הלכות גדולות

א (מג"ת) אלין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא די לא למספד מן תמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא די לא למספד עכשיו שבטל תמיד מותר לספוד ולהתענות אפילו בשבת. והאי דעבדין קינה ויום שמועה בשבתא מהא מתניתא. (מו"ק כז.) אין … להמשך קריאה

א (מ"ס פ"א ד) כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואם שינה בזה ובזה אל יקרא בו. (שם פ"ב) אין פוחתין ביריעה פחות משלשה דפין ולא מוסיפין על שמונה (שם ה' ו') ובקלפים לא נתנו שיעור אבל מוסיף כל שהוא רוצה ובלבד שלא יפחות משלשה דפין. (שם ז) היריעה שבלתה לא יטול … להמשך קריאה

א (תמורה כט.) איזהו אתנן האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכרך ואפילו מאה כולן אסורין וכן האומר לחבירו הא לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי רבי אומר אין אתנן וחכמים אומרים אתנן. תנו רבנן נתן לה ולא בא עליה בא עליה ולא נתן לה אתננה ומותר נתן לה ולא בא עליה אתנן קרית … להמשך קריאה

א (דף קלה) (חולין קלג.) עשרים וארבע מתנות כהונה נתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח כל המקיימן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח ואלו הן עשר במקדש וארבע בירושלים ועשר בגבולין עשר במקדש חטאת וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי זבחי שלמי ציבור ולוג שמן של מצורע מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי … להמשך קריאה

א (מעילה יז.) שאל ר' מתיא בן חרש את ר"ש בן יוחאי ברומי מנין לדם שרצים שהוא טמא א"ל דאמר קרא וזה לכם הטמא אמרו לו תלמידיו חכים לו בן יוחאי אמר להם תלמוד ערוך הוא בפיו של ר' אלעזר בר' יוסי פעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שלא ישמרו שבת ושלא ימולו … להמשך קריאה

א (סוטה יד:) סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף או של זהב ונותנה לתוך כלי שרת ומקדשה בכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה ומוליכה אצל כהן וכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו ומסלק את לבונתה לצד אחד וקומץ ממקום שנתערבה שמנה ונותנו לתוך … להמשך קריאה

א (כריתות ה.) תנו רבנן שמן המשחה שעשה משה במדבר בו שולקין את העיקרין דברי רבי יהודה אמר לו רבי יוסי והלא לתוך את העיקרין אינו סיפק אלא שורין את העיקרין במים ומציף עליהם שמן המשחה וקולט אח הריח וקופהו אמר לו רבי יהודה וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה והלא תחלתו שנים עשר לוג … להמשך קריאה

א מאן דשחיט חיותא או עופא מיחייב לכסוייה לדמיה בעפרא שנאמר איש איש מבני ישראל אשר יצוד ציד חיה וגו'. (חולין פג:) ואמר רב זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שם שוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה. ומאן … להמשך קריאה

א דאסיר למיכל בישרא דתליש מן חיותא מקמי דתשתחיט שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר אפילו אוכיליה לגוי נמי אסיר דתניא (פסחים כב.) רבי נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול ומנלן דאיתסיר לבני נח שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו … להמשך קריאה

א דאסיר למיכל גידא שנאמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ותנן (שם פט:) גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ונוהג בשליל רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו … להמשך קריאה

א אסיר למישחט חיותא וברא בחד יומא שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכי אסיר בהמה (חולין עט:) אבל חיה שפיר דמי ואף ע"ג דקיימא לן דחיה בכלל בהמה להכי כתב רחמנא (תו"כ אמור ז') ושור או שה בהמה אין חיה לא. והיכא דאישתחיט חיותא ומשתכח בגוה עוברא חיה ההוא … להמשך קריאה

א (דף קלג) דאסיר למיכל כל דמא בין דבעירא ובין דחיה ובין דעופא דכתיב וכל דם לא תאכלו וגו' וחיה בכלל בהמה (קדושין לז:) ומאי טעמא כתב רחמנא בכל מושבותיכם בחלב ודם אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיבי בספר קרבנות בזמן דאיכא קרבנות ליתסר חלב ודם בזמן דליכא קרבנות לא ליתסר חלב ודם כתב רחמנא … להמשך קריאה

א (דף קלב) (תו"כ קדושים פ"ט) תנו רבנן והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה הוצרך הכתוב לומר בין פרה לחמור והלא כבר מפורשין זאת הבהמה אשר תאכלו כל בהמה מפרסת פרסה ואך את זה לא תאכלו אלא מה ת"ל והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה בין טהורה לך לבין טמאה לך בין שנשחט רובו של קנה לשנשחט … להמשך קריאה

א דאסיר למיכל ביעי דעוף טמא דאמר חזקיה (שם סד:) מנין לביצה טמאה שהיא אסורה שנאמר ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא איזו זו ביצה טמאה ת"ר (שם סג:) לוקחין ביצים מ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות (שם סד.) ואלו הן סימני ביצים כל שכודרת ועגולגולת ראשה אחד כד … להמשך קריאה

א (חולין נט.) ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר' יהודה אומר שני קשקשין וסנפיר אחד ואלו הן קשקשין הקבועין בו וסנפרים הפורח בהן. תנן התם כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. ב (חולין סו:) ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן כגון סולתנית עפיה מותר … להמשך קריאה

א (תו"כ שמיני) תניא אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך מעלי גרה ומפריסי פרסה שאין אתה אוכל ואיזה זה אלו טריפות (חולין עב.) דבי ר' ישמעאל תנא בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו שמונה עשר טריפות שנאמרו למשה בסיני (תו"כ שם) ואלו הן נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת … להמשך קריאה

א (חולין כח.) תניא רבי אומר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שני סימנין בבהמה (חולין ט.) ומי שאינו בקי בהלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו דכיון דלא גמיר זימנין דשהי וזימנין דדריס ולא ידע ואמור רבנן (שם ב.) הכל שוחטין ושחיטתן כשרה … להמשך קריאה

א (דף קכה) (זבחים מז.) איזה הוא מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן בצפון פר ושעיר של יוהכ"פ שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב מתנה אחת מהן מעכבת שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון אם לא נתן לא עכב … להמשך קריאה

א אמר רבי יהושע בן לוי ראש וזקן ראש קודם לזקן שאינו ראש מאי טעמא דכתיב ראשיכם שבטיכם זקניכם וכתיב ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו מפני מה הקדים משה ראשים לזקנים ויהושע הקדים זקנים לראשים אלא משה ע"י שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקנים יהושע ע"י שהיה צריך להם בכיבוש הארץ הקדים זקנים לראשים. ב … להמשך קריאה

א (מכות כב:) כיצד מלקין אותו כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבע שתי רצועות עולות ויורדות בה ידה טפח ורחבה טפח ומגעת לפי כריסו … להמשך קריאה

א (קדושין ל:) תניא איש אמו ואביו תיראו אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל תיראו הרי כאן שנים א"כ מה רז"ל איש איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות מפני שרשות בעלה עליה. אמר רב אידי בר אבין ואם נתגרשה שניהם שוין חייבין בכיבוד אם ואם. ומיחייב ליקורי בחייו ובמותו דתנו רבנן … להמשך קריאה

א (דף קכא) (ע"ז כט:) ואלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של גוים שהיה מתחלתו יין. יין מנלן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור וזבח גופיה מנלן דכתיב וילמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה … להמשך קריאה

א (ע"ז ב.) לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לישא וליתן עמהם מלהשאילן ומלשאול מהם מלהלוותן ומללוות מהם מלפרען ומלפרוע מהם רבי יהודה אומר נפרעין מהם מפני שהוא מיצר אמרו לו אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן. ואסור למכור להם כל דבר שהוא לצורך אידם ואסור נשגר לו דורון ביום אידו … להמשך קריאה

א (דף קכ) (יבמות מב:) סתם ומחלוקת הלכה כסתם (עירובין מו:) רבי מאיר ור' יוסי הלכה כר"י ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ר' שמעון ור' יוסי הלכה כר' יוסי ר' אלעזר ור' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב שנחלקו עם רבי יוסי הלכה כרבי יוסי כל אלה הלכה כרבי יוסי בד"א בזמן שנחלק עליו … להמשך קריאה

א מאן דמשתבע לקיומי מלתא או לבטולי מלתא אסיר ליה למיעבר על שבועתיה והני מילי דאפיק שבועה בפומיה אבל לא אפיק שבועה בפומיה אע"ג דגמר בליביה לא מיחייב דאמר שמואל (שבועות כו:) גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים ולא בלב. והיכא דאישתבע לבטולי מצוה כגון דאמר סוכה שאיני עושה לולב שאיני נוטל תפלין … להמשך קריאה

א (דף קיד) (סנהדרין כז:) אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו הן ובניהם וחתניהם וחורגו לבדו א"ר יוסי זו משנת ר' עקיבא אבל משנה הראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה היה קרוב ונתרחק הרי זה … להמשך קריאה