חיים וחסד תקפ״ב

א

הצדיק נקרא ת"ג (ג"ץ) [ע"ץ], פירוש כמו עץ מוציא הפרי מהשורש אל הפעולה, כן הצדיק מחבר ומוציא זה העולם להקב"ה שהוא הפעולה (תקו"ז כא.), ועוד שעץ הוא לשון יועץ, שצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים (יבמות סד.), הרי הוא היועץ לפני הקב"ה. ונקרא ת"ג, כי כשעלה ברצון לברוא העולם היה ברצון להשפיע לזה העולם, על כן רצון אותיות צינור, והנה הקב"ה ברא העולם ע"י כ"ב אותיות התורה, הרי האותיות עצמן במדריגותן למטה קצת, כיון שהקב"ה מעולה ומכוסה בהן, ועל כן נקרא האותיות עולה. והצדיק מגביה האותיות ומחברן להקב"ה ועי"ז נעשה רצון הקב"ה שיש לו התענוג על כן הוא משפיע לזה העולם, הרי זה נעשה ע"י הצדיק על כן נקרא צינור, וזהו שהצדיק נקרא ת"ג שהוא כתר שהוא הרצון. והנה כתיב (תהלים קד, כד; זהר ח"ג מג.) כולם בחכמה עשית – בבינה, פירוש כי ע"י הבינה מבין שיש לעולם מנהיג, כי אי אפשר לבירה בלא מנהיג, והקב"ה נקרא 'כל' שהוא כללות כולם, וזהו בחכמה.

ב

והנה פעם כתוב (תפילת ג' רגלים) זמן שמחתינו ופעם זמן חירותינו ופעם כתיב זמן מתן תורתינו, פירוש שבתחילה היינו במיצר, ואחר כך יצאנו ממיצר הרי זו שמחה, וזה (בראשית לא, מב) פחד יצחק, בתחילה פחד ואחר כך יצחק, לשון צחוק. וזמן חירותינו פירוש שרצה להשיג לנו עצם טובו, אלא שהיינו עדיין חירות ממצות ומעשים טובים במצרים, ואחר כך זמן מתן תורתינו, שהשיג לנו עצם הטוב. ועל כן בשבועות לא כתיב ליל, אלא בפסח כתיב (שמות יב, מב) ליל שמורים – ב' שמירות של חסד וגבורה, אבל בשבועות ניתוסף כל כך בהירות עד שאין ניכר שום לילה, וזהו שאין ישינים בליל שבועות. וזהו ענין הספירה שכתיב (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם, שאנו ממשיכים כל כך בהירות אור עד שנמשך גם בהלילה, שאין ניכר הלילה. וזהו שהטבילה היא בקדרותא דצפרא (פע"ח חג השבועות פ"א), פירוש כי אנו תחת הזמן ועל כן ניכר קצת שחרורית, אך שנתבטל במציאות תוך הבהירות. וזהו ענין הטבילה – טבל י"ה, פירוש שמערב את עצמו עם המוחין.

ג

והנה כיון שיש קצת חשכות אלינו שאנו תחת הזמן, מסתמא יש גם כן קצת חשכות בהרצון, ומה טעם הוא, כי זהו שלימותו כביכול שיכול להיות אפילו מחוסר, ואם לא היה שום חשכות אין שלימותו, שזה גופא נחסר ממנו שיהא מחוסר: חסר