תולדות יעקב יוסף

א ויהי אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו וגו' (עי' טז, א-ב). והספיקות רבו, ל"ל שני, דהא כתיב בני אהרן. ועוד דהא איכא כמה דיעות, ולמה אמר הכתוב בקרבתם. וגם ל"ל פעם ב' וימותו. ושאר הספיקות. ב ונראה לי דאיתא בזוהר (עי' ח"א קעא.), וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו … להמשך קריאה

א מצוה – טהרת המצורע שנאמר (יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. ב והספיקות רבו, א' מה שזכרתי בכמה מקומות, מאחר כי מצות התורה היא מעצמותו ית' והוא עצם שם הוי"ה הרמוז באותיות מצוה, וכמו שהוא ית' היה הוה ויהי' כך מצות התורה נוהג בכל זמן עבר ועתיד והוה ובכל … להמשך קריאה

א אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (יב, ב-ה). וי"ל, דקשה למה אמר לשון ודאי וילדה זכר וכו'. ועוד למה בזכר לשון הזריע, ובנקבה לשון הולדה. וחז"ל (זח"ג מב:) דרשו, משעה שמזרעת אומרת שיולדת זכר. וגם הלשון תלד בסיפא, דהל"ל ואם ילדה נקבה. וגם דמהפך הסדר, בסדר הזכר … להמשך קריאה

א ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכו' (ט, א-ב). והספיקות רבו. ונראה לי לבאר בג' פנים, א' בדרך כלל, ב' בדרך פרט, ג' כלל פרט וכלל. ב והוא, דיש לדקדק מה בא ענין זה בתורה, מה דהוי הוי. ונ"ל שהוא … להמשך קריאה

א בפסוק זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו' (ו, ב). ויש להבין, כי זאת הוא מיעוט, ותורת הוא ריבוי, היא העולה חזר ומיעט. וכתבתי מזה במקום אחר. ב וכעת נראה לי לבאר על פי מדרש (ויק"ר ז, ו) אמר רבי לוי נימוס קלוסין כל המתגאה אינו נידון אלא באש. והוא תמוה. ג ונבאר … להמשך קריאה

א ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר (א, א). איתא במדרש (ויק"ר א, א) רבי תנחום פתח ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וכו' (תהלים קג, כ-כב). וי"ל דמה ענין הפתיחה לכאן, דמשמע דיש איזה קושיא בפסוק זה, ומתרץ על ידי פסוק ההוא. ב ונ"ל, דקשה בפסוק ההוא, … להמשך קריאה

א אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה ביד איתמר בן אהרן הכהן (לח, כא). והספיקות רבו, מאחר שהתורה נצחי והוא נוהג בכל עת וזמן ובכל אדם, וזה פלאי. ועוד, מאי אלה. ועוד, כפל המשכן משכן. וחז"ל דרשו (שמ"ר נא, ג) שנתמשכן ב' פעמים וכו', מה ענינו לכאן. ועוד, מה ענין הפקידה … להמשך קריאה

א ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי שבת לה' וגו' (לה, א-ב). ויש להקשות, למה נאמרה פרשה זו דוקא בהקהל יותר משאר פרשיות, וכי תימא ללמד לדורות שיקה[י]ל קהלות בכל שבת וכו', קשה קושיית האלשיך הלא כאן נאמרה פרשת … להמשך קריאה

א כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו וגו' (ל, יב). ופירש רש"י: כתרגומו, כשתרצה לקבל וכו'. ונראה לי לפרש דכוונת הפסוק על פי מוסר אחד מה שכתבו חז"ל, שאם זה המקבל השפע אינו משפיע לאחרים, נמנע השפע ממנו, כיון שאין מעב(ו)ר וצנור להשפע, וזה סוד גלות השכינה שנמנע השפע ממנה, שאין לה להשפיע בסבת … להמשך קריאה

א ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך (כז, כ). ומנה הרמב"ם (סה"מ עשין כה) אחד מתרי"ג מצות לערוך נרות במקדש וכו', יעו"ש. והקושיא מפורסמת, איך בזמן הזה בטלה מצוה זו, והא התורה והמצוה הם נצחיים מעצמותו יתברך שהוא היה הוה ויהיה. ועוד אתה תצוה מיותר, דהל"ל צו את בני ישראל. ועוד … להמשך קריאה

א ויקחו לי תרומה (כה, ב) ופי' רש"י לי לשמי. וי"ל מה בעי רש"י בזה, וגם שאין לו שחר. ב ונ"ל, דאיתא (חולין קלג.) מריש הוי חטיפנא מתנתא, כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול, לא חטיפנא. ואם כן קשה דכתיב ויקחו לי תרומה, הל"ל ויתנו לי תרומה, וכי תימא דאתי לומר דרשאי ליקח, קשה באמת … להמשך קריאה

א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא, א). כדי לבאר זה, נראה לי לבאר מקודם משנה (אבות פ"א מי"ח), על ג' דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט (ו)שלום שפטו בשעריכם. ב כדי לבאר זה, נראה לי לבאר תחלה ש"ס פרק קמא דסנהדרין (ז:), דרש ר"נ בר … להמשך קריאה

א וישמע יתרו (יח, א), מה שמועה שמע ובא קריע(ו)ת ים סוף ומלחמת עמלק (רש"י, זבחים קטז.). והוא תמוה, למה פרט אלו ב' דווקא מכל הנסים. ועוד מה יש יחוס לביאתו על ידי ב' דברים אלו דווקא. ועוד וכי התורה שנקרא תורת ה' תמימה הוא ספורי דברים, מה דהוי הוי. ב ונ"ל, שהוא רמז מוסר … להמשך קריאה

א ויהי בשלח פרעה את העם וגו' (יג, יז). והספיקות יבוארו מאליהן, עם זה הספק הידוע, אלו ספורים למאי נכתבו, ואיך הם בכל אדם ובכל זמן. ב ונ"ל (לי) לפרש בב' פנים, דכתב הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ג-פ"ד), דרך המיצוע הוא הישר, כי אם שנטה לקצה האחד, אז צריך לילך עד קצה השני, וינהג בו זמן … להמשך קריאה

א בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' (י, א). וכבר הקשה הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ח) שאם ניטלה ממנו הבחירה כמו שאמר כי אני הכבדתי וגו', אם כן התראה זו למה. ואגב קשה, מאי בא, לך אל פרעה הוה לי' למימר. ב ונ"ל, דאיתא בפ"ה דשבת (נה.) אמר רבי זירא לוכחינהו מר להני … להמשך קריאה

א וידבר אלדים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (ו, ב-ג). והספיקות יבוארו, וכבר כתבתי מזה לעיל יעו"ש, בענין עבודת הש"י, שמתחלה הוא מקרב את האדם מצד חסד אברהם, ואחר כך ביגיע כפו עד שיזכה בדין ונקרא יצחק, ואחר כך כשמתמיד … להמשך קריאה

א ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו (א, א). וי"ל שינוי תוארים, בתחלה תואר ישראל ואחר כך תואר יעקב. ב' הבאים משמע לשון הווה, ואחר כך לשון עבר. ג' איש וביתו באו, אין לו שחר כלל. ב ונראה לי לפי מה שבארתי ש"ס דערוכין (טז:), תמה אני אם יש בדור … להמשך קריאה

א ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו' ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף וגו' (מז, כח-כט). והספיקות רבו, ל"ל סיפור הזה בתורת ה' שהיא תמימה. ועוד איך שייך פרשה זו בכל אדם ובכל זמן. ועוד מה ענין ב' תוארים, יעקב ואח"כ ישראל. ועוד אצל חיים נזכר יעקב, ואצל מיתה ישראל, ואיפכא מסתבר, … להמשך קריאה

א ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדני ידבר נא עבד(י)ך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדיך כי כמוך כפרעה (מד, יח). וי"ל א' מהו הגשה זו לפי הפשט, וכן הקשה האלשיך. ובמדרש (בר"ר צג, ו) אמרו, דרבי יהודה ס"ל הגשה למלחמה, וכמ"ש (שמ"ב י, יג) ויגש יואב והעם למלחמה, רבי נחמי' אומר הגשה לפיוס … להמשך קריאה

א בפסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו', עד אלדים יענה את שלום פרעה וגו' (מ, כג – מא, טז). והקשו המפרשים שהוא כפל, ולא זכר וגו' וישכחהו. וגם להבין ספורי דברים שנכתבו בתורה, מה דהוי הוי, וע"כ שהוא ג"כ בהווה, ואיך הוא בכל אדם ובכל זמן. … להמשך קריאה

א וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף בן וגו' (לז, א-ב). ודרשו חז"ל (בר"ר פד, ג) ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של וכו'. ב ולולי דמסתפינא הייתי מפרש באימה וביראה, דקבלתי מפי הרב המנוח, מהחסיד מוהרי"ל פיסטנר פירוש הברכה, ברוך אתה ה' אלהינו וגו', כי גבורת המלכות הנק' … להמשך קריאה

א וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אתם [לאמר] כה תאמרון לאדני לעשו [וגו'] עם לבן גרתי וגו', עד הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' (לב, ד-יב). ופירש רש"י מלאכים ממש. עם לבן גרתי, לא נעשיתי שר וחשוב וכו', ד"א תרי"ג מצות שמרתי. הצילני מיד אחי, שאינו נוהג … להמשך קריאה

א ויצא יעקב מבאר שבע וגו' (כח, י-יג). לבאר המשך הפסוקים. וקודם נתרץ קושיות א' המפורסמת, דאיתא במסכת שבת פרק כל כתבי (קיח:), אמר רב יהודא אמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר (שמות טז, כז) ויהי ביום הז' יצאו מן העם ללקוט וכו'. אמר רבי יוחנן משום רשב"י … להמשך קריאה

א ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה, יט). ופירש רש"י, יעקב ועשו האמורים בפרשה. והספיקות יבוארו, חדא – הכפל. וגם איך הוא זה בכל אדם וזמן. ועיין לעיל מזה. ב ונ"ל (עוד) [על דרך] שכתבתי ביאר כחצות הלילה אני יוצא וכו' (שמות יא, ד), שהוא כלל גדול בהנהגת האדם וכו', יעו"ש. … להמשך קריאה

א ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים [שני חיי שרה], ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון (כג, א-ב). והספיקות רבו, למה נמנו חיי שרה יותר מכל. ועוד מה דהוי הוי, ואיך נרמז זה בכל אדם ובכל זמן. ועוד שעשה ג' פרטים ולא נכלל כאחד מאה ועשרים ושבע שנים. ודברי חז"ל ידועים. ב … להמשך קריאה

א וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל, וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וגו' (יח, א-ב). בש"ס דבבא מציעא פ' הפועלים (פו:), מאן נינהו שלשה אנשים, מיכאל גבריאל רפאל. ויש להבין לאיזה ענין שאלו מאן נינהו שלשה אנשים. וגם להבין תירוצו. ב ונ"ל דכתב הרמ"בם (מו"נ ח"א פע"ד דרך ז) בשכליים אין … להמשך קריאה