שפת אמת, בראשית, ויגש כ״ד

א

תרנ"ח

ב

ב"ה

ג

במדרש מים עמוקים עצה כו'. כבר כתבנו במ"א כי זהו בחי' תורה שבע"פ לחם מן הארץ כמ"ש חיי עולם נטע בתוכינו וזה בחי' יהודה להורות הדרך לבנ"י למצוא איש הנקודה הטמונה בו ובחי' זו צריכה בירור שהיא מעורב בפסולת והיא בחי' עץ הדעת שצריך תיקון ובירור והוא עצה עמוקה של גלות מצרים. והוא עץ יהודה וישראל חביריו. ובחי' יוסף הצדיק הוא בחי' עץ החיים והוא להמשיך לחם מן השמים בחי' תורה שבכתב. והוא תכלית הישועה כי אם אין הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ולכן כתיב רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום פי' שניתן תקומה לאלה המחשבות שבלב איש. לכן כתיב ביוסף קמה אלומתי. ובאמת ב' אלו הם בחי' נעשה ונשמע. נעשה בימי המעשה שצריך בירור ותיקון. וכל עבודת ימי המעשה באין לידי עלי' בשבת שהוא בחי' נשמע. ולפי שכן דרך בני ישראל להקדים נעשה לנשמע וכן הי' שהקדימו השבטים להוציא מכח אל הפועל הכח שלהם בעוד שהי' יוסף נסתר מהם ואח"כ נגלה להם בחי' יוסף הצדיק. וכמו כן אח"כ בגלות מצרים עד שזכו לקבלת התורה. והכל ענין אחד הוא כמ"ש. ואלה שני העצים של יוסף ויהודה הם נמצאים בכל איש ישראל בחי' עה"ד ועה"ח שצריך האדם לייגע עצמו ביגיעת בשר ונפש להוציא הכח שבו ואח"כ זוכה לעזר מן השמים. והוא בחי' תפילין של יד יד כהה והוא בחי' נעשה. וכ' וקשרתם ואח"כ והיו לטוטפות שבא אח"כ הסיוע מן השמים ממילא:

ד

בפסוק ועתה אל תעצבו. איתא כי ועתה לשון תשובה. כי גם מקודם שבו השבטים בתשובה כדכ' אבל אשמים אנחנו והי' תשובה מיראה. אבל עתה עשו תשובה מאהבה ונהפך כל החטא לזכות. וזה הראה להם יוסף כי למחי' שלחני. וכן הוא המדה כי כל הסיבות מתהוים מבעל הסיבות ומ"מ החוטא משתלם על חטאו. אבל כשמתקבל בתשובה נעשה מכל חטא זכות ממש. וז"ש אח"כ ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה. הגם כי כן הי' מתחלה. אבל עתה אחר התשובה נתהפך הכל להיות רק מעשה האלקים שעשו תשובה מאהבה ז"ש אל תעצבו כנ"ל:

ה

בפסוק אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. איתא אין אומרין אל תירא אלא למי שירא שמים לאמיתו. כי כל יראת אבינו יעקב ע"ה הי' שיתערבו ח"ו בין הרשעים. והקב"ה אמר לו כי אדרבה עיקר גוי גדול ישימו שם. והנה כתיב מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים כו' ומי גוי גדול אשר לו חקים כו'. הרי ב' אלו דברים מיוחסים לגוי גדול עמוד התפלה ועמוד התורה. וב' אלו נתבררו בגלות מצרים ובגאולת מצרים. גלות מצרים הי' הכנה להיות ה' קרוב להם בעת צרה. וע"ז כתיב אנכי ארד עמך כו' והי' הכנה לכל עת צרה וגלות. ואנכי אעלך גם עלה לקבלת התורה כמ"ש בהוציאך כו' תעבדון כו' האלקים. והם ג' בחי'. מול ג' שמות יעקב ישראל ישורון. ומול ג' רגלים כמ"ש במ"א. ארד עמך מצרימה בבחי' הישועה בגלות זה שם יעקב. אח"כ אעלך להיות בן חורין. גם עלה הוא תוספות כי שם ישראל לי ראש היינו שלא להיות ח"ו הנשמה טבועה בגשמיות שזה עיקר החירות שלא יהיה משועבד לגוף. אבל גם עלה הוא כמו שהי' קודם החטא אני אמרתי אלקים אתם. זהו שם ישורון כמ"ש האלקים עשה האדם ישר וזה יתקיים לעתיד בשלימות להיות מתעלה גם הגוף להיות כולו רוחניות: