שם משמואל, שמות י״א

א

שנת תר"פ.

ב

ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וגו'. ועדיין אינו מובן מהו תירוץ על טענתו למה זה שלחתני אז שנצמח מזה שהקשה עליהם השעבוד. ולא המתין בהשליחות עד עתה. וכבר דברנו בזה בעזהי"ת בכמה פנים:

ג

ונראה עוד לומר. דהנה כבר דקדקנו היות שעל הים מצינו שהי' כמה מקטריגים על ישראל. ולמה לא מצינו כן כעת היציאה שיקטרגו. וכבר הגדנו טענז מפני שהיציאה הי' בחסד ה'. וכענין שכתוב בבריאת העולם עולם חסד יבנה, וכמשל מלך שנותן מתנת חנם לאחד, אין שייך לקטרג ולומר שאינו מגיע לו, שהרי בלא"ה מתנת חנם היא. אבל בים הי' הכוונה שישראל יזכו מחמת זכותם, אז הי' שייך קטרוג. וע"כ כתיב ויסע מלאך אלקים שפירש"י שהי' ישראל נתונים בדין, ומ"מ עדיין אינו מיושב לגמרי, התינח שלא הי' שייך קטרוג שאינם ראויים לעשות להם נסים להוציאם, אבל מ"מ הי' שייך קטרוג. ד' מאות שנה נאמר להשתעבד ועדיין לא שלמו. דבזה לא שייך התירוץ שהוא מתנת חנם. שבשביל מתנה לזה אין שייך ליקח מזה את שכבר זכה בה ומצריים הרי כבר זכו בהם לשעבדם ד' מאות שנה:

ד

אשר ע"כ נראה לומר טעם אחר עפ"י דברי הרבי מלובלין והמגיד מקאזניץ זצללה"ה, שמקטריגים אינו שייך אלא כשדנין על האדם עצמו, אבל בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי כו' ועל צער השכינה אין שייך קטרוג, וע"כ כשאדם מתפלל אל יתפלל על ישועת עצמו שאז יש כמה מקטריגים אלא יתפלל על צער השכינה בע"כ יסתום פיהם עכ"ד. והנה יצי"מ אחרי שהעיז פרעה לומר מי ה' אשר אשמע בקולו וגם את ישראל לא אשלח, ופי' הספורנו מלת וגם, היינו אף אם ידעתי את ה' ג"כ לא אשלח, ועוד הרע לעשות להכביד את העבודה מאד. והי' הדבר נוגע לכבוד שמים ולא עוד אלא שנסתעף משליחות השי"ת רעה תחת טובה, ע"כ יצי"מ הי' בו צורך גבוה להציל מחילול ה', וע"כ כל המקטריגים בהכרח סתמו את פיהם, אבל על הים לא הי' כ"כ חילול ה' בעיני החיצונים שהי' סבורים ששינה משה רבינו ע"ה במה שלא צוה לחזור אחר שלשה ימים ומדעת עצמם ברחו, ע"כ אז חגרו שארית כחם לקטרג כל מה שיכלו:

ה

ומעתה מובן אשר כל הצלה מקטרוג החיצונים הי' מחמת שליחות הראשון שפרעה העיז פניו והרע לעשות להכביד השעבוד על ישראל, ונראה שזה מדה הנהוגה לדורות שהשי"ת משתף את כבודו בצערן של ישראל, וכן כל הגליות שבאו לעונש אף שהי' יכול להעניש את ישראל ביסורים מיסורים שונים ח"ו שלא יהי' חילול שם שמים כמו בגליות שאמרו הגוים עם ה' אלה ומארצו יצאו ושכביכול אין בו כח להצילם. וכמו טיטוס שגדר את הפרוכת ונעשה דם מבצבץ ויוצא וקסבר הרג את עצמו ואעפי"כ בחר השי"ת להעניש את ישראל ע"י הגליות שיהי' חילול שם שמים בדבר, והטעם כדי שיהי' ישועת ישראל מוכרח והמקטריגים בע"כ יסתמו את פיהם כי לא יכלו לקטרג ולומר שיהי' ח"ו חילול שם שמים והמסתכל בכל תולדות הימים של ימי הגליות ימצא אשר בכל עת שישראל זכותם קטן מהכיל נתהוה תמיד מאורעות שהגוים מתרפים ומגדפים את ה' ותורתו, ועי"ז בהכרח נשתכך הקטרוג ונהפוך הויין על הגוים ובאין על הגוים המגדפין רעות רבות וצרות. וכמו שראינו בימינו אלה שעד כמה הי' הגוים עושים רעות ומצירים את ישראל, ומ"מ לא נפרע מהם הקב"ה אלא כשהמלכות הלז החלו בבלבולים שונים על ישראל ועל תורתו ועלילת הדם והיו מגדפין ומחרפין את תורת ישראל והאבות ומשה רבינו ע"ה. אף שמלכות זו היתה גדולה מכולם ומובנה על יסוד ובסים חזק מכולם ירדה בפעם אחת לחרפות אשר חורבן כזה אשר ממנה משפטה יצא עוד לא נשמע בעולם:

ו

ומעתה מתפרש הכתוב עתה תראה אשר אעשה לפרעה עתה דייקא, אחר שהעיז פרעה והכביד השעבוד מה שלא יכול להיות מקדמת דנא מחמת המקטריגים שהרי הי' ישראל במ"ט שערי טומאה איש שקוצי עיניו לא השליכו וגו', וזהו תירוץ מספיק על טענת משה רבינו ע"ה למה זה שלחתני קודם שהגיע זמן הגאולה: