שפת אמת, ויקרא, פסח ה׳

א תרל"ה ב בעזה"י מימי פסח בקצרה ג ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואלו לא הוציא כו'. פי' זרוע נטוי' הוא הפחד והמורא להבא שייראו כל הרשעים מלהרע לנו. שהוציאנו ממצרים בכח זה שיהי' יצ"מ נוהג תמיד לכן מזכירין יציאת מצרים בכל יום. וז"ש ואלו לא הוציא הרי אנו כו'. כי גם עתה בכל יום נמצא … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, פסח ד׳

א תרל"ד ב בכל דור כו'. משמעות הלשון שכל אדם חייב לראות עצמו שבכל דור הוא יוצא ממצרים שנאמר ואותנו הוציא: לך אף לך. שגם הלך הוא לך כמ"ש מידך נתנו לך. פי' שמה שאדם יודע לשבח להשי"ת הוא מאתו יתברך: ג כנגד ארבעה בנים כו'. נראה שהוא נגד הארבע לשונות של גאולה. שהגאולה הי' … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, פסח ג׳

א תרל"ג ב ד' כוסות נגד ד' לשונות של גאולה. כי כתב בזוה"ק כי הדיבור הי' בגלות ויש ה' מוצאות הפה. ונגד שינים הוא אכילת מצה. ונגד הד' אחרים. הכוסות. שכל הבחי' הנ"ל היו בגלות שלא היו יכולים להוציא הדיבור לפני ה' כראוי. וכ' אנכי ה' כו' המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. ובוודאי הוא … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, פסח ב׳

א תרל"ב ב בעזה"י מימי פסח ג לחם עוני שעונין עליו דברים. נראה שאין יכולין לאכול המצה בלי ריבוי דברים עלי'. שנק' לחם עוני. שיש לחם מן השמים והוא המן שזכו בנ"י לאכול במדבר ועתה בפסח רק תבואות ארץ כמ"ש בזוה"ק ע"ש. ופי' מאכל מצה זה עצמו לידע שהי' יצ"מ בנפלאות חסדי ה' בלי זכות … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, פסח א׳

א תרל"א ב ב"ה מימים ראשונים של פסח לא נכתב כסדר מליל א' ג בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כו' ואח"כ אמר ואותנו הוציא. ונראה כי ע"י אמונה שיש יציאת מצרים לכל דור ודור נתגלה זה. ומהר"ל כתב כי בכלל הי' כל אחד ביציאת מצרים רק חייב לראות כאלו יצא בפרט ע"ש. … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״ז

א תרס"ד ב שבת הגדול על שם מצוה ראשונה שנצטוו בנ"י וכמו בפרט כשנעשה בר מצוה נקרא גדול ואיתא בזוה"ק משפטים כשנעשה בן י"ג כתיב עליו אני היום ילדתיך שניתן בו בחי' נפש. אח"כ כשנעשה בן עשרים זוכה לרוח בן הייתי לאבי ע"ש. כמו כן בכלל ביצ"מ בקבלת מצוה ראשונה קיבלו נפש ונעשו בני חיובא … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״ו

א תרס"ב ב עוד פי' שבת הגדול. דשבת סהדותא איקרי והוא עדות על בריאת שמים וארץ. כמ"ש כי ששת ימים עשה כו'. אבל לבני ישראל ניתן עדות גדול מזה להעיד על הנסים ונפלאות שהוא דרך שלמעלה מן הטבע. ושבת. ועדות זה נגמר ביציאת מצרים כמ"ש כי עבד היית כו' על כן צוך כו' לעשות כו' … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״ה

א תרס"א ב למה הקדים לקיחתו כו'. ואת ערום וערי' ולא היה בידם מצות לגאול ונתן להם ב' מצות כו'. דאיתא במדרש פתחי לי אחותי רעיתי שבכל הד' מלכיות צריכין לפתוח פתח של גאולה. ואיתא פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של היכל. וכן במצרים רצה הקב"ה שיפתחו בנ"י איזה פתח קטן … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״ד

א תר"ס ב כתיב שער החצר כו' יהי' סגור ששת ימי המעשה כו'. וכתיב הטעם [*יחזקאל מ"ד] כי ה' אלקי ישראל בא בו. כי בשבת נתגלה הנהגה עליונה שלמעלה מן הטבע ולכן השבת מיוחד רק לבני ישראל שהם מוכנים לקבל הנהגה זו. וכמו שיש פתיחת זה השער בביהמ"ק. כן בנפשות בני ישראל נפתח זו הנקודה … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״ג

א תרנ"ז ב איתא בגמרא אלו שמרו ישראל שבת א' מיד נגאלין. דכ' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. והטעם דכ' לכל זמן ועת כו' תחת השמים. התורה למעלה מתחת השמים. והכל נברא בתורה. והזמנים והעתים הם כלים איך לקבל התפשטות התורה בכל עת וזמן. אבל התורה בעצמה למעלה מהזמן והכלים. והוא בחי' תורה … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״ב

א תרנ"ו ב חג הפסח נקרא שבת בפסוק כמ"ש ממחרת השבת. דאיתא במדרש כשאמר משה לבנ"י בחודש הזה אתם נגאלין אמרו רבינו משה ת' שנים נגזר ועדיין לא שלמו השיב להם כיון שחפץ הקב"ה בגאולתכם מדלג על הקיצים והחשבונות ובחודש הזה אתם נגאלין. וקשה א"כ למה נגזר ת' שנים והלא גלוי וידוע לפניו ית"ש כי … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״א

א תרנ"ה ב הנה ג' שבתות יש. שבת דמעשה בראשית ודיצ"מ ודקבלת התורה. והם ג' סעודות דשבת. כדאיתא בזוה"ק שהם ג' בחי' שבפסוק אז תתענג סעודתא דעתיקא. והרכבתיך כו'. ונחלת יעקב היא התורה. ושבת דעתיקא הוא בחי' יצ"מ עלמא דחירות והוא שבת הגדול מכל הג' שבתות. והי' צריך להיות הסדר שבת דיצ"מ לבסוף שהוא גדול … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ׳

א תרנ"ד ב שבת סהדותא אקרי. כי הקב"ה ברא העולם שיהי' מתנהג בטבע ולכן יש כופרים בבורא עולם. והשבת עדות על הבורא ית' כיון שבא יום השביעי ונח שהעולם הי' מתרחב והולך עד שאמר די. א"כ זה עדות שהוא ית' הבורא ומטביע הטבע. אבל ביציאת מצרים שנעשה שינוי בהטבע. זה עדות יותר מכל השבתות שהיו … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״ט

א תרנ"ג ב ב"ה מפ' צו ושבת הגדול ג במד' זובח תודה יכבדנני בעוה"ז ובעוה"ב כו'. כי הנה בחי' תודה הוא הכנעה וביטול וד' שצריכין להודות הוא שהביא עליו הקב"ה אותו הסיבה שנחלה או נאסר ואח"כ עזרו הקב"ה כדי שיבין להכניע א"ע ולהודות לו. כי באמת הקב"ה עושה חסד בכל עת. אך כי אין האדם … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״ח

א תרנ"ב ב ב"ה צו שבת הגדול ג בענין שם שבת הגדול שהוא מנהגן של בנ"י. ואא"ז מו"ר ז"ל אמר שהוא בחי' אאע"ה שנקרא אדם הגדול בענקים שנתאוה תמיד להיות אומה שלימה לעבוד אל אמת. ועתה שקיימו בנ"י מצוה ראשונה נק' על שמו ע"ש. דהנה כתיב ואעשך לגוי גדול ונתקיים עתה כמ"ש ואבדיל אתכם כו'. … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״ז

א תרנ"א ב בענין שבת הגדול. דאיתא למכה מצרים בבכוריהם שמצרים בעצמם הכו זה את זה בשבת הגדול בעשור לחודש כו'. ורמז הענין דשורש הגאולה בנפשות בנ"י התחיל בעשור משכו ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה וזה הי' הכנה בנפשות בנ"י אל הגאולה. וכמו כן מפלת המצריים הי' בעצמותם ביום הזה כשזה קם זה נופל: … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ט״ז

א תרמ"ט ב ב"ה מפ' אחרי שבת הגדול ג בענין שבת הגדול שהי' שורש הגאולה ביום השבת. כי הגאולה היא למעלה מסדר הטבע. שיש הנהגה עפ"י הטבע והשי"ת בחר לבנ"י ההנהגה שלמעלה מהטבע. והוא הנהגתו בש"ק. כי בימי המעשה הוא ע"י צמצומים בעשי' ובטבע וע"י מלאכים. ובש"ק הוא הנהגה עליונה. ויצ"מ הי' ע"י הקב"ה בעצמו … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ט״ו

