שפת אמת, במדבר, בלק כ״ד

א

תר"ס

ב

ב"ה מפ' בלק וי"ז בתמוז

ג

בפסוק לא תאור כו' כי ברוך הוא דרשו חז"ל שאמר א"כ אברכם והשיבו לא מדובשך כו'. כי בני ישראל דבקים בעצם הברכה ואין ארור מדבק בברוך לכן לא רצה הקב"ה שיהי' לבלעם דביקות בבנ"י. כי מי שמברך אותם יש לו דביקות בהם. רק עתה שרצה לקללם ונהפך לברכה שלא ברצונו לא הי' לו דביקות בהם. ולכן לא תאור כי אפילו הברכה שלו כיון שהיא בעצם בחי' ארור לא יהי' לו דביקות בהם. ולכן כתיב גבי עמוני ומואבי לא יבא בקהל לפי שהם בחי' ארור ואין ארור מדבק בברוך. כי אהבך ה' אלקיך ולכן לא אבה לשמוע אל בלעם הכל טעם אחד שבנ"י דבקים בה' והם מבורכים בעצם כנ"ל. ואמרו בגמ' רצו חכמים לקבוע פ' בלק בק"ש. והענין הוא שצריך איש ישראל לידע כי הוא מיוחד להעיד על הבורא ית'. כמו שהעיד אותו הרשע על בנ"י שהם מיוחדים אליו וכל העולם כולו נברא בשבילם כמ"ש מראש צורים אראנו. וכ' לא איש אל ויכזב פי' כיון שהקב"ה בחר בהם הם קיימים לעולם שאין בחירת השי"ת לפי שעה. וע"ז כ' תתן אמת ליעקב אמת כולל ראש תוך סוף כל האותיות. שבנ"י הם ראשית כל העולם ותכלית כל העולם והם באמצעיות כל העולם. דומין לבוראם הי' הוה ויהי'. וכ"ז נכלל בעדות בלעם בג' הברכות שלו. והנה הקב"ה קרא ליעקב אל. ז"ש לא איש אל מי שיכזב וכיון שיעקב נק' אל הוא עדות שהוא אמת והאמת יש בו כח אלקות. וכמו כן בן אדם ויתנחם רומז על משה רבינו ע"ה שנקרא איש האלקים מחצה איש מחצה אלקים לפי שלא הי' בו שום שינוי כמ"ש בזוה"ק משה משה לא פסיק טעמא שהי' בהשתוות מתחלתו ועד סופו. ז"ש ובן אדם ויתנחם כי מי שיש בו השתנות לא יוכל להיות איש האלקים:

ד

בי"ז בתמוז ירד מרע"ה עם הלוחות ראשונות והגם שנשברו איתא שברי לוחות מונחין בארון כי כל המתנות שנתן הקב"ה לבנ"י הם לעולם. וגמירי משמא מיהב יהבי משקל לא שקלי. ולכן הארת לוחות הראשונות נשאר לעולם לבנ"י. אבל אותיות פורחות למעלה לפקדון לבנ"י. וכפי מה שזוכין מאירין האותיות. ואיתא בשם האר"י ז"ל חג לה' מחר כי לעתיד לבוא יהי' י"ז בתמוז חג כשיתקנו בנ"י החטא יאירו הלוחות ראשונות. כי יום זה הוא שמחה מצד מתנות הלוחות. ועצבון מצד השבירה. ולכן בש"ק דהיא מעין עוה"ב יש הארה מלוחות ראשונות. וזהו בחי' זכור בש"ק דאיתא אם היו מקבלין הראשונות לא הי' שכחה בדברי תורה כדכ' חרות על הלוחות וזו החקיקה הי' ג"כ בנפשות בנ"י רשימה בעצם שא"א לשכוח. רק אחר החטא אכן כאדם תמותון נפלו לבחי' שכחה. ומ"מ נשאר רשימה בלב מהראשונות. וז"ש הזהרו בזקן ששכח תלמודו ששברי לוחות מונחין בארון. ושבת יומא דזכירה הוא ולכן יש בו הארה מן הראשונות והוא עצמו בחי' נשמה יתירה מהנשמה שעלתה למעלה כמ"ש אותיות פורחות כדאיתא נשמה בגוף כאזכרה בגוילין: