקי [פרש"י, תלמידים שהרב מצוי להם בעירן ושונים פרקם ולנים בביתם] . והקשה אביי שהרי בשעת שינה הם עודן בבית רבן. אלא אמר אביי כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפנדיה. כי אתא רבין אמר, כגון מפנקי דמערבא. עכת"ד הגמ'. ובשו"ת ציץ אליעזר יליף מהכא לחייב בנידו"ד כדין טייל, שכן אביי פטר בני פרקי רק משום שלומדים בלילה. ב. ולכאורה יש לדחות ע"פ פרש"י במהדו"ק שפירש, בני פרקי, שלומדין בהנחתן בעירן בלא עמל, אלא דרך בדיחות ושחוק. ע"כ. וא"כ הני אף שלומדים בלילה סבור רבא שדינם כטיילים. ואביי פוטרם מטעם הלימוד בלילה. אך בנידו"ד באברך העמל התורה, אין מכאן הכרח אם דינו כטייל או ת"ח. ג. ומלשון הרמב"ם משמע להקל בנידו"ד, כי טיילים הגדיר שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן. ובת"ח הגדיר מפני שת"ת מתיש כוחן. וניזיל בתר טעמא לפטור אברך דנידו"ד, וכשם שפועל אף שאינו עובד בלילה מחמת התשישות חיובו פעמים בשבת, כן אברך זה מחמת התשישות יתחייב פעם אחת כדין ת"ח. ולתת לאברך זה דין חצי ת"ח לא מצינו כדבר זה. ברם יש להשיב כי הכרח אין מכאן, דשפיר אפשר שדינו כחצי ת"ח, ומה שלא מצינו הוא מפני שמציאות זו היא מציאות חדשה שיש חצי ת"ח. ד. ואולם בריא"ז מפורש שת"ח הוא דוקא בלומד בלילה, וכ"כ כמה אחרונים. ה. וכן הוא בדברי ר' יהונתן שבשיטמ"ק. ברם תלמידי דרבנו יונה פליגי, וביארו שחיובו של רשב"ש לפי שהיה מלמד בחינם, והעונג הגדול שהיה לו ממצוה זו, לא היה מרגיש ביגיעה, וכדין טייל יהבינן ליה. ע"כ. ויוצא לפטור אברך שאינו לומד בלילה, שהרי כל פטור רשב"ש לפי העונג שהיה לו, הא לאו הכי דין ת"ח יש לו, אף שאינו לומד בלילה. שהרי הביא אביי את רשב"ש אחרי שפטר בני פרקי כיון שאינם לומדים בלילה, ועל כרחך א"כ שרשב"ש לא למד בלילה. ברם אין הכרח מתלמידי דר"י ע' בפנים. ז. ואחר שרק מדברי תלמידי דרבנו יונה והפסקי הריא"ז הכרח להחמיר שדינו כטייל, על כן כן עיקר .
(((שאלה:))) אברך הלומד והעמל בתורה כל ימות השבוע בכולל, ובלילה אינו לומד אלא עסוק הוא בעניני הבית וכיוצ"ב, האם יש לו דין ת"ח לגבי חיובי עונה האמורה בתורה, שעונתו מליל שבת לליל שבת, או לא.
(((תשובה:))) א. שנינו בכתובות (סב ע"ב) עונה של ת"ח אימת, אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש. ולעיל מינה (דף סב ע"א) על הא דאיתא במתני' (סא ע"ב) הטיילין [עונתן] בכל יום. מאי טיילין. אמר רבא בני פרקי. [פרש"י, תלמידים שהרב מצוי להם בעירן, ושונים פרקם ולנים בביתם.] א"ל אביי מאן דכתיב בהו שוא לכם משכימי קום וגו' ואמר רב יצחק אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי העוה"ב, ואת אמרת בני פרקי. [פרש"י מנדדות שינה, ממתינות את בעליהן שהן בבית רבם ושונים פירקם, אלמא בשעת שינה עודן בבית רבן, ואת אמרת יש להן פנאי לעונה בכל לילה. ע"כ.] אלא אמר אביי כדרב, דאמר רב כגון רב שמואל בן שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה, וגני בטולא דאפנדיה, ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה. [פרש"י רב שמואל בר שילת מלמד תינוקות היה ומתפרנס מהן.] כי אתא רבין אמר כגון מפנקי דמערבא. [פרש"י בני ארץ ישראל מעונגים במאכל ובמשתה, לכך הם בריאים ובעלי כח לתשמיש.] עכ"ד הגמ'. כלומר רבא סבר שהתלמידים הרי דינם כטיילים. ודחאו אביי שהרי הם מנדדים שינה מחמת הלימוד. ועל כן פירש דהטיילים הם המעונגים.
(((וחזי))) הוית בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סימן יח) דהוכיח מזו הגמרא גבי נידו"ד דאברך שאינו לומד בלילה דינו כדין טייל, שהרי פטר אביי את בני פרקי מעונת טיילים, לפי שלומדים בלילה, הא אי אינם לומדים בלילה חייבים. עכת"ד.
ב. (((ולכאורה))) יש לדחות זאת, ותחילה נקדים הלכה כמאן, ונראה שאין הלכה כרבא שפירש טיילים היינו בני פרקי, לפי שדחאו אביי (וכן פשוט בראשונים אשר יובאו בע"ה בסמוך). ויש לדון אי הלכה כרב ואביי שסוברים שטיילים היינו כגון רב שמואל בר שילת, אי כרבין שאמר שטיילים היינו כגון מפנקי דמערבא. והנה בתלמידי דרבנו יונה המובאים בשיטה מקובצת כתובות (דף סב ע"א ד"ה וכתבו) פסקו דהלכה כדברי רבין שאמר שטיילין היינו מפנקי דמערבא, ופירשו אנשים מעונגים ומפונקים ביותר, שאינם טורחים בשום דבר, ויש בהם כח לקיים מצות עונה בכל יום. וכ"כ בחידושי רבינו יהונתן מלוניל (פ"ה מ"ח) דפירש דטיילין היינו מפנקי דמערבא, וכן הוא בפסקי הרי"ד (שם). וכן יוצא מבואר מהראשונים אשר יבואו לקמן בעז"ה (אות ג) הלא הם הרמב"ם, והמאירי, דס"ל דכן עיקר דטיילים היינו מפנקי דמערבא, וא"כ ס"ל כרבין. ושוב ראיתי באוצר הפוסקים (סימן עו ס"ק ה אות א) דכ"כ בדינא דחיי (לאוין פ"א דף ע ע"ג) בדברי הרמב"ם, והסמ"ג (לאוין פא) דס"ל כרבין. וכ"כ נתיבות המשפט (דף קסג טור ב) בדברי תלמידי דרבנו יונה הנ"ל. וכ"כ בביאור הגר"א (או"ח סימן רמ ס"ק א) בדעת הרמב"ם, ובמעשה רוקח. ע"כ.
(((ברם))) להלכה נראה כדברי רב ואביי לפי שהרי"ף הביא רק את דברי רב בפירוש טיילין (כרב שמואל בר שילת), והשמיט את פירוש רבין את מפנקי דמערבא, וא"כ ס"ל דהלכה כרב. (ובאמת כי תלמידי דר"י הנ"ל תמהו על הרי"ף שהביא רק לרב, ועל כן חלקו עליו). וכן עומדים בשיטת הרי"ף גם הרא"ש (פ"ה סימן כט) שהביא רק לרב, וכן תוס' (דף כב ע"א ד"ה טיילין), וכן דעת ה"ר יהונתן המובא בשיטמ"ק (שם). ואחר שב' עמודים סוברים כן, כן עיקר.
(((ואחר))) שהוברר כי הלכה כאביי, נבוא לדון בראיה מדברי הגמרא הנ"ל, דהנה גם לרבא שפירש שטיילין היינו בני פרקי, אמרה הגמ' לקמן והבאנוה בריש אמיר, כי ת"ח עונתן מליל שבת לליל שבת, וא"כ מאי שנא בין בני פרקי לת"ח. והנה עמד על כך רש"י במהדורא קמא, והובא בשיטמ"ק (דף סב ע"א) גבי בני פרקי, וז"ל, מפני שלומדין בהנחתן בעירן בלא עמל, אלא דרך בדיחות ושחוק. עכ"ל. כלומר בני פרקי לומדים בלא עמל אלא בדרך שחוק, שהם באים לשמוע שיעורים, ומקבלים ידע בלא עמל לעמוד על הדברים ושורשם, בשונה מתלמידי חכמים שעמלים, ועל כן שתש כוחם חובת עונתן משבת לשבת. ואומנם לכאורה היה מקום לפרש זאת בדרך אחרת, דשאני בני פרקי שאינם לומדים בלילה, (וכמו שלמד הרב ציץ אליעזר), אך כאמור בדברי רש"י מפורש דלא כן. ויש לבאר זאת מכמה סיבות, דאת"ל משום שאינם לומדים, א"כ במה נחלקו אביי ורבא, במציאות אתמהה. ועוד דא"כ מדוע תלו זאת בבני פרקי, היה לחלק בין ת"ח שלומד בלילה לאינו לומד. [אך על זאת יש להשיב בפשיטות דהדרך שת"ח לומד בלילה, וכמש"כ הרמב"ם והשו"ע בהלכות ת"ת ויובאו לקמן (סוף אות ג).] וגם שבזה סדר המשנה לגבי עונת המחויבים בו טיילים כל יום פועלים פעמים בשבת ת"ח מליל שבת וכו' הכל בא יחדיו, כי הכל תלוי לפי העמל שעמל אותו אדם, ועל כן פטור אף שבלילה אינו עובד כלל. כי הפועלים אף שבלילה אינם עובדים, חיובם פעמים בשבת, וה"ה י"ל בת"ח, שאף שאינו לומד בלילה, מ"מ התשת כוחו מגיעה מכח לימודו ביום, (וכבפועל), ועל כן ישאר חיובו כחיוב של ת"ח. ובטיילים וגמלים וספנים שם הפטור הוא אחר, לפי שאינם נמצאים כלל. ואה"נ גם פועל שאינו נמצא יפטר יותר זמן, וכמש"כ הראשונים על תוס' (דף סב ע"א ד"ה והתניא), והובא בב"י (ר"ס עו), ופסק הכי בשו"ע (ס"א), דפועל שעובד חוץ לעיר עונתו פעם אחת בשבת. ולכאורה יתר על כן י"ל דאף באופן חד פעמי פועל שהוכרח לעבוד כמה לילות יפטר מאותן הלילות, שכן מדוייק רש"י הנ"ל ד"ה מנדדת שינה, דה"ט שפטורים בני פרקי לפי "שאין להם פנאי לעונה בכל לילה" אלמא שכשאין פנאי אין חיוב הלכתי לשמש. וצ"ע בזה, דשמא הוא אמור דוקא לת"ח.
(((ומעתה))) אחר שכן הוא הפשט בגמרא אין הכרח וראיה לנידו"ד כי רבא דיבר גבי אברך שאינו עמל כלל בתורה, ואנן עסקינן באברך העמל בתורה. וא"כ אביי שהשיב עליו כי אף אלו בני פרקי שאינם עמלים בתורה, מ"מ דינן גבי חיוב עונה כת"ח מאחר והם לומדים בלילות, אין מכאן ראיה לנידוננו שאינו לומד בלילה, דיש צד לחייבו כדין ת"ח, כי סוף סוף תורה מתשת. וכמו שבפועל התשת כוחו היא רק מעבודה ביום, כן יש מקום לומר בת"ח דסגי בהתשת כוחו שבאה מחמת הלימוד שביום, וא"צ שילמד גם בלילה. ברם באמת יש צד לאידך גיסא לחייבו, אחר שאינו לומד בלילה, וא"כ הכרח אין מכאן.
ג. (((ולכאורה))) נראה לפשוט את ספקנו ממשמעות דברי הרמב"ם (אישות פי"ד ה"א) דכתב גבי דין טיילין בזה"ל, בני אדם הבריאים והרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כחן, אלא אוכלין ושותין ויושבים בבתיהם, עונתן בכל לילה. עכ"ל. וא"כ תלה פטור הטיילין בכוחם. וכן הוא לשון הטור (ר"ס עו). וגבי ת"ח המשיך הרמב"ם שם וז"ל, ת"ח עונתן פעם אחת בשבת, מפני שת"ת מתיש כחן. ודרך ת"ח לשמש מלילי שבת ללילי שבת. ע"כ. וכן הוא כיוצ"ב לשון הטור. ולהדיא דהכל תלוי באי מתיש כוחו או לאו. וע"ע בב"ח (אות ג). ומינה יש לדון דפועל שפטור כיון שמתיש כוחו, אף שאינו עובד בלילה, לדין ת"ח שהתורה מתשת אף שאינו עמל בלילה. וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות וז"ל, וטיילין הם האנשים הנרפים אוהבי המנוחה, לא יעשו סחורה ולא מלאכה. עכ"ל. ומינה דת"ח העמל בתורה, בודאי שאין מקום להגדירו כנרפה ואוהב מנוחה, כי ההיפך הוא הנכון. ויתר על כן כתב המאירי (שם) ודרך פרט אמר הטיילים אחת בכל יום, ר"ל בני אדם שלוים בבריאות ומענגים, ושאין להם שום מלאכה, אלא אוכלים ושותים ופוחזים, עונתם בכל יום. ע"כ. ואברך הלומד ביום ולא בלילה אין לו קשר כלל להגדרה זו. וא"כ נראה שאין לו דין טייל. והדברים בהני קמאי הרמב"ם והמאירי באים יחדיו עם דברי רש"י במהדו"ק הנזכ"ל, שביאר את בני פרקי שהם לומדים שלא בעמל אלא דרך בדיחות ושחוק. ע"כ. וכן הגדיר כאן המאירי את הטיילים וז"ל, שאוכלים ושותים ופוחזים . וכ"כ כיוצ"ב תלמידי רבינו יונה המובאים בשיטמ"ק (שם), שטיילים הם אנשים מעונגים ומפונקים ביותר שאינם טורחים בשום דבר ע"כ. וכ"כ רבינו ירוחם (מישרים נתיב כג ח"ה דף נח ע"א) הטיילין, כלומר אדם עשיר ומעונג שאינו מתעסק בשום דבר. ע"כ. וראה בעזר מקודש (סימן עו ס"א ד"ה עוד מצאתי) שטיילין היינו מטיילין גמורים בלי שום עשיה כל דהו, משא"כ במי שעוסק באיזו עשיה, גם שתהא קלה כמות שהיא בתכלית, זה מוציא מגדר טיילים. וא"צ לומר מלאכת הכתיבה שהוא בכלל מלאכה גמורה, אך גם היותר קל מזה הרבה. ע"כ. וכל זה הוא אף שאינו עובד בלילה, וא"כ ת"ח שאינו לומד בלילה לא גרע מהנ"ל, ואינו טייל.
(((ברם))) האמת היא כי גם מכאן אין הכרח, כי אמנם האברך דנידו"ד אינו פוחז ושוחק, ועל כן מכאן הכרח שאין דינו כטייל, אך מאידך גיסא גם אין הכרח לתת לו שם של ת"ח שתש כוחו, שהוא סתם ת"ח שלומד בלילה, וכמש"כ מרן בהל' ת"ת (סימן רמו סכג) ומקורו טהור מלשונו של הרמב"ם וז"ל, מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה, יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפי' אחת מהן בשינה וכו'. וכן לעיל מינה בסעיף כא כתב, אין ד"ת מתקיימים במי שמתרפא עצמו עליהם וכו'. ולא יתן שינה לעיניו, ותנומה לעפעפיו. עכ"ל. וא"כ יש כאן שני צדדים, או שאברך זה הוא חצי ת"ח, ואולי ניתן לו דין פועל גבי חיוב עונה. ואף שלא ראינו כיוצ"ב בפוסקים, מ"מ הוא מפני שלא היתה מציאות כזו בעבר בשנים קדמוניות. ויש צד לדונו כת"ח לפי שתש כוחו, וכמו שדימנו אותו לפועל שאף שעובד רק ביום סגי בכך, וה"ה הכא שאף שלומד רק ביום סגי בכך כדי להחשיבו כת"ח. ומ"מ הכרח ליכא.
ראשונים ואחרונים המחמירים
ד. (((וחזי))) הוית בפסקי הריא"ז (פ"ה הלכה ד אות א) דכתב לבאר דטיילים הם אנשים שיושבים בשלוה, ואין להם רוב עסק ורוב מחשבה, מקיימין מצות עונה בכל יום. ובתלמידי חכמים פירש, וכן לתלמידי חכמים, הואיל ועסוקין בתורה תמיד ומנדדין שינה מעיניהם בלילות , אין להם להתמיד במצות [עונה] שלא להתיש כחן ולמעט במלאכת שמים, ודיין מער"ש לער"ש. ע"כ. ולהדיא דה"ט דפטורים לפי שמנדדין שינה, ועל כן ע"י תשמיש יגרם שימעטו במלאכת שמים, הא לאו הכי חייבין. וכן נמצאו אחרונים דס"ל הכי, דכ"כ המ"א (או"ח סימן רמ סק"ג), לבאר את פטור ת"ח וז"ל, ת"ח שבחול צריכים לעסוק בתורה בלילה. וכן הוא בפמ"ג שם (או"ח סס"ק א), וכ"כ הלבוש (ס"א) ועונת ת"ח אמרו חז"ל מליל שבת לליל שבת, מפני שבכל ימות השבוע חייבים להגות בדברי תורה יומם ולילה. ע"כ. וכ"כ להדיא בספר מור וקציעה (ר"ס רמ) דהא אין ת"ח פטור בכל לילה, אלא מפני שהוא עוסק בתורה בלילה. וכ"כ בשו"ת אג"מ (אה"ע ח"ג סימן תנה).
ה. (((וכן))) יראה הרואה בשיטה מקובצת (סב ע"א ד"ה וכתבו תלמדי וכו') בשם ה"ר יהונתן הכהן, גבי דברי רב שביאר מאי טיילין, כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה וגני בטולא דאפדניה, ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה. ע"כ. וכתבו וז"ל, שאוכל שכר טרחו ועמלו, ועומד לבטח בבית, ומתפרנס משכר הלומדים נמי. והוא ישן בביתו בלילה, שאין התינוקות לומדים בלילה. ומאי דאמרינן עונת ת"ח מער"ש לער"ש, היינו בתלמידים דלומדים תורה לפני רבן, שלומדים בלילות, וטורחין יותר . עכ"ל. ומפורש דס"ל גבי נידון דידן, דאברך שאינו לומד בלילה, דינו כדין טייל, ושרב שמואל בר שילת דינו כטייל.
(((ברם))) תלמידי רבנו יונה שם דחוהו מהלכה וז"ל, ואין זה נראה, שאם היה צריך לטרוח בתינוקות מתורת שכירות, איך יעלה על דעת שום חכם שזה יקרא טייל, שזה צער ויגיעה הוא. ועל כן ביארו, דרב שמואל בר שילת היה מלמד בלא שכר, והעונג הגדול שהיה לו ממצוה זו, לא היה מרגיש ביגיעה, וכדין טייל יהבינן ליה. ע"כ. ולכאורה מבואר דאי אינו לומד בלילה, הוי ת"ח, דהלא הכל קאי על בני פרקי שפטורים כיון שלומדים בלילה, ושאני רשב"ש שחייב כיון שאינו לומד בלילה (דאי לומד תיפוק ליה משום הא), וחיובו נובע מרוב צידקותו שלו בלבד וכאמור, וא"כ רשב"ש אין דינו כת"ח רק משום העונג הגדול שיש לו הא בלא עונג זה היה ת"ח והוא אף שלא למד בלילה. וא"כ לדעת תלמידי רבנו יונה יוצא לכאורה באברך שאינו לומד בלילה שיש לו דין ת"ח. ברם באמת אין מדבריהם הכרח שיש לפרש דבריהם בדרך אחרת והיא, שגם רשב"ש למד בלילה, וה"ט דחייב כטייל לפי העונג הגדול שיש לו במצוה שמלמד דרדקי בחינם, ועל כן יש לו רק עונג מלימוד התורה, בשונה מבני פרקי שסוף סוף יש להם עמל כל שהוא בלימוד. ולפי"ז אברך דנידו"ד שאינו לומד בלילה, אין ראיה לפוטרו כת"ח. ובר מין דין רוב הראשונים פליגי על תלמידי רבינו יונה בפירושם שרשב"ש יש לו חיוב מיוחד משום העונג של המצוה שאינו גורם לו חולשה, שהרי רש"י במקום פירש ברשב"ש שהיה מתפרנס מלימוד התינוקות, ודלא כתלמדי דרבנו יונה שלא היה מתפרנס אלא בחינם. וכ"כ כפרש"י גם הר"ן בהלכות, ובפירוש רבינו יהונתן (הנ"ל).
