שפת אמת, בראשית, ויגש כ״ה

א

תרנ"ט

ב

ב"ה

ג

בפסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך. הם ב' הבטחות להיות עם בנ"י בגלות ולגאול אותם. ועל ב' אלו כתיב בכל צרתם לו צר בו' ובא'. לו צר בו' הוא הסיוע בגלות והוא בחי' ששת ימי המעשה. לא בא' הוא הגאולה בחי' השבת נחלה בלי מצרים. וב' אלו הבחי' קיבלו יהודה ויוסף. יהודה ארד עמך כמ"ש ויהודה עוד רד עם אל. ויוסף הוא בחי' הגאולה אנכי אעלך כמ"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה. וב' אלו הבחי' מתחדשים בכל השבתות כי בימי החול הקדושה מתלבשת בעשי' בחי' ארד עמך. ובשבת מתעלה איזה נקודה שיש בחי' גאולה בכל שבת ושבת. והם ב' הבחי' הקול קול יעקב קול תורה ותפלה. ולפי ששבת בחי' קול תורה כמ"ש יעשה כולו תורה לכן ממעטין בו התפלה שבכל יום י"ח ובשבת ז' ברכות. והנה יוסף ושבת הוא בחי' תוספת נשמה יתירה וזה שאמר יעקב רב עוד יוסף בני חי. וכ"כ עודך חי כי עוד הוא לשון תוספות כמ"ש ויבך על צוארו עוד פרש"י הרבות בכי. וכן שם יוסף על התוספות. כי ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים. עו"ד הוא שמונים. וכן יסוד עולה פ'. וכן שם המיוחד לש"ק י"ה אדנ"י עולה יסוד. והכל ענין אחד כי הוא הארה מעין עוה"ב בחי' שמינית וכן מילה ביום השמיני. וכן שבת הוא אור שבעת הימים שנמשך תוספות מן השורש למעלה מעולם הטבע. והוא בחי' הגאולה. והנה יש לתמוה כי יוסף אמר וכלכלתי אותך כו' פן תורש אתה וביתך. והיתכן שיחשוב עצמו גדול מאביו. אבל ידע כי בחי' התוספות והעושר צריך להיות על ידו. וכל זמן שהי' יוסף מתכסה מאביו הי' חסר ליעקב אותו התוספות. ואח"כ כתיב ותחי רוח יעקב עי' בזוה"ק. וכ' בן זקונים הוא לו בר חכים הוא לי'. והוא כמ"ש המחכים את רבו כו'. כאשר היה יוסף מוכן לקבל השפע ע"י יעקב. הי' יעקב מתמלא תוספות קדושה וברכה. וגדולה מזה מצינו בכללות בנ"י כפי הכנה שלהם ניתוסף הקדושה בכל המדריגות כמ"ש תנו עוז לאלקים. ואמרו חז"ל ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים. כמ"ש רעיתי פרנסתי ע"ש במדרש חזית: