שפת אמת, במדבר, בלק כ״ג

א

תרנ"ט

ב

איתא בגמ' בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש רק משום טורח ציבור. וגם בפסוק כ' זכור נא מה יעץ בלק כו' שמצוה לזכור מעשה זו. והענין הוא דכתיב מקודם עמי כו' ומה הלאתיך ענה בי דרשו חז"ל אסהיד בי כי בנ"י נבראו להעיד על הבורא כדכ' עם זו יצרתי כו'. והרשעים כל מגמתם לבטל זאת העדות. ואיתא במד' כי אמר אותו רשע ראוי לך להיות נעבד מע' אומות אבל באמת הלכה עדים שנמצא בהם פסול עדותן בטילה לכן ייחד הקב"ה עדיו כמ"ש אתם עדי דייקא. והבדיל אותנו מן הפסולים. וכן בכל עדות בעולם שנה נפש יש הבדלה בהמ"ק משכן העדות. וכ' לא לכם ולנו לבנות ואסור להשתתף מנדבתם. ובשנה שבת ומועדות ביני ובין בני ישראל אות היא. ומכש"כ בנפש עדות דק"ש מיוחד רק לבנ"י. ולכן מקדימין הבוחר בעמו ישראל קודם העדות. וז"ש מקודם ענה בי ואח"כ זכר כו' מה יעץ כו' הוא בירור העדות וז"ש למען דעת צדקות ה'. כי עדות היא בכח הדעת כמ"ש אתה הראת לדעת. ובחי' דעת צריך בירור מתערובות טו"ר. לכן קא"פ פוסל כל העדות ועדים צריכין דרישה וחקירה. הכל מפני כי העדות צריך להיות מבורר משפת שקר. וצריך איש ישראל לידע ולזכור זאת בכל יום כי הוא נברא ונברר מכל גוי לברר זה העדות. וכתיב שמע עמי ואעידה בך כי באמת מי יכול להעיד על הבורא ית"ש רק כמ"ש חז"ל הוא העד הוא הדיין וכביכול הקב"ה בעצמו הוא העד כמ"ש עד ה' בכם. וזה רמז הע' והד' רברבי דק"ש רק שבנ"י הם כלים כשנעשין אחד חל עליהם שמו ית' כמ"ש אנכי ה' אלקיך. וז"ש אתם עדי נאום ה'. וזהו עדות דשמע ישראל בכל יום. ענה בי. עד ה' בכם. הוא ענין את ה' האמרת כו' וה' האמירך:

ג

ובפסוק לא איש אל ויכזב. דכתיב ה' אלקים אמת ואין אלקותו ית"ש חל רק על איש אמת וכ' תתן אמת ליעקב לכן קרא הקב"ה ליעקב אל. ואפילו כל ישראל שיתף בהם הקב"ה שם אל. רק יעקב הי' מתוקן לגמרי. איש תם. שלים. וקראו אל. וכל איש ישראל יש בו נקודה של אמת כמ"ש כולה זרע אמת בכח התורה שניתן לנו תורת אמת. ונק' ישראל שיר אל לומר כי הכח שבפיהם של ישראל חל עליהם שם אל. וע"ז כתיב שפת אמת תכון. וז"ש בלעם כיון שבחר הקב"ה בבנ"י הוא בחירה עולמית ותכון לעד. וי"ל לעד מלשון עדות לפי שבנ"י הם שפת אמת לכן הם עדים על הבורא כמ"ש אתם עדי כמ"ש לעיל: