שבת הארץ, הלכות שמיטה ג׳:ו׳

א היו עשויות שורה אחת מוקפות עטרה, אין חורשין להן אלא צרכן לכל אחד ואחד. וי"א* שאין צריך, לענין שלא יהיו חורשין להן אלא כדי צרכן, שיהיו עשויות שורה וגם מוקפות עטרה, אלא באחת מהן; אם הן עשויות שורה אין חורשין כל בית סאה בשבילן כיון שאינן מפוזרות, ואם הן מוקפות עטרה שהיא מחיצה סביב, … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ג׳:ה׳

א היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר, בין עושין בין אינם עושין, חורשין כל בית סאה בשבילן. עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. ודבר זה הלכה למשה מסיני. * וי"א דוקא אם הן מפוזרות בשעור שוה בין זו לזו במרחק שטח הבית סאה, אז חורשין … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ג׳:ד׳

א היו משלשה ועד תשעה וראויין לעשות ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילן, ואע"פ שיש בהן מי שאינו ראוי לעשות. * י"א שצריך שכל אחד ואחד מאלו שלשת האילנות יהיה ראוי לעשות ששים מנה.* וי"א שדי שכל שלשתן יחד יעשו כשיעור זה.* ויש מי שאומר שצריך דוקא שיהיה השיעור של ששים מנה מחולק ביניהם … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ג׳:ג׳

א היו פחות משלשה לבית סאה, או שהיו שלשה ואחד ראוי לעשות ששים מנה או יתר, והשנים אינם ראויין לעשות או שנים ראויין לעשות אפילו מאה מנה, ואחד אינו עושה, אין חורשין להם אלא לצרכם, והוא מלא אורה וסלו חוצה לו. ואפילו היו שלשה ואין הבקר יכול לעבור בכליו בין שנים מהן, דינם כאילו היו … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ג׳:ב׳

א איזו היא שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה, אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל, ואפילו הן של שלשה אנשים, רואין אותן כאילו הן תאנים, אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילן, והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו. י"א* שכשהן של … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ג׳:א׳

א עבודת הארץ בשנה ששית, שלשים יום סמוך לשביעית, אסורה הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית. ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאמר מפי השמועה. וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת, ושדה הלבן עד הפסח, ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:י״ד

א אסור לו לבנות גדר בשביעית בין שדהו לשדה חבירו, אבל בונה גדר בינו ובין רשות הרבים. ומותר להעמיק עד הסלע. ומוציא את העפר וצוברו בתוך שדהו כדרך מעמידי זבל. וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית, צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים. * ויש ספק בזה, אם מה שמותר לצבור העפר בתוך שדהו … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:י״ג

א פרצה שהיא סוגה בעפר, אם אינה מכשלת את הרבים אסור לבנותה, ואם היתה מכשלת את הרבים, או שלא היתה סוגה בעפר אלא פתוחה לרשות הרבים, מותר לבנותה.* ויש מי שאומר, שמותר לבנות פרצה בשביעית כדרכו תמיד, באין חלוק בין מכשלת את הרבים לשאינה מכשלת, ובין סוגה בעפר לשאינה סוגה בעפר. וסוגית הירושלמי* מכרעת כדעה … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:י״ב

א אבני כתף, והן הנטלות שתים ושלש על הכתף, מותר להביאן מכל מקום, בין משדה חבירו בין משדהו. וכן הקבלן מביא מכל מקום, ואפילו אבנים קטנות (פחות מאבני כתף), בין משדה שקבלה בין משדה שלא קבלה.* ויש אומרים שהקבלן מותר להביא אפילו משדותיו, ואין חוששין שמא יאמרו לעבודת הארץ הוא מכוין, ומותר להביא אפילו אבנים … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:י״א

א לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר, מפני שמתקן את הארץ. אבל עושה הוא חיץ על פני הגיא, וכל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה והוא עומד על שפת הגיא הרי זה תנטל. * י"א שמותר לבנות בשביעית מדרגות על נבי הגיאיות, שהן גומות שהמים מתקבצים שם, כדי להשקות את השדות משפסקו … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:י׳

א המסקל שדהו בשביעית, מפני שהוא צריך לאבנים, נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ. וכן אם היה לו בשדהו גרגר של צרורות או גל של אבנים, נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ. ואם יש תחתיהן סלע או קש יטול את כולן. * י"א שדוקא אבנים מחוברות אסור לסקל, ואותן הוא מניח, כיון שהן … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ט׳

א אבנים שראויות שתזעזע אותן המחרישה, או שהיו מכוסות ונתגלו, אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים, הרי זה מותר ליטול אותן, היו קטנות מזה לא ינטלו. * יש אומרים, שמותר ליטול את כל האבנים גם הקטנות, כיון שיש בהן שנים של משוי שנים שנים, וכיון שהמחרישה ראויה לזעזע אותן אין זה הכרח לתקון … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ח׳

א במה דברים אמורים בשנתכון לתקן שדהו, או שהתחיל לטול בשביעית, אבל אם לא נתכוין לתקן שדהו, או שהתחיל מקודם שביעית, נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום וגומם עד לארץ. וכן אם היה נוטל משדה חבירו, אע"פ שהוא קבלן, גומם עד לארץ. *ויש מי שאומר, שבמה דברים אמורים, שכשאינו מתכוין לתקן את שדהו, שמותר … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ז׳

א גדר של אבנים, שיש בגבהו עשרה טפחים או יתר, ורצה לטול כל אבניו, אם היו בו עשר אבנים או יתר, כל אחת מהן משוי שנים, או גדולות מזו, הרי זה נוטל, שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל. היה פחות מעשרה, או שהיו פחות מעשר אבנים, או שהיו אבניו קטנות ממשוי שנים, נוטל עד שיניח … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ו׳

א לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו בשביעית, שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוין שיסיר ממנה הסלע. ואם התחיל מקודם שביעית ופצל ממנה שבע ועשרים אבנים, ברבוע שלש על שלש, על רום שלש, כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה, או גדולות מזו, הרי זה מותר לנקר ממנו בשביעית כל מה שירצה.* וי"א שאין … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ה׳

א היתה כל שדהו בית ארבעת סאין, משייר ממנה מקצת מפני מראית העין, כדי שידעו הכל שהצאן הטילו בה ונדיירה, ולא יאמרו זיבל זה כל שדהו בשביעית.* והסהרין הללו צריך שיהיו בהם מחיצות גמורות כדרך שעושין לענין רשויות של שבת, כדי שלא יהא נראה כמזבל את השדה.* ובכל עושין סהרין, במחצלאות ובקשין ובאבנים ובהקפת חבלים … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ד׳

א מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן ונותן לתוך שדהו, כדרך כל מכניסי זבל. ויש* ספק בדבר, אם מתוך סהר של צאן אינו מותר להוציא ג"כ רק לאחר הזמן שפסקו עוברי עברה, כשם שהוא מותר אז להוציא מחצירו, או שמא קל הוא סהר של צאן מן החצר, שמותר להוציא ממנו גם לפני הזמן … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ג׳

א היה מעמיד הזבל על הסלע, או שהעמיק בארץ שלשה טפחים והערים הזבל בערימה, או שבנה על הארץ גובה שלשה טפחים והעמיד עליו הזבל, אינו צריך שיעור, אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה בין גדולות בין קטנות מותר, שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ אלא לכניסת הזבל. אין* מלקטים עשבים מגבי הזבל, אבל … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:ב׳

א והרוצה לעשות כל שדהו שלש שלש אשפתות לתוך בית סאה עושה, והרוצה לעשות זבלו אוצר עושה. פירוש אם רוצה להניח את כל הזבל במקום אחד,* ואינו רוצה לחלקו לאשפתות, כי לא אמרו חכמים לחלקו לשלש אשפתות אלא שלא יוסיף עליהן, אבל כל מה שניכר שהזבל כולו הוא צבור יותר במקום אחד הוא רחוק יותר … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה ב׳:א׳

א לא יוציא אדם זבלים מחצירו ויתן בתוך שדהו בשביעית, מפני שנראה כמזבל שדהו שתהיה יפה לזריעה. ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה מותר. ולא יעשה אשפה בתוך שדהו עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ והוא משיקשור המתוק. פירוש* שיש עשב מר הנקרא פקועות שדה, ועל דרך סגי נהור קורין אותן מתוק, וכשהוא מתחיל להתיבש … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:כ״א

א אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית כדרך שקוצצין בשאר השנים, מפני שקציצתה עבודת אילן, שבקציצה זו תגדל ותוסיף. ואם צריך לעציה קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה. ואפילו לאותם הסוברים לעיל, שבכל מקום שהוא צריך לעצים מותר לעשות עבודה כזאת, שהוא משביח בה את האילן בודאי, מ"מ לא הותר שם כ"א משום שהרואה יוכל לתלות ביותר … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:כ׳

א המזנב בגפנים והקוצץקנים הרי זה קוצץ כדרכו בקרדום ובמגל ובמגירה ובכל מה שירצה. ונראה שהוא מותר לקצוץ ג"כ בכל אופן שהוא רוצה, בין אם מרחיק הרבה מן הגזע או מעט.* ויש מי שנראה מדבריהם, שהוא צריך להרחיק טפח. ויש מי שאומר* שהוא מותר לזנב את הגפנים ולקצץ את הקנים אע"פ שהוא עושה כן כדי … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:י״ט

א המבקיע בזית ליטול עצים, לא יחפה מקום הבקוע בעפר, מפני שהיא עבודה. אבל מכסה באבנים או בקש. וה"ה* כשכורת ענפים משאר אילנות לעצים, לא יכסם בעפר אלא מכסם באבנים או בקש. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il

שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:י״ח

א הקוצץ אילן או שנים לעצים הרי זה מותר לשרשן. קצץ שלשה או יותר זה בצד זה לא ישרש, שהרי מתקן את הארץ, אלא קוצץ מעל הארץ ומניח שרשיו בארץ. במה דברים אמורים מתוך שלו, אבל משדה חבירו מותר לשרש.* ויש מי שאומר, שאע"ג דלגבי המלקט עצים ואבנים ועשבים מתוך של חבירו אסור לו לומר … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:י״ז

א היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו, מלקט ומביא לפניה, שבהמתו מוכחת עליו. וכן אם היתה שם כירתו, מלקט הכל ומדליק, שכירתו מוכחת עליו. וי"א* שגם כשבהמתו וכירתו שם לא הותר לו ללקט כ"א גסים, שאסרו מתוך שדהו לאחר שהתחילו ללקט בין גסים בין דקין, אבל דקין אסור ללקט אפילו כשבהמתו וכירתו עומדים שם. ויש מי … להמשך קריאה

שבת הארץ, הלכות שמיטה א׳:ט״ז

א בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו, והוא שיטול הגס הגס, כדי שלא יתכוין לנקות את הארץ, אבל משדה חבירו נוטל בין דק בין גס. משרבו עוברי עבירה, שמתכונין לנקות ואומרים הגס הגס אנו נוטלין, אסרו ליטול אדם משדהו אלא מתוך שדה חבירו, והוא שלא ילקט בטובה, שלא יאמר לו ראה … להמשך קריאה

דילוג לתוכן