א תרל"ז ב בפסוק למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי כו'. ופסוק זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כלל הענין כי בניסן הוציאנו ה' ממצרים והי' בחסד ה' בלבד כמ"ש את ערום וערי' כו'. אכן הקב"ה רצה שיהי' זה החסד ע"י זכות מעש"ט של בני ישראל כדי שיתקיים לעד. וכ"כ ולך ה' החסד כי אתה תשלם … להמשך קריאה
א תרל"ו ב בראשונה דברנו טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. כי הבעלי תשובה אין להם מקום והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה. כי בנ"י המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום. וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום מצ"ע נותן לו הקב"ה מקום. ומקום זה גבוה ממה שזוכה במעשיו. ועל זה אמרו במקום שבע"ת … להמשך קריאה
א תרל"ה ב לקוטי דברים. ג סוכות זכר לענני כבוד. ומהיכן זכו בני ישראל לענני כבוד. בזוה"ק זכרתי לך חסד כו' לכתך אחרי במדבר כו'. וכלל הענין ע"י שהכניסו עצמם תחת מלכותו ית' כי אחר יציאת מצרים יראו לנפשותם שלא יפלו שנית תחת ממשלת הסט"א. ולכן אף כי הבחירה ניתן לאדם עכ"ז יש גם לזה … להמשך קריאה
א תרל"ד ב ואיני זוכר כסדר ג ענין סוכה כמו חופה שגומרת הקנין אשה לבעלה. בסוכות הושבתי. כי ביציאת מצרים נתקדשו בנ"י להשי"ת כמ"ש אני ה' מקדשכם המוציא אתכם כו'. ועל זה יש קטרוג שיהיו בנ"י מבוררין להיות קנין להשי"ת יותר מכל הברואים. וע"ז כתיב ולמקנהו עשה סוכות. וכ' הפורס סוכת שלום פריסה לשון פרס … להמשך קריאה
א תרל"ב ב מימים אחרונים של סוכות בקיצור ג ח' ימי החג נותנים חיים לכל ימי השנה. כי התפשטות החיות מר"ה הוא בחג וזה ניסוך המים. וז' ימי סוכות הם חיי עולם הזה ולכך יש אחיזה גם לאומות וזהו ע' פרים. אבל שמיני עצרת הוא חיי עולם הבא. והוא החיים המיוחד לישראל שהתורה עיקר חיינו. … להמשך קריאה
א תרס"א ב האזינו השמים ואדברה זה בחי' עשרת הדברות. ותשמע הארץ אמרי פי הוא בחי' עשרה מאמרות. והוא בחי' תורה שבע"פ שהקב"ה נתן התורה שבנ"י יתקנו כל הנעשה בעשרה מאמרות ע"י התורה. שהתורה היא ביאור ופירוש הבריאה. וע"ז איתא שצדיקים מקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות. ולכן נאמרה שירת האזינו ע"י משה ויהושע שהוא חיבור … להמשך קריאה
א תר"ס ב בפסוק זכור ימות עולם כו' ימצאהו בארץ מדבר כו'. נשמות בנ"י נשתלחו בעוה"ז בשליחות הבורא ית'. אבל הוא מקום מדבר ותהו שעיקר מקומו של אדם אינו בעוה"ז. והרי אדה"ר הכניסו הקב"ה לג"ע אך ע"י החטא וישלחהו. ולכן נתן לנו הקב"ה תורה ומצות. יסובבנהו ברמ"ח מ"ע שעל ידיהם נמשך הארת הקדושה לאיברי האדם. … להמשך קריאה
א תרנ"ז ב בפסוק הצור תמים פעלו כו'. כי הכל נברא בתורה. וכ' תורת ה' תמימה ז"ש תמים פעלו. ופי' תמימה שיש בה כל הבחינות. והתורה נקראת אש דת ותורת חסד ותורת אמת וכל המדות. ולכן כמו דאיתא בגמ' כי המים שנפסק בר"ה אם משתנים [בנ"י] לטובה או לרעה ח"ו כך יורד אח"כ המים לטוב … להמשך קריאה
א תרנ"ו ב בפסוק זכור ימות עולם כו' בזוה"ק שיתא יומי בראשית כו'. דכתיב ששת ימים עשה ה' את השמים. ואלו הששת ימים הם מעשה ידיו של הקב"ה. ועליהם כתיב תמים פעלו והם באחדות כי פי' תמים שיש בכל נקודה הכל. וזה בחי' מעשה בראשית. ולכן כתיב בשבת ויכל כו' מלאכתו וישבות מכל מלאכתו. כי … להמשך קריאה
א תרנ"ה ב יערף כמטר לקחי הוא תיקון הגוף שיש דברי תורה שמיוחדין לזה לרכך הלב להיות ראוי לקבל זריעה. והוא בחי' ימי המעשה. תזל כטל הוא בש"ק תיקון הנפש לקבל הארה מנשמה יתירה: ג בפסוק ויאמר אסתירה פני כו' אראה מה אחריתם. וצריך פי' כי מי בא להלחם עמו ית' שיאמר אראה. אבל יתכן … להמשך קריאה
א תרנ"ד ב בפסוק זכור ימות עולם כו' חלק ה' עמו כו'. דכ' נעשה אדם כו'. ואיתא כי האדם כלול מכל הברואים לכן נקרא עולם קטן. והקב"ה וב"ש שיתף עצמו ונתן בו חלקו כמ"ש ויפח באפיו. ובשעת הפלגה נתברר חלק ה' עמו ונבדלו בנ"י מן האומות כמ"ש אתה בחרתנו כו' ושמך כו' עלינו קראת. וע"ז … להמשך קריאה
א תרנ"א ב יערוף כמטר כו' כטל כו' כשעירים כו' וכרביבים כו' דכתיב כאשר ירד הגשם והשלג כו' כן יהי' דברי כו'. שהתורה עושה בבנ"י כל הפעולות כמו הגשם להיות מרוה את הארץ להוליד ולהצמיח. וכמו שיש גשם מיוחד לרכך האדמה. וטל. ושעירים עלי דשא פרש"י כלל הדשאים. ועשב כל מין מיוחד. וכמו כן יש … להמשך קריאה
א תרמ"ח ב זכור ימות עולם כו' חלק ה' עמו ימצאהו כו'. פי' כי צריך איש ישראל לידע כי הוא חלק ה' ממעל. ובני ישראל נשתלחו לזה העולם להטות כל הברואים אליו ית'. ולכן צריכין שלא לשכוח העיקר. ופי' חלק ה' עמו דאיתא כשאמר השי"ת נעשה אדם היינו שהוא כלול מכל הברואים. וכולם נתנו בו … להמשך קריאה
א תרמ"ד ב בפסוק שימו לבבכם לכל הדברים כו' כי לא דבר רק הוא מכם כו' ודרשו חז"ל אם רק הוא מכם. הענין כי התורה מתפרשת לפי הכנת לבן של ישראל. דכתיב מגיד דבריו ליעקב ולא כתיב הגיד. רק בכל עת כפי יגיעת בנ"י בדברי תורה מתרחבין ומתגלין הדברים. וז"ש לא דבר רק הוא מכם. … להמשך קריאה
א תרמ"א ב בפסוק האזינו השמים כו' יערוף כמטר לקחי כו' ענין משל זה למטר כמ"ש כאשר ירד הגשם והשלג כו' כן יהי' דברי כו'. כי אנו רואים כי הבריאה צריכה לסיוע מן השמים שתוציא האדמה כחה ע"י הגשם והשלג. מזה יש לנו ללמוד כי כמו כן האדם צריך סיוע משמים. וכן הוא בתהלים במזמור … להמשך קריאה
א תרל"ז ב האזינו השמים כו' ותשמע הארץ. כי התורה שורשה בשמים וכחה להמשיך כל מה שבארץ עד לשמים. וכבר כתבנו במ"א כי ב' בחי' אלו תלוין זה בזה כפי מה שאדם מקשר כל מצוה ותורה בכח השורש כמו כן מתפשטת עד למטה יותר. כי רום מעלה ורום מטה תלוין זה בזה. וכל ענין הפרשה … להמשך קריאה
א תרל"ד ב יערף כמטר לקחי. כי בכל איש ישראל יש נקודה חיות רק שצריכין לעורר הפנימיות ע"י התורה. וכמו האדמה שיש בה כח להוציא תבואה ופירות והמטר מעורר כחה כן נקרא אדם על שם האדמה. וזה ענין תורה שבע"פ שכ' וחיי עולם נטע בתוכינו הוא הכח להוציא פירות וכן איתא תולדותיהם של צדיקים מצות … להמשך קריאה
א תרס"ד ב יום הכפורים הוא זכות מרע"ה שהוריד לוחות אחרונות. והנה בנ"י נשתתפו בתענית יום האחרון של מ' ימים האחרונים עם מרע"ה וזיכה מרע"ה את כל בנ"י והוא נקרא איש האלקים דכתיב אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם שהיו עתידין להיות כמלאכי השרת. ומשה רע"ה נשאר בזה המדריגה ולא כולכם. רק ביום הכפורים נדמו … להמשך קריאה
א תרס"ג ב יום הכפורים יום סליחה ומחילה בכלל ובפרט ויש בו סליחות חטא העגל כמ"ש ז"ל בפסוק וביום פקדי ופקדתי שאין פקודה שאין בו מחטא העגל והטעם לפי שעי"ז נסבבו אח"כ כל החטאים. וכמו כן מדה טובה מרובה שאין סליחה שאין בו סליחות העגל דגם כל התשובות שבנ"י עושין תמיד וכל הסליחות הכל בכח … להמשך קריאה
א תרס"ב ב הסעודה שעושין בעיו"כ משום שלא הי' יו"ט לישראל כיוהכ"פ שבו ניתנו לוחות האחרונות. ולפי שמתענין ביוה"כ מקדימין הסעודה. ונראה דעיקר שזכו ללוחות אחרונות מכח התשובה שעשו בערב יוכ"פ כי בלוחות הראשונות החטיאם השטן כדי שלא יזכו אל הלוחות ביום האחרון שהי' מוכן משה רע"ה לירד מן ההר למחרת. ובודאי גם באחרונות עמד … להמשך קריאה
א תרנ"ו ב עשרת ימי תשובה הם הנהגה מיוחדת מעולם התשובה. וכמו ששבת בז' ימי המעשה מיוחד לבני ישראל כן יוהכ"פ בעשי"ת מיוחד לבנ"י. כי בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו. ויוהכ"פ מיוחד רק לבנ"י. ור"ה ויוהכ"פ הם בחי' ברית הלשון והמעור. ולכן בר"ה יום תרועה יהי' לכם. והיא הקול תורה שזכו בני ישראל לקבל … להמשך קריאה
א תרנ"ה ב איתא בתדב"א כי במ' ימים האחרונים שעלה מרע"ה להר התענו בנ"י וביום האחרון קבעו תענית לילה ויום ונתרצה להם הקב"ה וקבע אותו ליום סליחה ומחילה לדורות. ובודאי היה זה בכח אהרן כאשר נשתתף עמהם בחטא החזיר אותם בתשובה ולכן נמסר כפרת היום ביד אהרן כה"ג. ותקנו בזה מה שבראשונה הקדימו נעשה לנשמע … להמשך קריאה
א תרנ"ג ב כתיב לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה. הוא ר"ה יוה"כ וסוכות שניתן לבנ"י. כי ר"ה הוא בחי' חכמה כמ"ש שופר חכמה ואינה מלאכה. והיא בחי' יראה כדכ' הן יראת ה' היא חכמה וכתיב מה ה' אלקיך שואל כו' כי אם ליראה לכן רמזו אינה מלאכה שהוא רק הביטול בחי' כח מה. … להמשך קריאה
א תרנ"ב ב מערב עד ערב כו' ולמדו מכאן תוספות מחול אל הקודש. כי יוהכ"פ הוא מעין עוה"ב והוא יום מיוחד מכל ימות השנה כמ"ש ז"ל על פסוק ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יוהכ"פ שמאיר בו הארה מעולם העליון. ואפילו השטן אין לו רשות להשטין. ומאחר ששס"ה ימים בשנה הם נגד שס"ה גידין בנפש. … להמשך קריאה
א תרנ"א ב איתא במשנה עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו כו'. דהנה ביוכ"פ נעשין בנ"י אחדות אחד כדאיתא ולו אחד בהם זה יוהכ"פ. וכמו שיום זה מאחד כל הימים כן מתאחדין בו כל הנפשות. כי באמת הנפשות קרובין. רק ע"י החטאים בא הריחוק ופירוד. כמ"ש עונותיכם היו מבדילין ביניכם … להמשך קריאה
א תרמ"ט ב איתא ימים יוצרו ולא א' בהם. הוא יוה"כ. פי' שבו מתגלה ציור הפנימי של איש ישראל דכ' וייצר ב' יצירות. ולא א' בהם. פירש"י שכשהיו הימים לפניו לא היו בגשמיות. רק שנתלבש בציור גשמיי. וביוה"כ הסיר זה הגשמיות. לכן אמרו השטן אין לו רשות ביו"כ. ומסתמא כן הוא באדם שאין היצה"ר שהוא … להמשך קריאה