שני לוחות הברית, תורה שבכתב, פנחס, דרך חיים

א

בקנאו את קנאתי בתוכם (במדבר כה, יא). מזה ילמוד האדם שיקנא קנאת ה' צבאות כשרואה איזה חילול השם או חילול התורה. ראה איך החזיק לו השם יתברך טובה וחנות וברית שלום:

ב

לאזני משפחת האזני (במדבר כו, טז). פירש רש"י, אזני הוא אצבון. ורבים תמהו מה שייכות יש לאלו השמות להדדי. ושמעתי רמז מוסר, שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות ה, ב) שנבראו אצבעותיו של אדם כיתדות כדי לתחבם באזניו שלא ישמע דבר רע. ויהיה לאצבון כמו לאצבעון, שיתחוב האצבע להאוזן ויאטום אזניו מלשמוע דבר רע:

ג

ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה (במדבר כז, ב). איתא בזוהר פרשת בלק (רה, ב) ביאור הענין, דבנות צלפחד דאמרו אבינו מת במדבר, וכי אחרים לא מתו במדבר. אלא רבים חולקים בזה. יש אומרים, שמקושש עצים היה, שנאמר (במדבר כז, ג) כי בחטאו מת. ויש אומרים, אחד מהמעפילים היה. אבל הטענה שהיו טוענים בנות צלפחד שהיה מת במדבר שהוא היה אב לבית יוסף. ולפי שלא היה חכם בתורה כראוי, לא היה נשיא לשבטו, אף על פי שהיה אב לבית יוסף. והוא לא שמר פיו ודיבורו לפני משה, ועליו נאמר (שם כא, ו) וימת עם רב מישראל. מאי וימת עם רב, וימותו הוה ליה למימר. אלא הוא קאי על צלפחד שהיה עם, רצה לומר איש מעמי הארץ ולא חכם בתורה. והיינו עם רב, שלא ידע בתורה והוה רב במשפחה, רב על זרע יוסף מבני מנשה. ולפי שחטא במדבר, רוצה לומר בדיבור ממש, חשבו שמשה נוטר שנאה, ולכן קרבו עם משה לאלעזר וכל הנשיאים וכל ראשי האבות, ולא דברו עם משה אלא לפניהם. מכאן מי שחושש וירא מהדיינים, יוסיף דיינים עליהם ויצא הדין לאמתו. והם לא ידעו שמשה היה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, ולא היו צריכין לירא מפניו. כיון שראה משה כך, מיד פירש עצמו מהדין ההוא. זהו שאמר הכתוב (שם כז, ה), ויקרב משה את משפטן לפני ה'. ענותנותו של משה הקריב את משפטן לפני ה', ודיינים אחרים שהם בענין זה שניתוסף עליהם דיינים ונחשדים על הדין לבעל דין ההוא ואינם פורשים את עצמן מהדין ההוא, אזי אותן דיינים נקראים עזי פנים אין בהם ענווה כלל. אשרי חלקו של משה:

ד

בעזרת המרחם וחס. נשלם פרשת פנחס