מערכת אתר אשובה

א שער השמונה-עשר – שער הצייקנות ב הציקנות. זאת המידה היא מגונה ברוב ענייניה. ועל הציקן אמר שלמה עליו השלום (משלי כג ו): "אל תלחם את לחם רע עין". ג ואלה מידות צר העין: לא יתן צדקה, ולא ירחם על העניים. וכשיש לו משא ומתן עם חברו – מדקדק עמו יותר מדי, ולא יוַתר לו … להמשך קריאה

א שער השבעה-עשר – שער הנדיבות ב הנדיבות היא המידה אשר יגיע בה האדם למעלות גדולות. וכשהנדיבות על דרך טובה – אז היא משובחת מאוד, ובה יגיע אל מעלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שנאמר (משלי יח טז): "מתן אדם ירחיב לו, ולפני גדולים ינחנו". כי בעבור מתנותיו – יאהבוהו מלכים ושרים וכל אדם. … להמשך קריאה

א שער הששה-עשר – שער העצלות ב העצלות היא מידה רעה מאוד. מי שזאת המידה גוברת בו, ענייניו מקולקלים מאוד בעולם הזה ובעולם הבא. ועליו אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כד ל-לא): "על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה". דימה חכמת … להמשך קריאה

א שער החמשה-עשר – שער הזריזות ב הזריזות היא מידה גדולה לתורה ולמצוות, וגם לעניין תקנת העולם הזה. והיא מידת הצדיקים לעבודת הבורא יתברך. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה (פסחים ד א): זריזין מקדימים למצוות. ג והנה תראה באברהם אבינו בעניין עקדה, שנאמר (בראשית כב ג): "וישכם אברהם בבוקר…"; ואף על פי שהיה קשה לו לשחוט … להמשך קריאה

א שער הארבעה-עשר – שער הקנאה ב הקנאה היא ענף מן הכעס. ואין אדם נמלט ממנה, כי אנחנו רואים אשר כל בני אדם נמשכים איש אחר רעהו, כי כאשר הוא רואה שחברו קונה קניין מענייני העולם – הן ממיני מאכלים, הן ממיני בגדים, אם בונה בית או מאסף ממון – אז הוא טורח להשיג כמוהו, … להמשך קריאה

א שער השלושה-עשר – שער הרצון ב הרצון. זו היא מידה טובה מאוד, ואינה נמצאת אלא בנפש נדיבה ויקרה. ומי שיש בו מידת הרצון – הוא מסתפק בכל ענייניו כפי מה שיגזור עליו הבורא יתעלה, ולא יהרהר אחריו. ובעל המידה הזאת אינו מצפה אל הגדולה ואל הכבוד, אך רצונו ודעתו לסבול. ולא יתרעם על ענייניו, … להמשך קריאה

א שער השנים-עשר – שער הכעס ב הכעס הוא מידה רעה. וכאשר הגרב מחולי הגוף – כן הכעס מחולי הנפש. ואמרו רבותינו (נדרים כב א): כל הכועס – כל מיני גיהנם שולטים בו, שנאמר (קהלת יא י): "והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך". ואין "רעה" אלא גיהנום, שנאמר (משלי טז ד): "כל פעל יי למענהו, … להמשך קריאה

א שער האחד-עשר – שער החרטה ב החרטה. הוא שאדם עושה דבר, וחוזר בו ומתנחם על המעשה. והוא דרך ישרה מאוד לעניין התשובה, כי מי שחטא ומתחרט – כאילו לא חטא. ג ואי אפשר לשוב בלא חרטה, כי לעולם לא יתכפרו עוונותיו אם אינו מתחרט עליהם. גם התפילה אינה מקובלת זולת החרטה, כי איך יאמר … להמשך קריאה

א שער העשירי – שער הדאגה ב הדאגה. זאת המידה היא רעה ברוב ענייניה, והיא ניכרת על כל הפנים, כדכתיב (בראשית מ ו): "וירא אתם והינם זועפים"; וכתיב (נחמיה ב ב): "מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה". ג ואמר אחד מן החכמים: איני מוצא כלל באנשי נפשות העליונות סימן דאגה. הדואג על עולם זה להשיג … להמשך קריאה

א שער התשיעי – שער השמחה ב השמחה. המידה הזאת באה לאדם מחמת רוב שלווה בלבו בלי פגע רע. ואדם המשיג תאוותו, ולא יארע לו דבר המעציב אותו – בזה יהיה לו שמחה תדיר. ומי שיש בו שמחה תדיר – יאירו פניו, וזיוו מבהיק, וגופו בריא, ואין זקנה ממהרת לבוא עליו, כמו שנאמר (משלי יז … להמשך קריאה

א שער השמיני – שער האכזריות ב האכזריות היא הפך הרחמנות, כדכתיב: "אכזרי המה ולא ירחמו" (ירמיהו נ מב). ואין המידה הזאת נמצאת בצדיקים, אך היא בנפש הרשעים, כדכתיב (משלי יב י): "ורחמי רשעים אכזרי". וגם המידה הזאת נמצאת בעזי פנים, כדכתיב (דברים כח נ): "גוי עז פנים, אשר לא ישא פנים לזקן, ונער לא … להמשך קריאה

א שער השביעי – שער הרחמים ב הרחמים. זאת המידה היא משובחת מאוד, והיא אחת משלוש עשרה מידות המיוחסות להקדוש ברוך הוא, כדכתיב (שמות לד ו): "רחום וחנון". וכל מה שיוכל האדם להתנהג בה – יתנהג וישתדל. וכמה שהאדם רוצה שירחמו עליו בשעת צרכו – כן ראוי לו שירחם על מי שיצטרך, כמו שאמר הכתוב … להמשך קריאה

א שער השישי – שער השנאה ב השנאה. במידה הזאת יש בה לאו, דכתיב (ויקרא יט יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך", ובזה הוזהרנו להסיר מנפשנו מידת השנאה. והיא מידה הגורמת עוונות הרבה, כמו לשון הרע. כי השונא את חברו מספר לעולם בשנאתו וקובל עליו, ותמיד דורש רעה עליו ושמח לאידו; וגורמת נזיקין, שיזיק לו … להמשך קריאה

א שער החמישי – שער האהבה ב האהבה כוללת מעשים רבים יותר מכל המידות. ובעת שיָשים האדם אהבתו לרעה – אין מידה רעה בכל המידות כמוה. וכשיָשים האדם אהבתו לטובה, היא למעלה מכל המידות, כדכתיב (דברים ו ה): "ואהבת את יי אלהיך" – ואין מעלה בעבודת הבורא יותר ממי שעובד מאהבה. ג ועתה שמע איך … להמשך קריאה

א שער הרביעי – שער העזות ב העזות היא מידה גרועה ברוב פעולותיה, והיא היפוך ממידת הבושה. כי הביישן מעביר על מידותיו, וחומל וסולח ומוחל. אבל מי שהוא עז פנים לא יתבייש מפני איש, אך עומד בעזות עם כל אדם. ועושה כל מעשה רע ולא יתבייש, אך מתחזק ברעתו ומתקשה בעבירה. ועל זה נאמר (ירמיהו … להמשך קריאה

א שער השלישי – שער הבושה ב הבושה. אמרו חכמים: השכל הוא הבושה, והבושה הוא השכל. כי על אדם וחוה נאמר (בראשית ב כה): "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ולא יתבששו" – ולא היו יודעים הצניעות ולהבחין בין טוב ובין רע. ולאחר שאכלו מעץ הדעת נאמר (שם ג ז): "ותפקחנה עיני שניהם". ג וכן כל … להמשך קריאה

א שער השני – שער הענווה ב הענוה היא מידה טובה, והיא היפוך הגאווה. ומי שיש בו המידה הזאת, כבר השיב נפשו מכמה מיני רעות. ומי שהגיע אל מעלה זאת הנכבדת – עושה מצוה ומקבל שכר לפי גודל ענוותנותו. כי הענווה שורש העבודה, ומעשה קטן של העניו מתקבל לפני השם ברוך הוא אלף ידות יותר … להמשך קריאה

א שער הראשון – שער הגאווה ב השער הראשון: נדבר בו על מידת הגאווה. ומה טוב שנזדמן תחילה לכל השערים, מפני חיוב האדם להיבדל ממנה, כי היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות. לכן צריך האדם להתחכם ולהנהיגה אל המנהג הראוי, ולדחות אותה במקום שאינה ראויה בו. ג הגאווה היא המטבע אשר … להמשך קריאה

א אוֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָה:א. שֶּׁיַּפְרִישּׁ מַעֲשֵׂר מִכָּל רֶוַח שֶּׁיָּבִיא ה' יִתְעַלֶּה לְיָדוֹ: ב ב. שֶּׁיִּתֵּן מִיָּד לִצְדָקָה אֲשֶּׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וְלִבְסוֹף כָּל חֹדֶשּׁ וּלְסוֹף כָּל שָּׁנָה זָהָב וָחֵצִי: ג ג. שֶּׁיִּתְפַּלֵּל עֶרֶב וָבֹקֶר בְּכָל יוֹם עִם הַצִבּוּר: ד ד. שֶּׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין בְּכָל יוֹם: ה ה. שֶּׁיִּקְבַּע מְזוּזָה בְּכָל שַּׁעֲרֵי בֵּיתוֹ … להמשך קריאה

א קג. אַל תְּפַתֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בְּשִׂפְתֵי חֲלָקוֹת וּבַחֲנִיפוּת, וְאַל תְּדַבֵּר בְּלֵב וָלֵב: ב קד. אַל תַּכְעִיס [נ"א תונה] לְשּׁוּם נָכְרִי כִי אֵין נָכְרִי שֶּׁאֵין לוֹ שָּׁעָה וְעֶבְרָתָם שְּׁמוּרָה נֶצַח: ג קה. אַל תִּתְחַבֵּר לְאָדָם רָע וְחוֹטֵא וְכַעֲסָן וּכְסִיל פֶּן תָּבִיא כְּלִמּוֹת עָלֶיךָ: ד קו. אַל תַּעֲלֶה בְּדַעְתְּךָ לְנַצֵחַ אֶת הֶחָכָם, כִּי לֹא תַּרְבֶּה עַל … להמשך קריאה

א עד. אַל תַּרְבֶּה לִשְׂמוֹחַ. וּזְכוֹר כִּי רוּחַ חַיְּיִךָ. אַתָּה נוֹצָר מֵעָפָר, וְאַחֲרִיתְךָ רִמָּה: ב עה. אַל תֹּאמַר עַל שּׁוּם מִצְוָה אֶעֱשֶׂה אוֹתָהּ לְמָחָר, שֶּׁמֶּא לֹא תִּפָּנֶה לַעֲשׂוֹת: ג עו. אַל תִּפָּרֵד מֵהֶגְיַית [נ"א מהגיון] חָכְמָה וּמוּסָר, וְתִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵי חֲכָמִים וְהִתְחַכֵּם: ד עז. אַל תַּנִּיחַ דֶּרֶךְ חֲסִידוּת, אַף עַל פִּי שֶּׁמַּלְעִיגִין עָלֶיךָ, וְאַל תֵּבוֹשּׁ … להמשך קריאה

א נג. אַל תִּתְרַשֵּׁל בְּמִצְוָה אִם בָּאָה לְיָדְךָ וְתַעֲשֶׂנָּה לְשֵּׁם שָּׁמַיִם בְּלֹא אִיחוּר: ב נד. אַל תִּתְעַצֵל בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה שֶּׁאִם לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְּׁכִינָה בְּכָל חוֹדֶשּׁ דַּיָּם: ג נה. אַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶּׁיַּלְעִיגוּ הַבְּרִיּוֹת, שֶּׁדַּרְכָּם לְהַעֲלִים הַטּוֹבוֹת וּלְגַלּוֹת הָרָעוֹת: ד נו. אַל תַּקְלֶה אָבִיךָ וְאִמְּךָ, וְאַל תְּצַעֵר אוֹתָם, וְכַבְּדֵם כְּפִי יְכָלְתְּךָ כָּל … להמשך קריאה

א לח. מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶּׁר יֵאָכֵל וּמִכָּל מַשְּׁקֶה אֲשֶּׁר יִשָּׁתֶה, אַל תִּהְיֶה בְּלֹא בְּרָכָה תְּחִלָּה וָסוֹף. וְכַוֵּן בָּהּ כַּאֲשֶּׁר תּוּכַל. וְכַסֵּה רֹאשְּׁךָ כְּשֶּׁתַּזְכִּיר אֶת ה', וְיָזְמוּ [נ"א ותסגור] עֵינֶיךָ. כִּי מִדֵּי דַּבְּרוֹ בוֹ, אַל תְּהִי כָּאָמוּר: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי": ב לט. נְטוֹל יָדֶיךָ לַתְּפִלָּה וְלַאֲכִילָה, וּבְעֵת צֵאתְךָ מִצְרָכֶיךָ בָּרֵךְ אֲשֶּׁר יָצַר, וְעַל … להמשך קריאה

א כז. לְהַרְחִיק גַּאֲוָה וָכַעַס, וּגְעַר בְּיֵצֶר הָרָע הַמַּשִּׂיאֲךָ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי לִבְּךָ. וְאַל יֵשְׂט, כִּי דְרָכָיו [נ"א ואל תשט אל דרכיו כי דרכיך] זַךְ וְיָשָּׁר: ב כח. מִדְּבַר שֶּׁקֶר תִּרְחָק. וְאַל תּוֹצִיא שֵּׁם שָּׁמַיִם לְבַטָּלָה וְלֹא בְּמָקוֹם מְטֻנָּף: ג כט. הָסֵר מִמְּךָ [נ"א משענת הקנה הרצוץ] מִשְּׁעֶנֶת בְּנֵי אָדָם, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם בּוֹרְאֶךָ. וְאַל תָּשִׂים … להמשך קריאה

א א. לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה בְּתַכְלִית הָרִיחוּק: ב ב. וְכֵן מִן הַחֲנִיפוּת: ג ג. וְכֵן מִן הַשֶּׁקֶר וְהַכָּזָב: ד ד. וְכֵן מִן הַלֵּיצָנוּת: ה ה. וְכֵן מִן הָרְכִילוּת: ו ו. וְכֵן מִן הַכַּעַס: ז ז. ח. שֶּׁיִּזָּהֵר מִמִּכְשּׁוֹל הַנְּדָרִים, וּמֵאוֹנָאוֹת הַבְּרִיּוֹת, הֵן בְּמָמוֹן הֵן בִּדְבָרִים. וּמִקִּנְאָתָם וּמִשִּׂנְאָתָם: ח ט. שֶּׁלֹּא יְכַנֶּה שֵּׁם לַחֲבֵרוֹ, שֶּׁלֹּא יִקְרָאֶנּוּ … להמשך קריאה

א אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן עֲרֻמִּין בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה. (חֻלִּין דַּף ה') : ב שָׁנִינוּ בְּאָבוֹת פֶּרֶק ו'. כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה. וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן. וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה. וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ … להמשך קריאה