פרי צדיק, ויגש י״ד

א

בזוה"ק על פ' והקל נשמע וגו' אי' דאצטריך לצלאה בלחש בההוא קלא דלא אשתמע ודא היא צלותא דאתקבלת תדיר וסימניך והקל נשמע קל בלא וא"ו נשמע. ולהבין זאת דהא כתיב אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי וכ' בקול בוא"ו. אכן אין המכוון בזה על הקול הברה הנשמע לאזני האדם רק הצעקה היוצא מפנימיות נקודה שבלב ואין לה הבנה בתפיסת האדם זולת להיודע תעלומות הלב וכמ"ש ושמע צעקתנו יודע תעלומות וזהו קול דבלחש דאתקבלת כי עי"ז נתקן כל הפגמים עד השורש. ואיתא (במד"ת ה) והקל נשמע ואין קול זה אלא קול יהודה שנא' שמע ה' קול יהודה. כי בזה שנא' ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני היה הגשה לתפלה מעומק הלב להש"י (וכמ"ש בב"ר ונת' מא' א ב) שאין לו שום עצה רק שמצפה לישועתו ית' ובזה היה נתברר להיות נתקן גם השרש ונעשה בזה הכנה לכל כלל ישראל. ולכן אחר שנא' והקל נשמע בא בפי פרעה לומר ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים נבא ואינו יודע מה נבא (כמ"ש רש"י) כי כאשר באמת כבר נתקן השורש אזי ממילא נתלקטים כל הניצוצות קדושות אשר הם מפוזרים בין הקליפות וזה טוב כל ארץ מצרים דהיינו עצם החיות שלהם וממילא נשארו בלא חיות וע"ז רמז ג"כ יוסף בפ' ולאביו שלח כזאת עשר חמורים נושאים מטוב מצרים ובגמ' (מגילה טו:) שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו והיינו חמר עתיק דאע"ג דהוא שתי ליה טעמא וריחא בפומיה (כמ"ש שהש"ר פר' ז' ונת' מא' ט) והיינו תיקון השורש ע"י בחי' עתיקא ועי"ז נלקטים כל הני"ק שזהו טוב מצרים כמו שאמרנו: