שפת אמת, דברים, נצבים ט׳

א

תרל"ט

ב

במדרש כי המצוה הזאת כו' הפותח וחותם בתורה כו'. כבר פרשנו במ"א ב' בחי' אלו שהיא פתיחת הלב בתורה כמ"ש יפתח לבנו בתורתו. כי התורה היא מפתח שיוכל איש ישראל לפתוח לבו ע"י התורה. והוא בחי' תורה שבכתב אותו הנקודה שחקוקה בלבות בנ"י. והחתימה היא בחי' מעין חתום שהוא להסגיר פנימיות התלהבות אש הלב שלא יתפשט רק למקום הצריך. והיא בחי' תורה שבעל פה להיות מנהיג את הפה ולשלוט עליו. והיא היפוך מבחי' לשון הרע. וצריך כל הוגה בתורה לידע כי הכל בעזר הש"י הפתיחה והחתימה לכן יש ברכה לפני' ולאחרי'. וכשיודע שהיא בעזר הבורא ית' יכול להתקיים. וז"ש מרע"ה לא בשמים היא כו' שצריך כל אדם לידע זאת הטובה הגדולה שהשי"ת נתן לנו התורה הקדושה שהיא נעלמה מעיני כל חי כו'. ורק הש"י בחסדו נתנה לנו. וכשמבינים זאת כי הי' צריכין לעלות לשמים אחרי' ואעפ"כ השי"ת קרבנו לתורתו. אז יכולין להשיגה. וע"י ידיעה זו מתקרבת אל האדם:

ג

בפסוק אתם נצבים. פירש"י שעשה אותם מצבה קודם שיצאו מרשותו ליהושע. הענין הוא כי בנ"י נכשלו בחטא העגל אעפ"כ לא נסתלק מרע"ה מן העולם עד שתיקנן והעמידן על עמדם. וז"ש אתם נצבים אתם דייקא במקום שבע"ת עומדין אצ"ג יכולין לעמוד לכן הוציא עצמו מן הכלל. וזה סמיכת הפרשה שהודיע להם יתרון זה שע"י שנעשו בע"ת תיקנו ב' הדרכים וניתן בידם הברכה וקללה. שכ"ז הענין נעשה אחר החטא. כי מקודם היו נקיים מכל מיני חטא וזה היתרון של בע"ת שמתקן אורחות עקלקלות. ובאמת הי' כל זה הכנה לדורותינו השפלים. כמ"ש חז"ל לא היו בנ"י ראוין לאותו חטא רק להורות תשובה. כי היו צריכין להכין בעבורינו דרך תשובה כי לולא זאת לא הי' לנו ח"ו תקומה. ולכן נכשלו כדי להורות לנו דרך תשובה. וז"ש והי' כי יבאו כו' שהיא הבטחה אל התשובה בדורות האחרונים ע"י הקדמת תשובה של אבותינו דורו של מרע"ה כנ"ל:

ד

בפסוק הנסתרות לה"א כו' זה נוהג בכל דבר שיש בחי' סתים וגליא כמ"ש בזוה"ק שמא דקוב"ה ואורייתא סתים וגליא. וכמו שהקב"ה שגבהו דרכיו מדרכינו כביכול בעבור חיבת בנ"י תיקן בשמו ית' ובתורה בחי' גליא. כמו כן צריכין בנ"י למצוא בכל מעשיהם בחי' סתים לתת חלק להשי"ת בכל מעשיהם. ואם שא"י האיך עכ"ז ע"י הביטול אליו ית' זוכין להמשיך לחול על הכנה זו ש"ש. שכך שלימות האדם צריך להיות ע"י בחי' הביטול ובמ"א נאריך בזה אי"ה: