ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ה: דין שאלת שלום באבל • ובו ד' סעיפים

א דין שאלת שלום באבל • ובו ד' סעיפיםאבל אסור בשאילת שלום, וילפינן לה גם כן מ"האנק דום" (מועד קטן טו א). וכל שכן שאחרים אין שואלין בשלומו, שהרי אינו שרוי בשלום. ויש בזה חלוקי דינים. והיינו כל שלושה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם. ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל, ושאלו בשלומו – … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ד: שהאבל אסור בתלמוד תורה • ובו ט' סעיפים

א שהאבל אסור בתלמוד תורה • ובו ט' סעיפיםהאבל אסור בתלמוד תורה. ובגמרא (מועד קטן טו א) ילפינן לה מיחזקאל, מדאמר לו הקדוש ברוך הוא: "דום", עיין שם. ובירושלמי (פרק "ואלו מגלחים" הלכה ה') יליף לה מאיוב, דכתיב: "ואין דובר דבר" – והך "דבר" מיותר הוא? ואתי לתלמוד תורה, עיין שם. וכתב הטור בשם הרמב"ן … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ג: איסור תשמיש המיטה • ובו ג' סעיפים

א איסור תשמיש המיטה • ובו ג' סעיפיםאבל אסור בתשמיש המיטה. וכן אשה אבלה, אף שהבעל אינו אבל – אסור לו לבוא עליה כל שבעת ימי אבלות. ואיתא בגמרא (מועד קטן כד א): מעשה באחד ששימש בימי אבלו, ושמטו חזירים את גויתו. ואפילו בשבת שאינו נוהג באבלות – אסור, דדברים שבצינעא נוהג. וכן מי שמת … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״ב: איסור נעילת הסנדל • ובו ב' סעיפים

א איסור נעילת הסנדל • ובו ב' סעיפיםאבל אסור בנעילת הסנדל. ודווקא של עור, אבל באנפליא של בגד, או של גמי, או של שיער, או של עץ – מותר, שאין "מנעל" אלא של עור. והרי אפילו ביום הכיפורים כן הוא. ואם הוא של עץ ומחופה עור – אסור. וכן עכשיו נוהגים היתר במנעלי גומ"א שאינם … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שפ״א: איסור רחיצה וסיכה לאבל • ובו ט' סעיפים

א איסור רחיצה וסיכה לאבל • ובו ט' סעיפיםאמרינן בתענית (תענית יג ב): והלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו, בין בחמין בין בצונן, כל שבעה. אבל פניו ידיו ורגליו – בחמין אסור בצונן מותר. אבל לסוך אפילו כל שהוא – אסור. ואם להעביר את הזוהמא – מותר, עיין שם. ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה או … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ש״פ: אלו דברים שהאבל אסור בהם • ובו ל"ג סעיפים

א אלו דברים שהאבל אסור בהם • ובו ל"ג סעיפיםאלו דברים שהאבל אסור בהם: במלאכה, וברחיצה וסיכה, ונעילת הסנדל, ותשמיש המיטה. ואסור לקרות בתורה, ואסור בשאילת שלום, ואסור בכביסת בגדים. וחייב בעטיפת הראש. ובכפיית המיטה כל שבעה. ואסור להניח תפילין ביום ראשון. ואסור בגיהוץ ותספורת, ואסור בשמחה. ואסור לאחות הקרע כל שלושים יום, כמו שכתבתי … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ט: דין הוספות בברכת המזון בבית האבל • ובו ד' סעיפים

א דין הוספות בברכת המזון בבית האבל • ובו ד' סעיפיםתקנו חכמים להוסיף לאבל בברכת המזון בברכת "הטוב והמטיב" מעין המאורע. והיינו שיאמר כשמגיע ל"הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו": אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, לוקח נפשות במשפט, שליט בעולמו לעשות בו כרצונו. כי כל דרכיו משפט, ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנחנו חייבים … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ח: דין סעודת הבראה • ובו י"ג סעיפים

א דין סעודת הבראה • ובו י"ג סעיפיםהאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו, דאמר לו הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: "ולחם אנשים לא תאכל" (מועד קטן כז ב). וטעמו של דבר לא נתברר לנו. ודווקא בסעודה ראשונה, אבל בשנייה מותר אפילו באותו היום. ואף על גב דדעת התוספות שם דכל היום אסור לאכול משלו, וכן דעת … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ז: דין עבדים, ושפחות, ומרוחק, שיש להם אבלות • ובו ב' סעיפים

א דין עבדים, ושפחות, ומרוחק, שיש להם אבלות • ובו ב' סעיפיםבזמן הקדמון שהיו להם עבדים ושפחות, וכשמתו אין עומדין עליהן בשורה, ואין אומרים עליהם תנחומי אבלים. אלא אומרים לו: "המקום ימלא חסרונך". ועכשיו לא שייך דין זה, כי אין לנו עבדים ושפחות. ב כתב הטור: שאלו מקמי רב יהודאי גאון: אבל מרוחק (כבסימן של"ד) … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ו: מנהג ניחום אבלים, מה שיעשו • ובו י"ז סעיפים

א מנהג ניחום אבלים, מה שיעשו • ובו י"ז סעיפיםאמרו חכמינו ז"ל בסוף מועד קטן (מועד קטן כח ב) דהבאים לנחם את האבל – אין להם לדבר שום דיבור עד שהאבל ידבר מקודם. שנאמר באיוב כשבאו חבריו לנחמו: "ואין דובר עליו דבר", ואחר כך כתיב: "אחרי כן פתח איוב את פיהו", ואחר כך: "ויען אליפז … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ה: מתי מתחיל אבלות, ודין גדול הבית • ובו י"ט סעיפים

א מתי מתחיל אבלות, ודין גדול הבית • ובו י"ט סעיפיםאם אבלות דאורייתא או דרבנן, יש בזה פלוגתא דרבוותא ויתבאר בסימן שצ"ח. ומאימתי מתחיל אבלות? משיסתם הגולל. והיינו משמניחין את המת בקבר, ונגמר סתימת הקבר בעפר באופן שהארון לא נראה עוד, אף על פי שעדיין לא נתנו האבן על הקבר במקום שהמנהג כן וכמו שהיה … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ד: דין מת מצוה, ודין על מי מתאבלין • ובו י"ט סעיפים

א דין מת מצוה, ודין על מי מתאבלין • ובו י"ט סעיפיםכתב הרמב"ם בפרק שלישי דין ח (רמב"ם הלכות אבל ג): כהן שפגע במת מצוה בדרך – הרי זה מטמא לו. אפילו כהן גדול – חייב להטמא לו ולקוברו. ואיזהו "מת מצוה"? אחד מישראל שהיה מושלך בדרך, ואין לו קוברין. ודבר זה הלכה מפי הקבלה. … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ג: לאיזה מת הכהן מטמא, ועוד דינים בזה • ובו י"ב סעיפים

א לאיזה מת הכהן מטמא, ועוד דינים בזה • ובו י"ב סעיפיםכשם שהכהן מוזהר שלא לטמאות למת, כן הוא מוזהר על הכהנים הקטנים שלא לטמאותן, דכתיב: "אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת וגו'" – להזהיר גדולים על הקטנים (יבמות קיד א). והדיוק הוא משום דבכל מקום כתיב "בני אהרן הכהנים", וכאן כתיב "הכהנים בני אהרן" … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״ב: טומאת בית הפרס, ודין קברי כותים • ובו ה' סעיפים

א טומאת בית הפרס, ודין קברי כותים • ובו ה' סעיפיםבית הפרס הוה טומאה דרבנן. וזהו שדה שאבד בה קבר, או שדה שנחרש בה קבר – מטמא עד מאה אמה. וכן לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הקדמון, כמו שכתבתי בסימן שס"ט. והתירו חכמים לילך שם לדבר מצוה, כגון לישא אשה או ללמוד תורה, ואין … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שע״א: שיזהרו הכוהנים מטומאת אוהל • ובו כ"ח סעיפים

א שיזהרו הכוהנים מטומאת אוהל • ובו כ"ח סעיפיםכבר נתבאר דהמת מטמא באוהל. ולכן יש לכהן ליזהר בזה, ובהכרח לבאר קצת דינים מטומאת אוהל. האוהל שהמת בו, אפילו החדר גדול מאוד – כולו טמא. אבל כשיש מחיצה מהקרקע עד התקרה על פני כל החדר, באופן שאין בה נקב טפח על טפח – יכול הכהן לישב … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ש״ע: יש שחשוב כמת בעודו בחיים ומטמא, ודין גוסס • ובו ב' סעיפים

א יש שחשוב כמת בעודו בחיים ומטמא, ודין גוסס • ובו ב' סעיפיםמי שנשברה מפרקתו ורוב בשר עמו, וזקן אפילו בלא רוב בשר (ש"ך), וכן מי שנקרע מגבו כדג, אפילו עדיין הוא חי – חשוב כמת ומטמא. אבל נקרע מלפניו – אינו מטמא בעודו חי. ואם נעשה גיסטרא, שנחתך לרחבו בהצוואר או בהשדרה עד חללה, … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ט: שהכוהנים מוזהרים על טומאת מת • ובו י"ג סעיפים

א שהכוהנים מוזהרים על טומאת מת • ובו י"ג סעיפיםכתב הרמב"ם בפרק שלישי מאבל (רמב"ם הלכות אבל ג): כל כהן שנטמא למת, חוץ מששה מתים המפורשים בתורה או אשתו, בעדים והתראה – לוקה, שנאמר: "לנפש לא יטמא בעמיו". ואחד הנוגע במת, או המאהיל, או הנושא. ואחד המת ואחד שאר טומאות הפורשות מן המת, שנאמר: "לנפש … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ח: שלא לנהוג קלות ראש בבית הקברות • ובו ז' סעיפים

א שלא לנהוג קלות ראש בבית הקברות • ובו ז' סעיפיםתנו רבנן: בית הקברות – אין נוהגין בהן קלות ראש. ואין (כן הוא ברי"ף) מרעין בהן בהמה, ואין מוליכין בהם אמת המים, ואין מלקטין בהן עשבים. ואם ליקט – שורפן במקומם (מגילה כט א). ויראה לי דהכי פירושו: אין נוהגין בהן קלות ראש – היינו … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ז: קוברין מתיהם, ולא יהלך בבית הקברות בתפילין וציצית • ובו ה' סעיפים

א קוברין מתיהם, ולא יהלך בבית הקברות בתפילין וציצית • ובו ה' סעיפיםקוברין מתי הגויים, כלומר: שמתעסקין ומשתדלין בקבורתם, ומנחמין אבליהן, מפני דרכי שלום. וכתב הכלבו: הרואה את המת – חייב לעמוד מפניו ולנהוג בו כבוד, ואפילו מת שלהם, מפני דרכי שלום (בית יוסף). ותניא בתוספתא דגיטין (סוף פרק שלישי): מספידין וקוברין מתי כותים, מפני … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ו: דין המוכר קברו, וירושת קבר • ובו ג' סעיפים

א דין המוכר קברו, וירושת קבר • ובו ג' סעיפיםאיתא בבבא בתרא (בבא בתרא ק ב): המוכר קברו, דרך קברו, מקום מעמדו, ובית הספידו – באים בני משפחה וקוברין אותו על כורחו, משום פגם משפחה. ומחזירין המעות להקונה. שדרכם היה שכל משפחה היה לה מקום קברות בפני עצמו ששם קוברים כל בני המשפחה. ואם יתערב … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ה: החופר קבר – פטור מקריאת שמע; והרחקת הקברות מהעיר • ובו ג' סעיפים

א החופר קבר – פטור מקריאת שמע; והרחקת הקברות מהעיר • ובו ג' סעיפיםהחופר כוך למת, אפילו המת אינו קרובו – פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה (ברכות יד ב), כדין עוסק במצוה דפטור מן המצוה, ואפילו יעבור זמן קריאת שמע. ואף על גב דקריאת שמע מצוה עוברת וקבורת המת … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ד: שהקבר אסור בהנאה, ודין האבן והבנין • ובו י"ג סעיפים

א שהקבר אסור בהנאה, ודין האבן והבנין • ובו י"ג סעיפיםאיתא בסנהדרין (סנהדרין מז ב) דעפר הקבר אינו אסור בהנאה. ודווקא קבר של בנין אסור בהנאה, אבל קרקע עולם אינה נאסרת, דאיתקש לעבודה זרה דלא מיתסר במחובר, כדכתיב: "על ההרים אלהיהם" ולא "ההרים אלהיהם". ולכן התיר שמואל ליקח עפר מקברו של רב לרפואה. ואף על … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ג: אם מותר לפנות המת מקברו, לקברו במקום אחר • ובו ח' סעיפים

א אם מותר לפנות המת מקברו, לקברו במקום אחר • ובו ח' סעיפיםאמרינן בירושלמי פרק שני דמועד קטן (הלכה ד), דאין מפנין את המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא אפילו מבזוי למכובד, וכל שכן ממכובד לבזוי, שהבלבול קשה למת. ומי לנו גדול משמואל הנביא, ואמר לשאול: "למה הרגזתני … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״ב: מצוה לקבור בקרקע, ואין קוברין שנים בקבר אחד • ובו ח' סעיפים

א מצוה לקבור בקרקע, ואין קוברין שנים בקבר אחד • ובו ח' סעיפיםבסנהדרין (סנהדרין מו ב) אמר רבי יוחנן: מנין לקבורה מן התורה? שנאמר: "כי קבור תקברנו". כלומר: דשלא יהא המת מונח בגלוי – דבר זה השכל מחייב, וכל מין האנושי מודה בזה. אלא דלפי השכל די לסוגרו בארון של ברזל, ולהניחו באיזה מרתף. אבל … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה שס״א: דין הלווית המת • ובו ד' סעיפים

א דין הלווית המת • ובו ד' סעיפיםהלווית המת היא מצוה גדולה, והיא מהמצות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כדתנן בריש פאה (משנה מסכת פאה). וכל הרואה את המת, שפוגע בו ואינו מלווהו – עובר משום "לועג לרש" (ברכות יח א), ולפחות ילויהו ארבע אמות. ואם הלווהו מה שכרו? עליו … להמשך קריאה

ערוך השולחן, יורה דעה ש״ס: דין מת וכלה, מת ומילה – מי קודם • ובו ד' סעיפים

א דין מת וכלה, מת ומילה – מי קודם • ובו ד' סעיפיםתנו רבנן: מעבירין את המת מלפני הכלה (כתובות יז א). אם פגעו זה בזה בדרך – מקדימין הכלה תחילה. וכתבו הטור והשולחן ערוך דהוא הדין נמי להקדים, שאם אין בעיר אנשים כדי ליתן כבוד לזה ולזה – מקדימין ומכניסין הכלה לחופה תחילה, ואחר … להמשך קריאה

דילוג לתוכן