א השואל או השוכר בהמה או מטלטלין אינו רשאי לא להשאילם ולא להשכירם לאחר שלא מדעת בעלים אפילו ספרים שיש מצוה בשאלתם אין אומרים מן הסתם נוח לבעלים שתיעשה מצוה בממונם כי שמא אין רצונם שיהא פקדונם ביד אחר שאינו נאמן בעיניהם כזה אפילו הוא קל שבקלים והשני אדיר שבאדירים ואסור להעביר על רצון הבעלים. … להמשך קריאה
א מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנאמר ועשית מעקה לגגך והוא שיהיה בית דירה אבל בית הכנסת ובית המדרש ובית האוצר ובית הבקר והתבן פטורים שאין רגילות כלל להשתמש על גגיהם ולכן גגין שלנו פטורים.וכל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות [פטור] מפני שאינו ראוי לדירה ואין שם בית עליו: ב גובה … להמשך קריאה
א אסור לאדם להכות את חבירו ואם הכהו עובר בלא תעשה שנאמר והיה אם בן הכות הרשע וגו' ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף וגו' אם הקפידה תורה בהכאת רשע שלא להכותו יותר על רשעו קל וחומר בהכאת צדיק.וכל המרים יד על חבירו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה … להמשך קריאה
א אסור להזיק ממון חבירו אפילו על דעת לשלם כמו שאסור לגנוב ולגזול על מנת לשלם.ואפילו לגרום נזק לחבירו בין במעשה בין בדבור אסור כגון ראובן שמוכר סחורה לנכרי ובא שמעון ואמר לנכרי שאינה שוה כל כך אף על פי שהאמת אתו אסור שהרי אונאת נכרי מותרת. וכן מי שרוצה לברוח שלא לשלם מה שחייב … להמשך קריאה
א אסור לגזול או לגנוב כל שהוא דין תורה בין מישראל בין מנכרי בין גדול בין קטן. ואפילו אם הנכרי ציער את הישראל (צער שלא שייך בו תשלומין). ואף על פי שפחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון ואין צריך להשיבו הרי חצי שיעור אסור מן התורה לכתחלה.ואם הוא דבר מועט כל כך שאין מי שיקפיד … להמשך קריאה
א המפקיר איזה דבר שאומר הרי זה הפקר אף על פי שאינו נדר שהרי הנדר הוא לעניים והפקר הוא שמפקיר בין לעניים בין לעשירים ואם הפקיר לעניים בלבד אינו הפקר אף על פי כן דינו כנדר שאסור לחזור בו כגון אם הפקיר איזה דבר ובא אחר לזכות בו אינו רשאי למחות בו לומר שלי הוא. … להמשך קריאה
א מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאה הרי זה מצוה לסייעו לפרוק מעליה וזו מצות עשה שנאמר כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו' עזוב תעזוב עמו.ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך לו אלא יקים עמו ויחזור ויטעון עליה משאה כראוי לה … להמשך קריאה
א הרואה אבידת ישראל ונתעלם ממנה עובר בלא תעשה שנאמר לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם וביטל מצות עשה שנאמר השב תשיבם לאחיך.לקח את האבדה לעצמו ביטל מצות עשה ועובר בשני לאוין על לא תגזול ועל לא תוכל להתעלם.חזר בה והשיבה לבעליה תיקן את הכל כמו המשיב את הגזלה כי … להמשך קריאה
א השוקל לחבירו במשקל חסר מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה העיר או המודד במדה חסרה מן המדה שהסכימו עליה הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה. במדה זו מדידת קרקע לשותפין שבאו לחלק לא ימדוד לאחד בימות הגשמים ולאחד בימות החמה מפני שבימות הגשמים החבל הוא לח ומתפשט ובימות … להמשך קריאה
א אסור לאדם להונות את חבירו בין במקחו ליקח בזול ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחת בין בממכרו למכור ביוקר ממה שהוא שוה אפילו פרוטה אחת ואם הונה עובר בלא תעשה שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. ולא יאמר שמא שוה כך וכך במקום פלוני או לזמן … להמשך קריאה
א אף על פי שאין המקח נגמר בדברים בלבד ורשאי כל אחד מהם לחזור בו מן הדין ואפילו קללת מי שפרע אינו צריך לקבל אם לא נתן מעות הרי החוזר בו ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו כי ראוי לאדם לעמוד בדבורו כמו שכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וגו'.וירא שמים … להמשך קריאה
א כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד לו בבית דין אם יתבענו שיעיד לו בין שיש עד אחד עמו בין שהוא לבדו. ומכל מקום עד אחד לא יעיד אלא בדבר שבממון שמביא לידי שבועה או בדבר איסור להפריש מאיסור אבל אם כבר נעשה האיסור לא יעיד ואינו אלא … להמשך קריאה
א מצות עשה להלוות לעניי ישראל (אם ידו משגת ושיעור השגת יד נתבאר בהלכות צדקה) שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך יכול רשות תלמוד לומר והעבט תעביטנו וגו'.ואף בלא עבוט חייב להלוותו ואף ליתן לו מתנת חנם שהרי נאמר נתן תתן לו (ואומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר … להמשך קריאה
א מאוד מאוד צריך ליזהר באיסור ריבית בין מלוה לעני בין מלוה לעשיר שכמה לאוין ואזהרות הזהיר הכתוב אפילו על הלוה מה שאין כן בשאר דיני ממונות שאם אדם רוצה להניח לגוזלו רשאי וברבית מפני חומר העון הזהיר גם הלוה שנאמר לא תשיך לאחיך כלומר לא תתן נשך לאחיך נשך כסף נשך אוכל נשך כל … להמשך קריאה
א בריש פ"ט דנדה תנן האשה שהיא עושה צרכיה (פירוש שמטלת מים) וראתה דם רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. ופריך בגמרא מאי שנא עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת. … להמשך קריאה
א לא הרגישה. פירוש אפילו ידוע שבא שלא בהרגשה טמאה מדרבנן כדלעיל סי' קפ"ג. ומיהו אפילו ראתה דם מגופה אינה טמאה אלא טומאת כתם אם ידוע שראתה שלא בהרגשה. ונפקא מינה לענין ראתה על בגד צבוע או על דבר שאינו מקבל טומאה כדלקמן סעיף [י']. ובכתם הנמצא בגופה ובבגדיה אף על פי שיש לומר שמזמן … להמשך קריאה
א נשים. שרוב הנשים דרכן לראות מל' לל' (רמב"ן רשב"א). ול' יום אלו הם מתחילת ראיה לתחלת ראיה וב' ימי הראיות בכלל הל' (ב"י ב"ח פרישה לבוש של"ה ט"ז חכם צבי דלא כש"ך) דהיינו כשראתה באחד בשבת דרכה לחזור ולראות בב' בשבת בסוף ד' שבועות. הילכך חוששת ליום ל' לפרוש מבעלה מתחלת הלילה (של"ה) עד … להמשך קריאה
א טמאים. אף על גב דמדאורייתא אין טמאים אלא ד' מיני דמים שהם ד' מיני אדמומית שאין דם אלא אדום שנאמר ויראו מואב [מנגד] את המים (מנגד) אדומים כדם וכתיב והיא גלתה את מקור דמיה וכתיב וטהרה ממקור דמיה ודרשו חכמים דמיה דמיה הרי כאן ארבע מיני אדמומיות שמנו חכמים במשנה אבל שלמטה מהם לאו … להמשך קריאה
א ותקנח עצמה. שבכדי שיעור זה יש ספק אם יצא הדם לבית החיצון בשעת תשמיש או אחריו וחייבין אשם תלוי על ספק זה משום הכי הטילו עליה דין רואה מחמת תשמיש דלקמן. אבל אם שהתה יותר מכדי שתושיט ידה לתחת הכר אפילו רגע ומצאה דם על העד אף דיש לומר שהיה הדם בבית החיצון בשעת … להמשך קריאה
א היא עיקר. כי לא הוזכרה בדיקת עדים במשנה אלא בעסוקה בטהרות שמתוך מעלתם חששו להם חכמים חששא יתירה שמא ראתה מחמת תשמיש שדרך הדם לבא על ידי תשמיש לפעמים ומיגו דצריכה בדיקה אחר התשמיש משום מעלת הטהרות צריכה נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה אבל כשאינה עסוקה בטהרות שאינה צריכה בדיקה אחר התשמיש אינה צריכה … להמשך קריאה
א טבלתי. שאף על פי שעברו ימים שתוכל לספור ולטבול אין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה (גמ'): ב נאמנת. שנאמר וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה (גמ'). ואפילו אם ספק לו אם עברו כל כך ימים שאפשר שטבלה כגון שרגילה ללבוש לבנים ביום ו' לראייתה ועכשיו אי אפשר בכך אלא שאם טבלה היתה צריכה … להמשך קריאה
א לפני תשמיש. ולא לאחר תשמיש לדעת כל הפוסקים זולת הרמב"ם כדלקמן סי' קפ"ו. ושם יתבאר דין אשה שאין לה וסת: ב עצמה. בפני בעלה כדלקמן שם: ג ופורש. כיון דרואה אשתו בודקת מחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודע שחכמים לא תקנו לבדוק ויהיה לבו נוקפו שמא היתה טפה כחרדל ואבדה בעד … להמשך קריאה
א הקדמהואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וגו'. פרשה זו נאמרה בנדה הרואה בעת נדתה. ובפרשה שנייה נאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא. פרשה זו נאמרה בזבה שהיא הרואה ג' … להמשך קריאה
א כשירה. נתבאר היטב בסימן כ"ד סעיף ט"ו עיין שם: ב והלעטה. פירוש שתוחב המאכל לתוך גרונה בין ביד בין בכלי אלא שהמראה היא שתוחב לה המאכל למקום שיכולה להחזיר ולפלוט והלעטה שתוחב לה בעומק כל כך עד שאינה יכולה להחזיר. והוא הדין שצריך שיוכל להשקותה (עיין כנסת הגדולה). אבל אם אינה יכולה לחיות על … להמשך קריאה
א טריפה. ואם ניקב נקבים שאין בהם חסרון סביב הקיפו מצטרפים לרוב אפילו לא נקבו במקום אחד אלא זה למעלה וזה למטה כדרך שמצטרפים לרוב להקל גבי שחיטה כדלעיל סי' כ"א וקל וחומר לטריפות להחמיר (תבואות שור): ב לארכו. על פני כולו ואפילו לא נשתייר כלום לא למעלה ולא למטה וקיל מגרגרת דלקמן סי' ל"ד … להמשך קריאה
א זה על זה. העליון מחובר לגולגולת מבפנים והוא חזק והתחתון הוא שהמוח מונח בתוכו והוא רך ודק מאד ונראה כמוח עצמו (רש"י ור"ן): ב כשירה. דהלכה למשה מסיני ניקב קרום של מוח טריפה. ואין נקרא קרום של מוח אלא התחתון שהמוח מונח בתוכו ולא העליון המחובר לגולגולת. ואיכא למאן דאמר בגמרא שניקב העליון לבדו … להמשך קריאה