בעלי הנפש

א ראיתי לפרש בו עניני הקדושה שהאדם צריך להתקדש בשעת תשמיש במעשיו ובמחשבתו על דרך שאמרו רז"ל כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים בעלי הוראה שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה להבדיל בין הטמא ובין הטהור. וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר ואני רוצה להאריך ולהרחיב בשער הזה מפני שיש תועלת … להמשך קריאה

א שנינו במקואות פרק עשירי בלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל הטבילו כדרכו בלא זבורית עד שיטנו על צדו. כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו. צלוחית שפיה שוקעת אינה טהורה עד שינקבנה מצדה. נראה לי טעם כל אלה מפני הרוח שמתקבץ לתוכה ואין המים נכנסין בהן יפה. … להמשך קריאה

א הנה השלמתי כל דיני המקוה ושעורו והכשרו ופסולו. ולפי שכת' אותן על סדר המשניות מפוזרים ראיתי לחבר אותם יחד כדי שיהא מזומן לכל הדורש אותם. ב שיעור הכשר מקוה העשוי ממי גשמים צריך שיהיו בו ארבעים סאה באשבורן במקום א' או אפי' בשני מקומות והוא שיהא ביניהן נקב כב' אצבעות חוזרות למקומן ומדלא קאמרינן … להמשך קריאה

א שנינו בפרק ראשון במקוואות. מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהם. ב הא דבעי אשבורן דוקא ממקום שהלכו המים יותר מפני הריבוי אבל עד מקום שהיו המים מהלכין תחלה קודם הריבוי לא בעינן אשבורן והכי איתא בתוספתא הטמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל … להמשך קריאה

א דתנן יש מעלין ולא פוסלין. תחלה אפרש כי כל לשון העלאה האמור כאן לשון צירוף והכשר הוא. ב ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד וטיט הנרוק וזהו שאמרנו במס' סוטה טיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף למ' סאה ומיהו אין מטבילין בו ומפרש בזבחים טיט הנרוק שהוא מצטרף דוקא שהפרה שוחה ושותה ממנו … להמשך קריאה

א ראיתי לפרש בו דיני המקוה הכשרה ופיסולה. ואס באתי לכתוב כל דיניה הייתי כותב כל משנת מקוואות. אך לא אכתוב כאן כ"א הענינים המצויין והמזדמנין תמיד. ב ת"ר אילו נא' מקוה מים יהיה טהור ולא נאמר מעיין הייתי אומר אפי' מילא מים על כתפו ועשה מקוה לכתחלה יהא טהור ת"ל מעיין מה מעיין בידי … להמשך קריאה

א דיני חפיפה ב כתב רב אחא כד טבלא אתתא צריכה לעיוני נפשה דילמא מדבקי בה מיוסא דקירא או דלישה בבשרה והוי חציצה. וצריכה למיחף רישא ולמסרק מזיא דילמא קטר מזיא ולא עלין בה מיא ואמרינן נימא אחת קשורה חוצצת. וכד חפפא לא תחיף אלא בחמימי ואמרינן ואפי' בחמי חמה דחמימי משרו מזיא וקרירי מסכסכי … להמשך קריאה

א דיני חציצה. ב אמר רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה במים. ואע"ג דתנן בית הקמטים ובין הסתרים אינן צריכות שיבואו בהן מים נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא בו בעינן כר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכו'. אמר ר' אבין בר ר' … להמשך קריאה

א ראיתי לפרש בו דיני הטבילה ודיני החפיפה והחציצה. ב כתיב ז' ימים תהיה בנדתה יכול תספור שבעה ותהא מותרת לבעלה ת"ל תהיה בנדתה. תהא בנדתה עד שתבא במים. וכבר פירשנו שטובלת במי מקוה ואינה טעונה ביאת מים חיים ומה שכ' בהלכות גדולות שהנדה והזבה טעונים מים חיים שבוש הסופרים הי'. ג תניא בספרא כי … להמשך קריאה

א הנה כבר פירשנו דין הספירה ובררנו שאינו אלא לאחר בדיקת ההפסקה ואחר יום ההפסקה ובררנו עוד כי היא צריכה בדיקה מתוך השבעה חוץ מבדיקת יום ההפסקה עתה אנו צריכין לפרש ענין הבדיקה האיך הוא. ב ונאמר כי מצאנו ג' בדיקות חלוקות זו מזו. בדיקה הראשונה בדיקת קינוח והיא בדיקה למציאת הכתם לשלש נשים שהיו … להמשך קריאה

א וכיון דכולהו נשי האידנא ספק זבות משוינן להו איצטרכינן לפרושי דין ספירת הז' היאך הוא. ב ונאמר תחילה כי ספירת נקיים אינה אלא לאחר ג' דברים אחר ההפסק דם ואחר [יום] ההפסקה ואחר בדיקה וכל שעה שתפסוק מן היום אם בדקה וראתה שפסק דם ואפי' בשחרית עוד אינה צריכה בדיקה כל היום ולמחר תחל … להמשך קריאה

א ראיתי בו לפרש דיני ספירת שבעה לזבה. ואחר נפרש דיני הבדיקה שהאשה צריכה לבדוק את עצמה לפני הספירה ובתוך הספירה ובאיזה ענין היא הבדיקה. ב ונפרש תחלה דיני הנדה דאורייתא ודין הזבה ואע"פ שאין לנו עתה נדה דאורייתא לפי שכל הנשים בזמן הזה ספירתן כספירת הזבה וטבילתן כטבילת נדה ולכך אני מזכיר הנדה מדברי … להמשך קריאה

א הנה כתבנו דיני הכתמים לכל תוצאיהם ולבל מחלקותם. ונמצאו בכללן תשעה דינין מחולקין. ב הדין הא' הוא הכתם שהוא ממין טהור כגון ירוק ולבן שהן טהורין בכל מקום. ג והדין הב' הוא הכתם שהוא ממין טמא אלא שהשאילתו לנדה או שלבשתו בימי טומאתה היא טהורה וחלוקה טמא ואם השאילתו לסופרת שבעה שלא טבלה היא … להמשך קריאה

א עתה נפרש באותן המקומות שהיא צריכה לחוש להם אם יש לה במה לתלות אם תולה אם לאו ובאיזה שיעור היא תולה. ב ונאמר תחלה המקומות שאינה תולה ואע"פ שהיא יכולה לתלות. ג ולא נמצאו מהם כי אם שנים והן בעד שהי' בודקת בו את עצמה ואם בדקה בו בלילה ולמחר מצאה עליו דם. ויש … להמשך קריאה

א עתה נפרש הכתמים שיש להן לחוש אבל אין כל המקומות שווין ב והכתמים שנמצאו בחלוקה מן החגור ולמעלה. והחגור הזה הוא הסינר שהיא חוגרת על ירכותיה לצניעות והכתמי' שנמצאו ממנה למעלה אינה חוששת להן אע"פ שאין לה במה לתלות לפי שאין מכוונים במקום הראיה ונאמר בודאי עברה בשוק של טבחים ואינה זוכרת או שמא … להמשך קריאה

א ראיתי לפרש בו הכתמים שהאשה צריכה לחוש להן והכתמים שאין האשה צריכה לחוש להן. ואותם שהיא צריכה לחוש באיזה מקום צריכה ובאיזה מקום אינה צריכה והמקום שהיא צריכה לחוש אם יש לה במה לתלות אם תתלה אותן אם לאו. ואותן שהיא תולה בכמה דברים תתלה ובאיזה שיעור היא תולה לפי שאין שיעוריהן שוין כמו … להמשך קריאה

א הנה כתבנו חושי הוסתות וזמני קביעתן ועניני קביעתן כפי שכלנו והשגת ידינו. ומצאנו מכללם י' וסתות ודיניהם ז'. ב הוסת הא' הוא בימי החדש. ג והב' היא בהפלגה. ד והג' הקבוע בדלוג. ה והרביעי הקבועה בסרוג. ו והה' הקבוע בשעות ואינו קבוע בימים. ז והו' וסתות דגופה שלא על ידי אונס בימים הקבועים. ח … להמשך קריאה

א הנה כתבנו הזמנים שהוסת נקבע בהן ואת שאינו נקבע בהן לכל מחלקותם ותוצאותיהם נשאר לנו לפרש איך הוסת נקבע כדי לדעת את חושי לקבוע ולשאינו קבוע ואם בחסרנו מחושי הוסתות שלא פרשנו אותו במקומו. נשיב עתה לפרש. לפי שגם הענין ראוי לפרש בו חושי הוסתות עם פי' קביעתם: ב ונאמר תחלה כי זו המסורה … להמשך קריאה

א עתה נפרש הזמן הראוי לקביעת הוסתות ואת שאינו ראוי שאילו קבעה אותו בזמן הראוי לקבעו דינו כוסת קבוע. ואם קבעה אותו בזמן שאינו ראוי אפי' ראתה בו כמה פעמים דינו כוסת שאינו קבוע. ב וכבר בררנו כי הוסת הקבוע בין שהוא מגופה בין שהוא חוץ מגופה צריך לעקרו שלשה פעמים וצריכה בדיקה בשעת הוסת … להמשך קריאה

א ראיתי לפרש תחלה חשש הוסתות לוסת הקבוע ולשאינו קבוע ואחר נפרש הזמן הראוי לקביעת הוסת ואת שאינו ראוי ואחר נפרש ענין הוסת באיזה דרך הוא נקבע: ב ותחלה נאמר כי חשש הוסתות דרבנן היא דפלוגתא דרב ושמואל היא. דאיתמר הגיע שעת וסתה ולא בדקה ולא ראתה אמר רב בדקה ומצאה טמא טמא טהור טהור … להמשך קריאה

א הנה השלמנו כל הפרישות ומצאנו מכללן תשע פרישות זו למעלה מזו. ב הראשונה פרישת הקדושות. כגון אכסנאי ובפני כל חי. ותשמיש היום. ולאור הנר. ובית שיש בו ספר תורה וכתבי הקדש כל אלו אסורין במקומן ויש להן היתר במקום אחד. ג מוסיף עליהן שני רעבון שהן אסורים בכל אותה מדינה. ד מוסף עליהם הנודר … להמשך קריאה

א עתים שצריך לפרוש מאשתו כגון סמוך לוסתה דאמרי רבנן דמחייב איניש למפרש מינה כל אותה עונה דרגילה למיחזי בגוה כדמפרשינן בשער תיקון הוסתות בעז"ה. ואסמכוה אקרא דוהזרתם את בני ישראל מטומאתם מיהו ההיא פרישה לא דמיא לפרישת נדה דלא פריש מינה אלא מתשמיש בלחוד שלא אסרו שום קריבה אלא בנדת טומאתה בלבד ובשעה שהוא … להמשך קריאה

א שער הפרישה ראיתי לפרש בו זמני הפרישה אשר האדם חייב לפרוש מאשתו בעודה תחתיו ולא אזכור בהן אותן האסורות עליו שהוא חייב לגרש אותן כי אם אותן שהוא מותר לקיימן אבל הוא צריך לפרוש מהן מפני הטומאה ותולדותיהם או מפני מקרה העתים, וכן אפרש ענייני הפרישה כמה הם וכי הם זה למעלה מזה כאשר … להמשך קריאה

א אמר אברהם בר דוד ז"ל המחבר. העיר השם הנכבד והנורא את רוחי לדבר על ענין דבוק האדם באשתו ולבאר משפטי חבוריהן ופרידותן לכל תולדותם ומקריהם כמצות הבורא עליהם. ב וחברתי מהם ספר וקראתי שמו ספר בעלי הנפש על שם כי הוא חוק ומשפט למושלים על נפשותם ואין נפשם מושלת עליהם רוצה אני לומר הנפש … להמשך קריאה