שפת אמת, דברים, ואתחנן כ״ה

א

תרס"א

ב

בענין זכור ושמור כולל כל התורה. זכור מ"ע שמור מל"ת כדאיתא בזוה"ק. ופי' זכור כו' יום השבת כמו וזכרת את ה"א דשבת שמא דקוב"ה. ה' זכרנו שהוא עיקר הזכירה ופנימיות של בנ"י שקיבלו התורה בסיני כמ"ש אנכי בעלתי בכם שנטע הקב"ה כח אלקות בנפשות בנ"י דכתי' ואנכי לא אשכחך ובמקום שאין שכחה יש זכרון. ובשבת נתעורר זכירת מתן תורה והוא יומא דזכירה ולכן ויברך כו' את יום השביעי כמ"ש ה' זכרנו יברך. וכ"כ בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. כמו שבבהמ"ק מקום זכירת שמו ית' כמו כן בשבת בבחי' הזמן. ובנפשות בנ"י בבחי' נפש. ושמור היא לשמור מן השכחה שכן כתיב השמר כו' ושמור נפשך מאוד פן תשכח כו'. כי הטבע מסתיר ומשכח הפנימיות וזה שליט בימי המעשה. ובשבת נפתח לבנ"י הפנימיות והוא יומא דזכירה. אבוא אליך וברכתיך הוא בחי' נשמה יתירה בש"ק. ובש"ק כתי' הטעם דיציאת מצרים שלכן ניתן הכח לנפשות בנ"י לצאת מן הטבע המשכח ומסתיר הפנימיות ולכנוס לזכירה. וזהו עיקר המנוחה דכתי' וינח ביום השביעי. וינח גי' עד שהכל לכבודו ברא. מכ"ש בנ"י שנבראו להעיד על הבורא ית' כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. והטבע מסתיר. וזהו המלחמה בעוה"ז שהסט"א עומד לבטל זה העדות. ובשבת וינח כמו והנחה למדינות עשה. וסהדותא איקרי שבשבת יכולין להעיד על הבורא וזה תכלית המנוחה:

ג

בפרשת שמע ישראל ואהבת. במדרש מי לי בשמים כו' דבאמת שורש נפשות בנ"י דבקים בהקב"ה ולכן האהבה נשרשת בנפשות בנ"י למעלה. אך הנפש יש לה כמה בחינות כמ"ש במד' ה' שמות לנפש. ויחידה היא שורש הנשמות שדבקים באחדות ה'. אבל איש ישראל צריך ליגע עצמו בכל נפשך אפי' בזה הנפש שנדבק לגוף בעוה"ז כמ"ש במד' שחה לעפר נפשנו. מכ"ש בגלות עתה שהנפש נטמעת בגוף והבלי עולם עכ"ז צריכין לעורר האהבה בכל יום לדמות הנפש שלמטה להנפש שלמעלה בשמים. ולכן המצוה דק"ש בבוקר ובערב. כשנתעלה הנשמה למעלה וכשיורדת באדם למטה בשחרית ובשבת שיש נשמה יתירה מתעורר האהבה בנפשות בנ"י ביותר כי עיקר האהבה כפי הארת הנשמה באדם: