——–
נידון זה, כבר עלה על שולחן הדיונים בספריה התורנית. ובספרים רבים נשפך הרבה דיו, במטרה לנסות לרדת לעומק משמעות המושג שנקרא "יסורים".
וא"כ ישאל השואל: אם כ"כ הרבה ספרים דיברו על נושא זה, מה המיוחד שבפרק זה? מה התחדש כאן יותר מכולם?
ועל זה באנו להשיב, ולהבהיר לקוראים מראש, שהדבר שמאפיין במיוחד את מאמר זה, הוא בזה שעומד לברר בעיקר את הנקודות העיקריות שמטרידות את כל יהודי בנושא של "יסורין", מנתח את הסוגיא לפרטי פרטים, ומעניק ליהודי – תחושת הקלה ועידוד, לקחת בקלות יותר, את טירדות החיים.
ולכן, נפתח כאן ב – 6 שאלות בסיסיות, שבדרך כלל כל יהודי נתקל בהם במשך ימי חייו, וצמא לדעת איזה תשובה ומענה השיבו עליהם חז"ל, ואכן נשתדל לענות על 6 בעיות אלו – לפי כל מקורות חז"ל, כפי השגתנו אשר חנן אותנו השי"ת.
והרי לפניכם ששת השאלות, שעולים בחלל האויר, מדי יום ביומו:
1. מדוע בכלל גזרו מהשמים, שיבואו יסורים על האדם?
2. מה נחשב בתור "יסורין" – לפי השקפת חז"ל?
3. איזה טובה "ניצחית" – תורמים היסורים עבור האדם?
4. האם בסופו של דבר, יש "גבול וקץ" לכל היסורים?
5. מהם האפשרויות שהציעו לנו חז"ל, שעל ידם נוכל "להנצל" מיסורים?
6. מדוע יש צדיק גמור, שסובל מיסורים, ומצד שני – רשע מרושע, שאין לו כלל יסורים?
ונתחיל בס"ד בפתרון השאלות, לפי סדר דירוגם:
שאלה א': מדוע גוזרים מהשמים, שיבואו יסורים על האדם?
תשובה: הרבה תשובות ניתן לענות על שאלה זו, ואולם מה לנו לחפש אחר תשובות – בעוד שהתורה עצמה, נותנת תשובה ברורה לשאלה זו.
הנה, פתחו חומש דברים, וקראו בתחילת פרשת ראה, את הפסוקים הבאים:
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".
ברכה – אם תשמרו לעשות את המצוות.
והקללה – אם לא תשמעו אל קול ה' אלוקיכם וכו'.
א"כ מפורש בתורה, שהקב"ה נותן לנו אפשרות של "בחירה חופשית": אם תשמעו למצוות התורה – תקבלו ברכה, שפע של טוב, ואושר בחיים! ואם תבחרו ללכת בדרך השניה, ולא לשמוע בקול מצוות ה', גם בזה תקבלו תגובה מהשמים. מה? קללה! יסורים ומכאובים, בר מינן!
נמצא, שבזה שאנו עוברים על המצוות, אנו גורמים בזה במו ידינו להביא עלינו את היסורים, ולא שהקב"ה גורם לנו זאת, אלא אנו גורמים ומזיקים לעצמנו – במו ידינו!
עד כאן, דברים מפורשים אשר כתובים בתורת האלוקים. וכעת נוסיף לכם דוגמאות מן החיים, שיחדירו לנו את הדברים באופן "מוחשי" יותר:
תארו לעצמכם, מניחים לפני האדם, מגש עם פירות מכל הסוגים: מתוקים, חמוצים, מלוחים, מרים, וכו'.
ואולם מאפשרים לו את הבחירה החופשית, ואומרים לו: תבחר, מה שאתה רוצה – תאכל! אנחנו מצידנו מציעים לך לאכול את המתוקים, ואולם משאירים לך את זכות הבחירה לשיקולך האישי!
וכעת, הבן אדם הולך ובוחר בפירות החמוצים, וכתוצאה מכך – עושה "פרצוף חמוץ"! מי אשם בזה?!
דוגמא ב: יצור ה"חשמל" בעולם, האם זה דבר טוב ומועיל? בודאי! שהרי אפשר להפיק ממנו הרבה תועלת: תאורה, חימום, בישול, מיזוג, כח מכונות, וכו'. ואולם חברת החשמל מזהירה אותך: אל תכניס את האצבע לשקע, אפי' שזה נראה בהתחלה "מדגדג" ומגרה, אולם בסוף זה… ממית!
אחד סקרן יבוא ויאמר: אותי מעניין לדעת, עד כמה זה מדגדג – – – הכניס את האצבע… ונתחשמל!!!
מי אשם בכל זה?
כל בר דעת מבין, שהטיפש שלא שמע להוראות – הוא אשם בכל הנזק שבא עליו!
וכך גם בהוראותיו של הקב"ה, כל מי שהלך ובחר בקללה – הוא גם צריך לשאת בתוצאות שיבואו עליו כתוצאה מכך!
ובקיצור נסכם: עם ישראל איננו מופקר וזרוק לגורל הטבע ח"ו, על כל מנת יסורין יש חשבון מדוקדק למעלה. והאדם עצמו – יכול לקבוע את כמות גודל היסורין שישלחו אליו, הוא צריך לקחת בחשבון, שיש התראה מפורשת בתורה, שלא להכנס לסבך של עבירות, כיוון ששם אפשר לקבל זרם התחשמלות – ולהנזק ! ! !
וכן גם הנביא מעיד ואומר (במגילת איכה, פרק ג' – ל"ח) "מפי עליון – לא תצא רעות"! ואם בכ"ז רואים שיוצא לנו רעות, זהו רק בגלל האדם, שהוא גרם לו זאת ע"י חטאיו!
[ויסוד זה, כבר אמרו לנו חז"ל, בגמרא מס' קידושין (דף פ"ב:) "ר"ש בן אלעזר אומר, מימי לא ראיתי ארי – סבל. צבי – קייץ (מיבש קציעות). ושועל חנווני. ואע"פ שהם לא עובדים – בכ"ז הם מתפרנסים שלא בצער. וא"כ אני – שנבראתי לשמש את קוני, וכי אינו בצדק שאתפרנס שלא בצער? אלא – ודאי שאני גרמתי לעצמי זאת, ע"י שהרעותי את מעשי, ובזה קפחתי את פרנסתי!]
ונעבור לשאלה ב': מה מוגדר בשם "יסורין" לפי השקפת חז"ל?
תשובה: אנחנו בודאי מתארים לעצמנו, שרק אדם שיש לו צרות ובעיות, כאבים ומכאובים, הוא זה שמוגדר בתואר "בעל יסורים", ומי שאין לו את כל זה, נחשב לאדם שחי ללא יסורים.
ואולם טעות חמורה בידינו! השקפת חז"ל בנושא, היא אחרת לגמרי! הנה נעתיק לכם כאן, גילוי מדהים של חז"ל, ותשתוממו לשמוע מה מוגדר בעיני חז"ל, בשם "יסורים" מהשמים.
והמקור לכך הוא מהגמרא מסכת ערכין (דף ט"ז:), שם שואלים חז"ל: "עד היכן תכלית יסורים"?
אמר מר בריה דרבינא – אפי' אם לבש בגדו, וגילה שלבש אותה בצורה "הפוכה", ומחמת זה נאלץ שוב לפושטו, ולחזור וללבשו – טירחא זו נחשבת בשמים למנת יסורים!!!
רבא אמר – אפי' אם רצה להוציא מכיסו שלש פרוטות, ובטעות יצאו לו שתיים, ונאלץ שוב להכניס את ידו לכיסו, להוציא עוד מטבע – טירחה זו מחשיבים בשמים בתור יסורים, ומורידים לו מהקיצבה שגזרו עליו!!!
שמעתם מה נקרא יסורים לפי השקפת חז"ל? טירחה קטנה ופעוטה, כמו לִפְשוֹט שוב את החולצה, או להכניס את היד שוב לכיס, דבר שאנו לא מייחסים לו כלל שום הרגשה של צער ויסורים, (והלוואי שכל היסורים שלנו, יהיו רק מסוג זה!) ובכ"ז, בב"ד של מעלה לוקחים זאת בחשבון!
להשתומם, עד כמה מדקדקים בשמים, על כל צער הכי קטן שנגרם לאדם, את הכל לוקחים בחשבון, הכל נמדד בדקדוק עצום מאד!!!
ונעבור לשאלה שלישית: איזה "טובה", תורמים עבורנו היסורים?
תשובה: ראשית יש לדעת את קביעת חז"ל, שקבעו בגמרא מס' שבת (דף נ"ה.) שאין יסורין בלא עוון! וכן בגמרא מס' ברכות (דף ה.) לימדו אותנו חז"ל, שאין הקב"ה חשוד, שיעשה דין ומשפט לאדם, ללא סיבה מוצדקת! ע"ש.
וא"כ נמצא, כאשר אדם מקבל יסורים, בהכרח שחטא באברים האלו איזה חטא מסוים, והיסורים נשלחים במטרה להסיר מעליו את ה"כתם" הרוחני, שנדבק עליו כתוצאה מהחטא.
וזוהי הטובה העצומה שתורמים לנו היסורים: הם מכשירים אותנו להיות זכאים לקבל שכרנו בעוה"ב, וחוסכים מאתנו את כל יסורי גהינום. שכן ע"י מעט יסורים כאן למטה, מחשיבים זאת למעלה לסבל עצום ורב, כאילו עבר כמה שעות בגיהנום!
ויסוד זה לימדו אותנו חז"ל בגמרא מסכת ברכות (דף ה'.) שם נאמר ש"יסורים ממרקין (מנקים) עוונותיו של אדם", וזהו כמו שנתבאר לעיל.
והאמת, שאם נעמיק קצת יותר, נגלה שבעצם הטובה הזו היא כפולה ומכופלת! שהרי כבר כתב לנו הרמב"ן הקדוש (בשער הגמול, וכן בהקדמתו לספר איוב) "כי אילו ידע האדם, כמה כוח יש ביסורים שמקבל כאן בעוה"ז – להפחית לו מהעונשים של עוה"ב – לא היה מהסס לקבל עליו אפי' יסורי איוב כל ימיו!!!
וכדי להבין קצת, את דברי הרמב"ן האלו, נקדים הקדמה קצרה:
הרמב"ן הציב לנו כאן, 2 כוחות במאזני המשקל: יסורי גיהנום. ויסורי איוב. והרמב"ן החליט, שאילו האדם היה יודע, את גודל יסורי הגיהנום, לא היה מהסס מלקבל עליו – יסורי איוב – כל ימיו!
למה? אתם יודעים מה זה "יסורי איוב"? נתאר לכם זאת בכמה מילים:
* מתו לו 10 בניו – בחייו !
* כל ממונו- נשרף ונאבד !
* ובכל גופו- פרח שחין אבעבועות נורא !
ועל כל זה – אומר הרמב"ן, שמי שיקבל את כל היסורים הנ"ל – הוא נקרא עוד "מתפנק" לעומת היסורים שיש בגיהנום!!
כיצד זה יתכן? וכי יסורי גיהנום כ"כ נוראים ומפחידים? שאלה זו – רק מראה לנו, שאין לנו כלל מושגים – מה זה גיהנום!!! אצלנו, במושגים שלנו, חום גיהנום מתבטא רק בזה, שלפעמים אנו נכנסים למקוה חם, בחום של 40-50 מעלות, ומיד בורחים מהמקוה – וצועקים: אוף! איזה חום של גיהנם… בזה נגמרים כל ההשגות שלנו – בחום של גיהנום!… ואולם, כדי שנוכל בכ"ז להבין את דברי הרמב"ן הקדוש, א"כ מוכרחים אנו לתאר לנו – לפחות איזה ציור קטן – מהחום של גיהנום. ולשם כך ניתן דוגמא:
אם האדם יקח רק גפרור אחד "דולק" ויניח אותו מתחת ידו – למשך דקה אחת! האם יוכל לסבול את חום האש? בודאי שלא! הוא יסלק את ידו במהירות, מחמת הכוויה שירגיש. וא"כ, בואו ונתאר לעצמנו, שגיהנום – זה רק אש של גפרור, ואולם מניחים אותך שמה – לא דקה, אלא לנצח – (ושם למעלה – אתה לא יכול להשתמט או לברוח!) להשאר לנצח- מעל גודל להבת אש – של גפרור קטן – איזה יסורי תופת אלו?
וכעת – תכפילו את חום הגפרור – במיליארדים של חום אש! שהרי גיהנם – זה הרבה יותר מגפרור, שכך חז"ל לימדו אותנו (בגמרא ברכות – דף נ"ז:) שגיהנום, זה חום – פי 60 – מהאש הכי חזקה של העוה"ז! ואם נתרגם זאת במובנים שלנו, יצא לנו: שהאש של השמש – זה רק "הגפרור" שמדליקים איתו את הגיהנם! ואם זה רק הגפרור, הגיהנם עצמו – פי כמה וכמה – – –
נו, וכי לא צדק הרמב"ן שאמר, שאילו בנ"א היו יודעים מה זה אש של גיהנום, היו מוכנים לסבול יסורי איוב כל ימיהם, ובלבד – שינצלו מדינה של גיהנום!
עכשיו אנחנו מתחילים קצת להבין, מה בדיוק "נחסך" מאתנו, כשאנו עוברים יסורים כאן בעוה"ז!!!
וכך גם מובא במכתבי הח"ח (עמוד י"ג) בשם הגר"א, שאילולי היסורים בעוה"ז, לא מצאנו ידינו ורגלינו לעוה"ב! [ותיאור מזעזע על זה, הובא בשם הגר"א, וז"ל "…ואין בכח האדם לצייר, את גודל צערו שיהיה לו, כשֵיָראוּ לו בעוה"ב איך החליף עולם חושך – בתענוגים נצחיים. ואם יהיה לאדם בעוה"ז אחד מאלף אלפים חלק קטן מהצער שיש לו שם, הוא יהיה מוכרח למות מחמת שלא יוכל לסבול גודל הצער, ורק בעוה"ב נותן לו הקב"ה כוחות, שיוכל לסבול זה הצער"! ]
נו, עכשיו כבר משתלם לקבל "יסורים" כאן בעוה"ז?
וא"כ – הרי לנו עדויות של גדולי עולם, שהראו לנו כמה אהבה ורחמים יש ביסורים שנשלחים לאדם, עד כדי כך, שאם האדם ידע, מה הוא "חוסך" ע"י קבלת היסורים – הוא יתחרט ויצטער, למה לא שלחו לו עוד יסורים, כדי שיחסכו לו עונשי גיהנום!
ולכן מטעם זה מובא בחז"ל, בגמרא מסכת שבת (דף פ"ח:) וכן במסכת תענית (דף ח'.) שהאדם צריך לשמוח כשמגיעים עליו יסורים. שזה מוכיח שהקב"ה אוהב אותו, ומוכן למחוק עוונותיו – תמורת היסורים.
ואמנם, יש פתגם העולם שאומר: "קל מאד לדבר, ואולם קשה מאד מאד לבצע"! וכך הוא גם בנושא היסורים, אסור לנו לחיות באשליות, חייבים אנו להיות מודעים לעובדא, שיסורים עם כל "הטוב" שבהם – קשה מאוד לאדם לעמוד בהם, ובפרט כשהם גורמים לו לביטול תורה, ולמניעת קיום המצוות.
ואפי' חז"ל הקדושים, היו מוכנים לוותר על כל "העיסקה" הזו, ולא להכנס לנסיון הגדול של היסורין. וכמו שמצינו בגמרא מסכת ברכות (דף ה':) שאמרו חז"ל על היסורים "לא הם ולא שכרן". וכן בגמרא מסכת סנהדרין (דף צ"ח:) אמרו חז"ל "ייתי, ולא אחמיניה". כלומר, שהם לא רוצים להיות בדור שלפני סוף הגלות, שאז הקב"ה יביא נסיונות קשים של יסורים. [ועיין עוד בגמרא מסכת ביצה (דף ל"ב) "…שלשה – חייהן אינם חיים! ואחד מהם "מי שיסורים מושלים בגופו"!]
ובעצם – גם בנוסח התפילה תקנו לנו חז"ל, תפילה מיוחדת לברוח מהיסורין. כך שנינו בגמרא מסכת ברכות (דף ז'.) "רבנן אמרי – יהי רצון מלפניך ה' אלוהי, שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך הרבים, אבל – לא ע"י יסורין וחולאים רעים"!
וא"כ מכל הנ"ל עולה לנו, שבודאי לכתחילה מוטל על האדם, להתפלל מכל ליבו להקב"ה, שלא יביא אותו לנסיונות הקשים של יסורים, שיכולים להעביר אותו על דעתו ועל דעת קונו. אלא שמכל מקום, אם בדיעבד כבר באו על אדם יסורים, צריך שיידע לגלות גם את הטובה שטמונה בהם, וכך יהיה לו יותר קל לקבל אותם מבחינה "נפשית". [ובפרט שהמושג "יסורים" – לא חייבים להתבטא בצער נפשי חזק, אלא אפי' צער קטן מאד – נחשב בשמים ליסורים, וכמו שנתבאר לעיל בשאלה ב', וא"כ ודאי שבזה חייב האדם לדעת לתת להם את היחס הנכון, כפי שנתבאר לעיל].
ונעבור לשאלה רביעית (שאגב – היא מעודדת ומחזקת מאד): האם יש "גבול וסוף" לכל היסורין?
תשובה: בודאי שלכל יסורים, יש בסוף גבול, ופיצוי מלא! והקב"ה לא שוכח אף אחד, ובסוף יעניק נחמה כפליים מן היסורים, וכמו שכתוב בפסוק "שמחנו – כימות עינתנו"!
וכדי לעודד את הלבבות, נחזק את הדברים ע"י עדות מחז"ל הקדושים, שמראים לנו מעל לכל ספק, שכל יסורי שמים נקבעים מראש במידה וכמות עם גבול מסוים, מדוקדק עד לתכלית!
המקור לדברי חז"ל, הוא בגמרא מסכת עבודה זרה (דף נ"ה.) שם מוסרת לנו הגמרא גילוי מדהים: כל אדם שנגזר עליו להיות חולה בחולי מסוים, לפני ששולחים לו מלמעלה את המחלה, משביעים את היסורים שיצאו מהאדם בדיוק: ביום פלוני, ובשעה פלונית, ועל ידי רופא פלוני, ובתרופה פלונית! שמעתם? בשמים קובעים את סיום המחלה, עוד לפני ששולחים את המכה!
את הכל לוקחים בחשבון מראש: יום ההחלמה, השעה, הרופא, שם התרופה… הכל מכוון על הרגעים ממש…!
וכדי להוכיח, שכל דברי חז"ל הם קדש קדשים, נעתיק כאן 2 הוכחות, מהתורה עצמה, שבהם רואים באצבע, שלכל מכת יסורים – יש גבול קצוב שנקבע מראש!
א. בחומש בראשית, מתארת לנו התורה, איזה חבילת יסורים היה "עמוס" על שכמו של יוסף הצדיק:
* אחיו רצו להרוג אותו חי, וזרקו אותו בבור של נחשים ועקרבים, שממש כפסע היה בינו לבין המוות.
* גירשו אותו מהבית החם של אביו – יעקב, ונזרק בידי סוחרים מדיינים אכזריים.
* עובר עליו בארץ מצריים, 12 חודשים של מוות! פיתויים נוראים לעבירה, מצד אשת פוטיפר. 12 חודשים של מאבק פנימי קשה, שמתמשך עם נסיונות קשים ומרים!
* אח"כ הוא נזרק שוב לבור הכלא, והפעם למשך 12 שנים תמימות!
כל כך הרבה צרות, עברו על ראשו של יוסף הצדיק! ואולם, ברגע שקבעו מהשמים, שכבר הגיע הסוף לצרות של יוסף, וכבר נשלם הקיצבה שגזרו עליו – לא חיכו מהשמים אפי' רגע אחד שהוא ימשיך להשאר עם הצרות, אלא הפסוק מדגיש (בפרק מ"א – י"ד) "וישלח פרעה ויקרא את יוסף – ויריצוהו מן הבור"!!!
בשביל מה צריך "להריץ" אותו? וכי יוסף לא יכול לצאת מהכלא בהליכה רגילה נורמלית?
התשובה – לא! בשמים קבעו, שרק עד השניה הזו יוסף הצדיק יסבול, ויותר מזה אפי' רגע אחד א"א לחכות! צריך להריץ אותו כל הדרך, כדי שיקבל את הפיצוי המגיע לו, 80 שנה להיות מלך על מצרים. יותר ממה שנגזר עליו, אסור לו לסבול, ואפי' לא שניה אחת!!!
ב. ואותו יסוד – ובאופן מפליא שבעתיים, אנו מוצאים אצל בני ישראל במצרים. בני ישראל עברו שם סבל בל יתואר, ממש את כל שבעת מדורי גיהנום, עינו ושיעבדו אותם במשך 210 שנים תמימות! בכל האפשרויות האכזריות. ומי שהיה מסתכל מהצד, היה חושב שהעולם הפקר ח"ו, ואפשר לעשות עם בניו של הקב"ה – כל מה שרוצים! להתעלל בהם, להכאיב להם, הכל! אין דין ואין דיין, ח"ו. ומה אתם חושבים, שהקב"ה באמת "שכח" מהם? לא ולא! ברגע שהגיע השניה שבה נשלמה קיצבת היסורים שנגזר עליהם – הקב"ה הריץ אותם מיד ממצרים, אפי' להמתין 18 דקות(!!) כדי שיאפו לחם לצידה לדרך – גם זה הוא לא יכול היה לחכות!
מה קרה? מה הבהילות? הרי כבר מאות שנים הם סובלים ונמצאים תחת עול מצרים, וא"כ מה יקרה אם הם יתעכבו עוד 18 דקות במקום השיעבוד?
התשובה – לא! אסור לאדם שיסבול יותר ממה שקצבו לו מראש, תקחו מָצות, תקחו מה שיש, העיקר שתצאו במהירות מן היסורים, בדיוק בשניה שנקבע מלמעלה!
והדברים מזעזעים את נימי הלב! וכל אדם שנפל בחלקו מנת יסורים, וכבר מוצא הוא את עצמו, כשהוא מיואש ומדוכא מהם, חייב להתעודד הרבה מאד לאור דברי חז"ל אלו, עליו להיות סמוך ובטוח שהקב"ה לא ישאיר אותו ביסוריו – אפי' שניה אחת יותר ממה שנגזר עליו!
והאמת, שגם במציאות היום יומית, אפשר לראות את הדברים הנ"ל באופן מוחשי:
הנה ניקח לדוגמא את סבל "הלידה". כידוע הסבל הכי קשה שהאשה עוברת בחיים, זה כאשר היא מתקרבת לשעת הלידה. הצירים והכאבים מתגברים, ומדי כמה דקות, מופיע כאב חד וחזק שמתיש את כל הגוף! וכך הדבר חוזר על עצמו, כל כמה דקות ספורות…
וכאשר מגיע שעת הלידה עצמה, הכאב מגיע לשיא! האשה מתפתלת מרוב כאבים, ואין לה יותר כוח לסבול, אבל המילדות מעודדות אותה, ואומרות: "עוד מעט… תתאפקי ממש רק עוד 10 דקות, ויהיה לך ילד חמוד…עוד מעט יחלוף ויגמר כל הכאב… רק תחזיקי בנתיים מעמד… וכשהכל נגמר בשלום: איזו שמחה – – – !
וכך בדיוק, המצב של כל יהודי, בתהליך "הצירים" של היסורים: אמנם לפעמים כואב, ואף מעיק, ואנו מרגישים שממש אנו כבר לא מסוגלים להמשיך ככה יותר… כשל כוח הסבל…
ואולם חז"ל הקדושים מעודדים אותנו, ואומרים: תתאפק עוד קצת… וכבר הכל מסתיים! לכל כאבים יש סוף וגבול! רק תחזיק מעמד בנתיים… אל תתייאש! יש אחד למעלה בשמים – שלא שוכח אותך, והוא מחכה לרגע שבו יוכל להפסיק לך את היסורין!
ונעבור לשאלה חמישית:
מהם האפשרויות, שבהם ניתן להנצל מגזירת היסורים?
תשובה זו, שאנו באים כעת לענות – שווה מליונים!
מי לא מחפש היום, את תרופת הפלאים הזו? מי לא מוכן להשקיע מילארדים של דולרים, ובלבד לרכוש את התרופה, שחז"ל "חתומים" עליה, שהיא תציל אותו מן היסורים?
הנה, נעתיק כאן רשימה מחז"ל הקדושים, שנתנו לנו – 5 עצות שכל יהודי יכול לבצע אותם בקלות, ולהנצל ממנת היסורים שנגזר עליו!
ולתועלת הרבים, נעתיק כאן את העצות אחת לאחת, ואשרי הפיקח שיודע לחטוף את העצות האלו, וליישם אותם אצלו הלכה למעשה:
1. עצה ראשונה: נתן לנו הסטייפלר הקדוש (בספרו "ברכת פרץ" פרשת מקץ. וכן בספר "קריינא דאגרתא" ח"א, ס' פ"ב, וס' צ"א). ותוכן העצה: להוציא את מנת היסורים שנגזר עליו, ולנצל אותם למען קיום מצוותיו של הקב"ה ותורתו הקדושה!
כלומר: זה ברור שכל אדם בעולם, נגזר עליו "לעמול ולהתייסר" כאן בעוה"ז. וכמו שלימדו אותנו חז"ל, בגמרא מס' סנהדרין (דף צט:) "אדם לעמל יולד"! לא שייך שאדם יחיה בעוה"ז על מי מנוחות, הוא חייב להיות עמל, ויגע, וטרוד בכל משך ימי חייו, וא"א כלל להתחמק מגזירה זו! [וגזירה זו, מכתוצאה של קללת אדם הראשון "בזיעת אפיך תאכל לחם"].
אלא מה? הקב"ה ברוב רחמיו, לא החליט על איזה דברים אנו נתייסר ונעמול עליהם, אלא השאיר זאת "להחלטתו" של האדם !
אדם שיש לו זכות, הוא חושב לעצמו ואומר: אם בלא"ה נגזר עלי לעבוד ולהזיע – א"כ למה שאני לא יוציא זאת לתועלת ניצחית: בשביל התורה והמצוות?
ואם תשאלו – האיך עוברים "יסורים" בשביל התורה? פשוט! יש הרבה דברים, שאדם מקריב ומצטער למען התורה. ולמשל: שהוא הולך ללמוד גם בזמנים שקשה לו, או בזמנים שהוא עייף, ובכ"ז הוא מייסר את עצמו, ומנדד שינה מעיניו, וסובל למען לימוד התורה.
אדם הזה, הרויח 2 דברים: א. מצוות ת"ת. ב. כל הצער והסבל שנגרמו לו עקב הלימוד, הכל נלקח בחשבון בב"ד של מעלה, ובתמורה לזה "מקזזים" לו את הצער והיסורים שהיה צריך לסבול בשביל בעיות אחרות. (וכגון: צער משכנים רעים, או צער גידול בנים, או מחלות שונות, וכו'. את כל זה הוא חוסך, במה שהצטער כבר על התורה!)
וכן אותו חשבון עושים בקיום המצוות: מי שקם בחורף, כשבחוץ קפור אימים, ובכ"ז למען כבוד התפילה הוא נוטש וזורק את המתיקות של המיטה החמה. או בקיץ, כשהלילה קצר, והוא עדיין עייף ולא שבע מהשינה, ובכ"ז הוא מתגבר כארי, קופץ מהמטה, ומנער מעליו את קורי השינה, הכל למען כבודו יתברך, כדי שיספיק להתפלל במנין, בישוב הדעת!
כל הדברים האלו – כרוכים בקשיים, במאמץ, בויתורים, צער, סבל, וכבדות, וכו' וכו'. את כל זה לוקחים בשמים בחשבון מדוקדק מאד, ועל כל צער הקטן ביותר, שנגרם לו עקב קיום המצוה – מחשיבים זאת למנת יסורים ולכפרת עוונות, ואוטומט – ניפחת לו מהמיכסה של היסורין שנגזרו עליו!
[וכעין זה, ראיתי שפירש האור החיים הקדוש, בפר' ויחי (פרק מ"ט – י"א) על הפסוק "כיבס ביין לבושו, ובדם ענבים כסותה". וביאר האור החיים הקדוש, שפסוק זה מדבר על סוף הגלות, כשבני ישראל יהיו חייבים להטהר מעוונותיהם לקראת ביאת המשיח, ואז הקב"ה יציע להם לבחור באחת משני הדרכים, כיצד להטהר:
א. או ע"י "כיבוס ביין", שזהו יינה של תורה. כלומר, שיש להם אפשרות להינקות ע"י עמל התורה.
ב. ואם לא ירצו בדרך זו, על זה ממשיך הפסוק, שיש גם דרך אחרת: ע"י דם חללים… רח"ל! עכ"ל.
הרי מפורש כדברינו, שאם אדם משקיע כוחות על התורה – הרי הוא חוסך לעצמו יסורים של "דם חללים"! נורא ואיום!]
שומעים איזה רווח עצום, יש לנו ביסורים שבאים ע"י "עסק התורה והמצוות"? זהו עצה אחת, שיש בידינו להשיגה בקלות, כדי להנצל מיסורי העוה"ז שכואבים פי כמה וכמה!
ב. עצה שניה: והפעם עצה זו, פועלת בכיוון "החברתי". כלומר, להרבות לו כמה שיותר רעים ואהובים, וזה יכול להתבטא גם באיש ציבורי, שהרבים זקוקים ותלויים בו. ולמשל: ראש ישיבה לעשרות תלמידים. רב שמוסר שיעור בישיבה או בפני רבים בבהכנ"ס. או אפי' "עסקן" שמחזיק ידי לומדי תורה, ובזכותו יושבים אברכים ולומדים תורה.
אדם כזה, שהרבים צריכים אותו – יש לו בשמים חשבון אחר לגמרי. היסורים שלו נמדדים לא רק לפי מצבו שלו הרוחני לבד, אלא לפי מצב כל האנשים שתלויים בו. ואם רוצים ח"ו לשלוח לו יסורים, לוקחים בחשבון את כל הצער שיגרם לכל האנשים שקשורים אליו, והיה אם ימצא, שאפי' לאחד מהם לא מגיע לו שיצטער בגינו – הקב"ה מוריד את היסורים שרצה לשלוח לאדם ההוא, ומוותר לו בגלל השיקול שלא יגרם צער אפי' "בעקיפין", לחברו שלא מגיע לו את הסבל הזה!
ומי גילה לנו את סוד העצה הזו?
חז"ל הקדושים! היכן? בגמרא מסכת שבת (דף ק"ו.) אומרת לנו הגמ' בשם ר' יוחנן : "אחד מבני החבורה שמת – תדאג כל החבורה כולה"! למה? מה זה קשור אליהם אם החבר שלהם נפטר ח"ו? אלא כאן מונח היסוד שאמרנו: כולם אשמים במותו! שכן אם אחד מהם היה צדיק, ולא היה מגיע לו לקבל את הצער הזה (שלקחו ממנו את חברו) אזי הקב"ה לא היה ממית את חברם! החברים שלו היו מצילים אותו מגזר דין מוות! למה? משום שנכון שלאדם עצמו מגיע מיתה, ואולם לחברים שלו לא מגיע להם שיצטערו בגללו! ובגלל השיקול הזה בלבד הקב"ה היה משאיר אותו בחיים, ואם בכ"ז הקב"ה המית אותו, זה אומר שכולם חייבים! כולם ראויים לצער הזה! ולכן: "ידאגו כל בני החבורה"! מבהיל ממש ! ! !
ובאמת, שיסוד זה כבר רמוז ג"כ בתורה הקדושה. הנה בחומש דברים (פרק ל"ב-ד') משבח משה רבנו את הקב"ה: "הצור תמים פעלו… אל אמונה, ואין עוול,צדיק וישר הוא".
פלא! וכי בגלל שהקב"ה לא עושה "עוול" במשפט, לכן הוא נקרא "צדיק וישר"?! והרי כל שופט בשר ודם ג"כ לא עושה עוול, ואיזה שבח זה להקב"ה?
אלא כאן מונח היסוד שנכתב לעיל: כל שופט, שגוזר ששה חודשי מאסר על אדם שהורשע בדין, הוא לא לוקח בחשבון את הצער שיגרם מחמת זה – לאשתו, ילדיו, ומכריו, או לאנשים הזקוקים לו, וכו'. הוא מצטמצם רק סביב "כתב האישום", ולפ"ז פוסק את גזר הדין, לא מעניין אותו כלל מכל ההשלכות שנובעות עקב גזר הדין !
אבל אצל הקב"ה אינו כן! הוא לא ישלח יסורים לאדם, אם הוא יודע, שיגרם מזה אפילו בעקיפין צער ועגמת נפש לחברו שהוא צדיק, ולא מגיע לו לסבול בגללו!
וא"כ, הבה "נקפוץ" על המציאה: נרבה לנו רעים וחברים, נרחיב יותר את מעגל הנזקקים אלינו בתרומות וצדקות, ובכך נגביר את הסיכויים שלנו, להנצל מהיסורין !
ג. עצה שלישית: סגולה שלישית, שיכולה לחסוך מהאדם הרבה צער ועגמת נפש זה ע"י – שירחם על הבריות!
וכמו שלימדו אותנו חז"ל, בגמרא מסכת בבא מציעא (דף פ"ה.) על רבי הקדוש, שקיבל עליו יסורים קשים ומרים, ומתארים לנו חז"ל, שכאביו היו נובעים מכתוצאה של "אבן" שהיה לו בדרכי השתן, והם היו כ"כ נוראים עד שבזמן שהיה נכנס לבית הכסא, היה זועק מרוב כאב, וזעקותיו היו נשמעים למרחק של 3 מילין (כ- 3 ק"מ)!
ואיך בסוף ניצל רבי מיסורים אלו? ע"י שריחם על יצוריו של הקב"ה, ונהג עמהם בחמלה! (ע"ש בגמרא כל הסיפור, ובמאמר אחר – הארכנו כבר בזה).
וזו עצה נפלאה גם עבורנו: לרחם על כל אדם מסכן, יצור מסכן, בע"ח מסכן, ואז – גם בשמים ישיבו לנו באותה מידה, ויתחשבו אתנו מאד, לפני שירצו לשלוח לנו מנת יסורים!
[ומסופר על יהודי עני קשה יום, שניגש לעשיר אחד לבקש צדקה, והיה זה ביום חורף סגרירי, והעני נכנס עם נעליו שהיו מלאים רפש ובוץ, וגרם בכך לטינוף כל רצפת הבית, השטיחים, וכו'.
רתח עליו העשיר ואמר לו: ראה מה עוללת לי? וכי אינך חס על נקיון הרצפה שעמלו עליה שעות? הסתלק מיד מביתי, איני רוצה לראותך!
ענה לו העני בפיקחות יתרה: פלא על כבודו, שמקיים רק את חצי הפסוק, ולא גומר את כולו!
"על איזה פסוק אתה סח"? תמה העשיר.
פשוט! הרי כתוב "ברוך מרחם על הארץ – ברוך מרחם על הבריות"! ואילו אתה מרחם רק על "הארץ", ולא נותן לב לרחם גם על בריות אומללים…
מצחיק! ואולם עלינו לזכור: בל נתנהג כמו אותו כסיל עשיר, נרחם על הבריות באותה מידה שאנו מרחמים על הארץ, על דברים דוממים, ואז נזכה להיות בברכת "ברוך שמרחם על הבריות"!]
ד. עצה רביעית להנצל מיסורים: עצה זו נקראת בשם "קבלת העלבונות בשתיקה". כלומר, אם נתקלת באדם שבייש אותך, ומרוב בושה – צבע הפנים שלך החליף כמה גוונים… תדע לך, שאותם רגעים יקרים מפז! כל רגע שאתה תשתוק – אתה תרויח עולמות! נכון, אש הכעס בוערת בקרבך, ודמך רותח בך, ואתה משתוקק לקום ולעשות לו איזה משהו כדי להרגיע את העצבים שלך – – – אתה רוצה "לנקום" בו, ולדבר איתו בשפת הידיים, או לכה"פ להקהות לו את השיניים, ע"י כמה מילים חריפות ודוקרות. או לפחות להראות לו פנים חמוצות וזועפות, שיראה שאתה מרוגז עליו מאד – – –
כל זה, אתה משתוקק מאד לבצע! ובכל זאת אם התגברת והיית לבן חייל, והצלחת לעצור את עצמך, ולא להגיב לחברך כלל – תדע לך, שקנית את עולמך ברגע אחד!!!
רגעים אלו, שבהם הסמקת והתביישת – בשמים מחשיבים זאת, כאילו נטלו את נשמתך! (שכן, כל המבייש את חברו ברבים, דינו כשופך דמים! כך פסקו חז"ל, בגמרא מסכת בבא מציעא, דף נ"ח:) ואין לך מושג, כמה יסורים "מוחקים" לך מהחשבון שלך, מחמת הצער הגדול שהיה לך באותם רגעים…
ומנין אנו יודעים, שאכן זכות גדולה יש למי שבולם פיו, ולא משיב לחברו שהעליב אותו? למדנו זאת מדוד המלך. שסבל הרבה במשך חייו, ונרדף ע"י אויביו שרצו לרצוח אותו נפש!
בהתחלה, האחים שלו (שחשבו אותו לאח ממזר, ח"ו) רצו להמית אותו, ולכן שלחו אותו לרעות את הצאן במדבר, שהיה שורץ בדובים ואריות מסוכנים! (כך כתוב במדרש תהלים, והועתק בספר מעם לועז על שמואל, פרק ט"ז – י'). ולאחר מכן, נרדף בידי שאול המלך, שג"כ רצה להורגו, והיה בורח ממנו למדברות.
וגם במלכותו, נרדף בידי שארית בשרו – בנו אבשלום! וכידוע, אין צער יותר גדול מזה, שבן קם להרוג את אביו, ב"מ.
ובזה עדיין לא תמה מסכת יסוריו:
* מלך מואב – הרג את כל אחיו של דוד בחייו, וגם את אביו ואמו. כך שדוד נשאר יתום. ללא כל עזר ומשענת. (ע' רש"י שמואל א', פרק כ"ב-ד', בשם המדרש)
* מתו לו 4 בנים במשך חייו:
1. בן בת שבע. (ע' שמואל ב', פרק י"ב ט"ז)
2. אמנון. (שמואל ב', י"ג – כ"ח)
3. אבשלום. (שמואל ב', י"ח – ט"ז)
4. אדוניהו (מלכים א', ב' – כ"ה).
* שאול לקח ממנו את אשתו מיכל, ונתן אותה לפלטי בן ליש (שמואל א', כ"ה – מ"ד) וגם עוד 2 נשים שהיו לדוד נלקחו בשבי. (שם, ל'-ה')
* לקה בצרעת, וישב כמנודה מחוץ למחנה במשך 6 חודשים, כתיקון על עוון בת שבע. (גמרא סנהדרין ק"ז.)
* אבשלום רצה להורגו, דואג ושאול המלך רדפו אותו, ואחיתופל מרד בו.
כ"כ הרבה צרות, עברו על ראשו של דוד המלך, ובכ"ז, מה הדבר שזיכה אותו להיות רגל רביעי "למרכבה העליונה"? כל היסורים האלו, עדיין לא הכריעו את הכף, רק דבר אחד ויחיד הצליח להכריע: היה זה בשעה ששמעי בן גרא חירף וקילל אותו קללה "נמרצת" (נמרצת ר"ת: נואף מואבי רוצח צורר תועבה. בכל זה, הוא האשים את דוד) ואבישי בן צרויה רצה להורגו, כדין מורד במלכות, ובכ"ז דוד שתק ולא נגע בו כלל לרעה!
באותה שעה זכה דוד, בגלל מעשה גבורה עילאי זה, שיהיה דמותו חקוקה על כסא הכבוד! כל היסורים שעבר לא הועילו לו, ורק מה שעצר את עצמו, ולא הגיב בשעה שביזו אותו – זה מה שזיכה אותו להיות רגל רביעי למרכבה העליונה! להשתומם!!!
ולשם תוספת חיזוק, נעתיק לכם כאן דבר מחריד, אשר יזדעזע כל לב בשמעו את הדברים:
הנה, רבנו חיים ויטאל (תלמידו של האר"י הקדוש, שהיה בעל רוח הקודש) כותב בספרו "שערי קדושה" (חלק א', שער ו') את המילים הבאות:
"…ואם עיני שכל לך, היה לך "לחפש" מי שיצער אותך, כי בזה חיים אתה מרויח לך"!!!
שמעתם מה מרויחים אם מבליגים ולא עונים? חיים! חיים שקטים ושלוים, ללא יסורים! ומי שמפספס הזדמנות זו, ולא שולט בעצמו, ומגיב לחברו בשעת מריבה, הלא לכסיל וטיפש ייחשב, שמוכן לוותר על רווח של חיים בשביל הנאת רגע אחד? וכל בר דעת יקח את הדברים היטב לתשומת ליבו, ויחשוב פעמיים(!) לפני שהוא מגיב לחברו, איזה רווח עצום הוא מפסיד ומאבד – ע"י צעד פזיז כזה!
ה. עצה חמישית – להנצל מהיסורים, והפעם עצה זו משפיעה מבחינה "פסיכולוגית", ותוכנה: לקחת בקלות את טרדות החיים. כלומר, רוב היסורים של האדם, נובעים בדרך כלל, ממתח, עצבים, ולחצים, שאדם מכניס לעצמו. כל דבר בחיים הוא לוקח את זה באופן קשה, ברגע שהוא נתקל באיזה בעיה – הוא כבר מאבד את "שיקול דעתו", ונכנס למתח: מה יהיה? איך אני יעבור את זה? וכל הפחדים האלו, משפיעים עליו הרבה, עד שהוא נכנס ללחץ של עצבים – ומתמוטט!
למה צריך לקחת את זה בצורה כזו? למה צריך לנפח כל בעיה קטנה, ולהגדיל אותה לגודל של פיל? מדוע אנו לא יודעים לכופף את הראש, ולעבור את בעיות החיים "בעצימת עיניים"?
אנחנו ממש דומים לאותו אדם, שכמעט נטבע בים, ורק ברגע האחרון ניצל בנס, ומאז אדם זה מפחד לראות – לא רק את הים, אלא הוא כבר לא מסוגל לראות אפי' דגים, כיון שהם "מזכירים" לו את הים… [וכעין זה, איתא גם במדרש שיר השירים (פרק א' – י"ד) ש"מי שנשכו נחש – כל חבל קטן כבר מפחיד אותו…" ע"ש.]
זה נקרא לנפח כל בעיה, להכנס ל"פָנִיקה" מכל דבר קטן, ואז התוצאות שהלחץ דם שלו עולה ועולה…
נלמד מאברהם אבינו, שאפי' שהקב"ה הודיע לו "מחר בבקר תיקח את בנך ותעלה אותו לקרבן", כתוב בפסוק "וישכם אברהם בבקר", כלומר, אחרי הודעה כזו, הוא היה מסוגל עוד להרדם בלילה כרגיל, ובבוקר להשכים וללכת! כזו שלוות נפש! מהיכן הוא לקח אותה?
איננו דורשים מאתנו, להיות כ"כ אדישים, ואולם לפחות להשתדל לצמצם לעצמנו את הפחד שתוקף אותנו מכל בעיה שנתקלים בה, ואז חיינו יהפכו להיות יותר שלוים ורגועים, "הלחץ והמתח" ירדו, וגם חלק גדול מן חבילת היסורים שהיה לנו – ילכו ויעלמו להם!
[ותתפלאו לשמוע, שגם רבנו הסטייפלר הקדוש, השתמש בעצה זו, ורק דרכה הוא הצליח להתעלם מכל צרותיו, ולצמוח להיות גדול בתורה. וכך הוא כותב במכתב (הועתק בספר "אשכבתיה דרבי" ח"א עמוד רכ"ז) "…אל תרבה להתעמק הרבה בקשיי העוה"ז, אילו אני הייתי שם לב, לכל הצרות שעברו עלי בחיים, לא הייתי יכול ללמוד, אפי' דף אחד של גמרא, והייתי נשאר עם הארץ…
"היו שנים, שחיינו בדקדוקי עניות ממש, בשבתות היינו אוכלים לחם שחור יבש… ועוד צער גידול בנים שהיה לי, היה אפשר לחלק למאה אנשים… ובכ"ז, הקב"ה עזר לי, והתעלמתי מכל הבעיות, והשקעתי ראשי בתורה, והתפללתי תמיד להקב"ה, שיבואו תקופות טובות יותר…" עד כאן. ישמע חכם – ויוסף לקח].
ולפ"ז, נבין היטב את מאמר חז"ל, שאמרו בגמרא מסכת בבא קמא (דף צ"ב.) "אם חברך קרא לך חמור – תן "אוכף" על גבך"! כלומר, תכופף את עצמך, ואל תתרגש מכל דבר בחיים, ומי שלא לוקח כל דבר ללב – זוכה לאריכות ימים! והלואי ונזכה!
אלו סיכום 5 העצות שנתנו לנו חז"ל, כדי להציל את עצמנו מהיסורים. ואשריו מי שיזכה לאמץ לעצמו אפי' עצה אחת, שאז מובטח לו, שכל חייו יהפכו להיות מאושרים!
ונעבור לשאלה שישית:
מדוע יש אנשים טובים וצדיקים, ובכ"ז סובלים מיסורים, ואילו אנשים שבאמת מגיע להם יסורים, ובכ"ז הם חיים בשקט ובשלוה?
ובמילים קצרות – נגדיר כך את השאלה: מדוע יש צדיק ורע לו, רשע – וטוב לו?
תשובה: ראשית, חושבים אנו, שכל יסוד השאלה מונחת כאן בטעות! שכן, אין אדם בעולם, שחי בשקט ובשלווה ללא מכאובים ויסורים. כל אחד ושק הצרות שלו, ואפי' אם אצלו זה לא מתבטא בעושר ובפרנסה – אז יש לו בעיות אחרות. (וכגון: שבניו מורדים בו, ואין לו כלל נחת מהם. או יש לו אשה רעה, שעושה לו את "המוות" בבית. או שכנים רעים, או שמצב הבריאות שלו רופף, וכו' וכו'). הכלל הוא: אף פעם א"א לדעת, מה מתרחש בתוך "בטנו" של השני, ואפי' אם כלפי חוץ הוא נראה במצב טוב – מ"מ עדיין אין זה משקף כלל את מצבו הכללי!
[ואפי' אם נסכים, שבאמת ישנם כאלו רשעים, שכן נהנים הנאה מושלמת מהעוה"ז – אולם עליהם, כבר דוד המלך ענה לנו תשובה ברורה. היכן? בספר תהילים (מזמור צ"ב) שם כותב דוד המלך: "בפרוח רשעים כמו עשב… להשמדם עדי עד"! כלומר, שהקב"ה נותן להם את שכר המצוות הבודדות שעשו, כאן בעוה"ז, כדי שבעוה"ב לא יהיה להם פיתחון פה, ויכנסו ישר לגיהנם!
ומי שלא מבין את זה, קורא לו דוד המלך: איש – "בער וכסיל"! וכמו שנאמר "איש בער – לא ידע, וכסיל – לא יבין את זאת"!].
ואם כבר יש מקום לשאלה, יש לשאול אותה בכיוון ההפוך: מדוע אנשים טובים מתייסרים? אנשים שמתנהגים ביושר ובצדק, ובכ"ז יש להם סבל ויסורים מכל הצדדים! (ויש להתפלל תמיד, שהקב"ה יצילנו ממצבים כאלו, ויזכנו לעובדו מתוך נחת ושלוה, אכי"ר). ועל זה יש לשאול -מדוע? וכי חשוד הקב"ה דעביד דינא בלא דיינא, ח"ו?
ואכן, שאלה זו קשה היא מאד, ואין בכוח אנוש לענות עליה. ואפי' משה רבינו, שהפנה את השאלה הזו להקב"ה, מספרים לנו חז"ל (בגמרא מס' ברכות דף ז'. לשיטת ר"מ שם) שהוא לא קיבל על זה תשובה מהקב"ה!
ואם כן, אין באפשרות שיכלנו הקצר, להשיג עומק דיני שמים. ורק דבר אחד נוכל לענות: את משלו הנפלא של החפץ חיים בענין זה! ולפ"ז, אולי יפתח לנו זיק קטן של אור, להחיות לב נשברים.
וכך מספר לנו, הסבא קדישא הח"ח: משל ליהודי אחד, שהתארח בשבת אצל חמיו, אשר התגורר בעיר הסמוכה. והנה בשבת בבוקר, בשעת התפילה, הבחין האורח היהודי בדבר מוזר: גבאי בהכנ"ס, שהיה ממונה לחלק את העליות לס"ת, ביצע זאת- בצורה משונה מאד.
לעליית "ראשון" – הוא כיבד את פלוני שיושב במזרח. לעליית "שני" – את פלוני שיושב בצד מערב. לעליית "שלישי" כיבד את היהודי, שיושב בקצה הבהכנ"ס בכיוון הנגדי, וכו' וכו'.
וכך היה הגבאי הולך וקופץ מזוית לזוית, ומחלק את העליות בסדר שהיה נראה תמוה בעיני הרואים.
בגמר התפילה, לא יכול היה האורח להתאפק, ניגש אל גבאי בהכנ"ס, ושאל אותו: יסלח לי מר, שאני רק אורח – וכבר מתערב בעניני בהכנ"ס, אולם דבר אחד שראיתי אצלכם בבוקר, מעיק לי כל הזמן, ולא נותן לי מנוח: איזה מן סדר "משונה" נהוג אצלכם?
מדוע כשאתה מחלק את העליות לס"ת, אתה קופץ מאחד, ומדלג על השני, ושוכח את השלישי, וכו'? וכי אין לכם סדר ומשטר, לתת לכל אחד את המגיע לו, לפי הסדר?
שמע זאת הגבאי, חייך, ואמר לו: "הוי! הלא תבין! מביקור של שבת אחת במקום, לא תצליח לתפוס את סדר הנהגת בהכנ"ס. רק אם תהיה כאן כמה – שבתות רצוף, אז תתחיל להבין ולקשר, שמה שלא נתתי לפלוני לעלות זה משום שהוא כבר עלה שבת שעברה, והיהודי ההוא עלה לפני שתי שבתות, ונמצא – שהכל מתנהל על פי סדר ומשטר מדוקדק להפליא!
הכלל הוא: ממבט של פעם אחת בלבד – א"א לקבוע את כל צורת התמונה הכללית!
ואותה תשובה, מדברת גם אלינו אנו: אנחנו ג"כ יש לנו את אותה בעיה. כשרק אנו נתקלים באיזה קושי – במשך החיים – כבר יש לנו שאלות, לדעת על מה, ולמה זה? איננו תופסים, שאנו דומים לאותו אורח, שמביקור אחד בלבד – כבר רוצה לדעת את כל סדר הענינים, וגם אנו בעוה"ז, איננו אלא בתור "אורחים", נמצאים זמן קצר של – שבעים עד מאה עשרים שנה, וממבט כזה קצר – כבר רוצים להקיף את כל התמונה בכללותה? הרי זה ודאי שלא יתכן כלל!
עלינו להאמין, שכל צער שנשלח לאדם, בודאי שהוא יצמיח לו בסופו של דבר – רק טובות, והאדם עצמו ירויח מזה. רק אנחנו, בעיניים הגשמיות והמוגבלות שלנו, לא יכולים לראות למרחוק, ולקשר את הדברים. אנו מצטמצמים לראות רק את הצד הרע שבדבר!
הרי זה ממש דומה, לאדם שלוקח גרעין של תבואה, וזורק אותה על האדמה. חברו שרואה זאת, צועק עליו: מה עשית? לא חבל על זה? ואולם, בסופו של דבר, לאחר שנים, כשרואה איזה יבול של ברכה, הצמיח הזרע הזה, אז הוא מתחיל להבין, שבעצם המעשה של זריקת גרעין הזרע – זה בעצמו היתה טובה גדולה ועצומה !
וכך הוא הדבר אצל הקב"ה, שרואה עתידות, ומסתכל עוד כמה שנים קדימה, ויודע, שבסופו של דבר – הרעה הזו תהיה לטובתו של האדם, ותצמיח לו הרבה ישועות, לכן הוא שולח לו אותה כעת – לטובתו האישית בלבד!
ובקיצור נסכם: כל העוה"ז דומה ל"פזל" אחד גדול, שעד שלא נרכיב ונתאים את כל חלקיו זה לזה – לא תהיה לנו תמונה ברורה ומושלמת!
סיימנו פרק זה, נקווה שיצאנו ידי חובת בירור, של 6 הנקודות היסודיות, שהועלו סביב הסוגיא של יסורים. אלא שאחרי כל ההסברים, אסור לנו לשכוח את העיקר שבעיקרים, שבו השתמשו היהודים, לאורך כל אלפים שנות הגלות. והוא: תפילה!
ותפילה – פירושה: לא להרפות מלהעתיר תחנונים אל ה', אם שערי שמים נראים "כנעולים" – הדמעות יפרצו אותם! עלינו תמיד, לעורר רחמי שמים בלא הפוגות, עד אשר יראה ה' – בעוני מצבנו, וימהר לשלוח לנו את משיח גואלנו במהרה בימינו – אמן!
עיסקת חליפין:
רוצה להחליף את מנת היסורים שלך?
פעם אחת, גזר המלך על בני עירו, שכל אחד יכתוב על גבי גליון, את כל צרותיו שיש לו בחיים, ישים זאת בתוך מעטפה, וישליך זאת לתוך החבית המרכזית, שהועמדה לשם כך במרכז העיר.
ואכן, תוך כמה שעות – התמלאה החבית, במעטפות של כל מיני סוגי אנשים, אשר פירטו את צרותיהם ע"ג הכתב. כשסיימו, ציוה שוב המלך, שכעת – כל אחד יבחר לעצמו איזה מעטפה שהוא רוצה – ויקחנה לעצמו…
ומה חושבים אתם? איזה מעטפה לקח כל אחד? את המעטפה שלו עצמו…!
שכן, אף אחד לא יכול לדעת – איזה צרות יש לחברו, ואף אם הוא נראה מאושר ומחייך, מ"מ כל אדם מעדיף להשאר עם צרותיו שלו – ולא לנסות לקבל את מזלו של השני, אף שכלפי חוץ זה נראה "נוצץ"!
ללמדך, שאסור לאדם לקנאות בחברו, ולבקש מהקב"ה שיתן לו את גורלו הטוב של השני, אלא כל אחד ישא כפיו להקב"ה, ויתפלל שיצילהו מצרותיו שלו עצמו, ואז כולם יהיו מאושרים!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט"א
אמרי יחזקאל
הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5