שפת אמת, דברים, ואתחנן ז׳

א

תרל"ח

ב

ב"ה ואתחנן בקיצור כי כבר כתבתי מזה

ג

במדרש ערב ובוקר וצהרים כו'. דכתיב בעת ההוא משמע שיש עת מיוחד לתפלה כמ"ש שערי תפלה פעמים פתוחים כו' ועת ההיא הוא התקשרות הזמן בשורש העליון הנסתר. ונק' ההוא. והם זמני תפלה שגילה השי"ת לבנ"י דכתיב מחדש בכל יום מ"ב וזהו ענין שאמרו חכמים יסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. וסידור שש"מ הוא בירור ההתחדשות שמבררין בכל יום ע"י הברכות וק"ש שבחו ש"מ שמחדש ומחי' את כולם ועי"ז נפתחין שערי תפלה. והגם כי בכל עת צרה צריכין להתפלל להבורא ית' ונק' תפלה לעני כענין שאמרו שערי דמעות לא ננעלו אף לשפלים שא"י לסדר שבחו ש"מ כראוי. אבל תפלה למשה היא לכוון פתיחת שערי תפלה כנ"ל ובוודאי לא הי' תפלת מרע"ה לשוא אך הי' הכנה ומתנה טובה לבנ"י בגלות ללמדם סדר תפלה. וע"י הכנה זו פתח כח לכל בנ"י בגלות כי הנה הפצרת מרע"ה לכנוס לארץ הי' בעבור כי ידע אם הוא יכניסם לארץ לא היו באין לידי חטא וגלות כלל. וכיון שלא הכניסם לארץ הניח לנו סדר תפלה שהוא במקום הקרבנות והוא כנ"ל לכוון פתיחת שערים עליונים כענין התמידין כמ"ש בפ' פנחס להקריב לי במועדו כו' ואח"כ מוספין שבתות ויו"ט. ופרשנו כי כמו בכל יו"ט יש הארה מעולם העליון כמ"ש בזוה"ק שנק' יום טוב ע"ש אור הצפון כו' ע"ש פ' אמור. כמו כן בכל יום יש התחדשות מ"ב ובזמן המקדש בכל קרבן הי' כמו יו"ט כידוע. וכמו כן בבוקר יש התחדשות ונק' במועדו. ובשבתות ויו"ט יש תוספות על זה אבל כתי' על עולת התמיד יעשה כו'. משמע שיסוד הקרבנות הם התמידין וכמו כן עתה בתפלות שבמקום תמידין תקנום כנ"ל. וזה הכח נתן מרע"ה לבנ"י במתנה כמ"ש שם וידבר משה את מועדי ה' אל בנ"י וז"ש שם רש"י המשל שא"ל הקב"ה עד שאתה מצוני צוה את בני עלי ומסר להם הסדר הזה כנ"ל:

ד

מצות זכירת מתן תורה שדרשו חז"ל מה להלן ברתת ובזיע כו'. פי' ההיקש שבכח האדם ע"י הזכירה והשתוקקות לדביקות התורה יכול לעורר התלהבות. כענין שאמרו הדברים שמחים כנתינתן. דכתיב קול גדול ולא יסף מתרגמינן ולא פסק וכ"כ את הדברים כו' דבר כו' א"כ קהלכם. פי' גם עתה בכל עת שמתאספין ביחד לש"ש. וכמו התאספות כל א' כל רצונותיו וכוחותיו לעבודת הבורא ית' אף שא"י לקיים בפועל רתת וזיע כמו בהר סיני אעפ"כ הכנה אז הי' לכל בנ"י לדורות. והנה למה הי' צריך הבורא ית' לתת התורה באופן זה שיצתה נשמתן של ישראל והלא הבורא ית' לא יפלא ממנו כל דבר והי' יכול לדבר עם בנ"י באופן טבעי ג"כ כי הוא כל יכול. אבל רצה להראות לדורות שא"א להתקרב אל התורה רק ע"י מסירת נפש. וא' המרבה וא' הממעיט כפי מה שבוחרים בדרכי אבותינו וחפצים למס"נ בעבור התורה זוכין לעורר כח מעמד הר סיני. והנה מרע"ה מחבב עמידת הר סיני לבנ"י מי גוי גדול כו'. ולכאורה יפלא כי מרע"ה הי' שכינה מדברת מתוך גרונו תמיד ובנ"י שמעו פעם א' דיבור הקדוש בהר סיני והי' צריך להיות חביב להם ביותר. אבל האמת זה סימן מובהק מי שניתוסף לו בכל עת יותר חשק ורצון ואהבה אל התורה ע"י רוב התעסקות בה. הוא סי' שלומד לשמה באמת כענין מילתא אלבישייהו יקירא ולכן מרע"ה מה ששמע יותר מהשי"ת נתלהב בכל עת יותר ויותר כמ"ש במדרש ויחי שדגים חיותן במים מצפין לכל טפה כאלו לא טעמו טעם מים כן בנ"י לתורה ע"ש. ואפשר שזה הי' מחלוקת בנ"י עם מרע"ה שהם אמרו אם יוספים אנחנו לשמוע כו' שיראו שעי"ז יבא הדבר לרגילות ויפלו מהתלהבות שלהם וכפי מדרגתם הי' אמת דבריהם והסכים הקב"ה עמהם. אבל מרע"ה כפי מדרגתו ידע שכל מה ששומעין יותר יתרבה התלהבות יותר כנ"ל: