הספר: ספר מנחת שי דף הבית › ספרי קודש אונליין › ספר מנחת שי סעי' ב' – יעמוד להתפלל באימה והכנעה, לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה. – ספר מנחת שי סעי' ג' – אין עומדים להתפלל מתוך דין, ולא מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה, אלא מתוך הלכה פסוקה. – ספר מנחת שי סעי' ד' – העוסק בצרכי צבור כעוסק בתורה דמי, פירוש: לענין לעמוד מתוכו להתפלל, שגם זו שמחה. וי"מ דהיינו לענין דאינו צריך לפסוק להתפלל. – ספר מנחת שי סעי' א' – העומד להתפלל בחו"ל, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; היה עומד בא"י, יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קה"ק; היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוין ג"כ לבית קדשי הקדשים; היה עומד אחורי הכפורת, מחזיר פניו לכפורת. – ספר מנחת שי סעי' ב' – אם מתפלל לרוח משאר רוחות, יצדד פניו לצד א"י אם הוא בחו"ל; ולירושלים, אם הוא בא"י; ולמקדש, אם הוא בירושלים. – ספר מנחת שי סעי' ג' – מי שאינו יכול לכוין הרוחות, יכוין לבו לאביו שבשמים. – ספר מנחת שי סעי' ד' – הרוכב על החמור, או הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו; וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון, אם לא יוכל לעמוד, יושב במקומו ומתפלל. ואף אם אין פניו כנגד ירושלים, ואפילו שלא במקום סכנה, והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות, וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה. – ספר מנחת שי סעי' ה' – היה יושב בספינה או בעגלה, אם יכול לעמוד במקום הכריעות, עומד כדי שיהיה כורע מעומד, ופוסע ג' פסיעות. – ספר מנחת שי סעי' ו' – חולה, מתפלל אפי' שוכב על צידו, והוא שיכול לכוין דעתו. – ספר מנחת שי סעי' ז' – המתיירא לעזוב מקחו אין דעתו מיושבת עליו, מתפלל יושב ופטור משלוש פסיעות, וכריעות כורע. – ספר מנחת שי סעי' ח' – יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחבירו, בשעת תפלה. – ספר מנחת שי סעי' ט' – מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד, ואינו צריך להוסיף בה דבר. – ספר מנחת שי סעי' א' – יכוין רגליו זה אצל זה בכיון, כאלו אינם אלא אחד, להדמות למלאכים. – ספר מנחת שי סעי' ב' – צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים. – ספר מנחת שי סעי' ג' – מניח ידיו על לבו הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו, באימה, ביראה ובפחד, ולא יניח ידיו על חלציו, מפני שהוא דרך יוהרא. – ספר מנחת שי סעי' ד' – טוב לכוין רגליו גם בשעה שאומר קדושה עם ש"צ. – ספר מנחת שי סעי' א' – לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר, שלא יטרד ותתבטל כוונתו. ולולב בזמנו, מותר, כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו. – ספר מנחת שי סעי' ב' – מותר לאחוז מחזור תפלות בידו בשעה שמתפלל, הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה לא טריד, דומיא דלולב דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד. – ספר מנחת שי סעי' א' – לא יגהק ולא יפהק ואם צריך לפהק מתוך אונס, יניח ידו על פיו, שלא תראה פתיחתו. – ספר מנחת שי סעי' ב' – אסור לו לרוק; ואם א"א לו שלא לרוק, מבליעו בכסותו בענין שלא יהא נראה; ואם הוא אסטניס, ואינו יכול להבליעו בכסותו, זורקו לאחוריו. – ספר מנחת שי סעי' ג' – אם כינה עוקצתו, ימשמש בבגדיו להסירו שלא תתבטל כוונתו, אבל לא יסירנה בידו. – ספר מנחת שי סעי' ד' – אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו ולהחזירו, אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו, דהוי הפסק. – ספר מנחת שי סעי' ה' – הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה, פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל; ד' קבין, מניחם על גבי קרקע, ומתפלל. – ספר מנחת שי סעי' א' – צריך לכוין פירוש המילות, ויחשוב ששכינה כנגדו, ויסיר המחשבות הטורדות אותו. – ספר מנחת שי סעי' ב' – לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו. ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה. – ספר מנחת שי סעי' ג' – יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה. – ספר מנחת שי קודם 1 … 12 13 14 … 34 הבא
