הספר: ספר מנחת שי דף הבית › ספרי קודש אונליין › ספר מנחת שי סעי' יט' – יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך, וגם בבית הכנסת שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע. – ספר מנחת שי סעי' כ' – יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל, היינו ח' טפחים מהפתח פנימה ואם לא פתוח הפתח לרה"ר ויש לו מקום קבוע, מותר. וכן לא ימהר להתפלל מיד אלא ישהה שיעור הילוך שתי פתחים. – ספר מנחת שי סעי' כא' – צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר. ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצים, וכן בעלי חיים אינם חוצצים, אפילו אדם אינו חוצץ. – ספר מנחת שי סעי' כב' – ויש מי שאומר שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם, וטוב לחוש לדבריו. – ספר מנחת שי סעי' כג' – הבגדים המצויירים, אע"פ שאינם בולטות אין נכון להתפלל כנגדם, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר, יעלים עיניו. – ספר מנחת שי סעי' כד' – לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו ולא לפניו, ואם הרחיק ד' אמות, מותר. – ספר מנחת שי סעי' כה' – תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבו. – ספר מנחת שי סעי' כו' – כל מקום שאין קורין בו ק"ש, אין מתפללים בו. וכשם שמרחיקים מצואה ומי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לק"ש, כך מרחיקים לתפלה. – ספר מנחת שי סעי' כז' – היה עומד בתפלה והשתין תינוק בביהכ"נ, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מביהכ"נ ויגמור תפלתו. – ספר מנחת שי סעי' א' – אסור להתפלל עד שיכסה לבו, ואם לא כסה את לבו, הואיל וכסה ערותו והתפלל, יצא. – ספר מנחת שי סעי' ב' – צריך לאזור אזור בשעת התפלה, אפילו יש לו אבנט , משום הכון, אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה, מאחר שיש לו מכנסים. – ספר מנחת שי סעי' ג' – יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שיש למחות שלא ליכנס בביהכ"נ בגלוי הראש – ספר מנחת שי סעי' ד' – כובעים, הקלועים מקש, חשיבא כיסוי, אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי; ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה, משמע דחשיבא כיסוי. – ספר מנחת שי סעי' ה' – לא יעמוד באפונדתו SOארנק קשורSC ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים. – ספר מנחת שי סעי' ו' – דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים. – ספר מנחת שי סעי' א' – לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה. היה צריך לנקביו, אם אינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה והתפלל, צריך לחזור ולהתפלל, ואם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד {{{ {.} }}} – ספר מנחת שי סעי' ב' – אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה לא יפסיק; ואם בשעת ק"ש וברכותיה נתעורר, בין לקטנים בין לגדולים, קורא כדרכו. ואם רצה להרחיק ולהטיל מים, עושה. – ספר מנחת שי סעי' ג' – צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. – ספר מנחת שי סעי' ד' – צריך לרחוץ ידיו במים, היה הולך בדרך והמים נמצאים לפניו, צריך לחזור אחריהם עד פרסה, ולאחוריו, עד מיל. ואם מתירא שיעבור זמן התפלה, ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי. – ספר מנחת שי סעי' ה' – רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו, צריכים נטילה לתפלה, בלא ברכה, ואם אין לו מים אין צריך לחזור וליטול. – ספר מנחת שי סעי' ו' – העומד בתפלה ונזכר שנגע במקום מטונף, די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל. – ספר מנחת שי סעי' ז' – מקום מטונף, היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה, וכן אם חיכך הראש. – ספר מנחת שי סעי' ח' – המשתין, לא יתפלל עד שישהה כדי הלוך ד"א, משום ניצוצות; והמתפלל לא ישתין עד שישהה כדי הילוך ד"א, שכל ד"א תפלתו שגורה בפיו ורחושי מרחשין שפוותיה. – ספר מנחת שי סעי' ט' – הרוקק לא יתפלל עד שישהה ד"א; המתפלל לא ירוק עד שישהה ד"א. ודוקא לרצונו, אבל אם נזדמן לו רוק, מותר. – ספר מנחת שי סעי' י' – טוב ליתן צדקה קודם תפלה. – ספר מנחת שי סעי' א' – ישהה שעה אחת קודם שיקום להתפלל, ושעה אחת אחר התפלה. – ספר מנחת שי קודם 1 … 11 12 13 … 34 הבא