תולדות יעקב יוסף

א ואלה הדברים ששמעתי ממורי זלה"ה, וכתבתי רק ראשי פרקים כי יראתי, וגם מחמת השכחה. ב שמעתי ממורי פירוש הש"ס דראש השנה (יז.), נושא עון, חד אמר נשא, וחד אמר כובש, ועון עצמו אינו נמחק וכו', וכך היא המדה וכו'. ג וביאר, כי אלו ג' קוין חג"ת מתפשטין מן רום המעלות עד התהום מקום הקליפה, … להמשך קריאה

א וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלדים את בני ישראל לפני מותו, ויאמר ה' מסיני בא וגו' (לג, א-ב). ולולי דמסתפינא הייתי אומר שזהו כוונת נטילת לולב, להעלות אל שורש הדעת ומשם לו"ק דז"א, ומשם אל השכינה, כמ"ש בפרי עץ חיים (ש' הלולב פ"ב) יעו"ש. ב וז"ש וזאת הברכה, ר"ל להמשיך הברכה אל השכינה … להמשך קריאה

א האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי וגו' (לב, א-ג). וכבר ביארתי זה כמה פעמים. וכעת נ"ל על דרך הלצה, כי נודע הדרוש שהחכם דורש, או סוג פשטים, או סוג תוכחת, או שניהם כאחד טובים. והנה תועלת המוסר נודע, מלבד שהוא להשיב רבים מעון ולקרבם לעבודתו ית', שהיא תועלת לנשמתו בזה ובבא, ולזה אמרו … להמשך קריאה

א וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה וגו' (לא, א-ב). והספיקות זכרתי במקום אחר, יעו"ש. ב ונ"ל דבארתי ש"ס דסוטה (ב.) כד פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי, אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו וכו'. והעולה משם, כי הרוצה לפתוח פיו במוסר, יש לחוש שידבר סרה על … להמשך קריאה

א אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל. במדרש היום זה ראש השנה. והי' בשמעו דברי האלה והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה, לא יאבה ה' סלוח לו וגו', והבדילו ה' וגו' (כט, ט-כ). ב ובאגדה (תנחומא נצבים א) דרשו, … להמשך קריאה

א מצות – הבאת ביכורים וכל ענין הפ' עד גמירא (כו, א-טו). ויש להקשות א', כמו שהקדוש ברוך הוא נצחי היה הוה ויהיה, כך תורתו נצחי ומצוותיה ג"כ נצחיים, וע"כ מצוה זו נוהג בכל זמן, וקשה עתה שאין מקדש ואין הבאת ביכורים וכי ח"ו בטלה מצוה זו עתה. ב' דהאדם נקרא עולם קטן, וע"כ נכלל … להמשך קריאה

א כי תצא למלחמה על או[י]ביך ונתנו ה' אלדיך בידך ושבית שביו וראית בשבי' אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה וגו' והסירה את שמלת שביה ובכתה את אביה ואמה ירח ימים וכו' (כא, י-יג). ב והספיקות זכרן האלשיך, א' אומר[ו] כי תצא לשון יחיד. ב' אומרו … להמשך קריאה

א מצוה – שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך למען תחיה וירשת [את] הארץ (טז, יח-כ). ב וקשה, הא זה אחר ביאת הארץ נצטוו, וא"כ מאי וירשת וגו'. וחז"ל (ספרי פ' שופטים) דרשו, כדאי מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן וכו'. ועוד קשה, הא כל המצות הם נצחיים, ואיך שייך זה גם … להמשך קריאה

א מצוה – ראי' בעזרה ג' פעמים בשנה, כמ"ש שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך (טז, טז). ודרשו הש"ס בחגיגה דף א' (ב.) וז"ל: הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו', הכל לאתויי מאי, לאתויי סומא באחד מעיניו, ולאפוקי מדרבי יהודא בן דהבאי דאמר סומא באחד מעיניו פטור מהראיה, שנאמר יראה, כדרך שבא לראות … להמשך קריאה

א מצוה – את ה' אלהיך תירא. מצוה – אותו תעבוד זו תפלה. מצוה – ובו תדבק, הדבק בת"ח. מצוה – ובשמו תשבע (י, כ). ב הנה אלו ד' מצות שזכרן בהמשך זה אחר זה בפסוק אחד, ולכאורה קשה מה ענין זה לזה. אבל אחר הביאור תבין כי אלו ד' מצות הם כללות כל תרי"ג … להמשך קריאה

א ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, אדני ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו' ויתעבר ה' בי למענכם וגו' (ג, כג-כו). והספיקות רבו, א' בעת ההיא ל"ל. ב' לאמר אין לו שייכות, כי אינו … להמשך קריאה

א אלה הדברים וגו' איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם, הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וגו' (א, א-יג). ואגב נבאר פסוקי מגילת קינות (איכה א, א-ה) איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים וגו' בכה תבכה וגו' דרכי ציון וגו' היו צריה לראש אויביה שלו וגו'. והספיקות רבו. ב ונ"ל … להמשך קריאה

א אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן, ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם וגו', ויסעו מרעמסס וגו' (לג, א-ג). והפסוקים אלו צריך הבנה, א' מה שהקשה האלשיך וכי לא ידעו שהם היוצאים מארץ מצרים. ב' לצבאותם, הלא הם עצמם היו הצבאות, ואיך אמר לצבאותם … להמשך קריאה

א וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה וגו' (ל, ב-ג). ובספרי (מטות א) זה הדבר, משה נתנבא בכה אמר ה' כחצות וגו' (שמות יא, ד), והנביאים נתנבאו בכה אמר … להמשך קריאה

א מצוה – ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' וגו', שעיר עזים אחד לחטאת (כח, יא-טו). ב ומבואר ברעיא מהימנא (פינחס) דף רמ"ח ע"ב: אשכחנא בספרא דחנוך, כמה דבר"ח דאתדכיאת סיהרא לאתקרבא בבעלה, איצטריך למיהב לס"א חולקא חדא וכו'. ג לבאר זה נ"ל דשמעתי ממורי פירוש הפסוק (תהלים סט, כח) כי [אתה] אשר הכית רדפו, תנה … להמשך קריאה

א וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי, ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל, ויאמר מואב אל זקני מדין וגו', וישלח אל בלעם וגו', ארה לי את העם הזה אולי אוכל נכה בו וגו', ארה לי יעקב וזעמה ישראל וגו', לא הביט און ביעקב ולא … להמשך קריאה

א וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו', ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה וגו', ולקח עץ ארז ואזוב וגו', זאת התורה אדם כי ימות באוהל וגו', וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל … להמשך קריאה

א ויקח קרח (טז, א). ודרשו בש"ס (סנהדרין קט:) שלקח מקח רע לעצמו. להב[י]ן זה, נבאר פסוק פ' שלח לך (במדבר טו, טז) תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם. להבן פסוק זה, וגם כפל ולגר הגר אתכם, דהוי לי' לומר לכם ולגר ותו לא. ב ונבאר פסוק ישעיה סימן נ"ב (ז), מה … להמשך קריאה

א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל וגו', וישלח אותם משה על פי ה' וגו' (יג, ב-ג). והספיקות עם ביאורו עיין במקומות אחרים. ב וכעת נראה לי פשוט, שהוא על דרך (ב"מ קז:) קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, וה"נ שלח לך אנשים דייקא, לתור את עצמך תחילה, ואח"כ לתור … להמשך קריאה

א מצות פסח שני, ומצות הנרות, ופ' בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות וגו' (ח, ב). ב והספיקות, א' מאי שבעת וגו'. ב' למה אל מול פני המנורה דווקא, ודרשת חז"ל ידוע. ג' איך מצוה הזאת נוהג בכל אדם ובכל זמן. ד' ויעש כן אהרן, מהיכא תיתי שלא יעשה ציו[ו]י השם. … להמשך קריאה

א וידבר ה' אל משה [לאמר] נשא את ראש בני גרשון גם הם למשפחותם וגו' (ד, כא-כב). וי"ל, הא סדר תולדותן, ובני לוי גרשון קהת ומררי (בראשית מו, יא). ולמה נמנו כאן בני קהת תחלה ואחר כך בני גרשון. ועוד, גם הם אין לו שחר. ועוד, הא התורה נצחי, ואיך שייך פרשה זו עתה. וגם … להמשך קריאה

א וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו' (א, א). וי"ל ל"ל ב' תוארים אלו יחד, במדבר סיני, באוהל מועד. ואיך שייך זה בכל אדם ובכל זמן. ב וגם נבאר פסוקי שיר השירים (ג, א-ו) על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיו, אקומה נא ואסובבה בעיר וגו', מי זאת עולה מן … להמשך קריאה

א אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וגו', והשיג לכם דיש וגו' ונתתי שלום בארץ וגו' (כו, ג-ו). ויש להבין, א' קושית הרמב"ם בפ"ט מהל' תשובה (ה"א) הא יעודי שכר המצות והעונש הוא לעולם הבא, וכאן זכר שכר עולם הזה וכו', יעו"ש. ב ב' ענין ג' סוגים, … להמשך קריאה

א בהר סיני לאמר כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע (כה, א-ד). והספיקות יבוארו מאליהם. ב דאיתא בפ"ק דביצה (טז.) פלוגתא שמאי והלל וכו', ויבואר הפסוק בב' … להמשך קריאה

א אמור אל הכהנים בני אהרן [וגו'] לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו', ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש לה יטמא (כא, א-ג). וי"ל קושיית האלשיך דהל"ל למת לא יטמא, מאי לנפש. ועוד דפתח ברבים, וסיים ביחיד לא יטמא. וביאר הוא, גם שדבר והוכיח לרבים, מכל מקום יחזור להוכיח היחיד וכו', יעו"ש. ב … להמשך קריאה

א איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וגו' (יט, ג). וי"ל מה קישור יש זה לזה. וכי תימא כדרשת חז"ל (ב"מ לב.) אם יאמר לך אביך חלל השבת אל תשמע לו, וכן בשאר המצות וכו'. קשה, א"כ ה"ל ללמדינו זה בשאר מצות קלות, ואז הי' נלמד במכל שכן בשבת החמורה, מה שאין כן עכשיו. … להמשך קריאה