ו. (((וא"כ))) נחזור לדברינו דלעיל האם יש ראיה מר' שמואל בר שילת, כי לדעת ה"ר יהונתן ובפסקי הריא"ז יוצא לחומרא.
(((והנה))) מצינו באחרונים שכתבו לפרש את רב שמואל בר שילת דאה"נ איהו אליבא דאמת אינו טייל לפי שהוא ת"ח, אלא רק לענין שהיה מלמד דרדקי משום הא חשוב טייל. ולדרך זו לכאורה יצא שאברך שאינו לומד בלילה דינו כת"ח, שהרי אביי אמר כגון רשב"ש אחר שדחה שבני פרקי אינם ת"ח משום שלומדים בלילה, לאמור שרשב"ש אינו לומד בלילה. ואפ"ה כל הני אחרונים כתבו שרשב"ש הוא דוגמא בעלמא, ואליבא דאמת הוא ת"ח, אלמא דאף מי שאינו לומד בלילה דינו כת"ח, שכ"כ הח"מ (סימן עו ס"ק א), והפמ"ג (או"ח סימן רמ א"א ס"ק א), מור וקציעה (ר"ס רמ), ובשו"ת מעיל צדקה (סימן נא), ובספר מחזיק ברכה (סס"ק ג), נהר שלום (ס"ק ב), כף החיים (ס"ק ח), בני ציון (ס"ק א), וכ"כ הציץ אליעזר (חי"א סימן יח) דר"ש בר שילת דוגמא בעלמא נקיט.
(((אך))) יש להשיב על כך מכמה פנים, תחילה דדוגמא בעלמא נקיט אפשר דאה"נ על כן רשב"ש באמת היה לומד בלילה כמו שהדעת נותנת אחר שנזכר הוא בגמ' בתואר רבי ודוגמא בעלמא נקיט. ועוד בה, כי מה שאמרו הני אחרונים דרשב"ש לדוגמא בעלמא נקיט שנוי הוא במח', לפי שהמ"א (או"ח סימן רמ ס"ק א) דייק את הגמ' שבני תורה יכולים להיות טיילים. וכתבו הפוסקים שחלו הוא מרב שמואל בר שילת. דכ"כ בספר תורת חיים (ס"ק ב), ובמור וקציעה (ר"ס רמ), נהר שלום (ס"ק ב), שו"ת אג"מ (אבה"ז ח"ג עמ' תנה), וחזינן דס"ל דרב שמואל אה"נ חשיב טייל. וכ"כ בספר נהר שלום (ס"ק ב) שהמ"א והב"ש פליגי וכאמור. ברם בתורת חיים (ס"ק ב) ביאר את המ"א על דרך אפשר, דרשב"ש לא היה תורתו אומנותו, וא"כ גם לפי"ז גם לדעת הרי"ף ודעימיה אין ראיה לענין ת"ח שלא לומד בלילה שדינו כטייל. ומ"מ הכרח מכאן ליכא. ועוד ראה גם לישועות יעקב (סימן עו בפירוש הארוך ס"ק א) דפליג אב"ש (וציין אליו הפת"ש ס"ק א) כי א"א לומר שר"ש בר שילת חייב בעצם, ולדוגמא נקט, דא"כ במה נחלקו רב ורבין. ועל כן ביאר דלר"ש הכל תלוי באי לומד בלילה, ושכן פירש השיטמ"ק בשם תלמידי דרבינו יונה, ועל כן הרי"ף נקיט לחומרא, כיון דספיקא דמצוה ראוי לילך לחומרא. עכת"ד. ותימה שהביא סייעתא מתלמידי דרבינו יונה שכתבו לדחות פירוש זה שפירש כן ה"ר יהונתן, ועל כן פירשו שרב שמואל היה לו חיוב מצד שהיה לו עונג ללמד וכנ"ל. וגם בזה להלכה ס"ל דהלכה כרבין, ותמהו על הרי"ף שתפס כרב.
(((ונראה))) שכן עיקר שרשב"ש דינו כטייל, כי דבריהם של הני אחרונים דלעיל, דאה"נ רב שמואל בר שילת אליבא דאמת הוא ת"ח ואינו טייל, ולדוגמא בעלמא נקיט. נסתרים מן הראשונים דלעיל, מדברי ה"ר יהונתן המובא בשיטמ"ק, וכאשר יראה הרואה שם. וכן מדברי תלמידי רבינו יונה שהקשו איך יתכן שיהיה מלמד דרדקי והוא נחשב טייל. ואת"ל דהוי דוגמא בעלמא לא קשיא מידי.
ז. (((וא"כ))) נמצאו להדיא ב' ראשונים שמחייבים בנידו"ד, הלא הם רבנו יהונתן ובפסקי ריא"ז, ובתלמידי דר' יונה אין הכרח להקל. וק"ו אי נילף בר' יהונתן שגם רשב"ש למד בלילה, ושאני רשב"ש מת"ח שרק תלמידים הלומדים לפי רבן בלילות ושטרחו יותר, כלשונו הנ"ל, דהיינו דשאני אינהו דטרחי טפי, ואה"נ גם רשב"ש לומד בלילה, וא"כ יצא לפי"ז שאף ת"ח הלומד בלילה חייב. וכן למד בר' יהונתן הרב חיד"א במחז"ב (אות ג) ויובא בעז"ה לקמן (אות ח) ועע"ש בזה, וכן הוא בשו"ת ציץ אליעזר (חי"א סימן יח), (וע' בזה לקמן אות ח). וע"כ ברור שכן עיקר להחמיר באברך שאינו לומד בלילה שאין דינו כלפי חיובי עונה כת"ח.
אברך שאינו לומד בלילה דינו כטייל או כפועל
(((ועתה))) צריך לדון אי דינו כטייל או שדינו כפועל, כי מהריא"ז אין ראיה שדינו כטייל, וא"כ יש מקום לטעון שדינו כפועל, שהרי אינו כדין מפנקי דמערבא שאינו טורח כלל. ברם כבר כתבנו לעיל (אות ב) דלהלכה טיילים היינו כר"ש בר שילת, ולא מפנקי דמערבא, כדעת ב' עמודים הרי"ף והרא"ש, וא"כ דין אברך זה כטיילים, וכמו שאביי ורבא שחפצו לתת דוגמא מהו טייל, אמרו כגון רב שמואל בר שילת, והוא ממש כדין האברך אשר בו אנו עסוקים, וכנ"ל לעיל בסמוך, שכן דעת ה"ר יהונתן, וכ"כ האג"מ (אה"ע ח"ג סימן תנה).
(((ברם))) חיוב טייל בכל יום הוא רק כשגופו יכול, ואה"נ אי אינו יכול לקיים עונה בכל יום, בזה אינו חייב בעצם רק לפי כוחו וכדפתח מרן (סימן עו ס"א) בזה"ל, כל איש חייב בעונה כפי כחו וכפי מלאכתו. ע"כ. ועוד כתב בסעיף ג וז"ל, במה דברים אמורים, במי שגופו בריא ויכול לקיים העונה הקצובה לו, אבל מי שאינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים.
אברך הלומד ביום ועובד בלילה
(((וכל))) זה הוא באברך שאינו לומד בלילה, אך אם הוא לומד ביום ובלילה עוסק בפרנסה, כגון שהוא סופר סת"ם, או מתעסק במסחר, או תיקונים, וכיוצ"ב, בזה נראה שדינו כת"ח גמור. ואף שיש מקום לבעל דין לטעון דכיון שאברך שאינו לומד בלילה דינו כטייל, אף שלמד כל היום, והלא התורה של כל היום מתשת, ובכל אופן דינו כטייל. וא"כ אף אברך שבלילה עובד, אף שבודאי אינו טייל, אך מ"מ אינו ת"ח גמור, שהרי לא לומד בלילה, וא"כ אין התשת כוחו בלילה מכח לימוד התורה, כי אם מכח שעבד, וא"כ דין פועל יש לתת לו, שחיובו פעמים בשבת. נראה שזה אינו והוא ת"ח גמור. ותחילה נקדים שאדרבה יש מעלה לת"ח שמתפרנס מיגיע כפיו ואינו ניזון מקופה של צדקה, שהרי לדעת הרמב"ם בפירוש המשניות אבות (פ"ד מ"ה) ת"ח הנהנה מקופת צדקה זהו דין שעושה התורה קרדום לחפור בה, וס"ל שהוא איסור גמור ויורש גהינום. וא"כ ברור שלהרמב"ם ת"ח היינו דוקא מי שלומד כל היום, ועוסק קצת לצורך פרנסתו. וכמו הראיות שהביא הרמב"ם שם מהלל שהיה חוטב עצים ומרבי יוחנן הסנדלר, וכיוצ"ב שאר תנאים שהיו עוסקים במלאכה לצורך פרנסתם, וא"כ ברור שכל הני הוו ת"ח. ואף שלהלכה לא קי"ל כוותיה דהרמב"ם, וכמו שדחאו בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן קמב), והסכימו על ידו הפוסקים. מ"מ לכו"ע מעלה יש בזה למי שמתפרנס מיגיע כפיו, וכמש"כ בתשובה בשו"ת נחלת לוי (ח"א חיו"ד סי יט) בזה, וא"כ בודאי ששם ת"ח עליו. וע"ע בשו"ת יבי"א (סוף ח"ז ס"י) בגדרי ת"ח, ושם מבואר דכל כה"ג שלומד כל היום ובלילה עוסק לצורך פרנסתו, בודאי שחשיב ת"ח ע"ש. וגם מצד הסברא כן נראה, דניזיל בתר טעמא שתורה מתשת, וזה שעוסק בערב במלאכה עוד יותר מותש כוחו מת"ח. שהרי הסיבה שת"ח מותש כוחו יותר מפועל, לפי שפועל עובד ביום ונח בלילה, ות"ח לומד כל היום וגם בלילה וכמבואר לעיל שכ"כ הראשונים והאחרונים, שבאינו לומד בלילה דין טייל יש לו. אך זה שביום לומד ובלילה עובד, מותש כוחו עוד יותר.
(((זאת))) תורת העולה, אברך שאינו לומד בלילה, דינו כדין טייל שחייב בכל יום. ברם חיוב זה תלוי בכוחו, וכמו שכתב מרן (סימן עו ס"א), כל איש חייב בעונה כפי כחו. ע"כ. ועוד כתב (שם ס"ג) במה דברים אמורים במי שגופו בריא ויכול לקיים העונה הקצובה לו, אבל מי שאינו בריא, אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים. ע"כ.
(((ואברך))) שלומד ביום ועובד בלילה, עונתו אחת בשבת.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שו"ת נחלת לוי – ח"ב
כולל שאלות ותשובות אקטואליות חקרי הלכות
וברורי דינים בהלכות שבת
מאשר חנני ה' יתברך הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושלים תובב׳׳א – שנת "כי גדול ה׳ ומהולל מאד ונורא הוא על כל אלהים"
(דברי הימים א׳, ט׳ז, כ׳ה) – התשס"ו לפ"ק
את הספר ניתן להשיג מש‘ הלוי 02-5862601, מש' אנג'ל 02-5712239
כתובת להערות והארות: מש' הלוי רח‘ הושע 19 גאולה י-ם
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5