שפת אמת, בראשית, תולדות ט״ז

א

תרמ"ו

ב

ב"ה

ג

בענין הבארות כ' מו"ז ז"ל כי בימי החול העבודה מבחי' עשק ושטנה ובש"ק נקרא רחובות נחלה בלי מצרים כו'. וי"ל עוד כי הג' בארות הם בחי' הג' אבות לכן בראשונה ושני' יש תערובות כמ"ש לנו המים כמו שיצא מאברהם ישמעאל. וכן בשטנה עשו מקטרג. ורחובות הוא מדתו של יעקב אע"ה נחלה בלי מצרים. והענין כי באמת צריכין לתקן בכל אופנים עד שזוכין אל השלימות. ועיקר הבאר היא התורה אבל יש דרכים הרבה איך למצוא התורה. ונק' תורת חסד. ואש דת. ותורת אמת. שע"י התשוקה ואהבה יכולין למצוא הבאר. וכמו כן ע"י יראה כו'. ואיתא בזוה"ק שעתה ע"י מצות ציצית ותפילין בכל יום יכולין לחפור אלה הבארות. ויתכן שגם אלו הם בחי' הג' אבות. כי הטלית הוא להתעטף בחסד ה' כמ"ש מה יקר חסדך והוא מדתו של אאע"ה לך לך שנמשך אחר השי"ת. ותפילין של יד בשמאל הוא מדת יצחק. ושל ראש הוא מדריגת יעקב שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. לכן כתיב ולא רבו עלי'. והיא התורה ממש כמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך:

ד

בפסוק ויתן לך כבר בארנו במ"א ההפרש בין ויתן לך למ"ש בעשו יהי' מושבך. ולבאר הענין יותר כי אמרו חז"ל אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. וזה השלימות הוא רק לבני ישראל והוא בזכות התורה כדכתיב ה' עוז כו' בשלום. ויעקב אבינו ע"ה שהי' שורש התורה הי' כלי לקבל הברכות. והרי רצה יצחק אע"ה לברך לעשו ולא הי' יכול לקבל הברכות. והאמת כי הוא בחי' השבת דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי. והשבת ניתן רק לבנ"י. לכן הם יכולים לקבל הברכה. וכ' חז"ל בשבת מתנה טובה יש לי כו'. וזה פי' ויתן שיהיה לו דביקות בקבלת המתנה. וכן מן השבת מיני' מתברכין כל שיתא יומין. והיינו כח השפעה ונתינת כל הימים הוא בשבת. לכן לא יש שייכות לבחי' השבת רק בנ"י בכח התורה. ובאמת מ"ש במדרש ייתן לך אלקותו הוא ג"כ כנ"ל שיש בכל דבר כח אלקות. ובנ"י יש להם דביקות בזה הפנימיות. וי"ל דבאמת קאי על התורה דכתיב אנכי ה' אלקיך זה ויתן לך האלקים כו'. ועכ"ז הברכה שיהי' דביקות אלקות גם בטל השמים ומשמני הארץ שלא יהי' נפרד ע"י הגשמיות. וזה שבחן של בנ"י שיש להם זה השלימות. [ובמד' שנק' השולמית ע"ש זה. וע"ש גם מה שדורש שרשי פתוח אלי מים. היינו שורש התורה שהי' ליעקב אבינו ע"ה. וטל ילין בקצירי שיהי' נמשך הארת התורה גם בגשמיות כנ"ל]. וזה נחלת יעקב אביך. נחלה בלי מצרים כו':