ספר התרומה, פסקים קכ״ח

א ועל גט של מומר שגירש אשתו. כבר שאלו את ר"ת צריך לכתוב בגט שם גיות עם של יהדות. והשיב. חלילה להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל ואין לחוש בו כלל דשם של יהדות לא גרע מחניכתו וחניכתה דתנן פרק המגרש דכשר. ופירש בערוך אע"פ שלא כתב שם המובהק. ומתניתא דפרק בתרא (פ"ז ע"ב) דכך … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קכ״ז

א הלכך אדם שיש לו שני שמות אם הוא ואשתו במקום אחד בשעת כתיבת הגט ונתינתו לידי האשה אי אפכא הן בשני מקומות וכתב בגט שם אחד ואותו שם הכתוב בגט קורין אותו כן במקום כתיבת הגט ונתינתו וגם בשם השני קוראין כמו כן. אע"פ שבשאר מקומות אין מכירין אותו בשם זה הכתוב בגט כי … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קכ״ו

א ואומר מורי רבי' דוקא חרש ממעט דפסול ליתן הגט ע"י הכתב דלא גרע מאלם דמועיל הרכנה כדתנן נשתתק והרכין ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו יכתבו ויתנו. מיהו נראה אף ע"פ שהרכנה ורמז מועיל לו. מ"מ ע"י הכתב לא יועיל אפי' בפקח וכן תניא בתוספתא פ"ב כתב בכתב ידו לסופר לכתוב ולעדים חתומו … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קכ״ה

א מתוך הך שמעתתא פי' רבי' יצחק בר"ש דאסור להחתים הסופר בגט. דהא שמואל פליג עליה דר"י בחדא ומכשר אומר אמרו. א"כ יפסל חתם סופר ועד דלא ליתי לידי חורבא. וכן מ"ד כשר ותעשה יסבור חתם סופר ועד פסול משום חורבא. ואפילו מאן דמכשר ולא תעשה אומר מורי רבינו שיסבור כן דשנויא דשני מעיקרא לא … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קכ״ד

א פרק הזורק תניא ר"א אומר כל שקרוב לה מלו ובא כלב ונטלו והוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו אינה מגורשת. א"ל שמואל לרב יהודה שננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמט' גיטא לידה. פר"ח ומביא ראיה מן הערוך בערך גט היתה ברשות הרבים וזרקו לה מגורשת קבלנו מרבותינו אפי' זרקו … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קכ״ג

א פרק הזורק אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו בידו אינה מגורשת. ואם לאו מגורשת. יש לפרש הכי אם היתה ידה פשוטה ונתן בידה הגט ועדיין המשיחה של גט בידו ואחרי כן סתמה ידה והשתא קאמר דאם לא סתמה וסגר' ידה כל כך בחוזק שאם היה חפץ הבעל למשוך המשיחה … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קכ״ב

א מתוך שמועה זו היה אומר מו' רבינו רגיל להקרות הגט קודם הנתינה כדאמר אמימר פרק המביא שני. צריך לאקרוייה לגיטא והיינו קודם נתינה גבי אמר לה הרי זה גיטך וחזר ואמר לה שטר פסים הוא מגורשת. ופריך לבתר דקריוה היכי אמר לה. ומשני לבתר דקריוה עייליה לבי ידיה. וגם צריך להקרות הגט לאחר נתינה … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קכ״א

א מהכא משמע לכאורה אדם שעושה שליח גט לאשתו צריך שיכיר השליח את האשה קודם שנעשה שליח ולא סגי במה שאמרו לו עדים כשרים בשעת נתינת הגט זו היא אשתו של פלוני. דהא סומא פסיל רב ששת להביא הגט מטעם דאינו יודע למי נותנו. וגם רב יוסף מצריך לכל הפחות שיכירנה בטביעות עינא דקלא. ואע"פ … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״כ

א הלכך בעל שנותן הוא עצמו גט לאשתו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. כדתניא בהדיא הוא עצמו שהביא גיטו אצ"ל בפני כו'. ואם שלחו ביד שליח צריך השליח ליתנו לאשה בפני שני בני אדם. ולאחר הנתינה מיד צ"ל בפני כו' שלא ישהא לאומרו אחר הנתינה. ב הבעל יכול לעשות שליח להוליך גט לאשתו … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קי״ט

א הלכך חרש שוטה וקטן הכותבים גט צריך שיהיו אחרים גדולים ובני דיעה עומדים על גביהם שיאמרו להם בשעת כתיבה לכתוב לשמה דהלכה כר"א דאמר וכתב לה לשמה אכתי' קאי ועידי מסירה כרתי אבל נכרי פסול לכתוב דלדעתיה דנפשיה קא עביד ואינו חושש לכתוב לשמה אלא סתמא כותב וזה אינו מועיל כלום דלא לגירושין קיימא … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קי״ח

א מתוך הלכה זו אומ' מורי רבינו כי כשהבעל אומר לסופר לכתוב גט לאשתו פעמים לאחר שעשה הסופר גט אחד נדמה לו שלא נעשה בהכשר או יש שום ספק באותו הגט וחוזר וכותב גט אחר ואינו נוטל רשות מהבעל פעם שניה ואין זה נכון כי פעמים שהגט ראשון טוב וראוי לגרש אם כן עשה הסופר … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קי״ז

א מורי רבינו היה רגיל לכתוב בגיטין ספר תירוכין קודם שיטה אחרונה לפי שנראה להיות דבר עיקר דאבעיא להו מיבעי למכתב ודן דליהוי ליכי מינאי ספר תרוכין דילמא משמע דמגרש לה בדברי' בעלמא ולא בספר ולא אפשיטא אם כן דבר עיקר הוא והרי שנינו אין למדין משטה אחרונה. ויש שעושין כן גם מגט פטורין לפי … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קט״ז

א הכותב גט צריך לעשות ארכו יתר על רחבו כדין ספר ולא יהא נקרא אגרת ומנין השיטין י"ב כדפי' לעיל ושלא יהו האותיות עוברות בימין ובשמאל תוך הגליון. כך נמצא בטופס הגט שתקנו הקדמונים ושלא יהא שום טשטוש בגט על המחק וצריך לכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם אע"פ שאינו כתוב בטופס הקדמונים מ"מ … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קט״ו

א מתוך שמעתא הדא אומר מורי רבינו הכותב גט ופעמים שנפלה טפת דיו מן הקולמוס בתוך חלל אחת מן האותיות שבכתב או בתוך חלל בי"ת ועשה פ"א או בתוך חלל אחרת שאין עתה שמה עליה ואחרי כן מחק הטפה מתוך האות זה חק תוכות שנעשה האות ע"י מחיקת תוכה ופסול או פעמים כשרוצה לעשות מ"ם … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קי״ד

א ואעפ"י שצריך שתהא כל אות מוקפת גויל מ"מ אין מנהג לזיין את האותיות שעטנ"ז ג"ץ כמו שעושין בספר תורה ויכול להיות הטעם דכשנוגעת לחברתה אין נראית אות למי שאינו מכיר מה מין אות זה ומה מין חברתה או אם שתיהן אות אחת לפיכך הורגלו להפרידו אבל בלא תגין נקראת שפיר אות והתגין לשום דרש … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קי״ג

א הכותב את הגט צריך לעשות כתקון ס"ת ולהיות כל אות מוקפת שלא יגע אות לאות וכן מנהג ולא מטעם דאקרי ספר דהא אתי לספירת דברים אלא משום דלא מקריא אות כשנוגעת לחברתה מהא דאמרינן פרק המביא בתרא בין שיטה לשיטה יהא שלי מהו ופריך ותפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים. ומשני לא … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קי״ב

א הכותב את הגט צריך לשרטטו ושלא יהיה לא פחות ולא יותר מי"ב שיטין. וכן המנהג וגט בגימ' י"ב ורב סעדיה כתב משום דכתיב ספר כריתות כמנין שיטין שבכריתות ס"ת כדאמרינן פרק השותפין בין ספר לספר ד' שיטין חלק ד' שבין בראשית לואלה שמות וארבע שלפני ספר ויקרא וארבע שלפני ספר וידבר הרי י"ב אבל … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים קי״א

א הלכך צריך לקצץ ולחתוך את הקלף קודם כתיבת הגט כמו שדעתו שישאר קלף גדול לאחר הכתיבה אבל לאחר שנכתב אסור לחתוך ממנו דהוה ליה מחוסר קציצה ופסול ואי לאחר שנכתב מקצתו אירע טעות ורוצה לחזור ולהתחיל לכתוב גט אחר באותו קלף יחתוך תחלה את הראשון המוטעה.   ב בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״י

א וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וגו' פרק המביא ב' אמר רב חסדא יכילנא למפסלינהו לכלהו גיטי אמר רבא מאי טעמא אי משום דכתיב וכתב לה והכא איהי כתבא ליה פי' נותנת שכר הסופר דילמא אקנויי אקנו לה רבנן משלה דהפקר בית דין הפקר אלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי שיהא … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״ט

א הלכך כל אשה הרוצה לינשא או בתולה או אלמנה או בעולה או גרושה בין גדולה בין קטנה צריכה לבדוק עצמה שבעה ימים ולספור ז' נקיים קודם שתבעל לחתן אף על פי שלא ראתה מעולם. כי שמא תראה דם מחמת חמוד. ואם ראתה ואין פנאי להמתין יותר הנשואין. החתן אסור לישן בחדר שהכלה שם אלא … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״ח

א כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביה"כ או' מורי רבינו יצחק ברבי אברהם דנדה שאירע טבילתה ליל ט' באב אסורה לטבול ולית הלכתא כהך ברייתא דפרק כל כתבי הקדש דהא פליג עלה במסכת תענית ר"ח סגן הכהנים דאמר כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה ואמר עלה בירושלמי פרק … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״ז

א והשתא אסיקנא אשה שרואה דם מחמת תשמיש מותרת עוד לשמש עדיי' ראתה מחמת פעם שנייה לאחר שתטהר מחמת תשמיש מותרת עוד פעם שלישית ואם עדיין ראתה מחמת תשמיש לפי' רבינו שלמה אסורה לשמש עוד לבעל ראשון ואפי' בבדיקת הכנסת מכחול בשפופרת אבר כיון שהוחזקה לו בשלשה פעמים. וגם יכולה למצא היתר לעצמה להתגרש ולינשא … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״ו

א ואשה שהשתינה ומצאה דם בתוך המי רגלים שנינו האשה עושה צרכיה בספ' וראתה דם ר"מ או' עומדת טמאה יושבת טהורה ר"י אומר בין כך ובין כך טהורה ואמר ר"י אמ"ש הלכה כר"י וכן נמי אמרינן אורי רבא לקולא כר"י וטעמא דהדם לאו מן המקור בא אלא ממי רגלים ובערוך פי' גנוסטרי כלי ששמו כך. … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״ה

א ואם יש לאשה קוץ תחוב בבשרה ופעמים שאינה יכולה להסיר את הקוץ כולו ונשארו מקצתו בתוך הבשר בזה שנינו במסכת מקואות בסופה חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ אם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו ואלו בתוספת' תניא חץ תחוב ר"א אינו חוצץ וחכ"א חוצץ בד"א בשל מתכת אב' בשל עץ חוצץ אם … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״ד

א וצריכה לחתוך צפרניה וכן הוא מנהג ונראה דהיינו טעמא משום הטיט שתחת הצפרנים אבל משום הצפורן שהוא גדול יותר מדאי חוץ לבשר ועתיד לקוצצו בלאו הכי וחוצץ אין נראה טעם זה. שהרי שערות ראשו שגדולין יותר מדאי ועומדין ליקצץ והלא אין רגילות לגלחן בשעת טבילה ועוד אמרינן במסכת מקואות ומייתי לה פרק בהמה המקשה … להמשך קריאה

ספר התרומה, פסקים ק״ג

א הלכך מכ"מ נכון להחמיר ולעשות חפיפה בכל הגוף ולרחוץ כל גופה בחמין וכן ראשה לרחוץ בחמין ולסרוק במסרק פן יתערבו השערו' ויקשרו זה בזה דאמר רבא בר רב הונא (י' ע"א) נימא אחת קשורה חוצצת שתים איני יודע אבל לא תרחץ במים צוננין ולא בנתר ובאהל כדאמר רבא (פ"ז ע"ב) אשה לא תחוף לא … להמשך קריאה

דילוג לתוכן