מסכת ברכות פרק א – משנה א (משניות)

מסכת ברכות פרק א – משנה א

מֵאֵימָתַי קוֹרִין {א} אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן {ג}, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר {ה}. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:

פירוש הרמב"ם על מסכת ברכות פרק א – משנה א

מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' – כבר בארנו בפתיחת דברינו מה טעם התחיל בזו המסכת, ומה שהצריכו לדבר על עונת קריאת שמע ערבית קודם שידבר על עונת קריאתה שחרית. וכן מצינו בתורה בחיובה: "בשכבך ובקומך", רוצה לומר: שיקראוה בשעת שינת בני אדם ושעת קימם משנתם. ורצה לומר במה שאמר "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" – משעה שיכנסו כהנים טמאים שטבלו לאכול בתרומתן. וזה לא יהיה אלא אחר כלות היום, כאשר אמר הכתוב בכל מי שיטהר מטומאתו: "ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים" (ויקרא כב ז). ושהצריכו לומר "משעה שהכהנים נכנסין" ולא אמר "מצאת הכוכבים" ואף על פי שהעת אחד – להועילנו תועלת מתוך דבריו, והוא שכהן טמא כשיטבול – מותר לו לאכול בתרומה אחר ביאת השמש, ואם עדיין הוא מחוסר כפורים, והוא שתהיה טבילה זו אחר השלמת הזיבה או הצרעת. שלא תאמר: לא תעלה לו טבילה זו עד שיקריב אותן הקרבנות. שלא הקפיד באכילת התרומה אלא עד ביאת השמש, לא על הבאת הכפרה.

ו"אשמורת" שם שלישית הלילה אצלם, ושאמר "האשמורת הראשונה" – הוא השליש הראשון של הלילה. ו"עמוד השחר" – הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש, בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות. וטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ תמיד, אשר די עלותם (עלותם פירושו: הקיטורים, עיין תוספות יום טוב) מן הארץ אחד וחמשים מיל, כמו שהתבאר בחכמת הלמודית.

ודעת חכמים כדעת רבן גמליאל, אלא שאמרו "עד חצות" כדי להרחיק אדם מן העבירה, כמו שיתבאר אחר כן. והלכה כרבן גמליאל.

מעשה שבאו בניו מבית המשתה וכו' – "בית המשתה" – בית משתה היין, והביא דבר זה לסייע בו רבן גמליאל, ושהוא הורה כדבריו.

ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים וכו' – "הקטר חלבים" הם כלל חלבי הקרבנות אשר יקריבו הכהנים בכל יום, ו"אברים" הם נתחי העולה הקרבה בכל יום. והוא מה שאמר הכתוב: "את הכבש אחד" וגו' (במדבר כח ד). והנותר מן החלבים ההם ואברים ההם, מקריבין אותן כל הלילה עד עלות עמוד השחר, כמו שאמר הכתוב בעולת התמיד: "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר" (ויקרא ו ב).

וכן אכילת קדשים, שציווה הקדוש ברוך הוא באכילתן שלא ייאכלו אלא ליום אחד, אשר נאמר בהם: "ביום ההוא ייאכל, לא תותירו ממנו עד בוקר" (ויקרא כב ל), דינם כן, שייאכלו יום הזבוח ובלילה, עד שיעלה עמוד השחר.

ומה שאמרו באלו כולם עד חצות, ואף על פי שיש בשעה פנאי עד שיעלה עמוד השחר, הוא סייג, שלא תדחק עליו את השעה ונמצא עושה מהם דבר אַחַר עלות השחר, וזה עניין מה שאמרו: להרחיק אדם מן העבירה:

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת ברכות פרק א – משנה א

מֵאֵימָתַי קוֹרִין. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן. כֹּהֲנִים שֶׁנִּטְמְאוּ וְטָבְלוּ, אֵין יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁן, דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהָא דְּלֹא תָנֵי מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמָע לָן, שֶׁאִם נִטְמְאוּ הַכֹּהֲנִים בְּטֻמְאָה שֶׁטָּהֳרָתָן תְּלוּיָה בְּקָרְבָּן כְּגוֹן זָב וּמְצֹרָע, אֵין הַכַּפָּרָה מְעַכַּבְתָּן מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים, בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה וְכוּ' {ב}: עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל לַיְלָה, שֶׁהַלַּיְלָה נֶחְלָק לְשָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת {ד}. וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ לֹא מִקְרֵי תוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע דִּשְׁכִיבָה, וְלֹא קָרֵינָא בֵיהּ בְּשָׁכְבְּךָ. וּמִקַּמֵּי צֵאת הַכּוֹכָבִים נַמִּי יְמָמָא הוּא וְלָאו זְמַן שְׁכִיבָה. וְהַמַּקְדִּימִים וְקוֹרִים קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם, סוֹמְכִים אַהָא דְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר לְקַמָּן בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ קֹדֶם הַלַּיְלָה. וְקַיְמָא לָן דְּעָבַד כְּרַבִּי יְהוּדָה עָבַד. וּמִיָּד כְּשֶׁכָּלָה זְמַן הַמִּנְחָה מַתְחִיל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. דְּכָל הַלַּיְלָה מִקְרֵי זְמַן שְׁכִיבָה. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁגַּם חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ, וְלֹא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁהִגִּיעַ עוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית דְּמַתְנִיתִין דְּהַיְנוּ מִצֵּאת הַכּוֹכָבִים, אָסוּר לִסְעֹד וְכָל שֶׁכֵּן לִישֹׁן, עַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל: מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה. בְּנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנָן דְּאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, וְהָכִי קָאָמְרֵי לֵיהּ, הָא דִפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלָךְ, דַּוְקָא קָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת וְתוּ לֹא, וְיָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, אוֹ דִּלְמָא רַבָּנָן כְּוָתָךְ סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וְאָמַר לְהוּ, רַבָּנָן כְּוָתִי סְבִירָא לְהוּ {ו}, וְהַאי דְקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וְחַיָּבִים אַתֶּם לִקְרוֹת: וְלֹא זוֹ בִּלְבָד. כֻּלָּהּ מִלְּתָא דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא דְּאָמַר לְבָנָיו: הֶקְטֵר חֲלָבִים. שֶׁל קָרְבָּנוֹת: וְאֵבָרִים. שֶׁל עוֹלַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ בַּיּוֹם, מִצְוָה לְהַעֲלוֹת הַנְּתָחִים כָּל הַלַּיְלָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא ו) הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר {ז}: וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד. כְּגוֹן תּוֹדָה וְחַטָּאת וְאָשָׁם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם שֶׁהֵם נֶאֱכָלִים לְיוֹם וָלַיְלָה, זְמַן אֲכִילָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא הַמֵּבִיא לִידֵי נוֹתָר: אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת. בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַאֲכִילַת קָדָשִׁים, אֲבָל בְּהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים לֹא אָמְרוּ בוֹ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת כְּלָל, וְלֹא נָקַט לֵיהּ הָכָא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה {ח}: כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁלֹּא יָבֹא לְאָכְלָן אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְיִתְחַיֵּב כָּרֵת, וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא יֹאמַר עֲדַיִן יֵשׁ לִי שָׁהוּת וְתַעֲבֹר עוֹנָתָהּ:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת ברכות פרק א – משנה א

{א} מֵאֵימָתַי כוּ'. תַּנָּא אַקְּרָא קָאֵי דִּכְתִיב (דְּבָרִים ו) בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, מִשָּׁם לָמַד שֶׁחוֹבָה עַל אָדָם לִקְרוֹת שְׁמַע בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר. וְשָׁאַל עַכְשָׁיו מֵאֵימָתַי זְמַנּוֹ. וּמִדִּכְתִיב בְּשָׁכְבְּךָ בְּרֵישָׁא, הִקְדִּים שֶׁל עַרְבִית. גְּמָרָא: {ב} דְּהַקְּרָא וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים מוֹקְמִינַן לֵיהּ בִּתְרוּמָה בִּיבָמוֹת דַּף ע"ד. וְהָכִי מַשְׁמַע קְרָא, עַד שֶׁיִּטְהַר הָרָקִיעַ מִן הָאוֹר וְהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּצְאוּ כּוֹכָבִים. הָרַ"מ: {ג} בִּתְרוּמָתָן. כְּלוֹמַר שֶׁמּוּכֶנֶת לִפְנֵיהֶם וּכְלוּם חָסֵר כִּי אִם לֶאֱכֹל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} מִשְׁמְרוֹת עֲבוֹדָה שֶׁל מַלְאָכִים, וְשִׁיר שֶׁלָּהֶם נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, רִאשׁוֹנָה לְכַת אַחַת וְכוּ'. רַשִׁ"י: {ה} עַמּוּד הַשָּׁחַר. יֵשׁ רְגִילִין לְפוֹתְרוֹ כּוֹכַב הַשַּׁחַר. וְכֵן כָּתַב הָרְדַ"ק בְּמִזְמוֹר אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁיֵּשׁ מְפָרְשִׁים אַיֶּלֶת שֵׁם לְכוֹכַב הַשַּׁחַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} כְּלוֹמַר בְּפֵרוּשׁ בְּשָׁכְבְּךָ כְּוָתִי סְבִירָא לְהוּ דְּפֵרוּשׁוֹ כָּל הַלַּיְלָה, וּדְלֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא דְקָאָמְרֵי כוּ' שֶׁהֵם עָשׂוּ סְיָג וּבְהָא פְּלִיגֵי עָלַי, וְאִם כֵּן בַּסְּיָג אֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל כוּ', וְלֹא כָתְבוּ הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא עַל עִקַּר דִּין תּוֹרָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} וְאַף עַל גַּב דְּפַשְׁטֵיהּ דִקְרָא בְּכָל עוֹלָה כְּתִיב וְלֹא דַוְקָא בְּעוֹלַת תָּמִיד. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק ו' דִּפְסָחִים מוּכָח דְּכָל אֵמוּרֵי קָדָשִׁים דִּינַן כָּל הַלַּיְלָה, אֶלָּא נָקְטֵי מִלְּתָא פְּסִיקָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} שֶׁכֵּן רְגִילוּת הַמִּשְׁנָיוֹת לִשְׁנוֹת בְּקִצּוּר מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5