חיים וחסד תל״ה

א

החודש הזה לכם (שמות יב, ב). פירוש כי אצל הקב"ה אין שייך השתנות והתחדשות כי הוא למעלה מהזמן, אך ההתחדשות ששולח לנו השי"ת הוא 'לכם', כלומר בשבילינו, כי הוא ע"י כלי ונעשה אצלינו טבע ורגילות, וזהו טבע לשון נטבע, שנטבע בנו התחדשות האור, על כן צריכים אנו להתחדשות. והנה יהיה עת שיקויים בנו והשביע בצחצחות נפשך (ישעיה נח, יא), שיהא כל כך בהירות שיהיה אנו תמיד צמאים להאור, וזהו 'בצחצחות' לשון (שם ה, יג) צִחַה צמא, מחמת גודל בהירות. אבל לעת עתה הקב"ה שולח לנו התחדשות כדי שנגביה עצמינו להקב"ה, וז"ש החדש הזה לכם ראש חדשים, שע"י הראשים אנו מתחדשין ומגביהין עצמינו להשי"ת. וז"ש (שמות שם, ג) דברו אל כל עדת בני ישראל, שעל ידי זה ההתחדשות יוכל להתנהג כל עדת ישראל.

ב

והנה הטבע הוא שקר, כי האמת הוא שהקב"ה מנהיג כל והוא משנה עתים ומחליף הזמנים ומסדר הכוכבים, הרי שהקב"ה מנהיג המזלות והכוכבים שהם הטבעים ומשנה אותם כרצונו, ואם היינו תמיד בזה הבהירות שהקב"ה מנהיג הכל לא היינו צריכים לההתחדשות, אך מחמת הטבע צריכין אנו להתחדשות. והנה כשהקב"ה שולח לנו ניסים והתחדשות, אז מכח זה אנו יכולים להגביר עצמינו גם על הדבר שהוא בטבע, שיהא לנו ידיעה שהקב"ה מנהיג הכל גם הטבע. וז"ש (תהלים ס, ו) נס להתנוסס, הקב"ה שולח לנו נס כדי להתנוסס, כדי להגביה עצמינו להקב"ה, וז"ש (שם) מפני קושט סלה, פירוש מחמת שרצון השי"ת היה שנהיה יודעים האמת.

ג

והנה נצח והוד נקרא פקידים, לשון התחברות, כי ע"י הנס אנו נותנים הודאה להשי"ת ומתחברים בו, וגם ע"י ניצוח שאנו מנצחים עצמינו להתחבר בהקב"ה גם כן אנו מתחברים להקב"ה, וזה שאומרים על הניסים בהודאה, שמחמת שרוצה לקבל הודאות מישראל על כן שולח להם נס. והנה כתיב (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב, שהוא מדת תפארת, והאמת הוא תפארת (זהר ח"ב קטז. ועוד), כי בדבר הטבע אין בו התפארות רק בדבר התחדשות, והטבע אינו אמת, רק שזה אמת שהקב"ה הוא מנהיג הכל אפילו הדבר הודאה שהוא טבע, ועל כן אמת הוא התפארות.

ד

והנה הנצח והוד שאנו מתחברים על ידם להקב"ה שהוא האמת הוא מדת תפארת שנקרא דכר, והנצח והוד שנקרא פקודים [פקידים פירוש שפוקד מה שכבר היה בשכלו, הרי הפקידה מקבלת מהזכירה שהיה לו בשכל כבר] הם נוקבא שצריכים לקבל, אבל הדכר אינו צריך לקבל. וז"ש (פסחים עב: עיי"ש) חייב אדם לפקוד את אשתו כשהיא מקשטת את עצמה, פירוש כשהוא רוצה להשיג האמת אז יכול להשיג, מקשטת הוא לשון אמת. וזהו שאנו אומרים (ב'יעלה ויבוא') ויפקוד ויזכור, כשאנו מחברין עצמינו להאמת אז ויזכור, אנו יכולים להשיג אותו. וז"ש (בראשית נ, כה) פקוד יפקוד אלהים אתכם, פירוש כשתחברו עצמיכם להקב"ה אז תוכלו לקרב העצמיות הגשמיות להקב"ה. וזהו (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב וגו' מן הבקר וגו', פירוש כשתקריבו עצמיכם להקב"ה אז תוכלו לקרב גם הדברים שהם בגשמיות, וז"ש מן הבקר ומן הצאן.

ה

הנה אצל הקב"ה יש כח השמע שמנהיג בה העולם, כמ"ש (דניאל ט, יט) ה' שמעה ה' הקשיבה, והנה בוודאי הקב"ה משגיח תמיד על העולם בראיה ובהשגחה פרטית ואין שייך אצל הקב"ה לשון שמיעה מחמת שרואה בעיניו זה הדבר, אלא שהשמיעה צריך שלפעמים מסתלק ממנה הראיה וצריך לשמוע, וכן מי שאינו מחובר תמיד בהקב"ה רק לפעמים כך הקב"ה מתנהג עמו שאין השגחתו עליו אלא לפרקים, אם רחמיו עלינו הוא משגיח בנו ואם לאו אין השגחתו חס ושלום בנו, ולכן אנו מתפללין ה' שמעה וגו'. וז"ש (ישעיה מג, ד) מאשר יקרת בעיני נכבדת, פירוש כשאתה יקר בעיני במעשים טובים אז בעיני נכבדת, תמיד אתה מלובש בעיני שאין מסלק השגחתו ממנו.

ו

ונמצא שלפי מעשינו כך השגחת השי"ת, וזה (ברכות י.) הצר צורה בתוך צורה, פירוש הקב"ה שצייר הצורה שלו, פירוש השגחתו הוא בתוך צורה לפי צורותינו והשגחתינו עליו. וזהו (מכילתא יתרו כ, ב) שעל הים נדמה להם כבחור ובמתן תורה כזקן כמבואר במקום אחר. וזה שאמרו ז"ל (ברכות שם) מדת בשר ודם מעשי ידיו מבלין אותו, לשון בלוי, פירוש שמחמת מעשיו הוא בלוי ונפסק מהקב"ה, וזהו אין קדוש כה' כי אין בלתך, ולכאורה קשה מהו לשון כי אין בלתך שמשמע שהוה אמינא שיש ח"ו אחר אלא שאין כמו השי"ת, על כן אמרו כי אין לבלותך, פירוש כי הקב"ה תמיד בהשתנות, כי אין הוא גורם זה הבליה והפסקה מאתו חס ושלום אלא הדבר תלוי בנו. וזהו אין צור כאלהינו, פירוש שאין להשי"ת שום צורה והשתנות לבוא חס ושלום בהסתרה מלפנינו, רק שהצורה וההשתנות הוא מחמת אלהינו – לפי כח חלק אלהות שבנו, ולפי הציור, כלומר העובדות וחלק החיות שבנו, וזה הציור גופא הוא נחקק בהשי"ת: