ספר האורה, חלק א ק״ט: [קט] דין מליחה.

א [קט] דין מליחה. לענין מליחה הלכה למעשה מדיח ומולח לאלתר. ומניחו על גבי כלי מנוקב. ושוהה כדי הילוך מיל. ואחר כך מנפצו ממלחו יפה יפה. הילכך חייב אדם למלוח את הבשר ביותר. ולהרבות עליו מלח. ולא תהא המלח גללניתא. ולא דקוקיתא. משום דלא נפיק דמא מן בשרא, אלא במילחא דכעין חוטי. כדאמרינן רב דימי … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״ח: [קח] דין נקירת הבשר.

א [קח] דין נקירת הבשר. חמשה חוטי איכא בחיותא, תלתא משום תרבא, ותרתי משום דמא. דטחלא ודכפלי ודכולייתא משום תרבא, דידא ודלועא משום דמא, חמשה קרמי איכא בחיותא (דכוחלא) [דטחלא] ודכפלי ודכולייתא משום תרבא. דמוקרא ודביעי משום דמא. ונפקא מינה להיכא דצלאן אלו משום חלב אסורין. ואלו משום דם מותרין. שהאור שואבת את דמן ועוד … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״ז: [קז] הלכות איסור חלב ודם.

א [קז] הלכות איסור חלב ודם. אסור למיכל כבדא בקדירא, אלא היכא דטוו ליה מעיקרא ושלקו ליה בתר הכי, אבל אי שלקי ליה מעיקרא אסור. והני מילי כבדא, אבל טחלי שמנא בעלמא הוא. והלכתא בין כבדא בין טחלי ומישפודינהו בשפודא תותי בשרא שרי, עילוי בישרא אסור, ולדידן אסור לגמרי בין תותי בשרא, בין עילוי בישרא … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״ו: [קו] הלכות גיעולי בצים.

א [קו] הלכות גיעולי בצים. גיעולי ביצים מותרות. ומאי ניהו הני ביעי דאותבינהו תותי זיגתא למיעבדינהו אפרוחים ודחקיתינהו זגתא ולא יתיבא עלייהו. אי נמי בצים [דספנן] מארעא דלא עבדן אפרוחים שריין. וליכא למיחש להו דילמא ארחישו, וביעתא דרמיא זגתא ולא גמר קליפתן החיצונה שרייא. ולית בהו משום אבר מן החי. וביצה טמאה אסורה וביצה טריפה … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״ה: [קה] סדר אלו טריפות בעוף.

א [קה] סדר אלו טריפות בעוף. אלו טריפות בעוף נקיבת הוושט. ופסוקת הגרגרת. הוכתה חולדה על ראשה. מקום שעושה אותה טריפה. נוקב הקורקבן. ניקבו הדקין. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה. אם ירוקין פסולין אם אדומין כשרין ואיזה בני מעיים אמרו בלב וקורקבן וכבד שדינם להיות אדומין. ולכך אם הוריקו פסולין. ואם האדימו כדינם כשירה. דרסה … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״ד: [קד] דין צומת הגידין.

א [קד] דין צומת הגידין. בהמה שנחתכו רגליה טריפה, דוקא רגליה, אבל ידיה כשירה. שמוטת ירך בבהמה טריפה, שמוטת יד בבהמה כשירה, אפילו למעלה מן הארכובה, באיזו ארכובה אמרו, מארכובה הנמכרת עם הראש בשוק. שלש ארכובות הן, אחת שנמכרת עם הראש, ואחת למעלה הימנה, ואחת דאית בה בוכנא ועייל באסותא, והוא למעלה מכולן, והאי דקתני … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״ג: [קג] פסק טריפות.

א [קג] פסק טריפות. אמר רבא חמש אינות לריאה, לבד האומות, תלתא מימינא ותרתי משמאלא, והכי הוא כשתולין את הבהמה ברגלים ויבדוק ימצא תלתא מימינא ותרתי משמאלא, ואם נחסרה אחת מהן מן האונות של ימין האונא הקטנה שהוא כעין וורד בין שתי ערוגות [של ריאה] מבפנים ותצטרף להשלים שלשה של ימין, לפי שהיא עומדת בצד … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״ב: [קב] הלכות שרצים.

א [קב] הלכות שרצים. [אמר רב הונא לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא] דילמא פריש מצבייתא והדר נפיל לכסא וקא עבר משום השרץ השורץ על הארץ [ויקרא י"א מ"א]. חביתא [שרי] דהיינו רבותיה, כדתניא מניין לרבות [בורות] שיחין ומערות ששוחה ושותה ואינו נמנע (דכתיב) [תלמוד לומר] תאכלו מכל אשר במים [שם שם] ואמאי ניחוש דילמא … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק״א: [קא] סימני דגים.

א [קא] סימני דגים. בדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת, ואלו הן הקשקשים הקבועים בו וסנפירים הפורח בהם, אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והאפוין מותר, ויש לו [עכשיו] ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים, כגון אוקינוס ואתינס מותר, כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר דג טהור, ולעולם לא משכחת קשקשת … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א ק׳: [ק] הלכות סימני חיות ועופות.

א [ק] הלכות סימני חיות ועופות. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף טהור, רבי אליעזר [בר צדוק] אומר כל עוף החולק את רגליו טמא, ואלו הן סימני חיה שחלבה מותר, כל שיש לה קרנים וטלפים, ולאו … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ט: [צט] הלכות שמיני עצרת.

א [צט] הלכות שמיני עצרת. אמר רבי יוחנן אתרוג בשביעי אסור, בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסורה, ולדידן דאית לן תרי יומי (הכי) [היכי] עבדינן (אמרו) [אמר אביי] אתרוג בשמיני ספק שביעי אסורה תשיעי [ספק שמיני] מותר. וכן הלכה, ולענין מיתב בסוכה בשמיני, הלכתא מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן. אומרין זמן בשמיני של חג, ואין … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ח: [צח] דין אתרוג.

א [צח] דין אתרוג. אתרוג הגזול והיבש ושל אשירה ושל עיר הנידחת פסול, נקלף מקצתו כשר כולו פסול, נטלה פיטמתו, תנא רבי יצחק [בן אלעזר] ניטלה בוכנתו פירוש פיטמתו וורד האתרוג והוא חוטמו כדתנן פיטמא של רימון, והוא שושנתו, ופירוש בוכנתו קנה העץ הנתון באתרוג שהוא נתון באילן ובעיקר העץ סביבותיו כמו אסיתא והעץ יוצא … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ז: [צז] הלכות לולב.

א [צז] הלכות לולב. כל בר ישראל מחייב למיעבד לולב לעצמו משלו, שנאמר ולקחתם לכם [ויקרא כ"ג מ'], משלכם, ואם אין לו לולב משלו וחבירו נותנו לו, במתנה על מנת להחזיר, שמה מתנה, ונפיק בו, וכמעשה דרבן גמליאל, והני מילי ביום ראשון של חג, ואפילו שני בני אדם שקנו לולב בשותפות לא נפיק חד מינייהו … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ו: [צו] הלכות סוכה.

א [צו] הלכות סוכה. מחייבין בית ישראל למיעבד סוכה כל חד וחד לנפשיה. ולמיתב בה שבעה יומא ביממא וליליא, ודלא למיכל בר ממטללתא שום סעודת קבע, אבל אוכלין אכילת ארעי חוץ לסוכה. וכמה אכילת ארעי, כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, ואין ישינים בין קבע בין ארעי בר ממטללתא. וסוכה צריך דליהוי לה שיעורא דלא … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ה: [צה] הלכות יום הכפורים.

א [צה] הלכות יום הכפורים. רגילין אנו לשחוט תרנגול ששמו גבר תמורת גבר, וכך עושין אוחז תרנגול ומניח על ראש המתכפר, ואומר זה תחת זה, זה חילוף של זה, זה מחול על זה, ומחזירו עליו פעם אחרת, ואומר יושבי חושך וצלמות וכו', אוילים מדרך פשעם וכו', הפסוק והמזמור ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר, … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ד: [צד] דין שופר.

א [צד] דין שופר. כל השופרות כשירין בין של אילים בין של רחלות חוץ משל פרה ושור, ניקב וסתמו, במינו כשר, והוא שנשתייר רובו של שופר שלם. שלא במינו פסול, ואע"פ שנשתייר רובו, ובמינו כשר, היכא דאינו מעכב את התקיעה, וכמה שיעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, היה קולו עבה או דק או … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ג: [צג] הלכות ראש השנה.

א [צג] הלכות ראש השנה. שני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הן לכל דבר, זולתי למת בלבד, ובשני הימים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ברכות, ובמוסף מתפלל תשע ברכות, ומראש השנה ועד יום הכפורים חותם המלך הקדוש והמלך המשפט, ואם טעה צריך לחזור, חל להיות בשבת מזכיר של שבת תחלה, ואחר כך של … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״ב: [צב] הלכות עצרת.

א [צב] הלכות עצרת. למה אין מקדשין ואין כונסין בין פסח לעצרת לא מחמת איסור, אלא מחמת אבילות, אמרו חכמים שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולן מתו בין פסח לעצרת, שלא היו נוהגין כבוד זה לזה, תנא וכולן מתו באסכרה, ומאותה שעה ואילך נהגו הראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהם, ומי … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ״א: [צא] הלכות העומר.

א [צא] הלכות העומר. וספרתם לכם [ויקרא כ"ג ט"ו], שתהא ספירה בכל אחד ואחד, ממחרת השבת [שם שם], ממחרת יום טוב, ומצוה למימני [יומא ולימני] שבוע, [ומעומד] ואף על גב דבשיתסר בניסן אסור למיכל ביה חדש, ולחשבון ספירת העומר חשבינן ממחרת יום טוב, ומנינן מאורתא דחמיסר דנהגו שיתסר, וכד מנינן מברכינן והדר מנינן, ומברך ברוך … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א צ׳: [צ] סדר הפסח.

א [צ] סדר הפסח. ליל שימורים שחל [לילי פסח] להיות בשבת אומר ויכולו ובורא פרי הגפן, ואומר יום המנוח הזה, ואת יום חג המצות הזה, וחותם מקדש [השבת] וישראל והזמנים ושהחיינו, ואינו אומר שעשה נסים שעתיד לאומרו בהגדה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ואם חל להיות במוצאי שבת מברך יקנה"ז, בורא פרי הגפן וקידוש ובורא … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א פ״ט: [פט] דין לשתות בין הכוסות.

א [פט] דין לשתות בין הכוסות. וארבע כוסות מותר לשתות בין של קידוש לכוס של הגדה, ובין כוס של הגדה לכוס של ברכת המזון, ואחר מזונו מותר לו לשתות כמה שרוצה בלא ברכה, אבל כיון שבירך אסור לשתות אלא כוס של ברכה [וכוס של הלל] ובעי לברוכי על הגפן ועל פרי הגפן בתר כוס ראשון … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א פ״ח: [פח] דין ארבע כוסות.

א [פח] דין ארבע כוסות. ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי, וצריך דליהוי כל חד וחד כדי רביעית, וצריך שיתן לתוכו מים, ומי ששתה חי בלא מזיגה, אם יש בכל אחד ואחד רביעית ידי יין יצא, ששתה ארבע כוסות ידי חירות לא יצא, אין … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א פ״ז: [פז] דין ירקות.

א [פז] דין ירקות. אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחזרת בעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור, ויוצאין בהן בין לחין בין יבישין, אבל לא שלקות וכו', חזרת חסא, עילסין הינדבי, חרחבינא אצותא דדיקלא, יוצאין בהן בין לחין בין יבישין, לא שנו אלא בקלח אבל בעלין לחין אין, יבשין לא, והיכא דליכא שאר ירקות מצויין … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א פ״ו: [פו] דין לישה.

א [פו] דין לישה. ומיתבעי ליה לאיניש לאזדהורי בעיסה דפסחא, דלא לישהי יתה כלל ולא ילוש אלא במים שלנו שנשארו מבלילה ולנו בלילה בכלי, ולכולי [פסחא] בעינן מים שלנו דכיון דמשום חמץ הוא שהמים הגרופים ממהרים להחמיץ הילכך ליכא שינוי בין בלילה הראשון לשאר ימי הפסח דאיסור. חמץ נוהג כל שבעה: ב ולא תגבוה ידה … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א פ״ה: [פה] דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו.

א [פה] דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו. אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, בחטים ושעורים וכוסמין, ושבולת שועל, ושיפון ויוצאין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני וכוסמין מין חטין, שבולת שועל שבולת תעלא, וסימן של אלו חמשת המינים. הגרגיר שלהם יש בו קצת ציריא כגרגיר החטה שיש בו ציריא: הסבר על … להמשך קריאה

ספר האורה, חלק א פ״ד: [פד] דין שימור מצה.

א [פד] דין שימור מצה. ומיתבעי להו למיהוי לכל אחד ואחד מצה המשומרת לשום מצה מחיטי דמינטרן דלא ליפול עלייהו מיא: ב וכשטוחנין חטה למצות נוהגין לשלוח ישראל אחר הריחים של גוי, להיות יושב ומשמר, כדכתיב ושמרתם את המצות [שמות י"ב י"ז], בעינן שימור לשם מצה, ואין ישראל צריך לעמוד אלא עד שיטחון כפי מה … להמשך קריאה

דילוג לתוכן