שני לוחות הברית, תורה שבכתב, וירא, נר מצוה

א

זה שמו של הדרוש אשר יקראו לו הר המוריה:

ב

וירא אליו ה' וכו' עד גמר הענין הכנסת אורחים המוזכר בפרשה זו בפירוש הוא מצוה, אע"פ שאינה מצוה פרטית מתרי"ג מצות, מכל מקום היא בכלל מצות עשה דוהלכת בדרכיו (דברים כח, ט):

ג

וזה לשון סמ"ג בחלק עשין במצוה ז', ללכת בדרכיו הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו, ואומר (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו, ומפרש בפ"ק דסוטה (יד, א) אחרי מדותיו תלכו, מה הוא מלביש ערומים (בראשית ג, כא) שנאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ומבקר חולים שנאמר (שם יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא. ומנחם אבלים שנאמר (שם כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. וקובר מתים שנאמר (דברים י, ו) ויקבור אותו בגי, אף אתה עשה כך. וכך פירשתי לחכמי ספרד פירוש של זה המקרא (דבה"י א כח, ט), ודע את אלהי אביך ועבדהו, שכמו שהוא חנון ורחום ועושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כן תעשה אתה והא לך שני עדים כיאשיהו שנאמר עליו (ירמיה כב, טו-טז) שאכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו. דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאם ה'. ונאמר עוד (שם ט, כב-כג) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו'. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', עד כאן לשון הסמ"ג^הגה"האמת שהרמב"ם כתב במצות עשה דוהלכת בדרכיו בענין אחר, וזה לשונו, היא שצונו להדמות לו יתברך כפי היכולת, והוא אמרו והלכת בדרכיו, וכבר נכפל זה הציווי ואמר ללכת בכל דרכיו. ובא בפירוש (עי' ספרי עקב יג), מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חסיד [אף אתה היה חסיד]. וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר, ואמר (דברים יג, ה) אחרי ה' תלכו, ובא בפירושו שרצונו לומר בהדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהן האל יתברך על צד המשלית על הכל עילוי רב, עד כאן לשונו. אומר אני מה שכתב הרמב"ם והסמ"ג בביאור הכתוב והלכת בדרכיו אלו ואלו דברי אלהים חיים, כי הכל נכלל בדבור והלכת בדרכיו ודברי שניהם דברי רז"ל, כי דברי הרמב"ם הם שנויים בספרי במצוה הזאת, ודברי הסמ"ג הם בגמרא דסוטה::

ד

ונראה בעיני פשוט, שמכל שכן מצות הכנסת אורחים שהיא בכלל מצות עשה והלכת בדרכיו נוסף על שהיא מעלה גדולה ממעלות המדות, וזה לך האות שהאריכה התורה בסיפור הכנסת אורחים דאברהם אבינו, ורמזה לנו מענין שכרה שכל מה שעשה בעצמו לאורחים עשה הקב"ה בעצמו ובכבודו לבניו, ומה שעשה ע"י שליח (בראשית יח, ד) יוקח נא וגו', עשה הקב"ה ע"י שליח (ב"מ פו, ב). ולא תימא שהיא מדה, אלא המקיים אותה מקיים מצות עשה דוהלכת בדרכיו, ויש לו שכר כמצווה ועושה ככל מצוה מן תרי"ג מצות, וזה כי הקב"ה מכניס אורחים בכל זמן ועידן בכל שעה ובכל עת ובכל רגע, כי אם לא היה מכניס אורחים ברגע כמימרא היה העולם אבד, רצוני לומר כי כל העולם אורחים הם לגבי הש"י כאורח נטה ללון כי גרים אנחנו, והוא מכניס קיומם בהשפע שמשפיע עליהם, וכהרף עין אם לא השפיע עליהם והכניסם לקיום אז הכל אבד:

ה

וזהו הענין שפירש הכתוב באורך מעלת הכנסת אורחים שהיתה באברהם, ושהוא גדול מהקבלת השכינה כדאיתא במסכת שבת בפרק מפנין (קכז, א) א"ר יהודא א"ר גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב (בראשית יח, ג) ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו':