ישמח משה, בראשית י״ז

א

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים וגו' (בראשית ב ד). בב"ר (פרשה י"ב סימן ט"ו) ביום עשות ה' אלקים, אמר הקב"ה אם אני בורא את העולם במדת הרחמים הוי חטייא סגייא, במדת הדין האיך העולם יכול לעמוד, אלא הריני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים והלואי יעמוד. וכתב היפה תואר ואם תאמר בתחלת הפרשה גבי בראשית ברא, הוה ליה למכתב ה' אלקים. הא לא קשיא, דתחילת הפרשה היא אלה תולדות השמים, אלא שלא נכתב בתחלה, כדי שלא יתגאה הכהן הקורא בתורה לומר אני קריתי ראשון, עד כאן דבריו. נמצא מאן דסובר דהקב"ה ברא העולם בשיתוף מדת הרחמים למדת הדין, סובר הטעם שלא פתח באלה תולדות השמים, כדי להרחיק את האדם ממדת הגאוה. עוד הקשה היפה תואר דבריש פרשה י"ד (ב"ר י"ד א') איתא מלך במשפט יעמוד ארץ (משלי כט ד), שברא את העולם בדין שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלקים. וכתב דפליגו אהדדי. עוד כתב דלמאן דאמר שברא העולם בדין, הא דכתיב ביום עשות ד' אלקים, היינו להזכיר שם מלא על עולם מלא, והובא כל זה בפרשת דרכים דרך ענווים דרוש י"ד. ובזה הוא מפרש מאמר רז"ל (סוטה כ"א ע"ב) אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמו שאינו, דלדידיה תחילת הפרשה אלה תולדות השמים, ולא פתח בה כדי שלא יתגאה הכהן, אם כן מאי דכתיב ביום עשות ד' אלקים, היינו לומר ששיתף מדת הרחמים למדת הדין וזה קיום העולם, עד כאן דברי הפרשת דרכים. ועל פי זה מובן מאמר חז"ל כל המתגאה מרבה חמה, כי המתגאה אינו יכול לומר שה' אלקים, היינו כדי לשתף מדת הרחמים למדת הדין, דאם כן למה לא נזכר ה' בפסוק בראשית כקושית היפה תואר, דהא אינו יכול לומר כדברי המדרש שהוא כדי לסלק הגאוה מהקורא הראשון, דהא הוא רוצה בגאוה, ועל כן יאמר שמבראשית ברא אלקים הוא התחלה הנכונה, ולא שיתף למדת הרחמים בבריאה דהא לא נזכר שם רק אלקים, והא דנזכר בפסוק אלה תולדות השמים, היינו כדי להזכיר שם מלא על עולם מלא, וכיון דאומר דמדת הרחמים אין לו חלק בבריאה רק בדין נברא, אם כן הרי מרבה חמה, והבן. ועל פי זה יתבאר הפסוק (תהלים כט י-יא) ד' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם (תהלים כט יא) ד' עוז לעמו יתן וגו'. והכי פירושו ה' למבול ישב, והקשה הפסוק וישב ה', פירוש הלא לומר וישב ה' צריך להיות מלך לעולם, דהיינו שם מלא על עולם מלא, כמו שלא נזכר בפסוק בראשית שם ה' משום זה כי אם בפסוק אלה תולדות השמים, ואם כן איך יתכן להזכיר על המבול ה' ישב, כיון שהוא עולם חרוב. ומתרץ ד' עוז לעמו יתן, ר"ל מה שנזכר שם הויה בפסוק אלה תולדות השמים, היינו שיתן עוז לעמו לשתף הרחמים שהוא הקיום של ישראל, ולא משום שאין נזכר רק על עולם מלא, דהרי השם זה אינו תולה בהבריאה, כאמרם ז"ל (פרקי דר"א פ"ג) עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד, ואמר לעמו שהם כונת הבריאה והשאר כמוץ כנודע, ושמא תאמר אם כן למה לא נזכר בפסוק בראשית, לזה אמר ה' יברך את עמו בשלום, ר"ל דפסוק אלה תולדות השמים הוא באמת התחלת התורה לכך נזכר שם, והא דשינה לפתוח בבראשית, היינו שה' יברך את עמו בשלום, כדי שלא יריב הקורא אחרון עם הראשון כנ"ל, והוא נכון בס"ד.