ערוך השולחן, אבן העזר ח׳: [שהולד הולך אחר הזכר ובו ג' סעי']

א [שהולד הולך אחר הזכר ובו ג' סעי']כהנים לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה, והולד הולך אחר הזכר שנאמר: "לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר א ב). לפיכך כהן שנשא לויה וישראלית – הולד כהן, ולוי שנשא כהנת וישראלית – הולד לוי, וישראל שנשא כהנת ולויה – הולד ישראל. ולוים ישראלים וחללים מותרים לבא זה בזה דחללות … להמשך קריאה

ערוך השולחן, אבן העזר ז׳: [דיני שבויה ואיזו היא חללה ובו מ"א סעי']

א [דיני שבויה ואיזו היא חללה ובו מ"א סעי']בזמן התלמוד היו כמה אומות פרועים בהנהגתם כמו הערביים וכיוצא בהם, כאשר נמצא גם עתה בקצות אפריקא, והיו שודדים ושובים נפשות ולוקחים בעדם כסף פדיון, ולכן השבויה בידם היא בחזקת שזינו עמה והיא אסורה לכהן, דאחרי שהיא בידם מי יעכב על ידם שלא יאנסוה, ולכן אע"פ שאין … להמשך קריאה

ערוך השולחן, אבן העזר ו׳: [דיני נשים האסורות לכהן ובו ל"ח סעי']

א [דיני נשים האסורות לכהן ובו ל"ח סעי']שלש נשים נאסרו על כל הכהנים: גרושה, זונה, וחללה, דכתיב: "אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו", נוסף עליהם כה"ג שאסור גם באלמנה, ואינו מותר אלא בבתולה שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו וגו' והוא אשה בבתוליה יקח, אלמנה וגרושה זונה וחללה – את אלה לא יקח, … להמשך קריאה

ערוך השולחן, אבן העזר ה׳: [דיני פצוע דכא וכרות שפכה ואיסור סירוס ובו כ"ט סעי']

א [דיני פצוע דכא וכרות שפכה ואיסור סירוס ובו כ"ט סעי']כתב הרמב"ם בפט"ז מא"ב: פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלו – לוקין, שנאמר: "לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל ד'". ומותרין לישא גיורת ומשוחררת. ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת לפי שאינו בקדושתו, ואפילו נתינה או אחת מן הספיקות … להמשך קריאה

ערוך השולחן, אבן העזר ד׳: [דינים מי הם הפסולים לבא בקהל ישראל ובו ס"ב סעי']

א [דינים מי הם הפסולים לבא בקהל ישראל ובו ס"ב סעי']כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מאישות הלכה ז': קודם מתן תודה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא – נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך, וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה, שנאמר: "לא תהיה קדשה מבנות ישראל", לפיכך כל … להמשך קריאה

ערוך השולחן, אבן העזר ג׳: [דיני כהונה ויחוסה ובו כ"ב סעיפים]

א [דיני כהונה ויחוסה ובו כ"ב סעיפים]כבר נתבאר בסי' ב' דכל המשפחות בחזקת כשירות עומדות, ונתבאר שם בסעי' י"ב דלהרבה מהפוסקים אין זה רק לענין פסולי קהל ולא לכהונה, ולכן כהן הנושא אשה צריך לבדוק במשפחתה ע"ש. אמנם זהו לכל הפוסקים דחזקת כהונה אינו דומה לחזקת ישראל, דלכשרות ישראל – יש חזקה לכולם, אבל לכהונה … להמשך קריאה

ערוך השולחן, אבן העזר ב׳: [שישתדל ליקח אשה הגונה ואם צריך בדיקה במשפחה ובו כ"ו סעיפים]

א [שישתדל ליקח אשה הגונה ואם צריך בדיקה במשפחה ובו כ"ו סעיפים]מאד מאד צריך האדם להשתדל ליקח לו אשה הגונה, ולא ישא אותה שיש בה שמץ פסול, הן שהפסול בגופה כמו פרוצה וכיוצא בזה, הן שהפסול במשפחתה כגון שיש במשפחתה פסול ממזירות או שהוא כהן ויש במשפחתה פסול חללות. וכך אמרו חז"ל: שכל הנושא אשה … להמשך קריאה

ערוך השולחן, אבן העזר א׳: [דיני פריה ורביה ובו ל"ב סעי']

א [דיני פריה ורביה ובו ל"ב סעי']כשברא הקב"ה את עולמו וברא את האדם זכר ונקבה כתיב: "ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה", וכן אחר המבול בירך את נח ובניו כמש"כ: "ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ", כי רצון הקב"ה בהרבות מין האנושי לישובו … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ת״ג: דיני ליקוט עצמות, שחייב להתאבל אותו היום • ובו ח' סעיפים

א דיני ליקוט עצמות, שחייב להתאבל אותו היום • ובו ח' סעיפיםאיתא בירושלמי פרק שלישי דמועד קטן (הלכה ה'): בראשונה היו קוברין אותו במהמורות, כלומר בחפירות. נתעכל הבשר – מלקטין העצמות וקוברין אותו בארונות. אותו היום היה מתאבל, ולמחר היה משמח שניצלו אבותיו מן הדין, עיין שם. דכל זמן שהבשר קיים – דנים אותם. לפיכך … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ת״ב: דין שמועה קרובה ורחוקה • ובו י"ז סעיפים

א דין שמועה קרובה ורחוקה • ובו י"ז סעיפיםמי שבאה לו שמועה שמת לו קרוב שצריך להתאבל עליו, אם בתוך שלושים יום הגיע לו השמועה, אפילו ביום שלושים עצמו – הרי זה שמועה קרובה. וחייב לנהוג שבעה ושלושים מיום השמועה, וקורע, ואסור בתפילין ביום ראשון, ומברין אותו, ואסור בתספורת שלושים יום מיום השמועה. כללו של … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ת״א: דברים הנוהגים בחול המועד • ובו ו' סעיפים

א דברים הנוהגים בחול המועד • ובו ו' סעיפיםשנו חכמים במשנה (מועד קטן כז א): אין מניחין המיטה ברחוב בחול המועד, שלא להרגיל את ההספד. ובחול המועד אסור להרגיל את ההספד אלא לכבוד תלמיד חכם (נימוקי יוסף). ולכן אין מוליכין את המת לבית הקברות עד שיהא כל הקבר מתוקן ומזומן, כדי שלא להרגיל את ההספד … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ת׳: דיני אבלות בשבת • ובו י"א סעיפים

א דיני אבלות בשבת • ובו י"א סעיפיםבשבת אין אבלות נוהג. וכך דרשו חכמינו ז"ל במדרש בראשית (פרשה ק'): מניין שאין אבל בשבת? רבי יוסי בשם רבי לוי מייתי לה מהכא: "ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה" (משלי י כב). "ברכת ה' היא תעשיר" – "ויברך אלקים את יום השביעי". "ולא יוסיף עצב … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ט: דיני אבלות ברגל, וראש השנה, ויום הכיפורים • ובו כ"ב סעיפים

א דיני אבלות ברגל, וראש השנה, ויום הכיפורים • ובו כ"ב סעיפיםקיימא לן (מועד קטן כ א) דרגל מבטל גזירת שבעה, אם רק נהג אבלות שעה קלה לפני הרגל באיזה דבר כמו בחליצת מנעל וכיוצא בזה, לפני שקיעת החמה של קודם הרגל – בטלה אבלות שבעה לגמרי. אבל אם לא נהג אבלות כלל, או כשמת … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ח: אם אבלות יום ראשון דאורייתא, אם לאו • ובו ב' סעיפים

א אם אבלות יום ראשון דאורייתא, אם לאו • ובו ב' סעיפיםאם יש עיקר לאבלות מן התורה הוה פלוגתא דרבוותא. דהרמב"ם בפרק שני (רמב"ם הלכות אבל ב) והגאונים סוברים דאבלות יום ראשון הוי דאורייתא, דכתיב: "ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'?", וכתיב: "ואחריתה כיום מר". ועיקר המרירות חד יומא. ויש להביא ראיה לדבריהם, מדאסור בתפילין … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ז: דין על פי מי יש לנהוג אבלות, כשאינו יודע בעצמו • ובו ג' סעיפים

א דין על פי מי יש לנהוג אבלות, כשאינו יודע בעצמו • ובו ג' סעיפיםכתב הרמב"ן דעד מפי עד, וכותי מסיח לפי תומו – מתאבלין על פיו, דמילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי. זה הכלל: עדות שמשיאין האשה על פיו כשהעידו שמת פלוני – הקרובים מתאבלים על פיו. וזהו שכתב רבינו הבית יוסף: מתאבלין על … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ו: מי שלא נהג אבלותו כל שבעה • ובו ה' סעיפים

א מי שלא נהג אבלותו כל שבעה • ובו ה' סעיפיםאבל שלא נהג אבלותו כל שבעה, בין בשוגג בין במזיד בין באונס – משלים אותו כל שלושים. אבל כשעברו שלושים – לא שייך לנהוג אבלות אפילו על אביו ואמו, דעיקר אבלות אפילו על אביו ואמו הוא רק שלושים. וראיה לזה משמועה רחוקה, דאינו נוהג אלא … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ה: מקצת היום ככולו באבלות • ובו ה' סעיפים

א מקצת היום ככולו באבלות • ובו ה' סעיפיםהלכה פסוקה בפסחים (פסחים ד א) דמקצת היום ככולו באבלות. ולאו דווקא באבלות, דבהרבה דברים אמרינן מקצת היום ככולו: בהשרשה, ובנזירות, ובכל מקום מקצת היום ככולו (רש"י נידה לג א). ולכן בין בדיני שבעה ובין בדיני שלושים מקצת היום ככולו. ואף גם בדברים שהתרנו מיום השלישי ואילך … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ד: שלא להתקשות על המת יותר מדי • ובו ד' סעיפים

א שלא להתקשות על המת יותר מדי • ובו ד' סעיפיםאין בוכין על המת יתר משלושה ימים, ואין מספידין יתר משבעה. במה דברים אמורים? בשאר העם. אבל תלמידי חכמים – הכל לפי חכמתן. ומכל מקום אין בוכין עליהם יותר משלושים יום, שהרי אפילו על משה רבינו לא בכו יותר, כדכתיב: "ויבכו בני ישראל את משה … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ג: מתי יוכל האבל לצאת מביתו • ובו י"ג סעיפים

א מתי יוכל האבל לצאת מביתו • ובו י"ג סעיפיםדע דלא מצינו לא בגמרא ולא בירושלמי ולא בשמחות שהאבל אסור לצאת מביתו כל שבעה. והא דתניא (מועד קטן כג א): אבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו – זהו ענין אחר ליציאה לבית הכנסת, כמו שיתבאר. ובירושלמי ובשמחות פרק עשירי מפורש להדיא כן. ותדע לך … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״ב: איסור נישואין להאבל • ובו י"ב סעיפים

א איסור נישואין להאבל • ובו י"ב סעיפיםאסור לישא אשה כל שלושים יום אפילו בלא סעודה, דהנישואין עצמה שמחה. ואין חילוק בין שהוא בחור או אלמן, או שנושא בתולה או אלמנה. ומחזיר גרושתו אפשר דשרי, שאין בזה שמחה. וראיה: שהרי מותר לישאנה בחול המועד, שאין בה משום "אין מערבין שמחה בשמחה" כמו שכתבתי באורח חיים … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שצ״א: שהאבל אסור בכל מיני שמחה • ובו י"ד סעיפים

א שהאבל אסור בכל מיני שמחה • ובו י"ד סעיפיםהאבל אסור בשמחה כל שלושים יום. וכך אמרו חכמינו ז"ל (מועד קטן כב ב): על כל המתים כולן – נכנס לבית השמחה לאחר שלושים יום. על אביו ועל אמו – לאחר שנים עשר חודש. ומה נקרא "בית השמחה"? סעודת חתן וכלה (נימוקי יוסף). ובשמחות (פרק תשיעי) … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ש״צ: דיני תספורת, וסריקת הראש, ונטילת צפרנים • ובו ו' סעיפים

א דיני תספורת, וסריקת הראש, ונטילת צפרנים • ובו ו' סעיפיםאבל אסור בתספורת, מדאמר ליה רחמנא לאהרן: "ראשיכם אל תפרעו" – שמע מינה דאבל אסור בגילוח (מועד קטן יד ב), אחד שיער ראשו ואחד שיער הגוף, ואפילו שיער של בית הסתרים, כל שלושים יום. ושיער שעל השפה ומהצדדים, כל שמעכב את האכילה, יש בזה דעות … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ט: דין כביסה וגיהוץ בימי אבלו • ובו י"א סעיפים

א דין כביסה וגיהוץ בימי אבלו • ובו י"א סעיפיםבזמן הש"ס היה שני מיני כביסות: האחת ככביסות שלנו, והשנית שטוב יותר מכביסה ונקראת "גיהוץ". וזהו מה שמשפשפין באבן הזכוכית (רש"י כתובות י ב). ועיקר הכיבוס הטוב והגיהוץ היתה בארץ ישראל, עד שאמרו דגיהוץ שלנו של בני בבל ככיבוס שלהם של ארץ ישראל. ופירש רש"י (שם) … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ח: אבל ביום ראשון – אסור בתפילין • ובו ב' סעיפים

א אבל ביום ראשון – אסור בתפילין • ובו ב' סעיפיםאבל ביום ראשון אסור להניח תפילין. וילפינן מיחזקאל, כמו שכתבתי ריש סימן ש"פ, עיין שם. ועיקר המרירות חד יומא, לכן אין ללבוש עליו פאר התפילין. אבל בשאר הימים חייב, דהא אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה. והפרש בין תפילין לתלמוד תורה בארנו שם בסייעתא דשמיא. … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ז: דין כפיית המיטה • ובו ג' סעיפים

א דין כפיית המיטה • ובו ג' סעיפיםעניין כפיית המיטה שהוזכר בגמרא, נראה שהוא משני טעמים. האחד: מפני שדרכם היה לישב על המיטות. והאבל צריך לישב על הקרקע, ולכן כופה מיטתו. וראיה לזה ממה שאמרו (מועד קטן כז א) דבערב שבת מן המנחה ולמעלה זוקפין המיטות, ואף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך, … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ו: דין עטיפת הראש באבל • ובו סעיף אחד

א דין עטיפת הראש באבל • ובו סעיף אחדהאבל חייב בעטיפת הראש. וגם זה ילפינן מיחזקאל, מדאמר לו רחמנא: "לא תעטה על שפם" – מכלל דכולי עלמא מחייבי (מועד קטן טו א). והיינו שיכסה ראשו בטלית או בסודר, ויחזיר קצתו על פיו ועל ראש החוטם, וזה מקרי "עטיפת ישמעאלים". והני מילי שצריך עטיפה כל היום … להמשך קריאה

דילוג לתוכן