א תרנ"ז ב ב"ה ג בפסוק יהודה אתה יודוך אחיך כו'. כי יהודה הכין הדרך לכל בנ"י ונק' יהודים על שמו. וזה כח הודאה מודה על האמת. ובזה יכולין להתדבק באמת והיא בחי' אמונה כרע רבץ כארי כו' לומר אפי' בשעת ירידה יש לו התחזקות והתאמצות. וזה החילוק בין יוסף ויהודה דכ' ובידך לגדל ולחזק … להמשך קריאה
א תרנ"ו ב ב"ה ג בפסוק האספו ואגידה כו' ושמעו. ואחז"ל ביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו כו'. כבר כתבנו במ"א כי האספו והקבצו הם ב' מיני כינוסים. האספו הוא בכלות הנפש כמ"ש רוחו כו' אליו יאסוף. והוא כמו הקדמת נעשה לנשמע שהי' בקבלת התורה כמ"ש חז"ל בפי' עושי דברו כדי לשמוע בק"ד. וז"ש האספו ואגידה … להמשך קריאה
א תרנ"ה ב ב"ה ג במדרש הרועה אותי המלאך הגואל הקיש גאולה לפרנסה מה פרנסה בכל יום כו'. ופרנסה ע"י הקב"ה גאולה ע"י מלאך. כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל פרנסת היום. וכשבא השפע לעוה"ז מתלבש בטבע וזהו ע"י מלאך ולכן צריך גאולה בכל יום כי בבוא השפע בזה ההתלבשות מתערב בו פסולת … להמשך קריאה
א תרנ"ד ב ב"ה ג בפסוק האספו ואגידה הקבצו ושמעו. הם ב' מיני התאספות והוא ברית המעור וברית הלשון. האספו כמ"ש אספו לי חסידי כו'. הקבצו ושמעו הוא ברית הלשון וע"י המילה זוכין לתורה כמ"ש מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו כו' ודרשו ר"ת מילה. וכ' לאדם מערכי לב הוא בכח המילה. ומה' מענה … להמשך קריאה
א תרנ"ג ב ב"ה ג בפסוק הקבצו ושמעו בנ"י ושמעו אל ישראל אביכם. ובמד' כי מכאן זכו בנ"י לק"ש בכל יום ע"ש. דאיתא יעקב אבינו לא מת. הפי' כי כל כוחו הניח בכלל ישראל. וכמ"ש ז"ל כל המניח בן ממלא מקומו כאילו לא מת. ויכולין בנ"י לעורר בכל יום כוחו של יעקב אבינו. וכ' ב"פ … להמשך קריאה
א תרנ"ב ב ב"ה ג איתא בזוה"ק בפסוק מאשר שמנה לחמו לחם משנה דשבת דאית לחם מן הארץ ולחם מה"ש ובש"ק מתחברין כו' ע"ש. והענין הוא כי ב' הלחם הם בחי' התורה שבכתב ושבע"פ. כי הנה שורש התורה בשמים ולמטה א"י להתגלות בשלימות לכן הוא לחם עוני ובשבת יש התגלות גם למטה לכן יש קריאת … להמשך קריאה
א תרנ"א ב ב"ה ג בפסוק כרע רבץ כארי. אמר מו"ז ז"ל כי כוחו של יהודה אפי' בשעת שפלות שהוא שוכב הוא כארי ולביא שכן הי' במעשה תמר שהודה ולא בוש. ומזה נבנה המשיח. ולכן הרמז כל השם ביהודה ואות ד' להראות כי אפי' כשהוא דל ה' עמו עכ"ד. ויתכן לומר שהוא בכח ההכנעה כמ"ש … להמשך קריאה
א תר"נ ב ב"ה ג במדרש פרשה זו סתומה כו'. הענין להודיע כי גלות בנ"י אינו במקרה וכל תהלוכת בנ"י עושה רושם בתורה. הרי אמרו חז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא. הביט בתורה וברא את העולם. ועיקר הבריאה הי' עבור בנ"י. א"כ הביט הקב"ה בתורה. ובפרשיותי' מתנהג כל תהלוכת בנ"י. ויש פרשה המיוחדת לגלות לכן היא … להמשך קריאה
א תרמ"ט ב ב"ה ג במדרש ויברך את יוסף כו' הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה פלאים כו' ע"ש כל המדרש קשה פרנסה מלידה כו' בעצב כו' ובפרנסה כ' בעצבון. הענין הוא כי צריכין לידע ולהבין כמו שנראה נפלאות הש"י כשמשנה הטבע ע"פ נס שהוא פלאים לעיני ב"ו בעלמא דשיקרא. אבל באמת הנהגת הטבע … להמשך קריאה
