שולחן ערוך, יורה דעה קנ״ה: אם מותר להתרפאות מעובד כוכבים. ובו ג' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

אם מותר להתרפאות מעובד כוכבים. ובו ג' סעיפים:
כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללים עליהם שבת אין מתרפאים מעובד כוכבים שאינו מומחה לרבים (וכל המקיזים דם הוו מומחים לענין הקזה) (טור וב"י בשם תוספות והרא"ש ובהגהות מיי' פ"ט ור' ירוחם ואגודה וסמ"ג) דחיישינן לשפיכת דמים ואפילו הוא ספק חי ספק מת אין מתרפאים ממנו אבל אם הוא ודאי מת מתרפאים ממנו דלחיי שעה לא חיישינן בהא ואם אמר סם פלוני יפה או רע יכול לסמוך עליו והוא שלא יקח ממנו אותו סם (וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשהעובד כוכבים עושה בחנם אבל אם עושה בשכר בכל ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה) (הגהות אשיר"י פא"מ מא"ז) (וכן נהגו להקל) אבל אם בא לרפאותו בלחש מותר והוא שלא ידע שמזכיר שם אלילים אבל אם יודע שמזכיר שם אלילים אסור אפילו אם יודע שודאי ימות ואם הוא אפיקורוס אפי' סתם לחש אסור שודאי מזכיר שם אלילים: (וכן אסור ללמוד ממנו לחש) (הגהות מרדכי פא"מ) :

ב

עובד כוכבים שבא לרפאות את ישראל ואמר ליה קח ממים אלו או מאילן פלוני שהם של אלילים אסור אבל אם אמר לו קח ממים אלו או מאילן זה ולא הזכיר לו שם אלילי' אעפ"י שאין מאותם מים ואותו אילן מצויים אלא של אלילים מותר כיון שלא תלה הרפואה במה שהם אלילים ויש אוסרים גם בזה אפילו באומר לו הבא עלים סתם והביא לו מעצי אשרה:

ג

בשאר איסורים מתרפאים במקום סכנה אפי' דרך הנאתן ושלא במקום סכנה כדרך הנאתן אסור שלא כדרך הנאתן מותר חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה: הגה ועיין לעיל סימן קכ"ג י"א דכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה (ר"ן פכ"ש בשם י"א וריב"ש סי' מ"ה) ואפי' יין נסך בזמן הזה מותר להתרפאות בו ולעשות ממנו מרחץ אע"פ שהוא כדרך הנאתן ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור הואיל ואין בו סכנה וכל שכן דמותר לזלף יין על גבי אש דאפי' לבריא מותר דריחא לאו מילתא היא (ארוך כלל ל "ט) . מותר לשרוף שרץ או שאר דבר איסור ולאכלו לרפואה אפילו חולה שאין בו סכנה חוץ מבעצי עבודת כוכבי' (ארוך כלל ל"ב) וכל חולה שמאכילין (לו) איסור צריכים שתהא הרפואה ידועה או על פי מומחה (שם כלל נ"ט) ואין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אע"פ שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר מאחר שאין סכנה בדבר (בית יוסף ותשובת הרשב"א סוף סימן קל"ד):

א

סכנה. משמע דעת המחבר דאם אין בו סכנה בכל ענין מותר אבל הרא"ש וטור פסקו דבדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה לא יתרפא ממנו כיון דאין ברפואה זו אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלא"ה הגיע זמנו למות או ששונאו היה והמיתו ולא מרע נפשיה לגבי אחרים עכ"ל הש"ך:

ב

לסמוך. שירא שמא ישאל גם לאחרים אבל לא יקחו ממנו דכדי למכור חיישינן שמא משקר א"נ שמא יערב בו סם המות. ב"י:

ג

בשכר. ומהרש"ל כתב דזה חידוש הוא דש"ס סתמא קאמר וגם גדולה השנאה כו' דלא חייש לשכרו היכא דליכא למיחש שמרע חזקתו ע"כ ואחריו נמשך הב"ח אבל הש"ך השיג עליהם ומסיק דהעיקר כדעת הרמ"א ע"ש:

ד

אפיקורוס. פי' עובד כוכבי' אפי' הוא מומח' לרבים. הרא"ש:

ה

תלה. כתב הב"ח מיהו אפילו אינו אומר בפירוש אלא שכך אנו למדין ממשמעות דבריו והוא על ב' דרכים א' הוא כשאותן מים או אילן מצויים יותר והעובד כוכבים אומר קח מאלו אסור אפי' לא אמר בפירוש קח מאלו של עבודת כוכבים הב' הוא כשאין מצוי אלא אלו ואמר קח מאלו של עבודת כוכבים נמי אסור ואין היתר אלא כשאין מצוי יותר וגם לא אמר קח מאלו של עבודת כוכבים ודלא כהש"ע עכ"ל ולעד"נ שגם המחבר מודה לזה. ש"ך:

ו

אפילו. והסכמת הפוסקים כסברא הראשונה וכ"פ האו"ה. ש"ך:

ז

איסורים. פירוש איסורי הנאה מתרפאים כו' לצורך רפואה אבל שלא לצורך רפואה אפילו שלא כדרך הנאתן אסור הרא"ש ופשוט הוא והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי כדאי' בפוסקים עכ"ל הש"ך:

ח

שאין. אפילו דרך הנאתן וכ' המרדכי דמותר לאכול חלב חי אפי' חולה שאין בו סכנה ומיהו אדם בריא יזהר וגם אסור לאדם בריא לעשות לו מרחץ מסתם יינם דסיכה בכלל שתיה הוא. או"ה. אבל לחולה מותר דעובדי כוכבים בזה"ז לאו עובדי עבודת כוכבים הן וע"ל ס"ס ק"ח ס"ה בהג"ה מה שהקשה הש"ך וע"ש:

ט

לרפואה. ואפילו איסורי הנאה דקי"ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי עבודת כוכבים ויי"נ. ריב"ש:

י

ידועה. ע"פ מה שנתבאר בא"ח סימן שכ"ח וסימן תרי"ח ע"ש:

א

משנה עבודת כוכבים דף כ"ז וכמימרא דרבה בר בר חנה א"ר יוחנן וכו' וכלישנא קמא שם:

ב

תו' שם משינויא דגמרא גבי מילה הכא במאי עסקינן ברופא מומחה דכי אתא רב דימי וכו' שם דף כ"ו וכ"ז וכ"פ הרא"ש:

ג

מימרא דרב חסדא א"ר יוחנן שם דף כ"ז:

ד

ג"ז שם בשם מר עוקבא:

ה

רמב"ם בפ' י"ב מהל' רוצח דחיישינן שמא יערב סם המות בו:

ו

מברייתא שם במעשה בבן דמא וכו':

ז

שם שבא יעקב איש כפר חנניא וכו':
(°) עי' במ"ש בס"ס קע"ט:

ח

תוס' שם מהא דאמרי' בפסחים דף כ"ה א"ר יעקב א"ר יוחנן בכל מתרפאי' וכו' וכתבו שלפעמים יש כח ביד שדים להטעות כדי לטורדן:

ט

שם בתוס' אפי' לדעת הירושלמי:

י

ר"ן שם לדעת הירושלמי והטעם משום דעובר על לא ידבק בידך מאומה מן החרם אע"ג דאינו אלא לאו כולהו לאוין דאליל אמרי' יהרג ואל יעבור:

יא

שם בפסחים דף כ"ה:
(°) פי' סתם יינם:

א

כל מכה כו'. הרי"ף והרמב"ם וכדעת רש"י כ"ז ב' ד"ה כל מכה כו' אבל התוס' שם ד"ה כל כו' ורא"ש וש"פ כתבו דל"פ ורב יהודה מיירי באינו חולה רק מיחוש אז אסור בכ"ע:

ב

שמחללים כו'. פסק כלישנא קמא דסוגיא שם כ"ח א' כוותיה דפריך והארבב"ח אר"י כו':

ג

שאינו כו'. גמ' כ"ז א' כ"ח א':

ד

וכל המקיזים כו'. תוס' סד"ה כל מכה וש"פ:

ה

דלחיי כו' בהא. כוונתו למ"ש תוס' שם ד"ה לחיי כו':

ו

שלא יקח כו'. ירושלמי אהן אופינן סכנתא ופי' בתה"א מין רפואה שעושה אותה מהפרגין וסכנה הוא לקבל מהם הדא תריאקי כו':

ז

וי"א כו'. ממש"ש כ"ז א' מאי ריפוי כו' אילימא כו' בשכר כו' ליתני כו' ובאוקימתא דשא"ב סכנה פריך והאר"י כו' אבל באוקימתא ראשונה לא פריך רק ליתני אבל לדינא ל"ק:

ח

אבל אם בא כו'. הרא"ש שם מירושלמי בר בריה דריב"ל ה"ל בלע אתא עובד כוכבים ולחש ליה כו' והביא שם וז"ש והוא שלא כו' אפילו אם יודע כו' וכתב הטור דאפילו משאינו מומחה מותר בסתמא דבלחש אין לחוש לש"ד:

ט

ואם הוא כו'. גמ' שם:

י

וכן אסור כו'. גמ' ספ"ז דשבת (ע"ה א') דמגדופי אפילו להבין ולהורות אסור:

יא

עובד כוכבים כו'. כמ"ש בפ"ב דפסחים (כ"ה א') בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה ומ"ש ממים אלובירושלמי ר' יונה ה"ל צמרמורין כו' והביאו תוס' בעבודת כוכבים שם ד"ה שאני כו':

יב

אבל אם כו'. תוס' בד"ה הנ"ל מירושלמי פי"ד דשבת (וע"ל סי' קנ"ז ס"ק כ"ו):

יג

אע"פ כו'. הרא"ש שם:

יד

ויש אוסרים כו'. שכ"ה בירושלמי בפ"ב דעבודת כוכבים. הר"ן שם ועבה"ג וכ"פ הרב בסי' קנ"ז ס"א בהג"ה וכל איסור עבודת כוכבים וג"ע כו':
(ליקוט) ויש אוסרין כו'. בירושלמי פ"ב דעבודת כוכבים ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים וג"ע וש"ד ר' פנחס בעי עד כדון כשא"ל הביא לי עצים מעבודת כוכבים והביא לו הביא לי עלים סתם והביא מעבודת כוכבים נישמעינה מן הדא ר' יונה ה"ל צמרמורין אייתון ליה מן זכרותיה דחווי ושתא ר' אחא אייתון ליה ולא שתה א"ר מנא אלו הוה ידע ר' יונה מנן הוה לא הוה שתה וכ"ה בפ' שמנה שרצים אבל תוס' ל"ג ר' פנחס בעי וג"כ ל"ג נישמעינה מן הדא ועתו' שם ד"ה שאני כו' (ע"כ):

טו

י"א דכל כו'. כמו באיסור ד"ת שלא כדרך הנאתן דאסור מדרבנן כמש"ש אין לוקין כו' משמע הא מדרבנן אסור. תה"א והר"ן מפקפק בזה:

טז

ואפילו יי"נ כו'. בהר"ן פרק כל שעה משמע דשוה לשאר איסורין דרבנן אבל הריב"ש סי' רנ"ה כתב דאפשר אגב שטפיה נקט אבל יי"נ הרי הוא בכלל עבודת כוכבים וכמו עצי אשרה דאע"ג שאין בו אלא לאו בעלמא אסור וכן ג"ע ואפילו באיסורין דרבנן כמ"ש בסנהדרין ע"ה א' וכן יי"נ דאסרוהו בהנאה ועשאוהו כיי"נ ממש כמ"ש תוס' כ"ט ב' בד"ה יין מנלן כו' וכן אמרינן שם ס"ב ב' דאיסוריה חמיר כדיי"נ ופשטינן דאגריה אסור כדיי"נ ואמרינן שם דלמא מזבלי בהו ואע"ג דכל הנשרפין אפרן מותרין הוא בכלל עבודת כוכבים שאפרו אסור ואפילו חטי דאגריה כ"ש סתם יינם עצמן ע"ש אלא לסברא ראשונה דס"ב אף בעבודת כוכבים מותר בכה"ג כל דלא א"ל דוקא מעבודת כוכבים ויי"נ וכ"ש בזה"ז דבלא"ה מתירין בהנאה במ"ש בר"ס קכ"ג בהג"ה:

יז

ולעשות ממנו כו'. הרשב"א אוסר כמ"ש בסי' קכ"ג ס"ב דאמרינן סיכה כשתיה וכ"ש רחיצה ולא אמרינן דמותר באיסורי הנאה מדרבנן אלא הנאה אבל שתיה לא ואע"ג דסיכה כשתיה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא במ"ש תוס' והרא"ש בר"פ בתרא דיומא דאל"כ היאך התירו לסוך בי"ה לחטטין בראשו ורחיצה שם לכמה דברים וטבילה מ"מ אסור דאשכחן דאחמירו בו אפילו באיסור דרבנן כמו בתרומת ח"ל כדאמרינן בנדה ל"ב א' וכ"ש באיסור עבודת כוכבים ויי"נ דאפילו בדרבנן יהרג ואל יעבור כנ"ל אלא דלסברא ראשונה דס"ב א"צ למסור כנ"ל. שם ברשב"א אבל הרב התיר מטעם הנ"ל כשיטתו דסתם יינם בזה"ז מותר בהנאה בלא"ה ורחיצה מ"מ אינה שתיה ממש וז"ש ובלבד כו' וכנ"ל:

יח

(ליקוט) ובלבד שלא יאכל כו'. [ר"ל בכל איסורי דרבנן] הר"נ בפ"ב דעבודת כוכבים וז"ל ומיהו לענין אכילה אין לנו דאפשר שעשאום כשל תורה שלא להתרפאות בהם שלא במקום סכנה (ע"כ):

יט

(ליקוט) הואיל ואין בו סכנה. דבמקום סכנה מותר לא מבעיא לסברא ראשונה דס"ב אלא אפילו לסברא אחרונה כיון דסתם יינם מותר בהנאה משום דאינן עובדי עבודת כוכבים ואין אסור אלא משום בנותיהן וה"ל כשאר איסורין דמותר וכמו בכל איסורי דרבנן כיון דאין בו משום לתא דעבודת כוכבים כנ"ל ולכן פסק ר"י דסתם יינם בזה"ז בס' דאיסורין במשהו משום לתא דעבודת כוכבים כמ"ש בעבודת כוכבים ע"ג ואף שהרשב"א חולק ע"ז מ"מ פסק דכל יין שאינו אסור אלא בשתיה אינו אוסר אלא בס' כמש"ל סי' קל"ד ס"ב (ע"כ):

כ

וכ"ש דמותר כו'. כמש"ש ס"ו ב' אבל תוס' שם ד"ה אביי כתבו דזילוף ודאי אסור כו' והנאה גמורה היא ועבסי' ק"ח ס"ח בהג"ה שרוצה ליישב ולחלק בין יי"נ לסתם יינם ולא נראה וכבר השיגו ש"ך שם ס"ק כ"ה:

כא

מותר כו'. דכל הנשרפין אפרן כו' וז"ש חוץ כו' ואף באכילה מותר וקי"ל נמי דכל איסורין אין לוקין כו' כ"ש אוכל חלב חי כו' וא"כ בחולה שא"ב סכנה מותר כנ"ל וכ"כ המרדכי בפסחים שם:

כב

(ליקוט) חוץ מבעצי עבודת כוכבים. דלא כמרדכי רפ"ב דפסחים שכתב דגם בכלאי הכרם שאסור משום דס"ל דאפרן מותר הוא משום שהוא שלא כדרך הנאתן ולכן כתב ג"כ דכל האיסורין שלא כדרך הנאתן מותר לכתחלה (ועיין לעיל סימן קמ"ב ס"ק כ"ח מ"ש שם ונרואה שמזה למד המרדכי כו') אבל התוס' דעבודת כוכבים י"ב ב' והרא"ש דפסחים שם כתבו דאיסורא איכא וכן הרמב"ן למד משם דבאיסורי דרבנן אפילו כדרך הנאתן מותר לרפואה דהא איסורין שבתורה שלא כדרך הנאתן איסורא מיהא איכא וכ"כ הר"נ וריב"ש וכן בתוס' דעבודת כוכבים שם נסתפקו בעבודת כוכבים אם לוקין שלא כדרך הנאתן אלמא דלא תליא באפרן ומיהו אף א"ת שבעבודת כוכבים אין לוקין אלא כדרך הנאתן מ"מ אסור בעבודת כוכבים לרפואה כאן כמ"ש הר"נ וריב"ש ס"ס רנ"ה דבעבודת כוכבים אפילו איסור דרבנן אסור לרפואה אפילו במקום סכנה כמ"ש ס"פ בן סורר שאסרו שם בסכנה אפילו בפנויה [ולכן כתב חוץ כו' ולא כתב ג"כ כל הנקברין דאפרן אסור משום דשלא כדרך הנאתן מותר לרפואה] ובשאר איסורים שני התירים בדבר חדא דאפרן מותר ועוד משום שלא כדרך הנאתן ולפי טעם הראשון אפילו לבריא מותר וכ"נ דמותר לכתחלה משמע וא"ל דוקא בהנאה ולא באכילה דמאי שנא הא שניהם דאורייתא (ע"כ):
(ליקוט) מותר לשרוף שרץ או כו'. לא דק דה"ה בבשר וחלב שאסור דהוא מהנקברין דאפרן אסור כמ"ש בסוף תמורה בשלמא שאר נקברין מ"מ אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ומותר לרפואה כמ"ש בפ"ב דפסחים ולעיל בש"ע משא"כ בב"ח כנ"ל בש"ע:
חוץ מבעצי עבודת כוכבים. לאו משום דלוקין עליה שלא כדרך הנאתה דבתוס' דעבודת כוכבים נסתפקו וע"ל סי' קמ"ב ס"י מחלוקת בזה אלא משום ביזרא דעבורת כוכבים אסור אפי' דבר שהוא מדרבנן (ע"כ):

כג

וכל חולה כו'. כמ"ש בפ' בתרא דיומא (במתני' פ"ב א') ע"פ בקיאין וכן ברפואה ידועה כמש"ש (פ"ג פ"ד) בנשכו כלב שוטה כו' וש"מ:

כד

ואין מתירין כו'. דקי"ל דשבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ולא הותרה כמ"ש הרמב"ם ברפ"ג דשבת וכמ"ש במנחות ס"ד א' בעי רבא חולה כו' פשיטא כו' וע"כ ל"ק ביומא פ"ד ב' לא ספק שבת זו כו' מ"ד כו' משום דמסוכן הוא בהשהאתו וז"ש מאחר שאין סכנה בדבר ר"ל בהשהאה אע"ג שהוא חולה שיש בו סכנה וה"ה בכל איסור וכמש"ש פ"ג א' מאכילין אותו הקל כו' ושם א"ר היכא דאפשר בחולין כו' אפשר בחולין פשיטא ל"צ כו'. [ובסוף פ"ב דפסחים לא ילעוס אדם חטים כו' אע"ג דשלא כדרך הנאתו הוא ומותר כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה בד"א כו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ כו' אלא דמתני' משום שיכול לרכך החטים במי פירות וכיוצא אלא דלועסין משום שקרוב יותר דלא כמגן אברהם ר"ס תס"ו]:

א

בהם סכנה. [עבה"ט ועי' בתשובת ח"ס סי' ע"ו שנשאל אודות עלמה אחת בת י"ח שנים והיא בחולי נכפה ר"ל וכל הרופאים נתייאשו מלבקש לה רפואה אך הרופאים הכומרים בארץ ישמעאל אומרים אפשר ימצאו לה רפואה בסמים החריפים או שתמות וזו היא טובתה לחיים או למות ואך הרופאים ההמה אינם מאספים אותה לביתם אלא א"כ תאכל עמהם דברים האסורים ושום ישראל ממשפחתה לא יבא אצלה כל ימי משך היותה שם אם מותר לעשות כן והשיב הגם לענין להאכילה דבר איסור יש לסמוך אמהרש"ל בשם ר"י שהובא בט"ז לעיל סוף סימן פ"ד דנכפה הוי סכנת נפש ואף דמתשובת הרא"ש כלל מ"ב לא משמע כן מ"מ בפ"נ הולכים להקל אך מ"מ פשוט בנ"ד דאסור למוסרה לבתי הישמעאלים הנ"ל חדא אפילו רופאים ישראלים כה"ג מי התיר להכניס עצמם בספק נפש להמית או להחיות (עי' בתשובת שבות יעקב ח"ג סי' ע"ה יובא לקמן סי' של"ט סק"א) ומכ"ש דהרי לדעת הרא"ש אין כאן ס"נ ונהי דלעבור איסור דאורייתא הולכים להקל אך לענין למוסרה למיתה אמרינן שמא אין בו ס"נ ומכ"ש ברופא ההוא שנחשד על ש"ד לולא שהוא רופא מומחה דלא מרע אומנתו והכא הרי לא מרע אומנתו כשימיתנה כי יאמר מעיקרא אדעתא דמיתה נחית ועוד מאחר שהם מקפידים שלא תאכל משלה בשר כשר וכוונתם בזה להעביר על דת וכל להעביר על דת הוי כעבודת כוכבים עצמה דיהרג ואל יעבור וכשם שאין מתרפאין בעצי אשירה אפילו רפואה בדוקה ה"ה שאין מתרפאין בהעברת דת כגון שרפואה בדוקה לאכול בשר ועובד כוכבים מכוין להעביר ורוצה שיאכל דווקא נבילות ואם לאו לא יניחנו לאכול בשר ימות ואל יאכל נבילות ומכ"ש הכא שהעברה אינו ענין לרפואה כי רפואתה בסמים ולא באכילה זו ומכ"ש שיש לחוש בפיתוי להעברת דת ומוטב שתמות זכאי כו' ועוד משום יחוד עם העובדי כוכבים שחשודים על עריות אפילו בכה"ג דהוי חולי מתדבק כדמוכח מתוספות בעבודת כוכבים ד' כ"ה בד"ה איכא בינייהו ועוד דילמא אחר שתתרפא תיאנס או תתפתה להם ע"כ נראה דאין שום סברא להתיר ע"ש]:

ב

שאינו מומחה. עיין בית יעקב סי' ק"ד שלמד מדברי התוס' בעבודת כוכבים ד' כ"ז דאפי' אם אינו מומחה לאותה חולי שרוצה להתרפאות כיון שהוא מומחה לחולאים אחרים מתרפאים מהם ואם הוא מומחה לאותה חולי שמתרפא ואינו מומחה לדברים אחרים אין מתרפאים ע"ש. וצ"ע בדין זה האחרון דלענ"ד לא מוכח מידי מדברי התוס' גם מדברי הרמ"א שכ' וכל המקיזים כו' לא משמע כן ולפ"ז נסתר ג"כ מ"ש בשמו לעיל ר"ס קנ"ד ודו"ק:

ג

בשאר איסורים. בת' זרע אברהם ח"א סי' ה' הורה על מי שחלה חולי שיש בו סכנה ואמרו הרופאים שרפואתו לינק חלב מדדי אשה ולא נמצא כ"א אשת איש והורה שיעשו ע"י פריסת סדין בינו לבינה וע"י נקב יונק ע"ש:

ד

מתרפאים. דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ועי' בס' תיבת גמא פ' שמות שנסתפק אי שרי להושיט לב"נ מסוכן אבר מ"ה לרפואתו די"ל וחי בהם בישראל דוקא ולא שייך לומר ליכא מידי דלישראל שרי כו' דאפשר פ"נ דחויה היא לא מישרי שרי ע"ש ועיין בזה בס' פרשת דרכים בדרך האחרים דרוש ב'. ועיין בתשובת רדב"ז ח"א סימן ס"ז שנשאל אם החולה אומר שאינו רוצה לעבור האיסור בשבילו היש בזה חסידות ושומעין לו או לא והשיב שאין בזה שום חסידות אלא מתחייב בנפשו ומלעיטים אותו על כרחו או כופין אותו לעשות מה שאמדוהו וע"ש בסי' ס"ו שנשאל אם החולה אומר צריך אני לתרופה פלונית שיש בה חילול שבת ורופא אומר אינו צריך אם מחללין כי מקצת נבונים אמרו שזה לא דמי למה שאמרו גבי יה"כ חולה אומר צריכנא לאכול אפי' מאה רופאים כו' דדוקא גבי אכילה שייך לומר לב יודע מרת נפשו אבל לגבי שאר תרופות אין החולים בקיאים בחולי שלהם ולבקיאים שומעים. והעלה דטעמא דלב יודע כו' שייך בין באכילה בין בתרופה אלא שיש חילוק שאם אמר צריך אני לאכול אפילו אמר הרופא שהמאכל יזיקהו שומעין לחולה אבל אם אמר צריך אני לרפואה פלונית ורופא אומר שאותו תרופה יזיקהו שומעין לרופא משום סכנת חולה ואפילו בחול אבל אם אמר שצריך לרפואה פלונית ורופא אומר א"צ לה אבל לא יזיקהו שומעין לחולה ע"ש באורך:

ה

במקום סכנה. ע' בש"ת באו"ח סי' ת"נ ס"ק י"א שכ' בשם שבות יעקב ח"ב סי' ט"ז באם צריך להאכילו חמץ בפסח לא יתן לו החמץ ביחידי דילמא אתי למיכל מיניה וכה"ג אמרינן לענין קריאה לאור הנר משא"כ שנים מדכרי אהדדי ע"ש וכ' ע"ז בש"ת שם דדוקא אם אחר מזומן לפניו מיד דדבר פשוט דבמקום סכנה צריך לעשות בלי איחור ע"ש. ונראה דאף אם אחר מזומן מיד דוקא בחמץ בפסח צריך לעשות כן אבל לא בשאר איסורים דבחמץ כיון דלא בדיל מיניה כל השנה חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה ודמי לקריאה לאור הנר אבל בכל האיסורים בדילי מיניה וא"צ לחוש לזה. וראיה ממ"ש הש"ך לעיל סי' פ"ח סק"ב דכל האיסורים מותר להעלות על שלחן שאוכל עליו [חוץ מבשר על שלחן] חלב או איפכא ע"ש כן נ"ל ועיין בא"ח סי' תרי"ב סעיף י' בהג"ה:

ו

שלא כדרך הנאתן מותר. עיין במשנה למלך פ"ה מיסודי תורה דדוקא אם המאכל מצד עצמו היא שלא כדרך הנאתן שמעורב בו דבר מר או חם ביותר אבל אם המאכל מצד עצמו הוא טוב אלא שהוא אוכל אכילה גסה וכיוצא נסתפק שם. ועיין בתשובת נו"ב חי"ד סי' ל"ה שהביאו ג"כ וכ' דאף אם נאמר לקולא מ"מ אסור לבלוע מאיסורי תורה לרפואה במקום דליכא סכנה דלא כספר תורת חיים שסובר דבליעה מקרי שלא כד"ה ע"ש ועיין בתשובת בשמים ראש סימן קמ"ח בהגהת כסא דהרסנא שם. ועיין בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן ע' שנשאל על מה סמכו העולם לנהוג היתר לאכול ולשתות דם הנקרש ונתייבש מתיש שקורין באקס בלו"ט שנתייבש בחמה אף בחולה שאין בו סכנה רק בנפילה בעלמא שכואב לו א' מאברים הפנימים והשיב דיש לצדד היתר כיון שנתייבש כ"כ עד שנעשה כעץ ואין בה שום לחלוחית אין בו איסור כלל וכמ"ש הרמ"א לעיל סי' פ"ז ס"י בהג"ה בעור הקיבה (עמ"ש שם) ועוד י"ל כיון שאינו דרך הנאתו וגם יש לצרף הטעם כיון שכואבים לו אברים הפנימים דהוי מכה של חלל ע"ש:

ז

שלא יאכל וישתה. עיין בתשובת שמש צדקה חי"ד סימן כ"ח שנשאל במי שיש לו חולי הלב וצוו הרופאים לשתות מים הנעשים מתמצית עשבים במשקל כ"ה אונקיות ושש אונקיות ממין לימוניש ואתרוגים וי"ב אונקיות מחומץ נעשה מסתם יינם אם מותר לשתותו והשיב להיתר מכמה טעמים. חדא דחולי הלב י"ל דהוא חולי שיב"ס ועוד דהחומץ נט"ל ע"ש עוד:

ח

האיסור. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' ה' שנסתפק בחולה שאב"ס והוצרך בשבת לרפואה אכילת פירות ולא נמצאו רק מאותן שנשרו בשבת אם מותר להאכילו. ואף לדעה הא' בא"ח סי' שכ"ח סעי' י"ז דמותר לישראל לחלל שבת במידי דרבנן לצורך חולה שאב"ס מ"מ בזה יש להסתפק למאי דפסקינן כאן דכל א"ה דרבנן מותר כו' ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור א"כ י"ל דאכילת פירות הנושרים וכדומה הוי בכלל שאר איסורים ואסור או כיון דהמאכל בעצמותו היתר אלא דיומא גרים ואם אכלם הוי בכלל חילול שבת הוי רק כמו שאר מלאכת שבת דדבריהן דשרי לחולה שאב"ס ושוב הוכיח מדברי תוספות בשבת פרק המצניע (שבת דף צ"ה) בד"ה והרודה להתיר כמו כל שבות מלאכה ע"ש והנה ממ"ש בריש דבריו שם דלדעת הר"ן דכל שבות אסור לחולה שאב"ס לא משכחת להאי ספיקא. נלמד דס"ל דמ"ש הרמ"א אכן דלאכול ולשתות האיסור אסור היינו באין בו סכנת אבר אבל ביש הכנת אבר מותר אפילו לאכול ולשתות דאל"כ יקשה הרי הר"ן מחלק שם דדוקא ביש בו סכנת אבר שרי וא"כ משכחת להאי ספיקא ביש סכנת אבר א"ו דבכה"ג אפי' לאכול ולשתות שרי עמש"ל סי' קנ"ז סק"ד בשם חו"י סי' קפ"ג. ומ"ש שם אולם לשיטת הטור שהיא דעה א' כו' ה"ה דמשכחת להאי ספיקא לפי דעה ג' בא"ח שם שהיא נראית להמחבר וכגון בשבות הנעשה ע"י שינוי וכן לפי דעה הד' שם שהיא נראית להב"ח ולא אתי אלא לאפוקי דעת הר"ן הנ"ל. עיין עוד בתשובה הנ"ל סימן נ"ה:

ט

שאין סכנה בדבר. עיין בתשו' אמונת שמואל סימן כ"ז ובשערי תשובה בא"ח סימן תס"ה ס"ק ב':

א

(סימן קנ"ה סעיף ג' בהגה"ה) דמותר לזלף יין ע"ג אש. במרדכי ובאו"ה ובד"מ לא נזכרו תיבות אלו אלא בסתם מותר לזלף:

ב

(ש"ך סק"ד) בשם ראבי"ה דמותר. עי' בשאגת אריה סי' ע"ד:

ג

(שם סקי"ט) דקי"ל כל הנשרפים. עי' בפמ"ג לעיל (ס"ס פ"ד) בשפתי דעת:

א

שיש בהם סכנה וכו'. משמע דעת המחבר דאם אין בו סכנה בכל ענין מותר וכדפי' רש"י ורי"ף ורמב"ם אבל הרא"ש וטור פסקו דבדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה כמו הקזה וכה"ג לא יתרפא ממנו דכיון דאין ברפואה זו אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלאו הכי הגיע זמנו למות או ששונאו היה והמיתו ולא מרע נפשיה לגבי אחרים וכן דעת התו' בשם ר"ת וכן הר"ן וגם ר' ירוחם והאגודה הביא דברי ר"ת במסקנא:

א

שמחללין עליהם שבת. וכמו שנתבאר בא"ח סימן שכ"ח:

א

שאינו מומחה לרבים. אבל מומחה דהיינו אומן לא מרע אומנתיה:

א

יכול לסמוך עליו. שירא שמא ישאול גם לאחרים:

א

שלא יקח ממנו. דכדי למכור חיישינן שמא משקר (וע"ל סימן פ"ו) אי נמי שמא יערב בו סם המות. ב"י:

א

אבל כו' בשכר בכל ענין מותר. ומהרש"ל כ' ע"ז חידוש הוא דש"ס סתמא קאמר וגם גדולה השנאה כו' דלא חייש לשכרו היכא דליכא למיחש למירע חזקתו וכן דעת רוב המחברים ועיקר עכ"ל ואחריו נמשך הב"ח וכתב דמדכתבו הרא"ש והר"ן ושאר מחברים בחולה שאין בו סכנה דמתרפאים ממנו שאולי ימות יתלו הדבר בחסרון ידיעתו ויקפח פרנסתו אלמא דמיירי בשכר ואפ"ה בחולי שיש בו סכנה או בריבדא דכוסילתא אין מתרפאים ממנו עכ"ל ולא עמדתי על סוף דעתם דמ"ש דש"ס סתמא קאמר אדרבה בש"ס (דף כ"ו ע"א) קאמר מאי רפוי ממון ומאי רפוי נפשות אילימא רפוי ממון בשכר נפשות בחנם ופרש"י דלא קטיל דחייש לפסידא דאגריה אלמא דס"ל לש"ס דבשכר שרי ונהי דש"ס מסיק רפוי ממון בהמתו נפשות גופו היינו משום דפריך ליתני מתרפאים מהם בשכר כלומר דלישנא דרפוי ממון ונפשות לא משמע הכי מכל מקום הדין אמת דבשכר שרי דאל"כ ה"ל לאקשויי מאי שנא בחנם ומאי שנא בשכר ומ"ש וגם גדולה השנאה כו' לקשי אש"ס דבעי לפלוגי בהכי ולא אמרינן גדולה השנאה ועוד תימה מנין לו לומר גדולה השנאה וכי בעובד כוכבים שהוא שונא לו עסקינן והלא בסתם עובד כוכבים קא מיירי אלא מפני שהם חשודים על ש"ד אסור וכל שבשכר לא מפסיד אגריה ומ"ש דמדכתבו המחברים יקפח פרנסתו אלמא דבשכר מיירי ליתא דה"פ שיתלו הדבר בחסרון ידיעתו ויאמרו שהוא אינו בקי ויקפח פרנסתו לגבי אחרים שלא יתרפאו ממנו מחמת חסרון ידיעתו תדע דהא כתבו בריבדא דכוסילתא וכה"ג דלא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו ששונאו היה ואי מקפח פרנסתו היינו שכרו שנוטל מחולה זה א"כ כשיאמרו ששונאו היה אין ספיקא שמקפח פרנסתו אלא ודאי כדפי' ואדרבה משמע מדבריהם איפכא דמיד שרי משום טעמא דאינו מקפח פרנסתו לגבי אחרים כ"ש היכא דמפסיד שכרו לגבי האי דשרי וכל זה ברור ונמצא דברי הרב עולים כהוגן:

א

בלחש מותר. שאין בו סכנה:

א

אפיקורוס. עובד כוכבים אפי' הוא מומחה לרבים. הרא"ש:

א

אבל כו'. עיין בדרישה דמסיק דכשניכר מדבריו שמכוין לשם אליל אסור אע"ג שאינו מזכיר שם אליל וגם אינו אומר שאין לו רפואה אלא מאלו אלא כשיש מים ועצים אחרי' והוא אומר קח מאלו שהם במקו' פלוני ודאי קפיד כו' ע"ש והב"ח בקונטרס אחרון האריך וכ' דאפי' אין העובד כוכבים אומר בפי' אלא שכך אנו למדין ממשמעות דבריו והוא על ב' דרכים א' הוא כשאותן מים או אילן מצויין יותר והעובד כוכבים אומר קח מאלו אסור אפי' לא אמר בפירוש קח מאלו של אליל הב' הוא כשאין מצוי אלו ואמר קח מאלו של אליל נמי אסור ואין היתר אלא כשאין מצוי יותר וגם לא אמר קח מאלו כו' דלא כהש"ע ודלא כהדרישה עכ"ל ולפעד"נ גם דעת הדרישה כן גם המחבר נראה שמודה לזה:

א

מותר. כתב בד"מ ולפ"ד המתירין נ"ל דגם ביין נסך מותר להתרפאות במקום סכנה במקום דליכא למיגזר לאמשוכי בתריה כגון דא"ל הביא לי יין סתם וכן משמע בתשו' הרשב"א (שהביא ב"י ר"ס קכ"ג) דמדמי להו להדדי עכ"ל ור"ל אפי' הביא לו יין שנתנסך ודאי לעבודת כוכבי' מותר אפי' לשתותו במקום סכנה כיון דא"ל סתם הביא יין ונ"ל דסתם יינם מותר לכ"ע במקום סכנה אפילו בשתייה וכ"ש בזמן הזה דפשיטא דשרי בשתייה במקום סכנה כדמשמע להדיא מדברי הרב לקמן בסמוך וכ"ש בשאר איסורים שאינם אסורים אלא באכילה מותרים באכילה במקום סכנה וכן הוא בהג"מ פי"ב מהמ"א ומביאו ד"מ וכן הוא באו"ה כלל נ"ט דין ל"ה בשם מהר"מ:

א

ויש אוסרין כו'. והסכמת הפוסקים כסברא הראשונה וכ"פ האו"ה שם:

א

בשאר איסורי הנאה מתרפאין כו':

א

שלא כדרך הנאתן כו'. לצורך רפואה אבל שלא לצורך רפואה אפי' שלא כדרך הנאתן אסור הרא"ש פרק כל שעה ופשוט הוא והיינו באיסורי הנאה אבל באיסורי אכילה שרי כדאי' בפוסקים:

א

מותר להתרפאות כו'. ובלבד שלא יאכל וישתה האיסור. שם. וכ"כ הרב בסמוך והיינו דוקא כדרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן כ' המרדכי ואגודה ר"פ כ"ש בשם ראבי"ה דמותר. וכתב עוד המרדכי שם דמהאי טעמא מותר לאכול חלב חי ומיהו אדם בריא יזהר ע"כ ועיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קי"ב:

א

אפילו חולי כו'. אפי' דרך הנאתן:

א

בזמן הזה. כלו' דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן וכדלעיל סימן קכ"ג וקכ"ד וכמה דוכתי והרשב"א דאוסר בתשובה (והביאו ב"י ר"ס קכ"ג) לעשות מרחץ מסתם יינם מיירי לדין הש"ס וכ"כ הריב"ש סי' נ"ה דסתם יינם דינו כדין עצי עבודת כוכבים והיינו לדין הש"ס ונ"מ במקום שהגוים שם עובדי עבודת כוכבים הן:

א

ולעשות ממנו מרחץ לחולה. אבל לבריא לא דסיכה בכלל שתיה או"ה שם:

א

דמותר לזלף כו'. ע"ל ס"ס ק"ח ס"ק (י') [כ"ה]:

א

או שאר דבר איסור. אפי' הוא מאיסורי הנאה דקי"ל כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי עבודת כוכבים ויי"נ ריב"ש סי' רכ"ה וכן נראה דעת הרב:

א

הרפואה ידועה כו'. עיין בא"ח סי' שכ"ח ותרי"ח:

א

וכל המקיזים כו'. והא דכתב הטור כגון שהקיז לו הישראל כתב ב"י דמיירי באינו אומן לזה וכתב בד"מ וצ"ל דאורחא דמילתא נקט הטור דאם הקיז לו אומן אין דרך שיכאוב לו מקום ההקזה אלא ודאי איירי באינו אומן וזה בעובד כוכבים אסור על כן נקט ישראל ע"כ:

ב

דלחיי שעה לא חיישינן. כתבו התוספות והא דאמרינן ביומא מפקחין עליו הגל בשבת לחוש לחיי שעה הכא והתם עבדינן לטובתו דהתם אם לא תחוש ימות והכא אם תחוש ולא יתרפא ממנו ודאי ימות וכאן שבקינן הודאי מיתה ועבדינן הספק:

ג

או מאילן פלוני כו'. בטור כתוב ודוקא שאומר שאין לו רפואה כו' וקשה דבריו אהדדי דבסיפא אוסר שם כל שמזכיר לו שם אליל לחוד ונראה כוונתו דבודאי בהזכרת שם אליל לחוד אין איסור דלסימן בעלמא נקטיה לידע היכן אותן המים בנמצא על כן אין איסור אלא בצירוף שאומר שאין לו רפואה כו' ובסיפא קמשמע לן דסלקא דעתך כיון שאינם נמצאים המים אלא במקום עבודת כוכבי' והוא אומר אין לך רפואה כו' דהוה אסור דהוה כמזכיר אליל בפירוש כיון שאין בנמצא רק שם קא משמע לן דלא כן נראה לע"ד וראיתי פירושים מעלים פילא בקופא דמחטא בזה לפרש דברי הטור ומה שכתבתי נראה לי נכון:

א

(סימן קנ"ה בש"ע ס"ג בהג"ה) מותר לשרוף שרץ או שאר דבר אסור ולאכלו לרפואה. וכתב המנחת יעקב כלל מ"ו דאינו יודע מנין לו שאסור שלא לרפואה. דהא בלא"ה נפסד לאכילה ונעלמו ממנו דברי הרא"ש בפ"ב דפסחים דחמץ שחרכו קודם זמנו אסור לאכילה אע"פ שלא היה עליו עדיין שם איסור קודם משום דאמרי' מדאכליה אחשביה. וא"כ ה"נ גבי שרץ שרוף אי לאו לרפואה ודאי אין להתירו באכילה אף שנפסד מאוכל אדם מההוא טעמא דאמרינן דמדאכליה אחשביה. רק כשאכלו לרפואה מותר דאז לא שייך לומר דמדאכלי' אחשבי' דחליו מוכיח עליו שאינו אוכלו מחמת חשיבותו רק משום רפואה וכן משמעות דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' חמץ הפת שעיפשה כו' אינו חייב לבער והיינו שעיפשה קודם זמן איסורו כמ"ש הה"מ. ואפ"ה לא כתב רק שאינו חייב לבער. אבל באכילה משמע דאסור והיינו משום דאמרינן מדאכליה אחשבי' ונהי דגבי חמץ יש מתירין גם לאכילה כמ"ש הרא"ש בפסחים. מ"מ בשאר איסורים ודאי שיש לאסור מדרבנן וכן בפי"ד הלכה י"א פסק הרמב"ם אכל אוכל האיסור אתר שהסריח והבאיש ובטל מאכל אדם ה"ז פטור משמע נמי דאיסורא מיהא איכא וכן דקדק הפר"ח בא"ח סי' תמ"ב אלא טעמא דאמרינן מדאכליה אחשביה. ומה שהקשה המ"י מדקי"ל דנשרפין מותרין י"ל דמותר בהנאה דוקא גם מה שהקשה מהא דקי"ל דאפרוח ביצת נבילה מותר משום דאימת קגביל לכי מסרח. לק"מ דהתם נשתנית לדבר המותר ואסור שנתערבו: