שפת אמת, דברים, ואתחנן כ״א

א

תרנ"ו

ב

בשמור כ' וזכרת כי עבד כו' ובזכור כ' כי ששת ימים עשה כו' וב' הטעמים עולים בקנה אחד כי עבדים היינו במצרים מצד חלק ימי המעשה. והגאולה בחי' שבת דכ' אנכי ה"א אשר הוצאתיך כי מתחילת הבריאה היו בנ"י מוכנים להיות עבדים במצרים כי במעשה בראשית קורא הדורות מראש עד סוף כל הדורות. ומצד מערכת הטבע הם ת"י מצרים. אך מצד חלק ה' עמו דכתי' באדם וייצר ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב. וזו היצירה של עוה"ב הי' צריך להיות בשבת כדפרש"י שאדם הי' צריך להיות נברא בשבת וכפל הקב"ה בע"ש הבריאה של שבת ולכן בשבת נגלה זה הציור הפנימי כי שבת מעין עוה"ב ובנ"י הם בני עוה"ב ולהם זה היצירה של עוה"ב ולכן אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לימי המעשה. ונודע כי עוה"ב אין בו לא אכילה ושתי' כו' א"כ הוא בחי' חלק אלקי ממעל שיש באדם וז"ש אנכי ה"א אשר הוצאתיך ולכן יצ"מ היא בחי' השבת ולכן נק' חג הפסח ג"כ שבת בתורה דכ' ממחרת השבת:

ג

בפרשת ק"ש שמע ישראל ה' אלקינו ה"א. לקבל בכל יום אלקותו ית' לשמוע כי ה' הוא אלקינו ביחוד כמ"ש אנכי ה' אלקיך ובזה צריך להיות איש ישראל שש ושמח כל היום וכמ"ש את ה' אלקיך זה שהוא אלקינו יהי' חביב עלינו מגוף ונפש ומאוד. וכ' את ה' אלקיך לאהוב כל המסבב אל קבלת אלקותו ית"ש דהיינו כל המצות ומדות ישרות כל הגורם התקרבות אלקות כל אלה צריך האדם לאהוב ולהשתוקק עליהם תמיד. לכן מסודר פרשה זו בשבת נחמו כדכ' נחמו נ' עמי יאמר אלקיכם פי' שיש די באלקותו ית' לנחם בזה על כל הצרות שעוברין עלינו תמיד. ולכן תיקנו פרשת עשרת הדיברות אנכי ופ' שמע בשבת נחמו. כי זה נחמתינו כמ"ש אנכי אנכי כו' מנחמכם. כי הנה באמת כל היסורים הבאים על בנ"י הכל כדי להתקרב אליו ית' ולא לעונש בלבד. כמ"ש לו אלהים קרובים. פי' כי גם מדה"ד לבנ"י הוא לקרב ולא לרחק כמ"ש בכל צרתם לו צר פי' לו בשבילו כדי לקרבינו אליו והצרה עצמה לבנ"י היא לישועה כדאיתא במד' שביצור היא א' מלשוני תפלה וכן הגאולה מתוך הצרה כדכ' עזרה בצרות נמצא מאוד. ובמד' מרע"ה אמר ומצאוהו רעות רבות וצרות כבלים של מאה ליטרא. דוד אמר יענך כו' ביום צרה כו'. ירמי' אמר ועת צרה כו' וממנה יושע כבלים של ליטרא א'. הרמז כי כל הצרות הם כבלים להיות האדם נאסר בהם אל תורת ה' שלא יוכל לסור מן המצות. והצרות פועלים אצל איש ישראל כדאיתא שזה ההפרש בין ישראל לעע"ז דכ' בהם וקלל במלכו ובאלהיו כו'. ואיש ישראל בכל עת צרה אפי' משהו נעשה אצלו כבלים להתאסר בהם אל התורה והמצוה:

ד

בפסוק ואהבת את ה"א. הפי' לעורר האהבה למעלה כמ"ש בזוה"ק מאן דרחים למלכא גרם חסד לכולא כמו באברהם אע"ה דכ' אברהם אוהבי והחסד מתגלגל בעולם בשבילו. לכן ואהבת פועל יוצא כדאיתא שיהי' שם שמים מתאהב על ידך לכן מסיים והיו הדברים האלה וכ' רש"י מה האהבה והיו הדברים כו'. ולפי' הנ"ל א"ש דהקב"ה מתאוה שיהיו עמלים בתורה כמ"ש בפ' בחקותי. לכן ע"י עסק התורה גורמים האהבה למעלה [בפרט ע"י מס"נ שנעשה היחוד למעלה ז"ש ה' אחד ואהבת את ה' ודו"ק] ומה מאוד צריך איש ישראל להתפעל בזו המצוה ואהבת. שהקב"ה שרם ונעלה מכל. מבקש מאיש ישראל לאהוב אותו. והוא פלא בעיני המלאכים ושרים העליונים. והכל בעבור שאנחנו משוקעים בעוה"ז השפל ורצונו ית"ש שיעזוב האדם הבלי עולם ויתדבק באהבתו ית"ש: