שפת אמת, דברים, עקב כ״ד

א

תרנ"ט

ב

בפסוק כי ה"א מביאך א"א טובה כו' א' אשר לא במסכנות ת' בה לחם כו' אשר אבני' ברזל. דכ' ארורה האדמה כו' בזעת אפיך תאכל מכח שנתערב טוב ורע בעולם. ולכן אחר החטא כל דבר הבא לעולם מתערב בו מסט"א. והאבות שנתברכו מפי הקב"ה הפריש אותם הקב"ה מזה התערובת כמ"ש בכל מכל כל ולמדו חז"ל מכאן שלא שלט בהם יצה"ר שלא הי' בהם מזה התערובת דאין ארור מתדבק בברוך. ולכן בחר להם הקב"ה ארץ ישראל כמ"ש חבל נחלתכם. כי שם צוה ה' את הברכה ולכן אין הקללה מתדבק שם ונק' ארץ טובה. וכמו כן בזמן בחר לו הקב"ה השבת ויברך אלקים כו' יום השביעי ואין ארור מתדבק בברוך ולכן איתא כי אפי' אדה"ר כשנתקלל הגין עליו השבת ולא נתגרש מג"ע עד אחר השבת כי הוא שורש הברכה. ושפע היורדת בשבת אין בו מגע סט"א. וזה שרמז במד' לטובתך נתתי לך השבת שהוא טוב ולא רע. וכ"כ בשבת טוב להודות. והג' סעודות הם בכל מכל כל בזכות שלשה אבות. וכן בא"י לא תחסר כל בה היא הברכה שנק' כל. לכן לא במסכנות תאכל שאין בה חשש תערובת. אשר אבני' ברזל פי' אבן יסוד שהיסודות של א"י חזקים ואין דבר עומד בפניהם. והנה אותיות נק' אבנים לפי שכל יסודות העולם על כ"ב אתוון ויש באותיות וצירופיהם הרבה מדרגות שונות. אבל אותיות שא"י עומד עליהם הם גבוהים מאוד. וכמו כן בציור הנפשות והזמן הכל על אותיות. ואותיות המיוחדים לשבתות ויו"ט הם משונים. וכמו כן בנפשות אותיות מיוחדים לנפשות בנ"י והצדיקים. וזה בחי' אות דמילה. אות דשבת אבן שתי' שבמקדש שהוא אות שכל העולם עומד עליו. וכן בשבת כ' אות היא וכן במילה אות והוא אות ממש שמיוחד בעולם שנה נפש רשימה קדושה שאין סט"א שולט שם בכח הש"י שדרשו חז"ל צבאות אות הוא בצבא שלו. וכל בחי' הנ"ל נקראו טוב שבת טוב להודות. א"י ארץ טובה. ומילה כי טוב הוא שנולד מהול:

ג

בפסוק ועתה ישראל מה ה"א שואל כו' כ"א ליראה. אחז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כבר כתבנו מזה במ"א כי מאחר שכ' הן לה"א השמים כו' רק באבותיך חשק כו' ויבחר כו' בכם כו'. א"כ בוודאי נמצא בנפשות בנ"י התקשרות ודביקות אל הבורא ית"ש. רק הגשמיות מכסה ומעכב התגלות הפנימיות. וע"י היראה נפתח פנימיות הנ"ל. ולכן נאמר ומלתם כו' ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו. כי עיקר דעת הבורא במוח ולב. וע"ז הוא מצות תש"י נגד הלב. ושל ראש נגד המוח. שבכח אלה המצות מתגלה מוח ולב ויכולין להעיד על הש"י. כי מוח ולב הם העדים על הבורא כמ"ש בספרי קודש. והיראה היא פתח לפתוח שערי מוח ולב. יראה אותיות ראי'. כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה. שע"י יראה יכולין לראות האמת ומתגלה כח אלקות בנפשות בנ"י. וז"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שהיא מפתח החיצון להסיר ערלת הלב ואז מתגלה מה שהטמין הש"י בנפשות בנ"י. וכל עבדות הבורא הכל מאתו ית' מושרש בנפשות בנ"י. ומה שואל מעמך רק ליראה:

ד

ועתה ישראל כו' כי דור המדבר היו בבחי' אהבת ה' וכשנכנסין לא"י הזהיר להם על היראה. דבמדבר הי' להם כמה יסורים כמ"ש ויענך. למען ענותך לנסותך. וכ' להטיבך באחריתך. דיש נסיון בעוני ובעושר. ואיתא המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר כי נסיון העשירות קשה מנסיון עניות. וכפי מה שעמדו בנ"י במדבר בנסיון העניות וזה בכח אהבת ה' לקבל כל היסורין מאהבה. כן זכו אח"כ לקיימה מעושר בא"י. ולפי שראה מרע"ה כי לא קיימו בשלימות נסיון העוני שהרהרו אחריו כמה פעמים ידע מזה שבא"י בוודאי לא יעמדו בשלימות בנסיון העשירות. ונסיון העשירות היא בחי' יראת ה' שלא לבעוט מתוך העושר. [וי"ל עוד שזהו ב' פרשיות שמע והי' א"ש. שמע ואהבת כו' בכל מאודך בחי' דור המדבר. והי' א"ש השמרו לכם בחי' באי הארץ כנ"ל]:

ה

בפרשת והי' א"ש כו' ואספת דגנך. אמרו בגמ' כ' ועמדו זרים ורעו צאנכם כו' כאן כשישראל עושין רצונו של מקום. ומקשים התוס' דה"נ כ' א"ש תשמעו כו' ע"ש. והענין הוא עושין רצונו של מקום הוא כמו שהקדימו בנ"י נעשה לנשמע כשנתדבקו בנ"י במתן תורה באחדות האמת כדאיתא במד' בפסוק יפה את רעיתי כתרצה כד את בעי' לית אתה צריך למילף מכלום. וזה פרשת שמע. ואהבת בעצם. כשבאין לאחדות האמת אז נק' רעיתי. ואז מתעורר בעצם הנפש אהבת ה' ומכוונים לעשות רצונו של מקום בעצמם. ולכן כ' בפרשת ואהבת ובכל מאודך ביטול כל האדם אל אחדות הבורא ית"ש. ולכן א"צ לעשות כלום בעוה"ז ועמדו זרים ורעו צאנכם. אבל תחתונים א"י לעמוד בתפקודיו של הקב"ה ונפלו בנ"י אח"כ מזו המדרגה וזה פרשת והי' א"ש כו' לאהבה שצריכין לבא אל האהבה בכח המצות ולכן הנהג בהם מדת דרך ארץ כדאיתא יפה ת"ת עם ד"א וזה אחר החטא שאבדנו נעשה. לכן תורה שאין עמה מלאכה גוררת עון. וכמ"ש הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן ז"ש חז"ל פרשה ראשונה אזהרה ליחיד כאן לציבור. והלא גם פ' ראשונה לכל ישראל נאמרה רק הוא כשבאין לאחדות האמת. פרשה שני' אפי' כשאין זוכין אל האחדות כראוי: