א
איסור גילוח הפאות. ובו י"ב סעיפים:
פאות הראש הם שתים סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל:
ב
בין שגילח הפאות בלבד בין שגילח כל הראש עם הפאות חייב:
ג
אינו חייב אלא בתער ויש אוסרים במספרי' כעין תער ויש לחוש לדבריה':
ד
גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו אבל איסורא איכא אע"פ שלא סייע לפיכך אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים:
ה
המקיף את הקטן חייב. (אבל מותר להקיף את העובד כוכבים או את האשה (ב"י בשם הרא"ש) ויש מסתפקים בדבר (ב"י בשם י"א) וקטן מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים) (ר"ן פרק אלו הן הגולין):
ו
אשה אינה במצות הקפה וי"א שאף על פי שמותרת להקיף פאת ראשה אסורה להקיף פאת ראש האיש ואפילו הוא קטן:
ז
עבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים:
ח
טומטום ואנדרוגינוס אסורין בהקפת הראש:
ט
שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד:
י
אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער: הגה ומ"מ נזהרים כשמסתפרין במספרים שיעשה היקף הגילוח בחלק העליון מן המספרות ולא בתחתון פן יעשה הכל עם חלק התחתון והוי כתער (ת"ה סימן רצ"ה) מיהו נראה דתחת הגרון אין לחוש בזה הואיל ואינו עיקר מקום הפאות (ד"ע):
יא
פאות הזקן הם ה' ורבו בהם הדעות לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל (ואפילו תחת הגרון) (ב"י בשם אגרת ר"י וסמ"ג):
יב
אשה שיש לה זקן מותרת להשחיתו ודינה בהשחתת זקן האיש כדינה בהקפת ראש האיש:
באר היטב יורה דעה
קפ״א
א
ללחי. אצל האוזן וזה אסור אפילו למי שהוא קרוב למלכות ט"ז לדעת הטור:
ב
כעין. שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער. ש"ך:
ג
מסתפקים. בלבוש השמיט זה ולא כתב רק הסברא ראשונה וכ"נ דעת הב"ח:
ד
אסורים. מחמת ספק:
ה
הגרון. והב"ח כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער (מיהו הא ודאי שרי כשאינו מגלח סמוך לבשר לגמרי אלא מניח קצת שער דאין כאן השחתת זקן וכ"כ בס' זכרונות דף ל"ט שלא להסתפר אלא ע"י מסרק של ספרים שבזה אין המספרים נוגעין בבשר כלל והאר"י ז"ל לא היה מגלח כלל לא בתער ולא במספרים לא בשום מקום כלל זולת בשיער שעל השפה המעכב האכילה היה חותך במספרים. גם היה נזהר שלא ליגע בזקנו שמא יעקר ח"ו ב' משערותיו ונמצא פוגם ועוקר צינור א' ח"ו) אבל הש"ך תפס דברי הרב עיקר והבו דלא לוסיף על החומרא עכ"ל:
ו
כלל. בכלל זה גם השפה העליונה שלדעת ר"ת בטור שני גבולי השפה הם מהפאות. ט"ז:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
קפ״א
א
משנה מכות דף כ' ע"א וכדמחוי רב ששת וכו' שם דף כ"א ע"א:
ב
הרמב"ם בסוף הלכות עבודת כוכבים מהא דבמסכת נזיר דף נ"ח ע"א:
ג
טור בשם הרמב"ם שם וכ"כ נ"י בשם הר"ר ישעיה דהא דתנן ואינו חייב עד שיטלנו בתער קאי נמי אפאת זקן ושכן הוא בתוספתא וכ"פ בסמ"ג:
ד
שם בשם הרא"ש דמתניתין אפאת הזקן קאי וכן משמעות הגמרא וכן מוכח במסכת נזיר דף נ"ח ותוספתא כעין תער קאמר וכ"כ הפוסקי' בריש מסכת שבועות וכ"פ רבינו ירוחם וכ"פ סמ"ק:
ה
כדתני תנא קמיה דרב חסדא מכות דף כ' ע"ב וכאוקימתא דרב אשי:
ו
טור בשם סמ"ג וכ"כ התוספות בריש שבועות:
ז
כרב הונא נזיר דף נ"ז ע"ב הסכמת הפוסקים:
ח
הרי"ף והרא"ש בסוף מכות ממשנה דקידושין דף כ"ט ע"א:
ט
טור בשם הרמב"ם וכן דעת הראב"ד מהא דלטייה רב אדא בר אהבה לרב הונא ואיענש שם בנזיר:
י
רמב"ם בסוף הלכות עבודת כוכבים וש"פ:
יא
שם ומשום ספק:
יב
כפי' רש"י שם במכות במשנה דף כ' ע"א:
יג
משנה מכות דף כ' ע"א:
יד
טור בשם אביו הרא"ש וכ"כ הר"י בשערי תשובה:
טו
קדושין דף ל"ה וכדעת הרי"ף והרא"ש וסמ"ק דשרו לכתחלה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
קפ״א
א
הוא מקום כו'. רש"י שם:
ב
אינו חייב כו'. תוספתא שם:
ג
ויש כו'. דמתני' משמע דוקא אזקן וכמו שמציין שם בגמ' ואינו חייב כו' ת"ר ופאת זקנם כו' וכ"מ בפ"ו דנזיר ועתוס' דשבועות ב' ב' ד"ה חייב כו' ותוס' דנזיר מ"א ב' ד"ה השתא כו':
ד
אבל איסורא כו' לפיכך כו'. עתוס' דב"מ יו"ד ב' ד"ה אקפי כו':
ה
אפילו כו'. תוס' דשבועות נ' א' ד"ה ועל כו' וכנ"ל:
ו
המקיף כו'. כר"ה בנזיר נ"ז ב' דסוגיא דב"מ הנ"ל כוותיה. תוס' שם ד"ה ורב אדא כו' ובשבועות ד"ה הנ"ל:
ז
אבל מותר כו' ויש כו'. נ"י סוף מכות וז"ל ויש מסתפקים אם ישראל מוזהר להקיף לעובד כוכבים לדעת ר"ה דומיא דקטן והרא"ש ז"ל כתב דאע"ג דאסר ר"ה לאיש להקיף קטן שאני התם משום דאתי לכלל חיובא אבל עובד כוכבים מותר להקיפו ולפ"ז ה"ה להקיף אשה דשרי אבל תוס' דנזיר סד"ה הנ"ל דחו טעם של הרא"ש וכ' טעם אחר להתיר לעובד כוכבים ולאשה מסתפקא להו ובתוס' דשבועות סד"ה הנ"ל משמע דאסור לאשה שכתבן דהא שמואל כרב אדא כו':
ח
וקטן כו'. זהו פשוט דקטן לאו בר חיובא הוא ואף אשה מותרת להקיפו לר"ה ואף ראב"א לא פליג אלא משום דס"ל אשה בת חיובא היא לאיש:
ט
אשה כו'. ר"ל אפי' להקיף לאיש וכר"ה. הרי"ף ורא"ש. וכן משמע בב"מ שם בסוגיא:
י
וי"א כו'. עבה"ג ועתוס' דנזיר ד"ה הנ"ל והאי דלטייה כו':
יא
עבדים כו'. דנשים לא איפטרו אלא משום דליתנהו בהשחתה משא"כ בעבדים. נ"י בשם הרמ"ה:
יב
טומטום כו' אסורין כו'. ר"ל אבל אין לוקין וכמ"ש בתוספתא פ' בתרא דבכורים (הנדפס בהש"ס בסוף משניות דבכורים) כיצד שוה לנשים כו' ומתעטף ומסתפר כאנשים כו' ואינו עובר על בל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים כנשים ר"ל שאינו לוקה מספק רמ"א אנדרוגנס כו' אבל טומטום כו':
יג
שיעור כו'. ערש"י במתני' ד"ה שתים כו' ובגמ' שם ב' ד"ה המשוה כו':
יד
וכל רוחב כו'. עב"י שמסתפק בזה אם דוקא בנוטל כל אותו המקום וכן משמע מרש"י שם בגמ'. ובתוספתא שם פ"ד אמרו יש תולש ב' שערות וחייב משום ד' דברים משום נזיר ומשום מצורע ומשום י"ט ומשום המקיף בי' אלמא בב' שערות לחוד חייב ועברמב"ם ובבד"ה בשם הריטב"א וכ' ב"י כיון דספיקא דאורייתא הוא יש ליזהר שכל רוחב כו' ועב"י וד"מ:
טו
אבל במספרים כו'. לא מבעיא לדעת הרמב"ם דס"ג אלא ה"ה לדעת התוס' וש"פ שחולקין שם ועתוס' דשבועות ב' ב' ד"ה חייב כו' וכנ"ל ס"ג:
טז
ומ"מ נזהרים כו'. פסקי תוס' דמכות שם:
יז
מיהו נראה כו'. עמ"ש בסי"א:
יח
ורבו כו'. שרש"י פי' במכות שם שנים תחת האוזן בחודו של לחי הבולט לחוץ ושנים לסוף הלחי וא' בשבולת הזקן וע"ש במתני' בד"ה שתים ובגמ' כ"א א' בד"ה בי פרקי דדיקנא אבל בשבועות פי' שהלחי רחב לצד הצדעים וכ"ד רחב יש בו ב' קצוות והן ד' פיאות וא' בשבילת הזקן ור"ח פירש מקום חיבור הלחי לצדעים ב' פיאות כנ"ל וב' בגבולי השפה וא' בשבולת הזקן ולד"ה החמישית בשבולת הזקן אלא שהרא"ש כתב שם אחר כל הפירושים ובפ"י דנגעים תנן איזהו הזקן מפרק של לחי עד פיקה של גרגרת ומשמע מדבריו שר"ל שלפ"ז החמישית הוא בראש הגרגרת וכ"כ הרמזים ובטור זה לפי' ר"ח ודבריו תמוהים וכן תמה הב"י עליו ועוד דבהדיא תניא בת"כ פאת זקנם סוף הזקן שבולת הזקן וכ"ד כל הפוסקים שתחת הגרון אין שום פאה וז"ל סמ"ק טוב שלא יעלה תער על הזקן ואפילו תחת הסנטר אוסר ר"ת בתער שפעמים שמושך אליו העור של פאה ר"ל של שבולת הזקן וה"ר יונה כתב מטעם אחר משום העברת שער דאסור בכל הגוף בתער כמ"ש בר"ס קפ"ב וז"ש בהג"ה כאן ואפילו כו' ומ"מ דברי הר"י לא נראה דמ"ש מכל מקומות הזקן שלא במקום הפאות דמותר אף בתער ולא אסרו אלא בגוף שאינו גדל כ"כ ואינו עושה אלא ליפותו ואסור משום לא ילבש כו':
(ליקוט) ורבו בהם כו'. והעיקר כפירש"י וכ"ה בא"ר (ע"כ):
יט
לפיכך כו'. הרא"ש וש"פ:
כ
אשה כו'. מתני' פ"ק דקדושין (כ"ט א'):
כא
ודינה כו'. שהקפת הנשים נלמד מהשחתה כמש"ש בקדושין (ל"ה ב') ובנזיר שם:
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
קפ״א
א
פאות הראש. עט"ז סק"א שכתב דלהרמב"ם מותר מפני שלום מלכות כמו בסי' תע"ח וע' בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"א סימן ע"ט שהשיג עליו ע"ש:
ב
וקטן. ע' בתשובת בית אפרים חי"ד סי' ס"ב בד"ה ודרך אגב שתמה על הרמ"א בזה שאם כוונתו שהקטן מותר ללכת בעצמו אל העובד כוכבים שיקיף אותו בלא דעת הגדול מאי רבותא דהא קטן אוכל נבלות הוא ותליא בדינים המבוארים בא"ח סי' שמ"ג ואם ר"ל שישראל מותר לומר לעובד כוכבים שיקיף להקטן. ז"א דכיון דמקיף את הקטן חייב א"כ יש לאסור אמירה לעובד כוכבים ומ"ש בשם הר"ן נראה שכוונתו כו' ע"ש שהניח דברי רמ"א אלו בצע"ג:
ג
מקום זה לא תגע בו יד. [עיין בתשובת חתם סופר סי' קל"ט שנשאל מהגאון מהר"ר עקיבא איגר זצ"ל] מנא לן היתר סריקות פאת הראש למאן דמחמיר (בס"ב) אפילו במספרים כעין תער משום דלא ילפינן ראש מזקן א"כ יש לאסור כל מיני הקפה ואפילו במסרק וכדתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. והוא ז"ל האריך דאין שום פקפוק בזה לא מיבעיא לדעת הרמב"ם דיהיב שיעורא לפאת הראש ארבעים שערות אלא אפילו לשיטת הסמ"ג דאסור לגזוז ב' שערות מפאה המלאה מ"מ היתר גמור הוא למסרק והכי חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי ע"ש ובסי' ק"מ מזה:
ד
השחתת פאת הזקן. ע' בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סי' פ' שכתב דלענין גילוח פאת הזקן אפילו אין בהשערות כדי נטילת הזוג חייב דלא קבלו חז"ל שיעור זה רק בפרה ונגעים ובן ובת אבל לא שהוא כלל גדול לכל התורה דלא כרב א' שר"ל דגם בזה שייך שיעור זה ולכן רצה להתיר לגלח הזקן תחלה במספרים ואח"כ להעביר תער על הבשר במקום שהיה השיער לפי שבתחלה כשהוא לוקח במספרים יש גילוח ואין השחתה ואח"כ בעת העברת התער יש השחתה ואין גילוח והוא ז"ל חלק עליו וכתב דאף לדבריו יש בזה הריסה גדולה ונתת דבריך לשיעורים היום מגלחים במספרים עד העיקר ולמחר יגלחו גלוח כ"ד אחר שהם סומכים על התער הבא אח"כ וישאר שערות שיש בהם כדי נטילת הזוג וגם ישאר שערות שלא הגיע שם המספרים כלל וישחיתו בתער ע"ש:
ה
אלא בתער. הבית הלל אוסר לפספס באבן מסיר השער וע' בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' פ"א כתב דדוקא באבן אסור שע"י חידודו חותך השער כאותו שקורין פימסן שטיי"ן אבל במשיחה הנעשה כעין טיח טיט והחריפות שבו שורף השער מותר דזה הוי השחתה בלי גלוח. אך אם אחר המשיחה נשאר טיח זה על פניהם אין נגררו בסכין אלא ביד ע"ש וע' בזה בתשובת שמש צדקה חלק י"ד סי' ס"א בד"ה לבד זה:
ו
דתחת הגרון. עבה"ט מ"ש
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
קפ״א
א
(סימן קפ"א ט"ז סק"א) משום שלום מלכות. עי' פמ"א בת' (ח"ב סע"ט):
ב
(סעיף ג') ויש לחוש לדבריהם. ע' בת' שמש צדקה (סימן ס"א) בארוכה:
ג
(סעיף ו') אסורה להקיף פאת ראש האיש. לענ"ד דזהו לכאורה לכ"ע יהיה אסור משום לפני עור דמכשלת להא שניקף. ואף היכא דהו"מ לגלח בעצמו מ"מ הוי איסור דרבנן כמ"ש תוס' ריש שבת. ואולי י"ל דבזה ליכא איסור מדין מצוה להפרישו דאדרבה במה שהיא מגלחת אותו בזה מפרישתו דאם לא היתה מגלחת אותו היה מגלח בעצמו והיה עובר בב' לאוין דניקף ומקיף וע"י שהיא מגלחת מפרישתו מלאו דמקיף. ובמגלחת לקטן לכאורה מדחזיה דר"ה מניח לאשתו לגלח בניה הקטנים מוכח דליכא איסור כלל. ומה דלטיי' רב אדא (דזהו דאיירי הראב"ד) הא לרב אדא מותר אף לאיש לגלח קטן מדאמר לדידך מאן מגלח לקטן. וע"כ מה דלטיי' היינו דלדידך דס"ל דמקיף קטן חייב וכמ"ש תוס' שם. ובזה ס"ל לרב אדא אם מקיף קטן חייב. אשה אינה רשאי' להקיף קטן מדאורייתא כמו במקפת לגדול. אבל לדינא דאשה אינה בלאו דמקיף די"ל דאפילו איסור דרבנן ליכא וצ"ע:
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
קפ״א:א׳
א
מימין ומשמאל. אצל האזן:
קפ״א:ב׳
א
כעין תער. שגוזז במספרים סמוך לבשר כעין תער:
קפ״א:ג׳
א
אבל מותר כו'. דל"ד לקטן דאתי לכלל חיובא כשיהיה גדול:
קפ״א:ד׳
א
ויש מסתפקים כו'. בעט"ז השמיט זה ולא כ' רק הסברא הראשונה וכ"נ דעת הב"ח:
קפ״א:ה׳
א
עבדים. אע"פ שדינם כנשים לענין חיוב מצות חייבין בהקפת ראש דנשים לא אימעטו מהקפת ראש אלא מדכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנם והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתת זקן דהא לית להו זקן ליתנהו נמי בהקפת הראש הלכך עבדים כיון דאית להו זקן ליתנהו בכלל היקש זה:
קפ״א:ו׳
א
אסורים. מספק:
קפ״א:ז׳
א
מיהו נראה כו'. והב"ח ס"ט כתב דצריך ליזהר שלא יגלח תחת הגרון כלל לא בתער ולא במספרים כעין תער כו' מיהו הא ודאי שרי כשאינו מגלח סמוך לבשר לגמרי אלא מניח קצת שיער דאין כאן השחתת זקן ע"כ ול"נ דעת הרב עיקר כיון דכל הפוסקים כתבו סתמא דבמספרים מותר אם כן הא דתרומת הדשן חומרא היא והבו דלא לוסיף עלה:
קפ״א:ח׳
א
בהקפת ראש האיש. לעיל ס"ו והב"ח חלק וכתב לאפי' מאן דמתיר בהקפת ראש האיש מודה דבהשחתת הזקן איכא איסור' מדרבנן להשחית זקן האיש ותימה דהא הקפה נלמד מהשחתה דכי היכי דליתנהו בבל תשחית שאין להם זקן ליתנהו בבל תקיף אם כן אם מותרים בהקפה כ"ש בהשחתה וק"ל:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
קפ״א
א
פאות הראש כו'. זה לשון הטור כתב הרמב"ם שאסרם הכתוב מפני שעושין כן עובדי כוכבים וזה אינו מפורש ואין אנו צריכים טעם למצות כו' ונראה דבזה חולק עם הרמב"ם דהרמב"ם תלה דין זה בעובדי כוכבים שהוא חוק שלהם וא"כ יש לפעמים היתר משום שלום מלכות כמו שמצינו בסי' קע"ח סעיף ב' ועל זה כתב הטור שהרי אינו מפורש שזה יהיה משום חקות עובדי כוכבי' ולא מצינו היתר משום שלום מלכות אלא באיסור משום חקות עובדי כוכבים וכ"ת כיון שאין אנו יודעין טעם אחר למצוה זו ממילא הוה כמפורש זה אינו דהא אין אנו צריכין לידע טעם למצות כו' כן נ"ל ביאור דבריו ולא כמ"ש ב"י דלדעת הטור אליבא דרמב"ם אין אנו צריכין לקיים המצוה כל שאין אנו יודעין הטעם ח"ו שהטור יחשוב כן בדעת הרמב"ם:
ב
אשה אינה במצות הקפה. לפי שאין שייך בה השחתת זקן וכל שאינה בהשחתת זקן אינה בכלל הקפת פאת ראש:
ג
על כל זקנו. בכלל זה גם השפה העליונה שלדעת ר"ח בטור שני גבולי השפה הם מהפאות:
ד
ואפי' תהת הגרון. בטור כתוב דלר"ח הוי פאה אחת בסוף הזקן בגרגרת והקשה ב"י דהא אין זה מוזכר בגמרא רק באשר"י בדעת ר"ח הזכיר ושבולת זקן מתחת והיינו מטעם לפי שמושך אליו העור של הפאה שבסוף העצם שקורין סנטור ובתוספתא הביאה הרא"ש כתוב פאות הזקן מפרק הלחי עד פיקה של גרגרת וא"כ לכל הפחות היה לו להטור לכתוב עד הגרגרת דמשמע ששם עיקר הפאה החמישית ועל כן השאיר בצ"ע. ומו"ח ז"ל האריך בזה לומר דעיקר פאה החמישית במקום הגרגרת ממש ואין שאר השער שתחת הגרון בכלל האיסור כלל ואין לשון התוספתא משמע כן דהא עד פיקה של הגרגרת קאמר ולא בגרגרת כלל העולה דתחת הגרון אין איסור מן התורה אלא מדרבנן מטעם הנזכר בב"י בשם הר"ר יונה שאסרו חכמים להעביר שער בתער בכל מקום בגוף ואפי' על זרועותיו לפי שדומה לתיקון הנשים ואח"כ כ' בשם סמ"ק טעם אחר שאסור לר"ח בתער תחת הסנטור לפי שפעמים שמושך אליו העור של הפאה כו' ולכן במספרים כעין תער מותר שם ועיין בסימן שאחר זה בסעיף א' מה שכתבתי שם:
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
קפ״א
א
קרח קרחה וכו'. כתב בשו"ת נ"ב ח"ב סי' פ' אין להתיר לגלח הזקן תחלה במספרים ואתר כך להעביר תער על הבשר במקום שהיה השער לפי שלא נשאר כדי נטילת הזוג דליתא דשפיר חשיב גילוח אף בכה"ג ע"ש:
עוד שם בסי' פ"א שאין חילוק בין תער לאבן חד שחותך השער כגון פיגמאנט או פימסאן שטיין ואף במשיחה כעין טיח טיט שנשאר על הפנים עד שיתייבש ואח"כ גוררים טיח הטיט מעל פניהם יש ליזהר שלא לגרר הטיט בסכין או בשאר דבר חד שבקל יכול לבא בו לידי השחתה כו' ע"ש לכן יטלו קיסם או כלי עצם חלק לגרר שבזה אין חשש חיתוך שערות כלל ע"ש:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5