שפת אמת, דברים, ואתחנן כ״ב

א

תרנ"ז

ב

במדרש אשר לו א' קרובים. יענך ה' ביום צרה מה ביום צרה מלה"ד ליושבת על המשבר מי שענה לאמך יענך כו' דכ' ביעקב העונה אותי ביום צרתי כו'. פי' כי יום הוא ע"ש אור כי טוב. א"כ מה ביום צרה. ומתרץ כי כל צרה שלא תבוא על בנ"י היא רק לטובה כצרת היולדת שהיא הכנה אל הלידה. לכן אמר מי שענה לאמך כי כן סדר הלידה ע"י צרה זאת. כמו כן אך טוב לישראל אלקים כו'. וכמ"ש ביעקב ביום צרתי כי כל הצרות שעברו על יעקב הי' הכל הכנה לטובת בנ"י. וכ"כ ועת צרה ליעקב היא להיות וממנה יושע. לכן כ' אלקים קרובים אליו שגם מדה"ד לבנ"י היא לקרב ולא לרחק. וכל התחדשות שצריך להיות נולד בישראל היא בחי' לידה וזהו יענך ביום צרה. ישגבך ש"א יעקב:

ג

בפ' שמור כו' יום השבת כו' ינוח עבדך כו' כמוך וזכרת כי עבד כו'. כי הנה שבת היא נחלה בלי מצרים ולכן שבת זכר ליצ"מ כי א"י לזכות לשבת רק אחר יציאת מצרים לכן שבת לישראל עדות על יצ"מ. והנה כ' אנכי ה"א א' הוצאתיך מא"מ מבית עבדים. כמ"ש במ"א כי עולם הזה הטבעי נק' בית עבדים כי מעשה בראשית היא להיות ההנהגה בדרך השתלשלות המדרגות זה שליט על זה. ומצד זה היו ג"כ בנ"י עבדים לפרעה. אבל בשבת קודש מתגלה הנהגה עליונה ובטל כל הממשלות וכחות הטבע. וכן הי' ביצ"מ שנתגלה הנהגה עליונה ואפיק לבנ"י מחיובא דכוכבי ומזלי. ולכן צריך איש ישראל לשבות בשבת כמ"ש ינוח עבדך כו' כמוך להראות כי בטל כל ממשלות בש"ק. וגם איסור עשיות מלאכה היא זאת שבכח אדם לעשות איזה פעולה והתחדשות במלאכת מעשה ידיו. ובשבת הכל בטל רק שבו איש תחתיו וזה זכר ליצ"מ:

ד

בפרשת ק"ש שמע ישראל ובמד' מהיכן זכו בנ"י לק"ש מהר סיני אנכי ה"א כו'. תו במד' מיעקב שאמר הקבצו ושמעו כו'. הענין היא דאיתא בזוה"ק. ע' משמע וד' מאחד עד. ורזא דמלה עד ה' בכם פי' עיקר העד הוא השי"ת בעצמו כדאיתא הוא עד הוא דיין כו'. אבל העדות בא ע"י בנ"י כדכ' עד ה' בכם. וכ"כ אתם עדי ואני אל. רמז ואני ג"כ עד ע"י עדות שלכם. כדכתי' את ה' האמרת שבנ"י הוציאו מכח אל הפועל זה המאמר אנכי ה"א כמ"ש שמעה עמי ואדברה. וכמו כן בכל יום מתעורר זה הקול אנכי ה"א כמ"ש אנכי מצוך היום. אנכי דעשרת הדיברות. והנה כל שמותיו וכנויו של הקב"ה מעידין עליו ית"ש. ועיקר העדות שם הוי' המיוחד. וזה עד ה' בכם. ואיתא שמע בכל לשון שאתה שומע. הרמז כי בכל השמיעות שנשמעין אל האדם צריך לשמוע בהם ה' אלקינו ה' אחד. כי כל פעל ה' למענהו. לעדותו. והכל מעידין עליו. ולעתיד יתגלה זה בכל העולם כמ"ש סוף דבר הכל נשמע כו' הא' ירא כו' מצותיו שמור שסוף ותכלית כל פרט להיות נשמע ממנו דבר זה. וזה ע' רברבא דשמע שרומז לע' לשונות כמ"ש רש"י שלעתיד אהפוך אל עמים שפה ברורה להיות נשמע בכל הע' לשונות כי ה' אלקינו ה' אחד. והנה במתן תורה זכו בנ"י להיות נשמע זה הקול אנכי ה"א כו'. וזה ה' האמרת היום שמתחדש בכל יום ובכח הכנת יעקב אבינו זכו בנ"י להיות נכונים לשמוע זה הקול וע"ז כ' ה' האמירך היום שגם זה נתחדש בכל יום כמו שכתוב קודם קריאת שמע הבוחר בעמו ישראל באהבה שמע ישראל כו':