שני לוחות הברית, תורה שבעל פה, כלל מדות ח׳

א

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:^הגה"הז"ל קרבן אהרן הראב"ד ז"ל פי' כי ב' דברים קאמר כלומר כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל בודאי ללמד יצא הואיל ולא נתחדש בו דבר ולא ללמד על עצמו יצא שהרי לא חדש בו כלום. אלא ללמד על הכלל כולו יצא ע"כ. ולפי זה אחר שהגזרה כפי דבריו באמרו ללמד הל"ל ללמד יצא ולזה נ"ל דחדא מילתא קאמר ופירוש כל דבר שהיה כלול בדינו עם הכלל לפי שהוא חלוק מן הכלל ויצא מן הכלל ללמד בו אותו הדין בעצמו שהיה לו עם הכלל בודאי שלא ללמד דין זה לעצמו יצא שהרי כבר היה לו עם הכלל אלא ללמד איזה דבר לכל הכלל יצא והוא ללמד לכלל מה הוא כולל בדינו ולומר שאינו כולל אלא מה שידמה אליו ולא יהיה זה הדין זולתו לחלקים מהכלל אשר ידמה לזה שיצא ממנו המשל בזה ששלמים בכלל קדשים היו ויש להם דין הקדשים שאמר הכתוב שאוכל אותם וטומאתו עליו חייב כרת שנאמר כל איש אשר יקרב אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וטומאתו עליו ונכרתה ובכלל הקדשים הם השלמים ויצא מן הכלל ללמד בהם דין בפני עצמו שאמר בפרשת צו והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמי' וטומאתו עליו ונכרת' לזה נדון הזה ונאמר שלא ללמד לעצמם דין זה יצאו השלמים שכבר היה להם דין זה להיותם חלק מכלל הקדשים ולמה יצאו ללמד על הכלל מהו אשר יכלול לפי שהוא כולל מיני קדשים רבי קדשי קדשי' וקדשי' קלים וקדשי ב"ה ולזה יצאו שלמי' להגביל אותו ולומר שלא יכלול הכלל הזה אלא מה שדומ' לשלמי' במה שהם קדשי מזבח ויצאו קדשי בדק הבי' וה"ל כאלו אמר זה הכר' שחייבתי לאוכל קדשי' בטומאה אינו אלא בשלמי' והדומי' אליהם במה שהם נקרבי' על המזבח ויצאו קדשי ב"ה שאינ' קרבי ע"ג מזבח עכ"ל ע"כ הג"הה

ב

זה לשון הליכות עולם מדה זו בתורה ללמד על עצמו ועל כללו ולשון המדה כך משמע כענין שאמרו (שבת ע, א) גבי הבערה לא תבערו אש הבערה בכלל לא תעשה כל מלאכה היתה ולמה יצאתה לחלק כלומר לענין חלוק מלאכות שאם עשה הבערה עם שאר מלאכות בהעלם אחד שחייב על הבערה בפני עצמה ומלמדת לאחרים מה הבערה חייב בפני עצמה אף הכל כן וכן אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו ללמד מה אוב וידעוני בסקילה אף הכל בסקילה וכאלה רבות אך מצאנו זו המדה שאינה מלמדת לעצמה כלום כאותה ששנינו והנפש אשר תאכל בשר הזבח וטומאתו עליו שלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו להקיש אליהם מה שלמים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית שאין חייבים עליהם משום טומאה ומייתי לה בפ"ק דשבועות (ד, ב). ואם ישאל השואל ולמה אין דנין אותה בכלל ופרט ולומר אין בכלל אלא מה שבפרט ועל השלמים יהא חייב ועל השאר יהא פטור תשובה כלל ופרט המרוחקים בשתי פרשיות לדברי הכל אין דנין אותו בכלל ופרט כדאיתא בפסחים והך דהבערה לא דרש לה ר' יוסי לחלק במדת דבר שהיה בכלל וכו' אלא לאו בעלמא כלומר להקל על ההבערה שאין חייב עליה סקילה כשאר מלאכות אלא לאו בעלמא ורבים מקשים וכי חולק ר' יוסי על י"ג מדות שזו אחת מהן והפירוק המחוור מכל מה שראיתי בזאת הקושיא היא זה דרבי יוסי קרא אחרינא אית ליה לחילוק מלאכות כדאיתא בשבת פרק כלל גדול (ע, א), הלכך על כרחך קרא דלא תבערו אש לא אתא לחילוק מלאכות אלא ללאו עד כאן לשונו.