שפת אמת, דברים, ואתחנן כ״ד

א

תרנ"ט

ב

במדרש מהיכן זכו ישראל לק"ש במתן תורה אנכי ה"א כו'. דאיתא עליך ייחד שמו ביותר. והחוקרים מקשים איך בא הריבוי מאחד המיוחד. אבל באמת בכל הבריאה יש חלק הדבוק באחדות כמ"ש ימים יוצרו ולו א' בהם. ובנפשות חלק ה' עמו ונק' גוי אחד שהם דביקים באחדות. וזה האחדות קבלו בנ"י בהר סיני וע"ז הי' יצ"מ כמ"ש הוצאתי א' מא"מ להיות לכם בפרט לאלקים. ולכן כ' בשבת וזכרת כי עבד היית כו' ע"כ צוך כו' לעשות כו' השבת. כי גם השבת חלק ה' בזמן שבו נתגלה הנהגה עליונה הדבוקה באחדות ולכן שבת סהדותא איקרי בבחי' שנה. ובנ"י עדים בבחי' נפש. וכמו כן בעולם א"י ובהמ"ק חלק ה' ועדות כמ"ש במ"א. ולכן עדות בנ"י על הש"י בכח הנשמה שקיבלו בהר סיני כמ"ש במד' שיש ה' בחי' בנפש עד יחידה. יחידה היא חלק הנשמה עליונה הדבוקה באחדות שזכו בנ"י במתן תורה. כמ"ש אנכי ה' אלקיך ולכן כ' אתם עדי נאם ה' בכח דבר ה' אשר שם בנו. כמ"ש ויפח באפיו כו' ויהי כו' לנפש חי' לרוח ממללא. פי' להעיד על הבורא. ובקבלת התורה היו מוכנים להיות תמיד דבוק בנשמה העליונה כמ"ש אמרתי אלקים אתם כו'. אבל אחר החטא צריכין לעורר כח הנשמה הנ"ל. ולכן ע"י מצות התפילין שהם ב' בחי' הנ"ל זכר ליצ"מ בחי' תש"י וקשרתם לשעבד הגוף כדאיתא בזוה"ק דסט"א קשור ברצועה דתפילין ואח"כ והיו לטוטפות רמז לבחי' הנשמה יתירה בחי' מתן תורה תורת ה' בפיך ולכן יכולין להעיד על אחדות השי"ת. ולכן אמרו הקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו לפי שאחדותו ית' שיחד עלינו ביותר הוא כשיש הארה מהנשמה בכח יצ"מ וקבלת התורה וב' אלו הם ג"כ בחי' זכור ושמור בש"ק. שמור נזכר בו יצ"מ וזכור הוא בחי' נשמה יתירה וזכירת מתן תורה כמ"ש זכור בעצומו של יום מתן תורה. לכן בשבת א"צ תפילין שהם עצמם אות על ב' אלו יצימ וסט"א ערקת בשבת. ונשמה יתירה שורה על בנ"י לכן הוא עדות אמת. וב' בחי' אלו נרמזין בפסוק השמע עם קול אלקים כו' או הנסה אלקים כו'. וכתי' אתה הראת לדעת פרש"י שפתח להם שבעה רקיעים וכשם שפתח עליונים כן תחתונים כו' וכ' במ"א שהם ב' הבחי' עומק טוב ורע. עומק רום ותחת. כי בשעת קבלת התורה נתברר מ"ש וכל הטבע נתבטלה כמ"ש חז"ל שכל הבריאה כששמעו אנכי ה"א זה אמר אלי דיבר כו' עד ששמעו אשר הוצאתיך כו'. פי' הענין שהקב"ה גילה מלכותו בשעה אחת להיות עדות על הבורא וביטל הסתרת הטבע והגשמיות כדי להיות עדות על הבורא ולכן נזדעזע העולם כאילו יחרב העולם. וכשאמר אשר הוצאתיך הבינו כי ביטול הטבע רק לבנ"י בכח יצ"מ. וזה עדות כי בכח איש ישראל לצאת מן הטבע וז"ש אפי' מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים בכח יצ"מ שהוציאנו מכור הברזל. וב' בחי' אלו בפסוק מי כו' גדול א' לו חוקים כו' הוא מתן תורה התגלות שערים עליונים. ומי ג"ג אשר כו' אלקים קרובים כו' בכל קראינו הוא בחי' יצ"מ אפי' מחיצה של ברזל אין מפסקת: