עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק ראשון א׳

א

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר:

ב

כבר אמרנו שמלת לעולם הבא רומז על הדבר המביא את האדם לעוה"ב והשכר הצפון לצדיקים לע"ל והיינו התורה והמצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולז"א שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ר"ל שלכל א' מישראל יש לו מדור ושער כל אחד לפי מדרגתו וכל חד לפום שיעורא דיליה בתורה ועבודה. וזה ישראל אותיות י"ש רל"א רומז על רל"א שערים של תורה כידוע לי"ח. וי"ש גימ' עמ"ר ורומז שזה השכר והעוה"ב הוא מדה במדה כי עמר הוא לשון מדה והיינו לכ"א לפי עבודתו ולפי מעשה התורה והמצות כן גודל שכרו כדאיתא כל צדיק נכוה בחופתו של חבירו. ועיקר השכר הוא ההארה והקדושה בעצמה מה שהבורא יתברך מאיר לנשמות ישראל גודל קדושתו בתורה ועבודה וכמ"כ לעוה"ב וזה השכר והקדושה הוא כפי עבודת האדם כפי הכנתו שמכין עצמו לקבל האור והקדושה כנ"ל. וזהו קול ה' בכח בכחו של כל אחד. וזה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שיעשה המצות והתורה והתפלה ע"ז האופן עם גודל הכנתו וקדושתו בכדי שיושפע ויומשך אליו בעבודתו קדושת א"ס ב"ה שהוא החי עולמים. וזה שתיקן האר"י ז"ל לומר זמר האדרת והאמונה לחי עולמים בשבת. וביותר בשבתות הספירה אז יתרבה הקדושה יותר. ובמלת ישתב"ח נרמז ח"י שב"ת וגם מספרו עולה י"ש קדו"ש. ולזה צריך לסגל מעשיו מקודם לשוב על חטאיו בתשובה שלימה ולתקן המעוות וביותר עון קרי רח"ל. שמספרו עולה י"ש שהם דברים הפוכים כי י"ש הם אותיות קדושות. וקר"י הוא מאותיות שקר. וביותר זה התיקון הוא בימי הספירה כי עמ"ר ג"כ גימ' י"ש כנ"ל. ובתקנו מעשיו ובפרט בעון קרי הנ"ל להפכם לטוב לי"ש אז יוכל לשרות עליו הקדושה. ורמז נפלא לזה כי מילוי עמ"ר עי"ן מ"ם רי"ש עולה קדו"ש וזה מלא העמ"ר. וזה והתקדשתם והייתם קדושים כדאית' אדם מקדש עצמו מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה. ולז"א כל ישראל יש להם חלק בזה. שנאמר ועמך כולם צדיקים. כי ידוע כי צדיק נק' שומר הברית וזה והיה הנשאר בציון. ציו"ן הוא לשון מציין. שישראל מצויינים באות ברית קודש ברשימו דמלכא. וזה ניתן לכל ישראל בהמול להם כל זכר. רק מי שפוגם ח"ו בעון קרי רח"ל הוא מושך בערלתו ולזה צריך לתקן אותו ואז יש לו חלק לעוה"ב בקדושה של מעלה כנ"ל. נצר מטעי כי הבורא יתברך הוא האילן הקדוש אילנא רבא ותקיף. ונשמת עושי רצונו הם הענפים המסתעפים ממנו יתברך וידוע כי הענפים נק' בשם שער כמו שער כותש הנזכר במשנה וזה רמז ושער רישיה כעמר נקי:

ג

משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע:

ד

כבר אמרנו על שהיה בבחינת ומדרגת סיני כדכתיב והאיש משה עניו מאוד. כי זה אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. וזהו עמוד ויסוד להעבודה ותורה ותפלה כי כפי גודל הענוה כן יוכל לקבל הקדושה מהבורא ית' כי הוא מדה במדה כמש"ל. אם האדם הוא שפל בעצמו ועניו אז גורם שגם השי"ת משפיל ומצמצם עצמו כביכול אל זה האדם. אבל אם הוא מתגאה בדעתו ר"ל שחושב שעובד את השי"ת בכחו אז גם השי"ת ג"כ אינו מצמצם עצמו. ולפי גדלו בוודאי א"א לקבל ממנו. וזה מה דאיתא כשעלה משה לרקיע מצא את ר' עקיבה דורש כתרי אותיות. אמר לפניו רבש"ע תן התורה על ידו. ולכאורה תמוה וכי לא מצא צדיקים כר"ע. אלא כי עקיבה אותיות עק"ב י"ה רומז ג"כ על מדת ענוה. ולזה אמר שתנתן התורה על ידו. והשיב לו השי"ת שכולם אומרים הלכה למשה מסיני. והיינו כי משה בכחו וגודל ענותנותו היה ממשיך התורה ומדת הענוה. עד שדורות הבאים אחריו יוכלו לעלות לזו המדרגה. וזה אור זרו"ע לצדי"ק ולישר"י ל"ב שמח"ה ס"ת עקיבה ורומז שהאור היא התורה שהיה ר"ע דורש היא כמו זריעה אליו שזרע משה. ומסרה ליהושע. כי יהישע היה ג"כ בזו המדרגה כדכתיב ויהושע ב"נ נער לא ימוש וגו'. נע"ר רומז למדת ענוה וקטנות. וכן גבי שמואל כתיב והנער נער ר"ל אף כשהגדיל היה תמיד במדרגת נער וקטנות. ומעיל קטן תעשה לו אמו. ר"ל שאמו הצדיקת עשתה לו זה הלבוש שיהא תמיד מלובש במדת קטנות וענוה. ולזה צונו השי"ת ללבוש טלית גדול וטלית קטן: