שני לוחות הברית, תורה שבכתב, כי תצא, דרך חיים

א

לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר, (קדושין כא, ב). הרבה דברים הם שנעשו היתר, בשביל מוטב שיאכל נבילות שחוטות, ולא יאכל נבילות תמותות (קדושין כא, ב), אבל החכם מבין מדעתו ומקדש את עצמו במותר לו:

ב

זה לשון הרב ר' מנחם הבבלי, שלא לאכול אכילת זולל וסובא, שנאמר ורגמוהו. לא תאכלו אכילה המביאה לידי דם. טעם מצוה זו, לפי שהאכילה והשתיה של רשות עיסת כוחו ואונו של יצר הרע, כמו שהמצות והתורה כח עיסת יצר הטוב. וירדה תורה לסוף דעתו, ימות זכאי ואל ימות חייב, ולא נעשה מעולם סורר ומורה מפני הדקדוקים הללו. וההיא דישב על קברו הוי דומיא דאבשלום שהיה בן יפת תואר ומרד באביו עוד היום ורגמוהו:

ג

שלא להתעלם מהאבידה, שנאמר (דברים כב, ג) לא תוכל להתעלם. טעם מצוה זו, להודיע שאם אבדת ממון של חבירך חייבה התורה להשיבו, כל שכן אבדת נפשו שאתה ערב פרען, רצה מזה גובה, רצה מזה גובה. ועתיד יוצר כל יתברך להשיב לנו אבדותינו, להכי אפקיה קרא בלשון השבה ולא אמר חזרה, שצריך אתה לעמוד על משמרת לטרוח וליגע איך אחיך ישוב בתשובה ולא תוכל להתעלם מפני הערבות. ומשום מצות השבה מותר להכריזה בשבת, ועוד דלאו מצוא חפציך היא, שהגאולה מעוכבת ותלויה בעבור התשובה ולא תוכל להתעלם, עד כאן לשונו:

ד

שלא ילבש גבר שמלת אשה ולא יהיה כלי גבר על אשה (דברים כב, ה). זה לשון הרב הנ"ל, טעם מצות אלו, כדי שלא יבאו לידי ניאוף, כי הלבוש יעוררוהו על ההרהור שקשה מעבירה, אם ידבק בניאוף יענש בשלמת אשה, במדה שמדד בה מודדים לו. ומצאתי כתוב, כשהולד יוצא לאויר העולם אם המילדת תקבל זכר בלבוש נקבה, יהיה זנאי ביותר. ואם הנקבה בלבוש הזכר, תהיה זונה אלא בלבוש חדש, שהלבוש יביא כח האיש באשה, וכח האשה באיש. נמי רמז שאין ראוי בענין יראת ה' שילבש הגבר חולשת האשה ולמשוך ידו מלהשתדל מפני רכות הלב, עד כאן לשונו:

ה

ועשית מעקה לגגך (דברים כב, ח). מצאתי רמז, גג הוא גבוה, ורומז שיעשה גבול לגאוה. ואם לאו, משם תהיה נפילתו, כי יפול הנופל ממנו, לפני שבר גאון (משלי טז, יח):

ו

לא תשים דמים בביתך (דברים כב, ח). רמז שלא להכשיל להחטיא את הרבים, שחטא הרבים תלוי בו, נמצאת מביא בביתך כל אותן העונשים ודמים:

ז

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך (דברים כג, כד). רומז על השבועה שמשביעין להנשמה קודם בואה לגוף שיהיה צדיק כו', כמו שאמרו רז"ל (נדה ל, ב). ועל זה בא הרמז שתמיד יזכור בזה וישמור מוצא שפתיו. ועיין בזוהר (ח"ג יג, ב) בפסוק (ויקרא ה, א) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה כו', עיין שם:

ח

שלא יחזיר המגרש גרושתו משנשאת (דברים כד, ד). יש בזה רמז ג"כ לנשמה, שלפעמים מתלבשת בגוף גרוע בשביל עון חמור, וקודם שנפטר מן העולם בידו לתקן את אשר עיוות ושב ורפא לו. ואם לאו, לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה, אחר אשר הוטמאה:

ט

זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים (דברים כד, ט). אזהרה גדולה מלספר לשון הרע, ומצות זכירה היא בכל עת:

י

זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' לא תשכח (דברים כה, יז-יט). מצאתי, כשתעמוד בממשלה תמחה את זכר עמלק. וכשתהיה משועבד תחת כחות השמים, לפחות לא תשכח, עד כאן. ומצוה גדולה היא לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצות זכור. ואחר כך יאמר על עמלק ימח שמו וזכרו ונמח זכורו מלהזכירו, ובזה יקיים לא תשכח, ויקויים (תהלים ט, ז-ח) (כי) אבד זכרם המה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו:

יא

בעזרת ה' נבוא ונצא. בעזרתו סיימתי פרשת כי תצא