ו. הדרך למלחמה במניעת תרבות ופיתוח חומר, הוא רק במסירות נפש כפשוטה

——– ועל כך יש לישראל להלחם במסירות נפש, שהרי בפורים שהגזירה היתה להשמיד ולהרוג את הגוף נקטו בדרך של צעקה וזעקה לה', ואילו בחנוכה שהגזירה היתה על להשכיחם תורתך אין מספיק זעקה וצעקה, אלא צריך מסירות נפש כפי שעשו מתתיהו ובניו, כענין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", דעל יראת שמים יש לפעול בהשתדלות ובמלחמה … להמשך קריאה

א. המצוות מצד עצמן יש בהם עונג בעצם קיומן, והנסיון הוא רק מסביב להם

——– מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצוות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כל נאמרו כללותיהם ודקדוקיהן מסיני (רש"י). ועדיין יש להבין במה נתייחדה דוקא מצות השמיטה שממנה נלמד על כל המצוות שנאמרו דקדוקיהן מסיני, ולא נבחרה לכך מצוה אחרת. טעות מצויה אצל בני האדם לחשוב שמצוות … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ס-ת

——– [איכה פרק-ג-מג]&nbsp סַכֹּתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ: [קהלת פרק-ז-כה]&nbsp סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת: ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל … להמשך קריאה

הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה – דובב שפתי ישנים

——– י"א, מ"ז: לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : לֹא בִּלְבַד הַשּׁוֹנֶה , אֶלָּא שֶׁתְּהֵא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר וּבָקִי בָּהֶן. רַבִּים הֵם הַלּוֹמְדִים וְהַיּוֹדְעִים דְּבַר ה' זוֹ הֲלָכָה, אוּלָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה – אֵין בְּיָדָם. יוֹדְעִים שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁחֹט וְלִמְלֹחַ הַבָּשָׂר, אֲבָל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּפֹעַל כַּמָּה כְּבָר יוֹדְעִים? … להמשך קריאה

דברי הגר"א מהי הכתישה הנרצית לאדם

——– דברים ברורים בזה מהי כן הכתישה הנרצית, מצינו בדברי הגר"א באגרתו הידועה, וז"ל: "ועד יום מותו צריך האדם להתיסר, ולא בתענות וסיגופים, רק ברסן פיו ותאותו" עכ"ל. שוים הם דברי הגר"א לדברי המס"י, ושניהם ברור מללו שאין עיקר הכתישה בתעניות וסיגופים. אולם הוסיף הגר"א וביאר מהי הכתישה הנרצית, "להתיסר ברסן פיו ותאותו". עתה לאחר … להמשך קריאה

פֶּרֶק שִׁשִּׁי [ריד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ נִפְטָרִים מִן הָעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ מַנִּיחִים סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתָם אוֹ קָרוֹב לָהֶם לִכְבוֹדָם; וְגַם לְהוֹדִיעַ לְכָל הָרוֹאִים, שֶׁקִּיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה; וְגַם לְחַמֵּם הַבֶּכִי וּלְהַרְבּוֹת הַהֶסְפֵּד. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁעָשׂוּ לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ בַּמִּדְבָּר עִם אֲרוֹנוֹ שֶׁל תּוֹרָה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְזָכָה לָזֶה לְמַעַן הַכָּבוֹד וְהַמִּסְפֵּד הַגָּדוֹל … להמשך קריאה

רצא. שלא לסרס אחד מכל המינים. – ספר החינוך

שלא לסרס אחד מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנאמר (ויקרא כב כד) ובארצכם לא תעשו. אחר שזכר הכתוב ומעוך וכתות ונתוק וכרות שהוא נאמר על כלי התשמיש, אמר ובארצכם לא תעשו ובא הפרוש עליו (חגיגה יד, ב) כל שבארצכם לא תעשו. כלומר, לא יעשה זאת בישראל, או פרושו מכל מין שבארצכם לא … להמשך קריאה

סעי' א' – היה קורא והגיע למבואות המטונפות יפסיק וכשיצא משם ממשיך ממקום שפסק אפילו שהה כדי לגמור את כולה. – ספר מנחת שי

——– בגמ' ברכות כד: נחלקו ברייתות ואמוראים אם מותר להלך במבואות המטונפות ולהניח ידו על פיו ולקרוא ק"ש. ופסקו כל הפוסקים כדברי האוסר ולאו דוקא לקרות אלא אפילו להרהר אסור דהכי אמרינן התם ובפרק כירה (שבת מ:) אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ובית … להמשך קריאה

יג. כשם שאין משמעות לתפילין או ס"ת בהיותו מונח בארון, כן אין משמעות לקדושת הנשמה בהיותה במקור מחצבתה אלא בהיותה בגוף אדם

——– ובעומק הענין, זהו בעצם תכלית ירידת האדם לעולם, שהרי נשמת האדם קודם בואה לעולם היא חפצא של קדושה, כמו תפילין וכמו ס"ת – אכן משהו קדוש שאין כמוהו, אולם כשם שאין משמעות לקדושת תפילין בהיותו בארון, אלא רק כאשר מניחו יהודי במחשבות קדושות וטהורות, ואז מתעלה הוא באמצעות אותו חפץ קדוש שהוא התפילין, כי … להמשך קריאה

מַדּוּעַ מְסָרֵב הָרוּחַ לָצֵאת?

——– מִכָּל עֻבְדּוֹת שֶׁל הָרוּחוֹת מוּבָא שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּאָדָם קַל לוֹ יוֹתֵר, וְהַסִּבָּה שֶׁמַּסְכִּים לָצֵאת זֶהוּ בִּגְלַל תִּקּוּנִים שֶׁמַּבְטִיחִים לוֹ לְתַקֵּן נִשְׁמָתוֹ, נְצַטֵּט רַק לָשׁוֹן אֶחָד שֶׁל רוּחַ שֶׁהוּבָא בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַנַּעַר מִנִּיקְלְשְׁבּוּרְג "תֵּן לִי הַרְחָבַת הַזְּמַן, עַד שֶׁאֶמְצָא אֵיזֶה מְקוֹם מְנוּחָה בָּעוֹלָם אָנָה אֲנִי בָּא. רָאֹה רָאִיתִי כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הַמְחַכִּים … להמשך קריאה

עזר – ספר פלא יועץ

כמו שהקדוש ברוך הוא עזרה בצרות נמצא מאד, כן ראוי לאדם שילך בדרכיו ויעזר את חברו בגופו וממונו ובדברים טובים דבר בעתו, ויהא נושא בעל עם חברו ולא יאמר שלום עלי נפשי ומה לי ולצרה הזאת. כי כלנו בני איש אחד נחנו, אחים אנחנו, ואח לצרה יולד. והעוזר, יהיה אלהי"ם בעזרו ועליו יציץ נזרו: לזכות … להמשך קריאה

סימן שעא – כשאחד מבני החצר הלך מהחצר או מת – ערוך השולחן

——– א דירה בלא בעלים – לאו שמה דירה, ואינה אוסרת על בני החצר. לפיכך אחד מבני החצר שהניח ביתו והלך לחצר אחרת, ולא הניח שום איש בביתו – אינו אוסר על בני החצר, בין שהלך בשבת או בערב שבת. ויש נפקא מינה בין ערב שבת לשבת, דבערב שבת כשהלך – אפילו חזר בשבת אינו … להמשך קריאה

זוהר תולדות דף קמ"ד ע"ב – חק לישראל

——– דָּבָר אַחֵר וַיֹּאמֶר כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות ט"ו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְיָ אֱלֹקֶיךָ אוֹף הָכָא וַיֹּאמֶר לֹא יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כְּדֵין אִתְעַטַּר יַעֲקֹב בְּדַרְגֵיהּ לְמֶהֱוֵי כְּלָלָא דַּאֲבָהָן, מַה כְּתִיב וַיְּבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם, מַאי וַיְּבָרֶךְ אוֹתוֹ שָׁם דְּאוֹדֵי לֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ אֲבוֹי, רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר (משלי … להמשך קריאה

מַהִי מַטְּרַת מִצְוַת הַשְּׁבוּת מִמְּלָאכָה בְּיוֹם שַׁבָּת?

——– אין הכוונה למנוחה פיזית בלבד, שהרי מה מאמץ יש בהדלקת כפתור חשמל, מה מאמץ יש בהפעלת מכונית או בהצתת סיגריה וכדומה, ולעומת זאת לטלטל ארון או ספה כבדה בשבת מותר, או לילך הליכה מרובה ומיגעת בשבת מותר ואף שהטורח שם גדול. אלא הטעם למניעת שבת ממלאכה הוא לפי שהשבת ניתנה לנו כאות המזהה אותנו … להמשך קריאה

עונת המעשרות – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– עונת [זמן] ההתחלה לחיוב ההפרשה, היא: משגדלו הפירות מעט וקבלו שם של פרי, והיינו משנעשו ראויים קצת למאכל אדם, שנאמר (ויקרא כז, ל): "וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ", עד שייעשה פרי. וכן התבואה והקטניות אינם חייבים במעשרות עד שייעשו תבואה, שנאמר (דברים יד, כב): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" – עד … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ע-א

——– [בראשית פרק-כט-ט]&nbsp עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא: [ויקרא פרק-יח-ח]&nbsp עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא: [ויקרא פרק-יח-יב]&nbsp עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא: [ויקרא פרק-יח-יג]&nbsp עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא: [ויקרא פרק-יח-יד]&nbsp עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ … להמשך קריאה

מָה וְכֵיצַד הִתְיַחֲסוּת הַדִּבּוּק לַחֲרָמִים?

——– מַבְהִיל הוּא חֻמְרַת "חֵרֶם" וְהָעוֹבֵר "עָלָיו" כָּךְ מוּבָא בַּחִידָ"א בְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים (מערכת ספרים אות ו' ויקהל משה), שֶׁמֵּבִיא שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא מֵהַדִּבּוּק שֶׁיָּצָא לְאַחַר חֲרָמִים שֶׁהֶחְרִימוּ עָלָיו, וְהִסְכִּים רַק לְאַחַר שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ הַחֵרֶם, וְחָזַר אַחַר כָּךְ לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא חָל הֶתֵּר הַחֵרֶם, וְסוֹבֵל נוֹרָאוֹת מֵעֶצֶם הַחֵרֶם, מִזֶּה מוֹכִיחַ הַחִידָ"א לָדַעַת חֻמְרַת הַחֵרֶם "כַּמָּה תַּמְרוּר לְפֻרְעָנוּת … להמשך קריאה

גמרא מנחות דף מ"ג ע"א – חק לישראל

——– תָּנוּ רַבָּנָן הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים גֵּרִים נָשִׁים וָעֲבָדִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בְּנָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת. אָמַר מֹר הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים פְּשִׁיטָא דְאִי כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים פְּטִירֵי מָאן לִיחַיְיבוּ. כֹּהֲנִים אִצְטְרִיכָא לֵיהּ סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב (דברים כ"ב) … להמשך קריאה

יָדוּעַ שֶׁגַּם עַל רוּחָנִיּוּת וְיִרְאַת שָׁמַיִם יֵשׁ לְבַקֵּשׁ, וַהֲלֹא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם?

——– אין בקשת התפילה לנצחון היצר הרע ועלייה רוחנית, סותרת את נקודת הבחירה הקובעת שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והעובדה שניסחו לנו רבותינו בנוסח התפילה בקשות רבות לפתיחת הלב לחכמה ולדביקות בעבודת ה', כמו: "והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך", וכמו: "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך", ועוד … להמשך קריאה

ב. המופת החותך לכך הוא מצות השמיטה

——– המופת החותך לכך הוא מצות השמיטה וכמו שנבאר. במצות השמיטה יש בה שינוי במהותה מכל מצוות התורה, שהרי כל מצוות התורה אינם מצד עצמם נסיון עבורנו כמבואר, אכן, יש לנו נסיונות לקיימם והמה המפריעים שמסביב למצוות, אולם לא מצינו שבמצוה בעצמה יהא מונח הנסיון שלא לקיימה, שהרי התורה דרכיה דרכי נועם. יש לנו מצוות … להמשך קריאה

ז. מבלי מידת הביטחון – "ולא ראיתי צדיק נעזב" – לא נוכל עמוד בפיתוי פיתוח חיי החומר שהוא אובדן האומה

——– וכל מלחמה זו תוצלח בידינו בתנאי אחד, שלפחות אמונה זו תהא ברורה לנו ומאומתת ללא כל ספיקות, כי ההנהגה הניסית מובטחת להיצמד לכל מבקש ה', והברכה והשפע נשפעת ומתברכת אצל כל אשר נדבו לבו לקורבה אל מלאכת ה' באמת ובכל לבו, כי באם יהא לו ספיקות באמונה זו, הרי שהדאגה והפחד יכרסמו את ישוב … להמשך קריאה

סימן שעב – דיני גגים, חצירות וקרפיפות, ועוד הרבה דינים ברשויות – ערוך השולחן

——– א דע, דכשגזרו שלמה ובית דינו על עירובין, לא גזרו אלא על הטלטול מבית לבית, שבהן התשמיש תדיר וכל אחד דיורו חלוק מחבירו. אבל הגגים והחצרות והקרפיפות, שאין התשמיש בהן תדיר אלא באקראי – אין בהן חילוקי רשויות, לענין הכלים ששבתו בתוכן ולא בהבית, ומותר לטלטל מגגו של ראובן לגגו של שמעון אף בלא … להמשך קריאה

שיחות הר״ן רצז – ספר שיחות הר"ן (הרבי נחמן)

דִּבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד שֶׁנֵּלֵךְ עִם הַתּוֹרוֹת שֶׁגִּלָּה. דְּהַיְנוּ לֵילֵךְ תְּחִלָּה אֵיזֶה זְמַן עִם תּוֹרָה פְּלוֹנִית בְּעֵרֶךְ ב' אוֹ ג' חֳדָשִׁים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבוֹדָתוֹ וְהִלּוּכוֹ בְּיִרְאַת ה' עַל פִּי הַנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ יִהְיֶה לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכֵן יִתְנַהֵג אֵיזֶה זְמַן. וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ אֵיזֶה זְמַן … להמשך קריאה

סימן רעא – דיני קדוש על היין – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רעא – דיני קדוש על היין א כְּשֶׁיָּבֹא לְבֵיתוֹ יְמַהֵר א לֶאֱכֹל מִיָּד. ב נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (פי' מִצְוַת עֲשֵׂה הַתְּלוּיָה בִּזְמַן), מִשּׁוּם דְּאִתְקַשׁ זָכוֹר (שְׁמוֹת יט, ח) לְשָׁמוֹר (דְּבָרִים ה, יב) וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתְנְהוּ בִּשְׁמִירָה אִיתְנְהוּ בִּזְכִירָה וּמוֹצִיאוֹת אֶת ב הָאֲנָשִׁים הוֹאִיל וְחַיָּבוֹת מִן … להמשך קריאה

ג – כשחלה רבי אליעזר הגדול – קיצור ליקוטי מוהר"ן

אַחַר הַפִּדְיוֹן שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁבִיל לְהַמְתִּיק הַדִּין אָז יֵשׁ רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת אֲבָל לֹא קֹדֶם. כִּי עִקַּר הָרְפוּאָה עַל-יְדֵי פִּדְיוֹן: לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מכון "אמונת חכמים" להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מי הם העולים לתורה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– הפסול לעדות מחמת שעבר במזיד על איסור לא תעשה מן התורה, כגון שמגלח זקנו בסכין, מצטרף לשבעה עולים לספר תורה. אבל המחלל שבת בפרהסיא [בגלוי, בפני עשרה יהודים] או אפיקורוס שאינו מאמין בדברי חז"ל, אינו מצטרף לשבעה עולים, אך רשאים להעלותו "מוסיף" אחר שעלו שבעה עולים כשרים. ועונים … להמשך קריאה

דילוג לתוכן