עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק שלישי א׳: עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלש' דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת כו':

א

עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלש' דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת כו':
יש לדקדק למה חזר ואמר מאין באת מטפה סרוחה. היה יכול לומר דע מאין באת מטפה סרוחה וכן כולם. ועוד יש לדקדק על מלת דע שלכאורה הוא מיותר שכבר התחיל ואמר הסתכל. ותירצו המפרשים שאין הסתכלות שייך אלא בדבר גשמי כגון מאין באת ולאן אתה הולך שזה האדם יכול לראות בעיניו. אבל על לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון אין שייך לשון הסתכלות. לכך אמר דע. כך פירשו המפרשים מלת דע. ונראה עוד ליישב. שמלת דע קאי על מאין באת דסמיך ליה. בהקדים הפסוק מי יודע רוח בני אדם העול' היא למעל' ורוח הבהמה היורד' היא למטה וגו'. כי באדם יש בו רוח היא הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל. ויש בו רוח הבהמה הוא הגוף היורדת למטה כי המיתה הוא בגוף. אבל הנשמה הקדושה בודאי אינה הולכת למקום רמה ותולעה רק היא עולה למעלה אל מקורה לחיים נצחיות. והתנא אמר דבריו בתרי אפי. נגד הנשמה אמר דע מאי"ן באת כי נגד הנשמה אין שייך לשון הסתכל וצריך אתה לדעת בעין שכלך שהנשמה באה מתחת כסא הכבוד ממקום שנקרא אי"ן. ולאן אתה הולך שהנשמה מורכבת בנוף. וצריך לדעת למה הרכיב הקב"ה הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל אל הגוף הגשמי ונתנ' בעולם השפל הזה שהוא מלא תאוות וחמדות. כדי שהנשמה תתגבר על התאוות וחמדות כדי שיעבוד את ה' ובזה יהי' יותר תענוג. כמ"ש בזוה"ק שהעולם הזה נק' טיט היון שבו צדיקים צומחין ולשם השליך ניצ"ק וצריך אדם ללקט אותם ולהעלותם. כמשל לאחד שפיזר אבנים טובות אל האשפה וטנופת וצוה לבנו ללקט אותם ולנקותם מן הטנופת בודאי יותר שבנו לוקט ומנקה אותם בודאי יותר מקבל שכר מהם. ויוכל אדם להבין שבעולם הזה מחמת שפלותו יוכל אדם להשיג מעלות גדולות ובודאי כך יש ימים בשנה שהם שפלים דהיינו בין המצרים יוכל אדם יותר להעלות יותר ניצוצות ויותר אבנים טובות ומרגליות יוכל ללקט בהם ולהעלותם. ומה שיוכל אדם לתקן בט"ב שהוא בשפלות אינו יכול לתקן בשמחת תורה וכן להיפך כי חרוצים ימיו של אדם ובכל יום ויום צריך אדם לעשות תיקונים שנחרץ עליו דבר יום ביומו ומה שיוכל לתקן ביום זה לא יוכל לתקן למחר כי למחר צריך לעשות תיקונים אחרים וללקוט אבנים טובות ומרגליות וזהו שנא' ולקטו דבר יום ביומו דייקא. וכמאמר הוזה"ק לבושין דלביש בצפרא לא לבש ברמשא לבושין דלבש ביומא דא לא לבש ביומא דא. וכל זה צריך לתקן בתורה ובתפלה ובתשובה לא כקצת המוני עם שאומרים שלא יוכלו להתפלל בין המצרים ובודאי המה כסילים ולבם בל עמם. רק צריך להתחזק עצמו בתורה בתפלה ובתשובה בימים שבין המצרים שהם ימי תשובה. שמי"ז בתמוז התחילו מ' יום אמצעים שביקש משה רבינו ע"ה רחמים על ישראל כמ"ש במדרש שבמ' האמצעים לא הניח מקום אחד במרום שלא התגולל בו לבקש עליהם רחמים. עד שנאמר לו בר"ח אלול פסל לך. ובפרקי דר"א כתיב שבאותן מ' יום חזר עליהן להחזירם בתשובה ולכאורה נראה שהם מדרשים חלוקים. אבל באמת נראה דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי שזה היה מעלת משה רבינו ע"ה יתירה משאר נביאים ששאר נביאים כשהיו מקבלי' נביאות היו צריכים להתבודד וגופם היה בטל. אבל משה רבינו ע"ה היה איש אלהים ואמרו במדרש מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלהים. פי' שהי' יכול לדבק עצמו למעלה בהבורא ית"ש ולמטה היה איש ומדבר עם בני אדם ובאותם מ' יום עשה שני הדברי' כאחד שביקש רחמים במרום. ולמטה הוכיחן להחזירן בתשובה והעלה תשובן לפני כסא כבודו ית"ש: