——–
כאשר עלה בלב דוד המלך לבנות את בית ה', שלח ה' בידי נתן הנביא לאמור: "אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ, הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי" (שמואל ב', ז' י"ב). ושם הבטיחו ה' שיכונן לבנו אשר יֵצֵא ממעיו כסא מלכות עד עולם: "וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ [עַד עוֹלָם]".
מובא בדברי הימים א' כ"ב: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה. וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו. הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב, וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל [עַד עוֹלָם]".
תהלים פ"ט ד': …"כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי, נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי. [עַד עוֹלָם] אָכִין זַרְעֶךָ, וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה"…
דברי הימים א' כ"ח: "וַיִּבְחַר יְיָ אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל [לְעוֹלָם]. כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד, וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי, וּבִבְנֵי אָבִי – בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל".
"חי וקיים" זה תואר המתאים לדוד המלך שיש לו חיים, אשר יָדַע להעריך ולמצות את החיים שקיבל במתנה, כי לא היו לו חיים משלו. דוד המלך חי וקיים ומלכותו קיימת [עד עולם], למרות שלא היו לו חיים משלו והוא חי רק 70 שנה ממה שנתן לו אדם הראשון, הוא חי וקיים.
מובא בזוהר: והקב"ה לא נוח לפניו מכל בניו של יעקב שולט במלכות [לעולם] – אלא ליהודה ולא לשאר בניו של יעקב. שנאמר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה… וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מ"ט, י'). ומה ראה הקב"ה לתת שלטון ליהודה מכל שאר אחיו? אלא הסתכל הקב"ה בשמו הגדול שהיה רשום בשמו של יהודה (אם מורידים מיהודה את האות ד' מקבלים את שמו של הקדוש-ברוך-הוא, שם ה-ו-י-ה הקדוש), ובשבילו השליטוֹ על הכל ושלטונו לא יפסק.
"יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם"
"יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם" אומרת בת-שבע לאחר שדוד המלך מבטיח לה כי בנה שלמה הוא אשר ימלוך אחריו וישב על כסאו, וְלא אדוניהו אחיו הגדול ממנו. היא אומרת זאת למרות שברור לָכֹּל שאף בן אדם לא יכול לחיות לעולם.
בגמרא מובא: שבת-שבע היתה צדקת גדולה ובעלת רוח הקודש וכאשר אמרה "לעולם" – היא ידעה ברוח הקודש שמלכות דוד תהיה לעולם, ולכן זכתה ששלמה בנה ימלוך אחרי דוד.
העוסק בתורה נקרא "חי"
דוד המלך נקרא זקן כשהיה בסך הכל בן 70 שנה. אמרו רבותינו ש"זקן" הכוונה לאדם תלמיד חכם שקנה חכמה. ונאמר: והמלך דוד זקן כיון שדוד המלך היה גדול בתורה, קנה חכמה ועסק בתורה כל הזמן, וגם בעולם הבא יקָרא חי. מי שלומד תורה לעולם לא נקרא מת. כך עם ישראל – חי וקיים לעולם. התורה נקראת חיים, ולכן החכם העוסק בתורה נקרא חכם והוא נקרא חי. כל מלכות דוד שואבת את כוחה מכך שדוד למד תורה בעולם הזה. מהות התורה היא החיים, והחיים בעיקר בעולם הבא. כל מלכות בית דוד עומדת על התורה.
בכל התנ"ך – "זקן" מובא רק לגבי שלושה אנשים: אברהם, יהושע ודוד:
אברהם – היה ראש לכל אומות העולם.
יהושע – היה ראש לישראל, שכבש וחילק את הארץ לַשבטים.
דוד – היה ראש למלכות.
"חי וקיים" – ששפתותיו דובבות בקבר
"אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהילים קט"ז, ט'). "אַרְצוֹת" – הכוונה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
בגמרא ביבמות מובא – דוד המלך אומר: "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים" (תהילים ס"א, ה'). "עוֹלָמִים" הכוונה לעולם הזה ולעולם הבא.
אמר לו הקב"ה: וכי יכול אדם לגור בשני עולמות? אמר דוד לפני הקב"ה: יהי רצון שאחרי שיפטר מן העולם, יגידו דברי תורה בשמו, ובאותה שעה יהיו שפתותיו דובבות בקבר, וילמד זכות על עם ישראל. ואכן, זכה דוד המלך שיקראו תהלים כל הזמן, כל הימים, בכל שעות היממה, בכל העולם ובכל הדורות, זכותו תגן עלינו, אמן.
לפי חכמי הקבלה: כשהצדיק נפטר הוא כאדם ישן (ישני עפר), וכאשר מזכירים דברי תורה בשמם של צדיקים, הם מתעוררים. וכאשר לומדים דברי תורה, חשוב להוציאם בפה ולבטא בשפתיים ואז – ההבל היוצא מפי לומד התורה מעיר את הצדיק בקבר, ושפתותיו דובבות בקבר והוא יכול ללמד זכות על אומר התהלים ועל משפחתו ועל כלל ישראל.
בזוהר מובא: שכל צדיק שהיה בעולם הזה ואמר דברי תורה, וכל מי שלמד דברי תורה והשמיע דברי תורה הקול לא נאבד, הקול מצוי בעולם הזה, והדיבורים הללו, דברי התורה הללו ישארו בעולם הזה. באויר הרקיע מצויים כל אותם קולות של כל אלה מישראל, שלמדו תורה במשך כל הדורות. ואם אדם לומד תורה ואומר איזה מאמר של צדיק, אז אותו קול מתחבר עם קולך והוא הצדיק חי.
הקול עושה פעולות עצומות בעולם הזה ובכל העולמות, לכן חשוב לבטא לימוד תורה, תהלים, תפילה וכו' – בשפתיים – בקול ואפילו בלחש, והעיקר להוציא את הדברים בפה, ובשום אופן לא להסתפק ב"קריאה" בעיניים.
ומאחר שלדיבור ולקול יש עוצמות לטוב ולמוטב שאנו לא יכולים אפילו לדמיין ולשער, אזי חשוב ביותר להתרחק מכל דיבור של לשון הרע ואפילו מאבק לשון הרע. (ראה פירוט "כח הדיבור" בפרק: עוצמת התהלים).
"חי וקיים" בזכות התהלים החובקים עולם
דוד המלך זכה להיות "חי וקיים". "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים", וכי עלה בדעתו של דוד לחיות לעולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש-ברוך-הוא: יהי רצון מלפניך, שיהיו שירות ותשבחות שלי נאמרות בבתי כנסת ובתי מדרש לעולם (פרק שירה). דוד המלך זכה למה שרבים מאוד מבני אנוש לא זכו: זכה שבכל העולם, בכל רגע ורגע קוראים תהלים, כל הזמן ובכל שעות היממה (וכאשר כאן יום, בחצי השני של כדור הארץ – לילה וההיפך). זכה שיהודים בכל הדורות קראו וקוראים תהלים.
דוד המלך זכה שהתהלים משולבים בכל אורח חיינו היהודים: התהלים של דוד המלך הוכנסו ושולבו ע"י גדולי ישראל בכל הדורות, בכל הזמנים והמועדים, ומקיפים את היהודי בקביעות, ביומיום ובכל אורח חייו, דוד המלך חי וקיים כל הזמן ובכל ימות השנה. פסוקי תהלים ומזמורי תהלים נמצאים בכל התפילות: שחרית, מנחה וערבית, פסוקי דזמרה, בברכת המזון, בנוסח ה"קידוש", בנוסח קריאת "שמע" שעל המיטה, ב"הלל", ב"סליחות", בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים, בהגדה של פסח, בשמחות, בתפילה לרפואת החולה, ולהבדיל – בעת צרה וצער (שלא יהיה) לַכלל ולַפרט, בהלווית המת כדי לגרש המקטרגים והמזיקים, בתעניות, בתיקונים רבים, בתפילה לעצירת הגשמים, בחג השבועות שהוא יום לידתו ופטירתו של דוד המלך, בתענית דיבור, חתן וכלה ביום חופתם, ליד הכותל המערבי, ליד קברי צדיקים ועוד.
שכר התהלים – כשכר העוסק בתורה
דוד המלך ביקש מהקב"ה שכאשר יקראו תהלים ייחשב להם כעוסקים בנגעים ואהלות, כלומר: כאילו עוסקים בלימוד מסכת עם פלפולים וחידושים. שכר לימוד התורה הוא במעלה הכי גבוהה ואי אפשר להשוותו לשום דבר. ספר תהלים הוא אחד מספרי התנ"ך ומופיע בכתובים, וכל התנ"ך הוא קודש.
לפי האר"י הקדוש: ידוע שבתורתנו הקדושה ישנו חלק שהוא בגדר לימוד תורה וישנו חלק שהוא בגדר תפילה. לדוגמא: תפילת שחרית רובה מורכבת מפרקי תהלים וזה נקרא גדר תפילה, וחלקים ניכרים מספר תהלים נקראים תפילה. כאשר אדם בעת צרה קורא תהלים – זוהי תפילה, כאשר אדם מגיע לכותל המערבי וקורא תהלים – זוהי תפילה. תהלים לרפואת החולה, תהלים לעילוי נשמת הנפטר – כל זה בגדר תפילה. לפי האר"י הקדוש, [החידוש העצום הוא:] שספר תהלים שקוראים בו כתפילה כדי לעורר רחמי שמים, למרות שהוא נחשב תפילה, האדם יקבל על התהלים שקרא – שָכָר של אדם אשר עסק בתורה, כאילו עסק ב"נגעים ואהלות" (הובא בדברי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א).
דוד המלך רגל רביעית למרכבה
מובא בזוהר: שביום שנבנה בית המקדש, עשה הקב"ה טובה גדולה לדוד המלך. שאחר שהזדמן לו אותו החטא של בת-שבע, ואף על פי שמחל לו הקב"ה, כאשר יצא מהעולם הזה לא עזבוהו המלאכים העליונים לעבור את שערי ירושלים של מעלה, והיה יושב בחוץ. וביום שנבנה בית המקדש קרא הקב"ה למיכאל השר הקדוש, ומינה אותו להיות הוא וששים קדושים עליונים אפוטרופסים של ישראל, אותם המסובבים את כסא הכבוד הקדוש. ומינה את מיכאל להכניס את דוד המלך המשיח בשערי ירושלים של מעלה, ולתקנו עם האבות במרכבה העליונה הקדושה.
דוד המלך זכה להיות רגל רביעית למרכבה הקדושה אחרי שלושת האבות, וממנו תעמוד כל ממלכת ישראל עד משיח צדקנו. הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לו מלכות נצחית, ולעתיד לבוא מלך המשיח יהיה מצאצאי דוד המלך או דוד המלך בעצמו שיקום בתחיית המתים.
דוד המלך הוא המלך הראשון אשר נבחר ע"י הקב"ה למלך על ישראל, אחרי שאול אשר מלך רק בדרישת העם למלך, וכשמו היה: מֶלֶך שָאוּל (מלשון להשאיל, שהשאילו אותו) עד אשר הגיע דוד המלך אדמוני עם יפה עיניים. דוד המלך היה ראש שושלת בית דוד ומשיח ה', המלך הגדול במלכי ישראל, מָלָך לפני כ-3,000 שנה, מגיל 30, ובמשך 40 שנה: "[בְּחֶבְרוֹן] – מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, [וּבִירוּשָׁלַם] – מָלַךְ שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה".
דוד המלך הוא אשר [קבע את ירושלים לבירת ישראל הנצחית], הוא אשר [העלה את ארון ה' לירושלים, יזם את בניין בית המקדש, הוא אשר הכין] למעשה את כל הקרקע [לבניית בית המקדש]. הכין חומרים רבים לבנייה: כסף, זהב, אבנים יקרות, עצים, תוכניות… ואפילו חפר את יסודות בית המקדש.
דוד המלך משכמו ומעלה ברוחניות, גבוה מעל כולנו. אנו מתמלאים חיל ורעדה למשמע שמו של דוד המלך – משיח ה'. דוד המלך מתואר בכל התארים האפשריים: הוא היה גם מלך וגם נביא, גם שופט וראש הסנהדרין, גם משורר אמיתי, גם עניו וגם חסיד, גם מנהיג מדיני וגם מנהיג רוחני, גם צדיק וגם תלמיד חכם עצום בתורה, ירא שמים ענק אשר עשה את הישר בעיני ה', בין היחידים המכונה עֶבֶד ה': "כִּי יְיָ אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר: בְּיַד דָּוִד [עַבְדִּי]" (שמואל ב' ג'). היה מוסר את עצמו על לימוד התורה, לא ישן בלילה: עד חצות – היה יושב ולומד תורה, יושב על מחצלת (כמו כולם) עם חכמי ישראל ולומד תורה, ומחצות ואילך – היה עוסק בשירות ותשבחות. אמר לו הקב"ה לדוד: "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" – חשוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפנַי על גבי המזבח. דוד המלך [ענו] ומנמיך את עצמו מאוד: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם" (תהילים כ"ב, ז'). גם לאחר שנמשח למלך – אחיו התייחסו אליו כרגיל, אך הוא המשיך לכבדם כמו תמיד.
דוד המלך היה [רחמן] גדול, כאשר רעה את הצאן נהג בהם בתבונה ואחריות, הוציא את הגדיים בראשונה כדי שיוכלו לאכול את העשבים הרכים, ורק אח"כ את התיישים, והגן על הצאן בחרוף נפש והצילם מהארי והדוב.
למרות רדיפות שאול, ולמרות שהיו לו הזדמנויות הוא לא פגע בשאול המלך – משיח ה', בסופו של דבר ובלית ברירה ברח משאול אל הפלישתים בגת.
[אמיץ וגיבור מלחמה], עשוי ללא חת להגן על כל ישראל מפני כל האוייבים מסביב. מצביא בחסד עליון, אשר יצא לקרבות בראש חיילותיו ולחם כארי באומץ וגבורה ובטחון בה'. הוא הקים צבא חזק ומאורגן, איחד את השבטים, ונלחם בראש הצבא בגבורה עילאית ובאומץ לב בל יתואר, נגד: הפלישתים, העמונים, המואבים, ארמים, אדומים… נצחונותיו הרבים הביאו לכך שישראל הפכה לממלכה גדולה וחזקה אשר הטילה את חיתתה על כל ארצות האיזור. דוד המלך הכין את כל הרקע לָשלום והבטחון אשר ישררו בימי שלמה המלך בנו, אשר בנה את בית המקדש הראשון.
דוד המלך [קידש שם שמים ברבים] כפי שראינו במלחמתו בגליית הפלישתי, כאשר בא אליו רק באבנים ובמקל, אך עם הנשק הכי חזק: עם כח האמונה והבטחון בה', ובכל שנות מלכותו.
דוד המלך
בעל רוח הקודש [ונעים זמירות ישראל] חיבר את התהלים ברוח הקודש וברגישות עצומה, שר וניגן לה' תמיד ובכל עת. בעתות שמחה וגם בעתות צרה ומצוקה, בעתות ייסורים וסבל אשר התייסר וסבל רבות בחייו, מיומו הראשון עלי אדמות ועד יומו האחרון, וקיבל את כל סבלותיו באהבה.
דוד המלך ענק הרוח מלמד אותנו עד סוף כל הדורות: מהי יראת ה', מהו בטחון בה', מהו כח התשובה, השירה וההודיה לה', הענווה, מסירות הנפש, היושר, ההגינות, הנקיות, קבלת הייסורים באהבה, העשייה למען עם ישראל ועוד. דוד המלך מלמד אותנו כמה אדם אחד יכול לעשות ולפעול במשך 70 שנות חיים, לנצל כל רגע ורגע בעשייה ולהטביע את חותמו על בני דורו ועל כל הדורות הבאים, עד עולם.
קצרה היריעה מלתאר את דוד המלך הגדול שבענקים, דוד המלך היה אחד היחידים בהיסטוריה שנאמר עליהם, גם לאחר שנאספו אל עמם: שלמעשה הם לא מתו – [דוד מלך ישראל חי וקיים]. כל המילים לא יצליחו לתאר מיהו דוד המלך. שאלו פעם את הרבי מבריסק: מה היה קורה אם דוד המלך היה מגיע לתקופתינו? ענה הרבי מבריסק: אם היינו רואים אותו מתקרב בקצה קו האופק, כבר היינו כולנו נשרפים מעוצם הקדושה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרבנית המחברת
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרבנית שלומית גד זצ"ל
דוד המלך ועוצמת התהילים
הרבנית שלומית גד זצ"ל
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5