א תרמ"ח ב כתיב בשבת זכור ושמור. ואיתא בזוה"ק שהוא כולל כל התורה מצות עשה ומצות ל"ת. וכמו כן ביציאת מצרים כתיב זכור כו' היום הזה וכתיב למען תזכור כו' יום צאתך. וכתיב בי' ג"כ שמור כו' חודש האביב. ושמרתם את המצות. כי יצ"מ ג"כ כולל כל התורה. לכן כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים: ג … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״ד

א תרמ"ז ב בענין שם שבת הגדול כתבתי במ"א עפ"י המדרש אמרה שבת לפני הקב"ה לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג והשיב כנס"י יהי' בן זוגך. נמצא כשיצאו בנ"י ממצרים להיות עם השי"ת נתגדל ונשלם השבת. והענין הוא כי בכל דבר יש בחי' דכר ונוקבא וכפי הכנת המקבל נתגדל כח הנותן. והשבת כתיב … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״ג

א תרמ"ו ב מפ' אחרי ושבת הגדול ג אמו"ז ז"ל אמר על המד' בזאת אני בוטח. כי כל חטא נדב ואביהוא היה אשר לא צוה. ועיקר כח עובד ה' צריך להיות בכח הציווי כמ"ש ה' אורי כו' בזאת אני בוטח לא לסמוך על דעתו וחכמתו. וכמו כן בקריעת ים סוף שדורש המדרש זה הפסוק דכתיב … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״ב

א תרמ"ד ב שבת הגדול שקודם פסח. יתכן לפרש עפ"י מ"ש תחלה למקראי קודש כי בפרשת מועדות הקדים הכתוב השבת למועדות כנראה כי כולן נמשכין מכח השבת שעולה על כולן. וניסן ר"ה לרגלים. לכן כן הסדר שבת ואחר כך פסח שבועות סוכות. כי גם המועדות נק' שבתות אבל שבת בראשית עולה על כולנה דהמועדות נקראו … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י״א

א תרמ"ג ב בעזה"י משבת הגדול וימי פסח ג בגמ' העלו ביום הראשון תשביתו ראשון דמעיקרא דכתיב הראשון אדם תולד כו'. הענין שנק' י"ד ראשון לאשר בו קיימו בנ"י מצוה הראשונה שעלי' אמרו חכמים שהיה צריך התורה להתחיל מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה רק משום כח מעשיו הגיד כו'. והיינו שבנ"י עיקר תהלוכתם עפ"י … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול י׳

א תרמ"ב ב המפרשים עמדו דהו"ל לקבוע הגדולה בעשירי לחודש גם בחול. ואין זה קושיא כי היתכן לומר שהי' במקרה שנפל עשירי לחודש בשבת. אבל יתכן לומר כי כל הכוונה הי' על יום השבת שקודם פסח. כידוע שכל המעשים שבימי החול הם מהארת השבת כמ"ש מיני' מתברכין שיתא יומין. ובשבת קודש הוא במחשבה ונגמר בימי … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ט׳

א תרמ"א ב הענין הוא דיש קטנות וגדלות. הקטנות הוא שורש העצם שיש בכל הוה דצח"ם. כל אחד לפי מה שהוא. וכן הקטן יש לו רוח ממללא אבל אין בו דעת להתפשט השכל במעשיו. והתרחבות הפנימיות במדות ומעשים הוא בחי' גדלות וכמו כן העולם בכללו הי' בו כח הפועל בנפעל. וזהו בחי' שבת בראשית כמ"ש … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ח׳

א תר"מ ב בענין שבת הגדול פרשנו כבר כי השבת הי' מצפה על גאולה כמ"ש כנס"י יהי' בן זוגך. וכביכול נתגדל השבת ביציאת בנ"י ממצרים. כי השבת הוא מעין עוה"ב ואין בכח התחתונים לקבלו. זולת בנ"י שהם יש להם כח מלמעלה מהטבע אם כי הם תוך הטבע. וזה ענין נשמה יתירה. ולכן נק' ב"ז של … להמשך קריאה

שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול ז׳

א תרל"ח ב פ' מצורע שבת הגדול ג קריאת שם הגדול נראה עפ"י מ"ש אמרה שבת לכל יש בן זוג כו' כנס"י בן זוגך. נמצא ביציאת מצרים שנבחרו בנ"י במצוה ראשונה החודש הזה כו' נתגדל השבת. וענין כנס"י יהי' בן זוגך כתבתי במ"א כי כל השפעה צריך מקבל. וימי המעשה יש מדריגות בבריאה לקבל הארת … להמשך קריאה

דילוג לתוכן