שפת אמת, דברים, נצבים ח׳

א

תרל"ח

ב

ב"ה נצבים בקיצור.

ג

אנ"ה כולכם. היום בכל יום כשמכניסין עצמו להכלל כי הכלל תמיד נצבים לפני ה' כי כל הכתוב בתורה הוא קיים לעד. וכל העבודה תפלה שבלב להכניס עצמו אל הכלל. ובמד' מכוון לבו לתפלה כו' פי' לבד הבקשה להיות נענה בתפלה רק להתאוות להיות עומד לפניו ית' בתפלה. וזה הקדמה אל קבלת הערבות שקיבלו להיות כ"א ערב על חבירו ע"י שהראה להם כי הכלל חביב לפניו ית'. וכמו שחטא א' פוגם בכלל מכ"ש זכות הציבור מסייע לכל פרט:

ד

קרוב כו' בפיך ובלבבך לעשותו. במד' הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחרי' כו'. כבר כ' מזה כי בפיך ובלבבך לעשותו קרוב אבל צריך להיות הפתיחה בכח התעוררות האדם. פותח וחותם הוא בפיך ובלבבך שכ' רש"י התורה ניתנה בכתב ובע"פ. בכתב חרות על לוח לבם של בנ"י שיש בכ"א נקודה קדושה כללת התורה שחתם הקב"ה בלבות בנ"י. לכן אחר שימול ה' ערלת הלב יתגלה חותם זה. ובע"פ היא פתיחת החותם שע"י כח הפה מתעורר נקודת הלב. וזה נק' פתוחי חותם שביד תנועת מוצאות הפה לפתוח חתימת הלב. והבן. וצריכין לראות לדבק כל המעשים בשורש הנקודה שיש בלב מתנת שמים וזה הברכה של בחותם התורה:

ה

ומל ה"א את לבבך. כמו שיש ערלת הגוף ואאע"ה ע"י אהבה רבה להתדבק בו ית' נתן לו עצה להסיר ערלת הגוף. כמו כן לעתיד אחר שיתקן אדם קומת הנפש. ורק שנמצא בו חסרון מצד ערלת הלב בטבע כמ"ש הגוים ערלים וכו' ישראל ערלי לב. מ"מ ע"י התשוקה יתן הבורא ב"ה עצה להסיר ערלת הלב ג"כ:

ו

סדר פרשת התשובה אחר כל התיקון כ' ואתה תשוב. כי בוודאי כל בע"ת הוא נכנע מחמת חטאו ומקודם שרואה שאין לו מקום בעבור החטא אינו הכנעה אמיתית. רק כאשר זכה להתקרב לעלות במדרגות ע"י התשובה ואעפ"כ הוא עומד בתשובה והכנעה ע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדין כו':