ערבי נחל, לך לך ד׳

א תקסד ב וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן. (במדרש בראשית רבה מג, ב) וירק מלמד שהוריקו פנים לפניו, והוא תמוה וע"ש במפרשים. עוד במדרש חניכיו מלמד שקראן כולן אברהם, דרש חניכיו מלשון כל שום וחניכא דאית לי (גיטין ל"ד:) והוא ג"כ תמוה. ויחלק … להמשך קריאה

ערבי נחל, לך לך ג׳

א תקסח ב ואת הנפש אשר עשו בחרן. פירש"י אברהם היה מגייר אנשים כו'. ויש לדקדק דתיבת בחרן מיותר, ומאי נפקא מינה באיזה עיר היו מגיירין. ותו, דמסתמא בכל מקום שהיו הולכין היו מגיירין ואיך אמר בחרן. ונראה לי לרמז דהנה ארז"ל (פסחים פ"ז:) לא נתפזרו ישראל בין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר … להמשך קריאה

ערבי נחל, לך לך ב׳

א תקסג ב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך גו' ואעשך וגו' וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן כו'. יש לדקדק בתיבת לך, ופירש"י ז"ל ידוע. ב' תחלה ויאמר ואח"כ כתב כאשר דבר אליו ה', שינה מאמירה לדיבור, ועי' באור החיים ודרכנו יהיה קרוב לדרכו. … להמשך קריאה

ערבי נחל, לך לך א׳

א ויאמר ה' אל אברם לך לך כו'. הדקדוקים מבוארים. וצריך להבין, דהנה, הנשמה בצאתה לבוא לזה העולם טהורה היא זכה וברורה, זולת שלבושי העולם הזה המלבישים אותה הם מעכירים אותה (וזה כדי שיהיה בחירה), והלבושים הם ג', זה גס ועכור מזה. בראשונה, התאוה והרהור של אביו בעת שהזריעו כאומרו (תהילים נא, ז) הן בעון … להמשך קריאה

ערבי נחל, נח ד׳

א תקסב ב מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה כו'. פירש"י ז"ל הטהורה העתידה להיות טהורה לישראל ללמדנו שלמד נח תורה. הקשו המפרשים והרי מאליהן באו אל התיבה ואיך מוכח שלמד נח תורה. ונלע"ד לבאר בדרך פנימי, בהקדם לבאר משא"ה ונח מצא חן בעיני ה', להבין מה הלשון אומרו מצא חן בעיני ה', ויובן עם … להמשך קריאה

ערבי נחל, נח ג׳

א תקסה ב את האלהים התהלך נח. פירש"י ובאברהם הוא אומר כו' נח היה צריך סעד לתמכו ואברהם היה מתהלך בצדקו מאליו, ויש לדקדק דארז"ל (סוכה נ"ב.) יצרו של אדם מתגבר עליו כו' ואלמלא הקב"ה עזרו לא יכול לו ולא חילקו בין צדיק לצדיק ואדרבא ארז"ל (שם) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, ואמת כי … להמשך קריאה

ערבי נחל, נח ב׳

א תקסג ב איש צדיק תמים היה בדורותיו. פירש"י ז"ל יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי. הקשו המפרשים מאחר שיש לדרוש לשבח למה נדרוש לגנאי, ונתרץ דמהגנאי הזה נמשך לשבח לענין אחר מה שלא יהיה כך לאותן הדורשים לשבח כאן, לכן הותר להם לדרוש כאן לגנאי, ונתרץ תחלה פסוקי הפרשה. ותשחת הארץ לפני האלהים, לפני … להמשך קריאה

ערבי נחל, נח א׳

א תקסד ב אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח. המשך הפסוקים לפי הפשט כמ"ש רש"י ז"ל בפרשת בראשית כבש הקב"ה מעינו ולא הוליד עד היותו בן ת"ק שנה, כדי שיהיה הגדול שבבניו פחות מבן מאה בעת המבול ואינו בר עונשין. ג וצריך להבין, איך לא נמצאו אלפים בני … להמשך קריאה

ערבי נחל, בראשית ו׳

א תקסב ב וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים בתוך עץ הגן. פירש"י ז"ל שמעו את קול הקב"ה שהיה מתהלך בגן לאותו הרוח שהשמש באה משם וזהו מערבי, שלפנות ערב חמה במערב. וקשה מאי השמש באה משם אדרבה לשם באה, ובספרים אחרים לשם באה ולא משם. … להמשך קריאה

ערבי נחל, בראשית ה׳

א תקסה ב וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. יש לדקדק דהאי אשר עשה מיותר הוא דכבר כתוב בתחלה, וגם ענין תיבת מלאכתו קצת משולל הבנה, וכענין שאמרו רז"ל (אבות ה, א) והלא במאמר נבראו וגדר תיבת מלאכה הוא ענין עשיה, מה שהוא כבד על האדם לעשותו לזאת יקרא מלאכה, וכמש"ה במפלת בבל כי … להמשך קריאה

ערבי נחל, בראשית ד׳

א תקסד ב לבאר המשניות דריש מס' שבת (א', ה) בית שמאי אומרים אין שורין דיו כו' ובכולן בית הלל מתירין עם השמש, יעו"ש דפליגי בכל הני מילי שהאדם עושה אותן בערב שבת והן נגמרין מאליהן בשבת דבית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין. יש לדקדק מהיכי ילפי בית שמאי איסור זה מקרא, ותו הא בפסוק … להמשך קריאה

ערבי נחל, בראשית ג׳

א תקסא ב וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל כו'. כתב רש"י ז"ל ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. הקשו המפרשים הלא אין דרך הש"י שיעניש הרשע קודם עשותו העבירה ואף כי קודם לידתו, ולמה כאן הענישו ע"ש העתיד. ותו שנענשו הצדיקים עמם בהיות שגנז האור לעתיד לבוא ועכשיו אין … להמשך קריאה

ערבי נחל, בראשית ב׳

א תקסג ב ברא אלהים כו', פירש"י ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה וכו'. כבר כתבנו תחלה על פסוק זה דאין שייך חזרה אצלו ית"ש, וגם לא שייך אצלו קדימה זמניית תחלה וסוף כי הוא למעלה מהזמן לא יכילהו רעיון, והאי תחלה דאמר קודם במעלה, כי … להמשך קריאה

ערבי נחל, בראשית א׳

א ברא אלהים כו'. כתב רש"י ז"ל, בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ע"כ. והוא תמוה, כי האיש המתחיל לעשות איזה דבר בסגנון אחד ולבסוף חזר בו ועשאהו בסגנון אחר יהיה לא' משני סיבות, או … להמשך קריאה

דילוג לתוכן