שני לוחות הברית, תורה שבכתב, כי תשא, דרך חיים

א

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור כו' (שמות לה, ל). פקח עיניך וראה מי שזוכה להיות מנהיג בישראל איך צריך להיות מלא בחכמה ותבונה ודעת, וגם צריך להיות הגון בעני אלהים ואדם. בפרק הרואה (ברכות נה, א) א"ר יוחנן אין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכין בציבור, שנאמר (שמות לה, ל) ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי, א"ל הקב"ה כו' עיין שם. וקשה במה שאמרו ישראל אם לפני הקב"ה ולפניך הגון, האי ולפניך כיודא ועוד לקרא. עוד קשה לפנינו לא כל שכן, מה זה כל שכן, לימא כן הוא כדבריך:

ב

ההגון מתחלק לג' עניינים. אחד מעשה הגון, שהוא באמת הגון והכל מודים בו שהוא הגון. ב' לפעמים מעשה הגון כלפי שמיא, והרואה סובר שאינו הגון, אם מחמת חסרון ידיעתו או באיזה סיבה, וכבר אמרו רז"ל (נזיר כג, ב) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. הרי שני מיני הגון לענין מעשה הנגלה. עוד שלישית הכוונה הגונה לשם שמים ולא על מנת שיקראהו רבי כו' וכיוצא באלה. על זה אמר משה רבינו ע"ה להקב"ה, רבש"ע, אם לפניך הגון דהיינו בחינה שלישית דברים המסורים ללב שהיה יכול להיות שנסתרו אינו כנגלה ועל כל זה הוא הגון, מכל שכן לפני הנגלה אני רואה הגון:

ג

ישראל אמרו, אם לפני הקב"ה הגון כשעושה מעשה טוב גלוי לפניו שאז נסתרו כנגלו, ואתה מעיד שכל מעשיו טובים הנגלות הם הגונות, אף מה שנראה לנו לפעמים באיזה מעשה שאינו הגון ואתה מעיד שכולם הגונים ואנחנו טועים, והקב"ה מעיד כל טוב שעושה נסתרו כנגלו:

ד

בפרק הרואה (ברכות נה, א) א"ר יוחנן ג' הקב"ה מכריז עליהם בעצמו, ואלו הן, רעב, שבע, פרנס כו' עיין שם. וצריך לטעם למה בשלשת אלו מכריז בעצמו. הגם כי נוכל למצוא טעם בשובע כי מפתח מטר אינו ביד שליח, ד' דברים אין נמסרין ביד שליח רק ביד הקב"ה בעצמו, והסימן מפת"ח (תנחומא וירא לה). והטעם כי קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (פסחים קיח, א), וים סוף אי אפשר ע"י שליח, אבל אינך תרתי האיך מתורצים:

ה

נלע"ד שלפעמים שהם תמוהים בעיני הנבראים, על כן הקב"ה מכריז בעצמו. כענין עידי פסולי דרבנן שהם כשרים מדאורייתא, צריכין הכרזה. ברעב, (תהלים י, טו) שבור זרוע רשע, א"ר אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים כו' (מגילה יז, ב). הרי תמוה הוא שבע ומרעיב, שבע כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין (תענית י, א). פרנס, לפעמים אין נראה בעיני אדם שזה יעלה לגדולה יותר מזה, על כן הקב"ה מכריז בכבודו ובעצמו על שלשה אלה להודיע [ש]ממנו ומאתו יתברך יצאו והוא יודע טעמם יפקוד וגו':

ו

ויאמר משה אל ה' לאמר (שמות לה, ד). קשה מאי לאמר, ורש"י כתב מה שכתב. האר"י כתב אפילו ריש גרגותא משמיא (ברכות נח, א), והקב"ה מכריז בכל רקיעים. וזהו לאמר רצה לומר בכל הרקיעים יהיה האמירה היינו ההכרזה:

ז

לחשוב מחשבות לעשות (שמות לא, ד). רומז בעת עשיית המצות ישוטט במחשבתו בסודן ובטעמן בחכמה ובתבונה ובדעת:

ח

ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו (שמות לג, ד). כן יעשה האדם כשמפשפש במעשיו וזוכר עונותיו, יתאבל ויבכה וישב על הארץ ויסיר בגדי החמודות וילבש שק ואפר ובבכיה והספד על אשר המית את נשמתו אולי ירחם:

ט

והיה כל מבקש ה' יצא (שמות לג, ז). זה לשון בעל הטורים, מכאן שצריך אדם לגלות כדי שילמוד תורה, עד כאן לשונו. עוד יש סימן לדבר דברי רז"ל (עי' סוכה ה, א) צא ולמד:

י

ענין שלושה עשרה מדות. הארכתי במקום אחר כמו שאיתא כל זמן שבני עושין כן (ר"ה יז, ב), כלומר שמתלבשין במדותיו של הקב"ה להיות רחמנים וחננים וארך אפים ורב חסד ואמת כו':

יא

ויראו מגשת אליו (שמות לד, ל). אמרו רז"ל (ספרי במדבר ה, ג) ראה כמה כחה של עבירה, קודם שחטאו ראו פני השכינה ולא נרתעו, ועתה לא יכלו להסתכל בפני סרסור. זאת ישיב האדם אל לבו לטהר עצמו, ולקדש לטהר טומאת העונות להיות סור מרע ולקדש את עצמו בקדושות ועשה טוב וטוב לו:

יב

בעזרת אל רם ונשא. נשלם פרשת כי תשא