א תרמ"ח ב ב"ה ג עוד לפ' הנ"ל. בענין שילה שנאכל קדשים בכל הרואה ובירושלים לפנים מן החומה. דאיתא אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. והוא בחי' בנים שיש לבנ"י מדריגת בנים ושם אין מגע נכרי כלל ולכן א"צ מחיצה להבדיל ביניהם כשמתגלה זו ההארה שע"ז אמרו בנ"י עלו במחשבה והיא … להמשך קריאה
א תרמ"ז ב ב"ה ג במדרש למה פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבם של ישראל ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. הגם כי לא הי' השיעבוד בימי השבטים. אבל מקודם הרגישו הגלות בפנימיות בעבודת הש"י שזה העין והלב בחי' תש"ר ותש"י. כמ"ש במ"א שהוא בחי' יוסף ויהודה. ותש"י הוא התקשרות הגוף להש"י נגד הלב. ותש"ר … להמשך קריאה
א תרמ"ו ב ב"ה ג בפסוק האספו ואגידה לכם כו' יקרא אתכם באחרית הימים. דרשו חז"ל כי פרשה זו הכנה על הגלות ולכן אמרו שביקש לגלות הקץ. כי הנה השבטים המה העמודים אשר כל בנ"י נשען עליהם בגלות. כי הג' אבות הם למעלה מעלמא דפירודא. והשבטים המה הולכים עד אחרית הימים. ומכלל שאמר האספו הקבצו. … להמשך קריאה
א תרמ"ד ב ב"ה ג בפסוק האספו ואגידה הקבצו ושמעו. שהם ב' מיני כנסיות. כמ"ש כבר שרומזים למשיח בן יוסף ובן דוד. ויש אסיפה לעורר השפעה היורדת מן השמים וזה בחי' יוסף האספו ואגידה. והגמר והסוף הוא בחי' בן דוד הקבצו ושמעו שהוא הכח המקבל. דכתי' גבורי כח עושי דברו לשמוע. שבנ"י מעוררין הדיבור ואח"כ … להמשך קריאה
א תרמ"ג ב ב"ה ג עוד לפסוק הנ"ל כל אלה ש"י שנים עשר. וקשה כל מיותר. ולבאר הענין בקצרה כי השבטים הם התפשטות ישראל שהוא ענין י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. כי עצם התורה למעלה נעלמה מעיני כל חי. רק ע"י הי"ג שבטים הם כלים ומדות לצמצם הארת התורה ע"י אלה המדות. וכמו שהאבות הם … להמשך קריאה
א תרמ"ב ב ב"ה ג האספו ואגידה הקבצו ושמעו. שיש ב' מיני אסיפות א' לעורר כח השפעה והוא בחי' יוסף הצדיק. וכנראה שזה נתקיים בהם לכן הי' מוכן לגלות להם. והקבצו ושמעו הוא בחי' בנימין הצדיק כח הקיבוץ להיות מוכנים לקבל. ובחי' זו לא היתה מתוקנת עדיין. לכן נסתם ממנו כי הי' התחלת הגלות. ועיקר … להמשך קריאה
א תרמ"א ב ב"ה ג כבר כ' במ"א ענין חיות יעקב במצרים שהוא רשימה קדושה שהניח שם יעקב אבינו רק שהוא בדרך נסתר ונק' פרשה סתומה והם הארות הנמצאים ג"כ בגלות לכ"א כפי מה שזוכה וע"י הביטול להכלל האספו והוא בש"ק ג"כ כמ"ש נותנין לו נחלה בלי מצרים נחלת יעקב כו' וכמ"ש במ"א. ובמד' הקיש … להמשך קריאה
א תר"מ ב ב"ה ג במד' ורש"י משנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהן ולבן של ישראל כו'. כי ישראל עלו במחשבה. והם קיום כל העולם. ומראש הבריאה עד סופו הכל נמשך מדרגה אחר מדרגה השלמת ישראל. והאבות הם המוחין וראשן של ישראל. ואחר הראש נמשך הגוף. ובודאי הארת המוחין עד הרגלים עכ"ז אין מורגש הארת השכל … להמשך קריאה
א תרל"ט ב ב"ה ג פרשה זו סתומה. אף כי פרשה היא פי' אור התורה המתפשט להיות מובן בחכמת אדם. אך יש פי' נסתר ויש פי' נגלה. וכמ"ש בזוה"ק דגלי מה דבעי רק גלי וסתים ע"ש. וכ"ז שיעקב קיים. גבר הפנימיות על ההסתר וכשנסתלק נסתר לגמרי. ובודאי ירידת יעקב למצרים הי' הכנה לגלות. וז"ש ויחי … להמשך קריאה
א תרל"ח ב ב"ה ג במד' פרשה זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו' ד"א שנסתם ממנו כל צרות שבעולם כו'. כי נחלת יעקב הוא בלי מצרים. לכן כל זמן שלא נסתם בחי' יעקב לא הי' אפשרות להיות הגלות. ופי' הד"א הוא ג"כ כן שלפי שסתם ממנו כל הצרות לכן הי' הגלות. כי כל ימיו של … להמשך קריאה
א תרל"ז ב ב"ה ג במדרש גר אנכי עמך כו' כצל ימינו עלי ארץ. כי עיקר הימים הם האורות המיוחדים לכל נפש מבנ"י. אמנם למטה מתלבשים נקודות הארות מהימים עליונים לזמן הגשמיי. וע"ז נאמר מחדש בכל יום מ"ב. והם רק כמו צל ודמות. דומה להימים העליונים. אבל אינם העיקר רק בבחי' גרים. פי' כמו גר … להמשך קריאה
א תרל"ו ב ב"ה ג במדרש למה פרשה זו סתומה כו'. פי' כי הכתוב משבח מעשה יעקב אע"ה אשר חי במצרים י"ז שנים כי הי' דבוק בחיים ולא הי' כל טומאת מצרים עומד לנגד קדושתו. והי' י"ז שנים אלו הכנה לכל הגלות. אך כי פרשה זו סתומה לנו פי' שאין אנו משיגין איך המשיך חיות … להמשך קריאה
א תרל"ה ב ב"ה ג במדרש פרשה זו סתומה שכשנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. פרשה זו היא ויחי יעקב בא"מ שזה הי' הכנה להגלות מה שחי יעקב במצרים. ולכן לא הי' יכול להתחיל הגלות עד שנסתם זה החיות של יעקב שהי' במצרים. כדכ' נחלת ימיהם זכורה … להמשך קריאה
א תרל"ד ב ב"ה ג למה פ' זו סתומה שנסתמו עיניהם ולבן כו' ד"א שביקש לגלות הקץ ונסתם ממנו. הכלל שחיות כל הנבראים הוא התורה. וגם כל הזמנים ואף בגלות. פנימיות החיות מהתורה. רק שהוא בדרך נסתר. ופרשה זו הוא חיות שנות הגלות. וז"ש ויחי יעקב בא"מ כי יעקב אע"ה המשיך החיות גם במצרים. ושמעתי … להמשך קריאה
א תרל"ג ב ב"ה ג זכר של בני ישראל שיחי' הנולד לי ב' ויחי ז' טבת תרל"ג. הש"י יזכני לגדלו לתורה וחופה ומעש"ט אמן: ד ברש"י נסתמו עיניהם ולבם כו'. כי באמת לב ועינים של איש ישראל הוא להשי"ת. ורק אחר שנפטר יעקב אע"ה נסתם ונסתר האמת. וכ' ול"ת אחרי לבבכם כו' עיניכם כו' כמו … להמשך קריאה
א תרל"ב ב ב"ה ג אא"ז מו"ר ז"ל פי' ברכת יוסף הצדיק ברכות אביך גברו כו' זה בחי' שבת שכ' ז"ל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו'. והפי' ע"י שיודע כי חיות הכל מהש"י שיש נקודה פנימיות בכל דבר ממנו ית'. וכפי ידיעת זאת הנקודה כך נתברך ונדבק הכל בשורש החיים. וממילא … להמשך קריאה
א תרל"א ב ב"ה נכתב בקיצור ג אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד ויחי יעקב בא"מ כי ע"י בחי' אמת יכולין לחיות גם בא"מ וכ' תתן אמת ליעקב עכ"ד. דהנה לא הל"ל רק ויהי יעקב בא"מ. ומשמע דעיקר הרבותא מה שהי' בבחי' חיים גם בא"מ ופי' חיים הוא דביקות בשורש ומקור שמשם נמשך תמיד חיות. וכ"כ בזוה"ק … להמשך קריאה